מתי בפעם האחרונה נפרדתם ממישהו?

אני לא פרידה לנצח, אלא פרידה, לדוגמה, מאבא שנוסע לחו"ל לצורכי עבודה לאיזה שבוע-שבועיים, או אפילו מאח שנוסע ללמוד בעיר אחרת ומבטיח לשוב לסופ"ש בבית בעוד איזה שבוע וקצת.

מתי נפרדתם ממישהו שיקר לכם לתקופה שגורמת לכם להתגעגע? נראה שאצלי זה קורה לעתים קרובות. אפילו קרובות מדי, הייתי אומר.

21 בום

אני חוזר הבייתה לשבוע מתוך חודש שלם. כל שבועיים אני חוזר לאיזה 3-4 ימים שבדרך כלל נגמרים מהר מדי. לאור בלגנים שונים בגזרה מפעם לפעם, קורה גם לא מעט שסוגרים שלושה שבועות בבסיס. 21 יום שלמים. 21 ימים ארוכים ומעייפים שכל שעה שעוברת בהם רק גורמת לך להתגעגע יותר ויותר לכל כך הרבה דברים: משפחה, חברים טובים, אוכל נורמלי וכן – גם לאהבת חייך.

למרות הכל, למרות שהגעגוע יכול להיות קשה ולא פשוט, נראה שאותם ברי מזל שיש להם בחורה לצידם כבר מסודרים. אותם אלו שזכו להכיר מישהי לפני הצבא ושנשארת נאמנה גם בזמן השירות יכולים להיות רגועים, כי למרות הכל יש להם למי להתגעגע. יש מי שמחכה להם בבית בזרועות פתוחות ומת מגעגועים בחזרה.

אבל ישנו משהו שנראה קשה אף יותר. משהו שביישנים כמוני, או אפילו סתם חסרי מזל שאין להם מישהי מבינים בו: איך לעזאזל באים למישהי ומזמינים אותה לצאת... בעוד שלושה שבועות?

אתם לא מכירים, אתם בקושי יודעים את השמות אחד של השני, מנסים בערך לזכור איך השני נראה, וכבר אתם אמורים לשמור אמונים לעוד שבועיים-שלושה כשאתה הולך לצבא לכל כך הרבה זמן? מאיפה לך שהיא תחכה? מאיפה לך שתהיה לה הסבלנות?

למה שמישהי תסכים לחכות במשך כל כך הרבה זמן, בו היא יכולה לקבל כל כך הרבה הצעות, דווקא לך? מה שונה בך או יותר טוב בך מהאחרים ששווה המתנה כל כך ארוכה?

טבילת יאוש

הרבה פעמים זה הדבר המייאש. בתקופת התיכון יכלת להיות אדם עם ביטחון עצמי בשפע, שמתחיל עם בנות על ימין ועל שמאל, אבל למה עכשיו? למה לנסות כשאתה יודע שיש סיכוי שהיא תוותר? שאולי היא תלך? שאולי כבר למחרת היא יכולה לשכוח אותך ולא לזכור בכלל איך קוראים לך?

חבר שלי פעם הציע לי שאולי פשוט כדאי להתקשר אחרי יומיים, אחרי שבוע. לא בשביל לקבוע משהו, או לסגור ארוחה או סרט. סתם להתקשר. סתם לשאול מה המצב ואיך הולך, איך לה עובר בצבא, לאיזה מקום נחמד היא יצאה לאחרונה. לנסות פשוט לגלות עניין ושאולי זה יכול לגרום לה להמשיך לחשוב עלייך.

בינינו? אני באמת כבר אובד עצות. מצד אחד לנסות ולהישאר בסביבה, אפילו רק דרך הטלפון, גם זו דרך הגיונית לשמור על קשר. מצד שני, לא להיפגש או להתראות אחד עם השני במשך שבועיים או כמעט חודש?! נו באמת. אפילו אני מתקשה להאמין שזה אפשרי.

הפולנייה הגדולה (הידועה יותר בשם אמא) תמיד לימדה אותי לתת לזמן לעשות את שלו, שהוא כבר ירפא הכל. רוב האנשים לדעתי מאמינים בזה. מעדיפים לוותר ולהניח ל"זמן" לטפל במה שעתיד לקרות. אני נמצא לבד עם עוד כמה חברים, אחד בתוך ה"ישבן" (נמנע מגסויות, בכל זאת,אני חייל ייצוגי) של השני כך שלחכות לבחורה אחת במשך שבועיים יכול להעביר לי אותם בקלות.

אבל האם הזמן יגרום לאותה אחת להמשיך ולהתגעגע אליי? לחכות לי גם כשאנחנו בקושי מכירים, אפילו לא יצאנו לדייט ראשון, ופשוט לקוות ש-21 הימים הקרובים יעברו מהר? היא כנראה צריכה להיות באמת מיוחדת, אותה אחת.

ד' הוא חייל קרבי בצה"ל. כפי שוודאי יכולתם לנחש, ד' אינו שמו האמיתי, והוא שמור במערכת מטעמי בטחון שדה