שעת ערב מאוחרת. עוד בסיס נידח איפשהו בארץ, רק שבמקרה הוא הבסיס שלי. ישבתי והרמתי טלפון לחבר לבדוק מה נשמע ואיך הולך אצלו. שוחחנו ארוכות על הא ודא (טוב, אנחנו בנים, אז לא ארוכות, וגם לא על הא ודא). הוא התמרמר על המפקד שלו, ואני סיפרתי על שטויות חדשות שהולכות אצל הצוות שלי. כשחשבתי שזה יישכח ולא יועלה בשיחה, זה הגיע.
אלוהים ישמור, זה הגיע ובגדול. למעשה, זה הגיע באטרף. "ד'", הוא שאל אותי, "יש לך המון ידידות ואתה ממש מסודר בתחום, לא? יאללה, השבוע, כשאתה יוצא הביתה - יוצאים. ויוצאים כדי לעבוד. בעיקר כדי שאתה תעזור לי".
אני? אעזור לו? איך?! לעצמי אני לא עוזר. אבל טוב, הבחור רוצה עזרה. הבחור רוצה לעבוד. לא מפקירים פצועים בשטח, גם אם אתה לא רופא. רוצה לעבוד? נצא לעבוד.
כמו תמיד בצבא, הזמן עד היציאה הביתה נראתה כמו נצח. בסוף חזרתי הביתה. אחרת, כאילו, איך הייתי כותב לכם? אמא רצה בחיבוקים, אבא חזר והדגיש שלא אשכח לשתות משלל שקיות השוקו שקנו לי ומהרגע שהגעתי הביתה לא נחתי לרגע ופצחתי מרתון.
לא, נו, לא מרתון ריצות. מרתון פגישות עם חברים. פה יומולדת, שם לשבת על בירה, בהמשך גם סרט ואיפשהו באמצע גם התנחלות אצל אחד מהחברים ושיחות ברומו של עולם.
ובכל הזדמנות שעוברת אני לא שוכח את אותו חבר שסומך עלי כל כך הרבה (מעניין אם הוא קורא, מעניין אם הוא יודע שזה אני)ומצפה ממני ללא הסבר הנראה לעין, לפחות לא לעין שלי, למצוא לו חברה.
אבל כשנותנים לי משימות - שהן בשביל אחרים, כאילו. בשבילי לא הייתי משקיע דקה - אני לוקח אותן ברצינות. בכל שנייה אפשרית אני מתייעץ עם עוד חבר ועוד ידידה איפה ואיך ולאן נלך. עוד התייעצות. עוד סיעור מוחין סוחף. אני לא רוצה לאכזב אותו. אני מורה דרך, אני ווינג-מן, אני מסייע, אני מה שמפריד בינו לבין החברה העתידית שלו.
וגם, ככל שאני מתעסק יותר בו אני צריך להתעסק פחות בי. וגם זה מבורך כשלעצמו.
אז זהו, מקום ה"עבודה" שלנו כבר נבחר, והיום בערב אנחנו יוצאים. אז מה הולך לקרות? מי ישיג מספר טלפון? מי אזר אומץ וניגש לזרוק משפט פתיחה (רמז: לא אני. או שכן?)? מי ישוב הביתה לא בודד? מי ירקוד ריקוד גשם המוני יחד עם... אה, כן, לא חשוב. זאת ועוד בטור הבא של ד', החייל הביישן והפדחן שהולך להרביץ עבודה!
או כך, לפחות, הוא מקווה.
- ד', מן הסתם, הוא אינו שמו המלא של החייל הקרבי שלנו, ויש בו גם עוד כמה אותיות. מטעמי בטחון שדה (וסתם כי אנחנו אוהבים להרגיש חשובים) הוא נשמר במערכת
