לא מעט סיבות יש שבגינן דוחפים הורים את ילדיהם הקטנים להופיע על המסך בגילאי שנתיים ושלוש. חלק מההורים מנסים להגשים את חלומם שלהם דרך הילדים שלהם, חלקם רואים בכך הזדמנות לעוד קצת הכנסה מהצד, אבל כשכריסטינה אפלגייט הופיעה לראשונה על המסך בגיל שלוש שנים וחודשיים זה היה בגלל סיבה אחת ויחידה: לאמא שלה נגמר הכסף ללחם.

החיים, איך נאמר את זה בעדינות, לא ממש האירו פנים לאפלגייט הקטנטנה. הוריה, רוברט (מפיק בהוליווד) וננסי (שחקנית די כושלת) נפרדו ימים ספורים לאחר לידתה, ואביה השאיר אותן ללא גרוש. "זה לא היה קל לאמא שלי, להיות שחקנית שנאבקת על כל גרוש ובמקביל לגדל ילדה", סיפרה אפלגייט במונולוג מרגש. "היינו שתינו כמו נוודות, אף פעם לא ידענו מאיפה יגיע הכסף וחיינו דקה אחר דקה. היא לא הייתה יכולה להרשות לעצמה בייביסיטר, אז לא הייתה ברירה אלא לשים אותי על הבמה. התחלתי לעשות פרסומות לרדיו כשהייתי בת שלוש. אפילו לא ממש דיברתי כמו שצריך, אבל אלו הו עבודה שעזרו לאמא שלי לשים אוכל על השולחן, וידעתי מגיל מאוד קטן ששתינו צריכות לעבוד כדי שזה יקרה".

המונולוג הזה הוא רק חלק קטן מאוד מאפלגייט האחרת שנחשפת לאמריקה לאט לאט בשנים האחרונות. מהבימבו האולטימטיבית ב"נשואים פלוס" שאיש לא לקח ברצינות הופכת אפלגייט בגיל 41 (כן, עברו עשרים וחמש שנה מאז "נשואים פלוס". אנחנו ניתן לכם רגע להתגבר על זה) לאחת הנשים האהובות בארצות הברית שמחלקת עצות על גידול ילדים, שילוב ילדים וקריירה, יחסים ובעצם על מה לא. מי שהייתה מושא ללעג וקלס באמצע שנות התשעים הפכה לשחקנית רצינית ומוערכת, שלא לומר גורו של ממש ומקור בלתי נדלה להשראה. עם החתונה שלה, שנערכה לפני שבועיים, וכמובן סיפור ההחלמה מסרטן השד שתקף אותה השלימה אפלגייט סיבוב של 180 מעלות מהבלונדינית הטיפשה שאיש לא רוצה להיות כמוה, לבלונדינית שכל אישה אמריקאית חולמת להיות חצי ממנה.

לא רק בלונדינית

לא הגזמנו כשאמרנו שאפלגייט הפכה לגורו של ממש לנשות של ארצות הברית, ולמודל לחיקוי של ממש. מגזינים מבקשים ממנה באופן תדיר טיפים לאופנה, אכילה נכונה, התעמלות ולמרות שבתה רק בת שנתיים, היא הפכה למודל לחיקוי בקהילת האמהות העובדות, ולאחת מנציגותיה הבולטות בתקשורת ובכלל. וכמובן שגם בנושא הזה יש לה לא מעט טיפים לחלק לנשות העולם ממרום שבע מאות ומשהו הימים שלה כאמא.

את סיפור הפריצה שלה, אנחנו רוצים להניח, אתם כבר מכירים. אי שם בסוף שנות השמונים הגיעו מייקל ג'י מויה ורון לויט עם הרעיון לסיטקום פארודי על משפחה נשואה עם ילדים, התגלגלו מרשת לרשת עד שפוקס החליטו להמר על היצירה המוזרה. משפחת באנדי הפציעה לראשונה על המסכים ב-5.4 1987, ואת ההמשך אתם כבר מכירים.259 פרקים אחר כך (והאמת שעוד הרבה לפני כן) הפכה "נשואים פלוס" לסדרת פולחן של ממש ולאחת מאבני היסוד של הסיטקום האמריקאי המודרני.

אפלגייט, אגב, הייתה בת 16 כשלוהקה לתפקיד קלי בנדי, והיא ואמה אמנם לא נאלצו לדאוג יותר ללחם, אבל לכבוד העצמי של המשפחה דווקא כן. בניגוד לתדמית הזוהרת שיש היום ל"נשואים פלוס", בכל 11 העונות שלה היא לא הייתה להיט מבחינת הרייטינג, בין היתר כי פוקס הייתה רשת חדשה וצעירה ללא בסיס מנויים גדול מספיק. כתוצאה מכך, ובהתחשב בעובדה שמשפחת באנדי הייתה בהחלט שוברת מוסמכות הן מבחינת הנושאים שאיתם התעסקה והן מבחינת הדמויות, היו הרבה יותר צופים זועמים מאשר תומכים בארצות הברית בשנים הראשונות של הסדרה. ואחרי שאומה שלמה התרגלה לד"ר הקסטבל וילדיו המקסימים עד כדי הקאה, קלי בנדי הפריחה והזנזונת הייתה משהו שהקהל השמרני בארצות הברית של סוף שנות השמונים התקשה לקבל, ואפלגייט - כמו כל שאר חברי הקאסט, יש לציין - ספגה אש רבתי, שלא לומר את רוב האש.

כש"נשואים פלוס" ירדה מהאוויר איש לא חזה לאף אחד מכוכבי הסדרה עתיד מזהיר במיוחד. כן, הם היו כוכבים ענקיים גם בקנה מידה אמריקאי, אבל בואו נודה באמת: משחק משובח לא היה בדיוק המעלה הראשונה של הסדרה המבריקה הזו. ומכל צוות השחקנים, איש לא נתן לאפלגייט - שלנתוניה הטבעיים המרשימים בהחלט היה חלק לא קטן בליהוק שלה - יותר מדי סיכוי. חוץ מרשת אן.בי.סי, שהחליטה להמר על אפלגייט, וגרפה את כל הקופה.

בזמן שחבריה לסדרת הקאלט התבזו בתוכניות שונות ומשונות (זוכרים את סדרת הבלשים של אד או'ניל? לא? כנראה שיש לזה סיבה טובה), עלתה אפלגייט עם הסיטקום "ג'סי", בו גילמה ברגישות ובהומור חד ונוגע אם חד הורית הנאבקת לגדל את בנה בן התשע והדהימה את אמריקה, שממש נפלה מהספה כשגילתה שאפלגייט - ששנים מאוחר יותר סיפרה, כמובן, שאמה הייתה מודל החיקוי שלה - אשכרה יודעת לשחק. ועושה את זה ממש טוב.

"ג'סי" קיבלה ביקורות נלהבות, זיכתה את אפלגייט בפרס השחקנית האהובה ביותר של מגזין "פיפל" ובמועמדות לגלובוס הזהב. היא אמנם החזיקה רק שתי עונות (עד היום איש לא ממש יודע למה) אבל לכולם כבר היה ברור: אפלגייט היא הרבה יותר מסתם בלונדינית. והיא לא הולכת לשום מקום.

סרטן? קטן עליה

יחד עם הופעות בלתי נשכחות ב"חברים" (האחות הגדולה של רייצ'ל, זוכרים?) שגם זיכתה אותה באמי יוקרתי על הופעת אורח והעונה הראשונה של הסיטקום "סמנת'ה הו" שהייתה הצלחה אדירה, עקפה את "שני גברים וחצי" והתמקמה כקומדיה הנצפית ביותר בארצות הברית עם ממוצע צופים של יותר מ-11 מיליון צופים לפרק, היה ברור שאפלגייט רכשה לעצמה את הכבוד של הקהל האמריקאי כשחקנית סיטקום מן המניין. ואז, ב-2008, לקח הרומן בין ארצות הברית לאפלגייט תפנית לא צפויה ודי טראגית: בשלישי באוגוסט אותה שנה פירסם המגזין "פיפל" שאפלגייט חולה בסרטן השד.

זו הייתה יריית הפתיחה לאחד מהמאבקים האציליים, השנונים והמרגשים שידעה הוליווד למאבק בסרטן. אפלגייט הוכחה לא רק כשנונה ומצחיקה אלא בעיקר כגדולה מהחיים, כשהתמודדה עם המחלה (שגם אימה נאלצה להתמודד איתה) בצורה אצילית ומעוררת יראת כבוד, ולא איבדה את חדוות החיים גם כשבחרה, בצעד אמיץ ביותר, לעבור כריתה כפולה, אף על פי שהסרטן התגלה רק בשד אחד, כאשר לאור ההיסטוריה המשפחתית החליטה שלא לקחת סיכון. אפלגייט נלחמה, התראיינה על הנושא בפתיחות מדהימה, עודדה נשים אחרות ללכת להיבדק (ואף גייסה לא מעט כספים לשם כך, וגם תרמה בעצמה) וקיבלה, בשעה טובה, מחיאות כפיים על מאבקה ההירואי מאומה שלמה. מחיאות כפיים, יש לציין, שלגמרי הגיעו לה.

לא שזה הופך את העסק למרשים יותר או פחות, אבל העובדה שנישואיה לשחקן ג'ונתן שאך הסתיימו בצורה די מכוערת פחות משנה לפני כן גם תרמו את שלהן לאהדה הציבורית שהלכה והפכה לקונצנזוס של ממש. לעבור דבר כזה זה סיפור אחד, אבל לעבור דבר כזה לגמרי לבד זה, ובכן, נותן עוד כמה נקודות אצל הציבור האמריקאי שלא ממש מכיר ברווקות כדרך חיים.

הראיונות התכופים והעובדה שהייתה במרכז הבמה גרמו לאמריקה לגלות אפלגייט אחרת שונה לגמרי ממה שהכירו: לא רק אמיצה ומצחיקה, אלא גם צנועת לכת ובלי שום גינוני כוכבות. אפלגייט, עשה רושם, לא שכחה לרגע מאיפה היא באה, סירבה לאמץ לעצמה אילושהם גינוני עושר ולמרות השעון הביולוגי שתקתק, סירבה בתוקף להיכנע לתכתיבי החברה.

"מאוד אהבתי את העובדה שגברים היו נורא מעוניינים בי בלי בכלל להכיר אותי", אמרה בגילוי לב, "ו כנראה העובדה שהיו לי כל כך הרבה מערכות יחסים גרועות בחיי. עם זאת, אני עדיין מאמינה לחלוטין ברעיון לעשות ילד עם הבן אדם הנכון. ולא, אני לא רוצה לגדל ילד בעצמי. אני יכולה לעשות את זה, אבל אני לא אעשה את זה. אני רוצה להיות אמא שהאבא המקורי נמצא לידה".

הגישה הזו, שבאה לידי ביטוי בכמה וכמה ראיונות, הפכה אותה, באופן פארודי לחלוטין, למושא לחיקוי והערצה לכל רווקה בארצות הברית. מי שרק שני עשורים לפני הייתה כל מה שרע בבנות צעירות ופנויות הפכה ברבות השנים למייצגת האולטימטיבית שלהן, זו שמסוגלת להתמודד עם הלחץ ולחכות לאדם הנכון שיגיע, גם אם היא שומעת כבר את השעון, והלחץ שמגיע איתו.

הבחור הזה, אגב, אכן הגיע. באותה שנה התחילה לצאת עם המוזיקאי מרטין להנובל, ושנתיים לאחר מכן, ביום האהבה, הציע לה זה להתחתן איתו. פחות משנה אחר כך, בגיל 39, ילדה אפלגייט את סיידי, בתה הבכורה, ולפני כשבועיים, באיחור אופנתי, התחתנו להנובל ואפלגייט בביתם שבלוס אנג'לס בחתונה, איך לא, צנועה ואינטימית.

לפני כחודש, אגב, התפטרה במפתיע אפלגייט מהסיטקום של איי.בי.סי, "ערה כל הלילה", שבו היא מככבת, בעקבות שינויים אמנותיים שתכננה איי.בי.סי לערוך בו. כן, למרות שהיא בת 41. כן, למרות שבגילה קשה מאוד לככב בסיטקום. אבל אחרי שעוברים את מה שהיא עברה וכשכל אמריקה מאחוריך, כנראה שכל העסק הזה, שנקרא לחיות, הופך להרבה הרבה יותר פשוט.