זה לא מה שזה נראה

דיסקליימר:

1. לא נגעתי באלכוהול כבר עשרים שנה. ההשתכרות האחרונה שלי היתה בגיל 18, ואני חושבת שכל שריד כוהל שאי פעם היה לי בגוף כבר עזב אותו מזמן.

2. לא עישנתי כבר חודשיים כלום חוץ מוינסטון

3. אינני בולעת כדורים פסיכיאטריים

4. אינני משוחחת עם יישויות רוחניות. כאילו, לא כרגע

"זה לא מה שזה נראה", המשפט המפורסם הזה שאנשים אומרים בסרטים כשהם נתפסים בוגדים. משפט די מצחיק. כאילו, אם זה לא מה שזה נראה, אז מה זה בדיוק? קליניקה ניידת של בדיקות ממוגרפיה?

הקטע הוא שזה נכון. שום דבר הוא לא באמת מה שהוא נראה. מעבר ל"בגידה" הנראית לעין, יש כל כך הרבה דברים נוספים שאנחנו לא רוצים לראות. כי באופן מוזר ולא מתקבל על הדעת, הרבה יותר מפחיד אותנו הפוטנציאל של הלא ידוע מאשר החרא הויזיבילי.

נו, באמת, וזה מה שזה נראה? (צילום: מור יצחק)

בכלל, המציאות שאנחנו תופסים בחושים שלנו, הרגילים, היא לא אמת. באין מילה אחרת להשתמש בה כדי להסביר מה לעזאזל אני מנסה להגיד- מטריקס (ובעברית מטריצה, שזו מילה הרבה יותר מצחיקה)- מה שאנחנו קוראים "מציאות" היא רק רובד אחד, די שטחי ודי שיקרי מבין הרבדים שקיימים, והרובד הזה נמצא כאן למטרה אחת בלבד- כדי שנראה מעבר לו. זה הכל.

בזוגיות, למשל. הפוטנציאל של הזוגיות כולה נמצא בהתחלה. יש היכרויות שבהן ברור לגמרי שלמרות שהאיש נחמד וראוי, אבל זה פשוט בזבוז זמן כי זה לעולם לא יקרה. יש כאלה שיש בהן משיכה, אבל זה הכל. יש כל מיני.

לצורך העניין, בכל סוגי ההיכרויות, בכמה ימים הראשונים אנחנו מקבלים לפנים את כל הפוטנציאל של מה שיכול להיות. יש גם חיבורים נדירים שיש בהם קסם. זה נראה הכי פחות הגיוני, כי אחרי הכל אנחנו לא מכירים, וזה נראה קצת פתאטי לחשוב שאני מאוהב או מאוהבת או "זה זה". רק בדיעבד אנחנו מעזים להודות שידענו מההתחלה.

אני זוכרת היטב את הפעם האחרונה שהתאהבתי. ארבע שניות מרגע שישבתי מול הבן אדם, ואני זוכרת בבירור שלי הוא לא היה זר. ידעתי מיהו בשניה, באופן הרבה יותר מדויק מאשר אחרי חודשיים ביחד. הוא דיבר, אני קשקשתי, ואף אחד לא הקשיב לשום דבר שנאמר. אבל דבר אחד היה ברור לי: אנחנו ביחד. מהרגע הראשון, עוד לפני שהתקיים איזשהו מגע.

מהמקום ההזוי הזה אמרתי לו, עוד באותו ערב, שיישאר לישון איתי. משהו שלא עושים, מן הסתם, עם בחור שמכירים שעתיים. אבל עשיתי. השאלה של סקס או לא סקס בלילה הראשון בכלל לא עלתה בדעתי. והיא לא אמורה. כשמסונכרנים זה לא מעניין את התחת. והוא נשאר לישון. ולא היה סקס. זה באמת לא עניין את התחת.

לא ממש ישנו, וגם לא היינו עייפים למחרת. מכירים את זה? מכירים את הרגע שבו שני גופים נצמדים בפעם הראשונה? אפילו עם פאקינג טרנינג, שמעתי קליק. התאמה מושלמת. כאילו מאז ומעולם ישנתי איתו מחובקת.

הוא ידע מי אני, אני ידעתי מי הוא. בלי שאלות, בלי תהיות, בלי מחשבות סרק על מי יתקשר למי, בלי משחקים. בלי כלום חוץ מוודאות מוחלטת שאני נמצאת בדיוק במקום שבו אני צריכה להיות. "קליק". ומיד אחריו אנחת רווחה קולקטיבית של היקום, שרווח לו, כי משהו הסתדר במקום.

קסם. זה שם, ואז זה נעלם, ושוב אנחנו חוזרים למטריצה שלנו.

המציאות היא המינימום ההכרחי, קסם הוא הפוטנציאל.

צריך לשנן את זה לעצמנו יותר (צילום: מור יצחק)

וזאת בדיוק הבעיה שלנו. אנחנו מנסים להיות מבוגרים אחראים. מאחר ואני מעט מפגרת, היו לי רק כמה שנים ספורות כאלה. לשמחתי, כי זה היה פשוט נורא ואיום.

אני לא יודעת איך אפשר לחיות ככה. אשכרה הכל עדיף, רק לא זה. רק לא לוותר בשם ה"מציאותיות" על התלהבות, על אמונה, ועל כל מה שמרומם את הנפש, רק לא להפוך לפקידים אפרוריים מפוחדים, מקובלים חברתית ונטולי אהבה. להקיא על זה.

זה קורה לנו בכל תחום. אנחנו עובדים בעבודות שלא מתאימות לנו בגלל כסף, מתחתנים כי צריך, נמצאים ביחד מתוך פחד, כשברור לי שאם רק היינו מוותרים על אשליית הביטחון, הקסם היה נגלה לנו, וכל מה שהיינו צריכים לעשות אחר כך זה להמשיך "להסתכן" ולא לתת לו להיעלם.

באהבה כולנו מכירים את הפער הזה. ההתחלה, במיוחד בחיבורים הנדירים, היא זמן חסד על מציאותי - חלון הזדמנויות של קסם.

ראינו את הפוטנציאל, ועכשיו צריך להיות ראויים לו. לא להפוך לצדיקים- פשוט לזכור שזה קיים, לראות את זה גם כשזה מוסתר, להמשיך להאמין, מעבר לבעיות הרגשיות שכל אחד מביא איתו למערכת היחסים, מעבר למנהגים המוזרים, מעבר להירדמויות המעצבנות מול הטלויזיה, מעבר למילים שנאמרות מתוך פחד, מעבר לבעיות המחויבות, מעבר לרצונות ולאי הרצונות של שני אנשים שהלבישו על עצמם אישיות.

כי ביננו, מה זה אישיות? כולה ערימת מותגים שמסתירה את הנשמה. ולרוב גם די מכוערת.

הפוטנציאל תמיד יהיה שם- גם אם בחרנו לא לממש אותו, או להתעלם ממנו. זה היופי בקסם, אי אפשר לאבד אותו, וזה נכון תמיד. התחושה הזאת, שפעם היתה לנו אותה בשפע, שאנחנו יכולים להיות מה שנרצה מתי שנרצה - שהכל אפשרי- אפשר לחזור אליה בשניה.

רק צריך לוותר על קצת מה"שפיות" וה"ביטחון" שכביכול יש לנו. שום דבר אמיתי לא באמת הולך לאיבוד, לא משנה מה תעשו. כשיש קסם, יש קסם. גם אם הדברים נראים הכי רע שהם יכולים להיראות, גם אם המצב נראה כאילו אין לו פתרון, והדברים כתובים שחור על גבי לבן, יש לזכור דבר אחד פשוט- לא להאמין לחרא שרואים. זה לא מה שזה נראה. בחיי שלא.