נתחיל, ברשותכם, דווקא בשורה התחתונה: כן, הפרסומת הזו סקסית מדי. כן, הפרסומת הזו זועקת מיניות מכל פינה, זורקת אותך לאלף ואחת אסוסיאציות מיניות, אולי גם קצת עושה לך חשק לקרוא שוב את לוליטה.
ולא, הפרסומת הזו בשום פנים ואופן לא צריכה להיפסל.
בואו נתחיל מהעובדות: מארק ג'ייקובס הוציא בושם חדש שנקרא "הו, לולה" (קיצור של לוליטה). הוא פנה לדקוטה פנינג, עוד רגע בת 18, כוכבת "קוריאם לי סם" ו"דמדומים" על מנת שתפרסם אותה. היא הסכימה.
אחר כך באה ועדת הפרסום הממשלתית הבריטית וקבעה שהפרסומת הזו "סקסית מדי", ולכן לא תוכל לעלות באנגליה.
וזה צעד תקדימי שכל מי ששיוויון בין המינים וזכויות נשים יקרים לו חייב לקום ולזעוק "עד כאן". כי הפסד בקרב הזה יהווה הפסד שאני באמת חושש שנשים לא תוכל להתאושש ממנו.
כדי להבין למה, בואו רגע נבין מה קרה כאן: לועדה (!) ממשלתית (!!) מותר לקבוע מה סקסי ומה לא סקסי (נושא שאם ראיתם פעם חברי פרלמנט, אתם יכולים להבין לבד שזה לא דבר שהם ממש מבינים בו). ואם ממשלות היו גוף ליברלי עם טעם טוב וחוש הומור בריא הייתי אומר נו, ניחא.
אבל זה בדיוק כל הדברים שלממשלות אף פעם אין.
זה יתחיל, ממש כמו עכשיו, בדקוטה פנינג, שכלשעצמה הפרסומת הזו היא קייס די מוצלח. היא אכן "סקסית מדי" או, במילים אחרות, קצת עברה את גבול הטעם הטוב. אבל זה גבול הטעם הטוב שלי, של השכנים שלי, של החברים שלי, של ההורים שלי ושל הסובבים אותי.
לכל אחד מאיתנו, בשנת 2011, מותר לקבוע מה הטעם הטוב שלו. לתת לממשלה להחליט בשבילנו איפה הטעם הטוב המיני שלו עובר זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לכל אזרח במדינה שלו.
אויש, בחייך, אתם אומרים לעצמכם, אתם מגזים בטירוף. באמת? אז איך תסבירו שמהרגע שלא אושרה הפרסומת הזו החלה הועדה לבדוק גם פרסומות אחרות. הפרסומת הבאה שעומדת להיפסל, למשל, היא של חברת H&M בתואנה שהמעיל של הדוגמנית "קצר מדי וחושף את רגליה".
ואם גם הפסילה הזו תעבור - והיא תעבור - אתם יכולים לנופף לשלום לטעם הטוב האישי שלכם. כי מה שטוב לאנגליה, כמו שאנחנו יודעים, נכון שבעתיים לישראל.
הקישור בין נשים לסקס הוא לא חדש, מן הסתם. כל פרסומאי שלא מצליח לחשוב על רעיון מקורי מדי - או רעיון מקורי בכלל - מציע בסוף לשים דוגמנית בפוזה מפתה עם סמל פאלי בין רגליה. ועם כל הכעס שבדבר - אתם תכעסו בגלל הפגיעה בנשים, אני אכעס בגלל העצלנות המחשבתית - זה מותר. על עצלנות מחשבתית עדיין לא הכניסו לכלא אף אחד.
עדיין.
כי בהתחלה זה יהיה סמל פאלי. ואז יגידו שהשמלה קצרה מדי. וחיש-קל יגיעו למצב שבעצם לא כדאי שמלות בכלל. אחר כך ידברו על מחשופים, ידרשו לבוש מלא והופ, משם קצרה הדרך למשוואה שנשים, לבושות או ערומות, שוות מיניות ועדיף בעצם שהן לא יהיו בפרסומות כדי לא להשחית את האוכלוסייה. לפרטים, אגב, אתם מוזמנים לטיול בעיר ירושלים. זה כבר קורה שם.
ממשלות צריכות לחוקק חוקים. זה תפקידן. ועדות ממשלתיות תפקידן לעשות ישיבות ארוכות, לא להחליט שום דבר וגם לסבסד את תעשיית הבורקס העולמית על הדרך. האם צריך חוקים וקריטריונים לפרסומות על מנת למנוע ניצול, מיני או אחר? בהחלט. בלי דוגמניות מתחת לגיל 16, בלי דוגמניות מתחת למשקל מסויים, בלי ניצול מחפיר והתעללות שקיימת בתעשיה הזאת. לא עברה החברה המפרסמת על אף חוק? זכותה להעלות את הפרסומת שלה, וכולם יצטרכו לבלוע את הצפרדע הזו.
כן, גם היא לא נעימה לנו בעין. כי האלטרנטיבה היא הרבה יותר גרועה.
על פרסומת סקסית מדי צריך להעניש. זאת אומרת, אנחנו, כצרכנים, צריכים להעניש. אנחנו לא בגן, לא צריכים את הגננת ובטח שלא צריך את הממשלה כגוף מתווך.
כצרכנים מותר לנו, ואולי אפילו זו חובתנו, למחות, להחרים, להפגין ולארגן עצומות. אבל לא לתת לממשלה לפסול פרסומות על עודף סקסיות.
כל ממשלה צריכה - ואולי אפילו חייבת - חוקים כאלה ואחרים על מנת לנסות לעשות קצת סדר בעולם הפרסום, ובכלל לעצור ניצול נשים.
אבל ביום שבו ניתן כוח לממשלה להחליט מה סקסי ומה לא סקסי יהיה, באחריות, יום שכולנו עוד נצטער עליו.
>> רוצים עוד כתבות משובחות, מעניינות ומשעשעות? תוכלו למצוא אותם בעמוד הבית של ערוץ יחסים
