גברים
לפחות עד התקופה האחרונה, גברים נחשבו ליוזמים ונשים נחשבו לפסיביות. העניין הוא שהמגוון והכמות והעושר של מהלכי ההתחלה הפיזיים של גברים נופלת בהרבה מזו של נשים. מפח הנפש הגדול, כמובן, הוא שגברים לא יודעים לקרוא את כל המהלכים האלה. אצלם זה הרבה יותר פשוט.
כשגברים מעוניינים באישה יש כמה מהלכים פיזיים שנועדו כדי להראות שיש להם המון טסטוסטרון, והם עושים אותם באופן בלתי מודע. הבלטת החזה, ריבוע הכתפיים - כלומר, לא לתת לכתפיים להיות שמוטות - הליכה מצד לצדעל מנת להגדיל את צללית הגוף. גברים ישראלים גם מרחיקים את הידיים מהגוף כשהם מעוניינים כדי להגדיל את הצללית שלהם וכך גם את הטריטוריה. גבר מעוניין גם ייכנס מיד לפוזה גברית: דחיפת הידיים בתוך החגורה כשהאגודלים מציצים החוצה או ישיבה בפישוק רגליים כשהידיים מונחות על הירכיים ומצביעות לכיוון החלציים.
בניגוד למחוות הללו, ישנן גם, כמובן, מחוות מודעות לחלוטין. מבט עם נשיכת שפתיים קלה אמור להגיד לבחורה "אוי, כמה שאני רוצה אותך" ללא מילים. סימן גופני נוסף שלא ממש קיים בארץ, אבל בחו"ל הוא מאוד נפוץ, הוא סידור הבגדים. הרמת המכנסיים, יישור דש החולצה, סידור גרביים, סידור השיער, כל אלה אומרים "אני רוצה להיות נאה בשבילך".
אבל, כמובן, אין תחליף לקשר עין, והמחווה הזו היא גלובלית. כאן צריך להבדיל בין מטרידן לבין גבר מעוניין. מטרידן מסתכל לעיתים קרובות מלמעלה למטה וסורק את הגוף של האישה כמו סחורה. מבט של גבר מעוניין הוא מבט צידי, סודי, כזה ששומר על סודיות ומסתורין, כזה שאומר "אני מעוניין אל לא רוצה שכולם ידעו". המבט צריך להיות קליל מספיק כך שלא יהווה הטרדה, ויש לשים לב שהוא לא ממושך, נוקב ומפשיטני.
בארץ אנחנו משתמשים הרבה במחוות קולניות כמו מציצת שפתיים וברוב המוחלט של המקרים זוהי הטרדה ברורה, אבל בהרבה מדינות בחו"ל יש מוסכמה שזה בסדר לשלוח נשיקה קטנה באוויר. נשיקה זה חמוד.
אסור לשכוח גם את החיוך. גבר מחייך הוא גבר מעוניין.
אם את רוצה לרמוז לגבר שאת מעוניינת, קחי בחשבון שבחו"ל זה קצת יותר מסובך. גברים ישראלים מתייחסים גם אל אור צהוב, שלא לומר גם אל אור אדום, כאל אור ירוק לגמרי. למעשה, אל רוב הגברים הישראלים מספיק להתנחמד קצת כדי שהם יחשבו שאת מתחילה איתם. בחו"ל המצב איננו ככה, ונחמדות היא רק נחמדות.
נשים
כשאישה מעוניינת, יש כמה אסטרטגיות שהיא תשתמש בהן במיומנות רבה. לעיתים קרובות, עם זאת, זה יהיה לשווא בגלל הבוקיות של הגברים, שאף פעם לא מבינים רמזים.
אם רוצים לדעת אם אישה חושקת בך, המקום הראשון שצריך להסתכל אליו הוא הרגליים. גברים בכלל לא מסתכלים לשם, אבל בהחלט כדאי להם. רגליים הם אחד מאיברי האיתות החזקים ביותר שנשים משתמשות בהם. אם יש לה חצאית והיא מזיזה טיפה את החצאית כלפי מעלה זה איתות מאוד בולט. בכלל, כל חשיפה של עור זה איתות מיני חזק מאוד. גם א היא מורידה את החצאית מתחת לברך זה יכול להיות איתות לא פחות משמעותי.
כן, כן, מה ששמעתם. אם אישה לא מעוניינת בגבר היא לא תיגע ברגליים ולא תזיז אותם בכלל. לעומת זאת, אם היא מניחה יד על הרגל וגם מחייכת זה איתות שכולו צועק "אור ירוק! אור ירוק!". זה אפילו לא משנה איפה היא נוגעת: בברך, בירך, בשוק או בכף הרגל. אישה לא תיגע ברגל שלה בנוכחות גבר שהיא לא מעוניינת בו. נקודה.
כדאי לשים לב גם לנעליים. אם היא נותנת לנעל להישמט באזור העקב כשהיא תלויה על האצבעות זה מחקה סוג של אינטרקציה מינית, וזה סימן מובהק.
בכל פעם שאישה מרחיבה מעט את הפישוק, זה איתות מיני. אם היא יושבת רגל על רגל ומגביהה את הרגל העליונה זה נותן תדמית של רגליים ארוכות יותר, ורגליים ארוכות יותר תמיד משדר סקס. בכלל, כדאי מאוד לשים לב להטיית הגוף. אישה מעוניינת תפנה איזשהו חלק של הגוף - כתף, יד, ראש או אפילו מזלג או כף - לכיוונך.
ליקוק שפתיים לאורך הלשון זה סמל פאלי חזק מאוד. בכלל, כל הרטבה של שפתיים שגורמת לשפתיים לנצנץ היא סימן מובהק. אם אישה לא מעיינת היא לא תעשה את זה, נקודה. היא תהדק את השפתיים ואף תכניס אותן פנימה בנוכחות גבר שאין לה עניין בו. גם רווח קל בין השפיים יכול לשדר "אני מגורה". הידוק שפתיים, כמובן, הוא ההיפך.
גם השיער הוא אזור פיתוי משמעותי מאוד. הנפת השיער מעל האוזן, חשיפת עורף או צד הצוואר זה סימן ברור. בכלל, כל אזור שרגיש להיקי ונחשף אומר "אני מעוניינת בך". גם לתת לגופיה להחליק מהכתף זה איתות חזק מאוד. כדאי מאוד להציץ גם בפנים כף היד. אם הוא פונה לעבר הגבר, סימן שהוא מעוניינת. אגב, סימן מובהק שאישה אינה מעוניינת זה אם היא לוקחת גומיה ואוספת את השיער, שזה אומר, בתרגום לכל השפות, "סגרנו את הבאסטה".
וכמה טיפים כללים
צריך לזכור שהקוד האירופאי - ואמריקה היא שלוחה של אירופה, במקרה הזה - שונה מאוד מהקוד הישראלי. אנחנו מאוד בוטים, ישירים ולא מכבדים את הפרטיות של הזולת. מה שאצלנו נחשב סחבקי נחשב בחו"ל חוסר כבוד. לכן, יש כמה דברים שכדאי להימנע מהם.
הדבר הראשון שאין לו מקום בחו"ל הא נעיצת המבטים שלנו. אנחנו נועצים מבט בכל דבר שזז. גופו של הזולת, כמו גם העיתון שהוא קורא, וא נחלת הציבור. כאן בארץ אנשים יכולים לתפוס לך את היד ולהסתכל לך על השעון. באירופה זה מסמר שיער, והיפנים עוד יותר אדוקים מזה. ברכבת התחתית של ניו יורק, באזורים מסויימים, תסתכל על מישהו יותר משנייה ותמצא את עצמך עם סכין.
נעיצת המבט, שאנחנו כל כך רגילים אליו וכבר לא נראה לנו כמו משהו חריג, משדרת "הגוף שלך שלי". אם אתה יוצא לחו"ל, שמור על חסכנות במבטים. תן לבן אדם את האשלייה שאף אחד לא רואה אותו.
גם הנגענות שלנו היא דבר שאנחנו צריכים להשאיר בארץ. אמנם בדרום אירופה זה די מקובל, אבל בחלקים נרחבים של העולם כל הנגיעות, הסחבקיות של "אחי" ומשיכה בחולצה או טפיחה על הכתף זה לא מקובל.
עוד עניין חשוב מאוד הוא עניין המרחק. אנחנו אוהבים להיצמד לאנשים עד שאין להם אוויר לנשימה. אבל גם את או אתה מעוניינים לפלרטט עם מישהו או מישהי, חצי מטר או שלושת רבעי מטר זה המרחק המקובל, אחרת אנחנו פולשים לגבול האינטימי של אנשים. מה שנחשב אצלנו ידידותי וחם חונק אותם.
דבר נוסף שכדאי לשים אליו לב הוא הבעות הפנים שלנו. אנחנו פרועים רגשית ומביעים המון דברים בעזרת הפנים. היפנים, למשל, אטומים לגמרי מהבחינה הזו, וגם בגרמניה ובשוויץ לא נהוג לדבר עם הפנים. כדאי מאוד לשלוט על הרגשות שלנו אם אנחנו רוצים להרשים.
אם אנחנו מעוניינים להיות אטרקטיבים בעיני הצד השני, כדאי מאוד מאוד להקפיד על לבוש, שאצלנו הוא עניין די מזעזע. בשביל ישראלי, להופיע טיפ טופ נחשב פלצנות, אבל בחו"ל זה לא עובד ככה. באירופה, למשל, אתה מוערך לפי ההקפדה על הלבוש שלך. את תתלבשי אלגנטי, אתה תיקח ז'קט. תופתעו לראות איזה יחס אחר תקבלו, וכמובן שיהיה קל יותר לפלרטט.
דווקא דיבור עם הידיים, דבר שאנחנו מתמחים בו, הוא דבר שכדאי לשמר מאוד בחו"ל. זאת אומרת, אם יש לך תנועות אגרסיביות שכמעט מעיפות דברים מהשולחן מומלץ להימנע מזה, אבל לרובנו דווקא יש תנועות מעודנות ועגולות, וזה אחד היתרונות הגדולים ביותר שיש לנו. האירופאים הם דגים קרים. הם מדברים איתך והגוף שלהם קפוא. אנחנו, איך שאנחנו נכנסים לחדר, אנחנו מושכים תשומת לב. אם אתה בעניין של פלירטוטים זה ממש לא רע. בנוסף, תנועות הידיים שלנו משחררות גם את הפרטנר שאיתו אנחנו מדברים. אוהבים בחו"ל את העובדה שאנחנו לא מתנהגים כמו דגים מלוחים, וזה יתרון שכדאי מאוד שנדע אותו ונשתמש בו.
הכותב הינו מרצה ומומחה לשפת גוף, מחבר הספר "איך אתה נוהג - שפת גוף והתנהגות בכביש" בהוצאת "ניסן". פרטים נוספים תוכלו למצוא באתר הבית שלו
