מילה קוניס הוכתרה לא מזמן לאישה הסקסית בעולם, פעם שנייה ברציפות, והייתה על סף תת משקל בשביל להרוויח אותו. אבל זה לא הסיפור האמיתי.
כי עם כל הכבוד למצוק הפיסקלי ומלחמת האזרחים האיומה בסוריה, העיתונות בארצות הברית מתעסקת רק בדבר אחד: מילה קוניס העלתה 20 ק"ג מאז שהיא עם אשטון קוצ'ר, ועכשיו היא שוקלת (תחזיקו את עצמכם, טוב?) 60 ק"ג שלמים. 60! איכסה! תיכף תגידו לי שיש לה קצת קמטוטים מסביב לעיניים ואני בכלל אתעלף. כמה לא אלגנטי מצידה. (שלא נדבר על ליידי גאגא, רחמנא ליצלן, שעלתה במשקל ואינה עלה נידף ברוח יותר! לאן העולם הזה מתדרדר?!).
אין חטא חמור יותר מאשר השמנה, והבחילה הקולקטיבית של מדורי הרכילות בארה"ב מוכת האוביסיטי מעוררים בי בחילה פרטית. כי בחייאת, מי שגר בבית מזכוכית, שיפסיק לזרוק דואונטס על אחרים. במקום מבט מפוכח ובוגר על עצמם, האמריקאים נהנים לבזות את שליחי המושלמות הציבוריים שלהם שלא עומדים בסטנדרטים הזויים.
מסתבר שכל דבר אחר שסלבריטאים עושים מתקבל בקריצה וחיוך: הירואין, נהיגה בשכרות, אלכוהוליזם, להיות אדם רע ונורא ולזרוק נעליים על העוזרות שלך תוך כדי צרחות היסטריות, תקריות ירי, גזענות או שנאת נשים, אפילו מכות רצח לחברה שלך, רק לא – אלוהים לא! – עליה במשקל.
החטא הקטלני ביותר בעולם הוא, מסתבר, תיאבון.
תפוטר מדיור בעקבות הקילוגרמים?
השחקנית הסקסית הגיעה למשקל של 43 ק"ג (דחיל ראבאק, יש לי בבית אופניים ששוקלים יותר מזה) בשביל תפקידה ב"ברבור שחור" והדהימה את התעשייה ביכולותיה לא לאכול בצורה מאד לא מחשידה. אך מסתבר שכשהוכחת שאת מסוגלת לשרוד על דיאטת רצח ושש שעות אימונים ביום בשביל תפקיד, הדרך חזרה למשקל נורמלי מלאה בקוצים ודרדרים, ובעיקר קיטון ציבורי הולך וגובר של התקשורת והמפרסמים.
ואכן, הביקורת מגיעה מכל מקום: אתרי רכילויות, מנהלי השיווק של "דיור" אצלם חתמה (ולא הגבילו אותה במשקל! איזה פראיירים!), ועד לפוסטים וקטעי ווידאו באינטרנט.
לא רק שאתרי הרכילויות טוענים שדיור מאוכזבים ממנה ושהיא אפילו פוטרה (בגדר שמועות, בכל אופן), אלא הם זורקים גם את אשטון לקלחת ומשווים את מילה לאקסית, דמי מור הגבעולית, שתמיד הייתה מופת של עור ועצמות. אז איך אשטון (שאגב, מקור מטעמו אמר לאתר רכילות שהוא "מאוכזב מאוד מהטרנספורמציה שעברה על מילה". תמיד היה אפס) יכול להיות עם דאבדאבה כמו מילה קוניס?
וחשוב מכך, איך מילה נתנה לעצמה להתדרדר כל כך והעלתה חזרה את מה שאחרות חולמות להוריד?משמינה - והעולם זועם
העולם זועם על העובדה שהיא לא הולכת בדרכה של ענקיות רעב אחרות, כמו קייט מוס, אלא ממש אוכלת! ועוד, כמובן, בזמן שיש לה גבר שווה כמו אשטון קוצ'ר. במונחים של הוליווד, יש סיכוי טוב שיש לה נטיות אובדניות. במונחים של העולם הנורמלי שלא שונא את הגוף שלו, אין לי מושג מה רוצים ממנה.
אתרי הרכלויות כבר התחילו להעלות השערות שיבלמו את המגיפה הציבורית הזאת של ההשמנה (כלומר, העובדה שמילה חזרה למשקל תקין ואינה מעוניינת לסבול למענכם, אמריקאים, היא לא ישו!). אולי היא בהריון? אולי היא מזניחה את עצמה כי היא סוף סוף בזוגיות חדשה? ואולי בכלל הכל, תודה לאל, בשביל תפקיד חדש? הרי.. למה שתעשה את זה לעצמה? שואלים עורכים וכתבים רבים, שאגב איננו נחשפים למראה שלהם עצמם. מן הראוי שאנשים שדורשים שאחרים יהיו מופת של אנורקסיה וחוסר עניין בחיים גם יהיו דוגמנים מושלמים.
כמו כן, אנחנו לא נחשפים למראה של בעלי העיתונים וחליפות השיווק של דיור, שעל פי אותה תיאוריה אמורים להיות כוסונים וחתיכות. מוזר. כולנו יכולים להיות שמנים, רק לא האייקונים שלנו.
למות על מצע של חסה
אז נכון, מילה השמינה. היא תמיד הייתה רזה בצורה טבעית (ואלו הם הנשים הרזות שאנחנו אוהבות), ועלתה וירדה במשקל בשביל תפקידים מסויימים. יכול להיות שהיא שמנה חזרה למשקל הנורמלי שלה אחרי התפקיד בברבור שחור ונסחפה קצת (חמישה קילוגרם שלמים מעל למשקל הקודם, לעזאזל! שמישהו ישיג לה הליכון ממונע ועכשיו!). כולנו היינו שם וכולנו יודעות שברגע שנכנסים לזוגיות יש נטייה להשמין קצת. לא בגלל שסוף סוף אפשר להתחיל להזניח את עצמינו כמו שתמיד חלמנו ולטבוע בהר של שוקולד, אלא פשוט כי כשאת אוכלת עם בן הזוג את נוטה לאכול כמוהו – יותר.
בכלל, התיאוריה הפיזיקלית שלי לגבי גברים היא שחוק שימור האנרגיה לא נדמה שפועל על רוב הגברים והם מסוגלים לטחון כמו עדר באפלו בסרנגטי ועדיין להיות במשקל תקין. אבל, לעניינינו, זה טבעי והגיוני שזה יקרה בזוגיות. אז מדוע הקלון הציבורי?
ההתעסקות האובססיבית הזאת במספרים משדרת לשאר הנשים בעולם, ובעיקר לבנות צעירות שנאבקות עם דימוי גוף בעייתי, שלא משנה מה - את לא יכולה לנצח. פשוט אין לך איך להיות "חלק", אלא אם כן תהיי רזה. כל כך רזה שלא תרצי לחיות, להזדיין, לאכול, לפלרטט וליהנות. אלא רק לדאוג, לחשב, להיות היסטרית ואובססיבית.
אבל לפחות כשתמותי ערירית על מצע חסה, התמונות יצאו נהדרות.
לא אישה, שלד דהוי
לא יודעת מה איתך, אבל אני מעדיפה לחיות. לא להיות ענקית ולא להיות רזונת. האמצע – על הטווח הגדול שבו – מספיק טוב לי בשביל לחיות חיים טובים ומספקים. לו הייתי נולדת רזונת עם מבנה גוף קטנטן, הייתי נשארת כך. במקרה, לא נולדתי רזונת קטנטנה. קורה. וזה לא כל כך נורא. וגם מילה, כפרה עליה, חושבת ככה.
מילה כשלעצמה מודה שהעובדה שהשמינה לא מטרידה אותה, ומתייחסת דווקא לתקופה שרזתה דראסטית בשביל ברבור שחור. היא עלתה חזרה במשקל אבל הוא הצטבר במקומות לא צפויים, היא אומרת, ומזכירה שלמרות שהתמונות שהיא עשתה בתקופת הרזון נראו מדהים – כשהיא הסתכלה במראה היא לא ראתה אישה אלא שלד דהוי. היא רצתה ישבן סקסי וקצת חזה, ומבנה גוף נשי יותר. היא לא ציפתה שהמשקל יתרכז סביב הבטן והמתניים, אבל זה לא מטריד אותה ממש. ואוי, כמה שהיא צודקת.
אני רק מקווה רק שהם לא יצליחו לשבור גם אותה. כי עוד קייט מוס העולם ממש לא צריך. מה העולם כן צריך? את מילה קוניס דווקא במשקל הזה, דווקא ככה, כדי שתזכיר לכל הנשים בעולם שאפשר, ואולי אפילו צריך, להיראות נורמלית ותו לא. העולם צריך - היום אולי יותר מתמיד - את ומילה קוניס שתזכיר לנו שהיא סקסית בזכות הסקסיות, האינטליגנציה, השנינות והחריפות שלה, ולא בזכות ה-BMI.
