לאהוב כמלך: גבי ניצן עושה אהבה עם כולם

את גבי אני מכירה מזמן. כמה זמן? קשה לומר. הזמן הוא זמן הודו וכידוע המחוגים בתת היבשת זזים כמו ריקשה ברחוב סואן. לא משנה כמה פרות עקשניות יעמדו בדרכה וכמה זמן ייקח לה להגיע, זה תמיד יהיה באופן מופלא וקסום – בדיוק בזמן. גבי ניהל אז מסעדה בדרמסאלה וכולנו נהרו לשם, עדר ישראלי ורעשני לקבלת שבת מסורתית במובן המקומי בלבד. מצאנו את עצמנו ממלצרים בהתנדבות, כי את העדר הזה היה צריך גם להאכיל, והקצב שבו יצא האוכל מהמטבח היה גם הוא, איך לומר, הודי.

גבי ניצן הוא מנחה סדנאות וסופר (באדולינה, פרא, שובה של המלכה). את באדולינה הוא כתב לפני 13 שנים ותוך זמן קצר הפך הספר ללונלי פלאנט של הישראלים שלפני, בתוך ואחרי הטיול למזרח, והוא הספר הנמכר ביותר בישראל אי פעם. הספר מציע שתי דרכים לחיות בעולם: כמלך או כקורבן. אני פוגשת את גבי כדי לשוחח איתו על חופש, מיניות ורוחניות ועל להיות מלך שעושה אהבה עם הכל.

בשפה הבאדולינית אין מילה לזוגיות וגם לא לנישואין. במקומן יש הרמוניה, וחגיגות אהבה. אתה באמת מאמין שאפשר לחיות ככה?

"ככל שאני גדל אני לומד שכשיש ערבוב בין אהבה לרכוש זה בעייתי. בכל מקום שאהבה ורכושנות מתערבבים אהבה יוצאת נפסדת. אני מתייחס לאהבה כאל משאב ממלא. האהבה שלנו יכולה להתקיים בקלות ובשפע, ממש כמו האוויר שאנחנו נושמים. בגלל שאנחנו רוצים להבטיח שהיא תישאר שלנו, אנחנו מנסים לתפור לה ביטוחים וגדרות, ובו ברגע משנים את טבעה. הדגם הזה לא עובד. חמישים אחוז מהזוגות הנשואים במדינות המערב מתגרשים ורבים מאלו שלא, בוגדים או מתפשרים. להרבה אנשים יש סימן שאלה לגבי המודל הזה של נישואין".

"בעיני זה חלק מתהליך כללי וגלובלי. הדור של ההורים שלנו דבק במקום עבודה אחד וזוגיות אחת, זה הספיק להם. הדור שלנו שם סימן שאלה על כול הדברים המובנים מאליהם: על המערכת הכלכלית, על הדת, על היחסים בין האדם לסביבה. הרבה מבנים נפתחים בתקופה הזאת, הרבה מסגרות נשברות ואהבה – זה מהותי לנו ולכן גם זה נפתח. כל אחד יכול לראות עכשיו מה טוב לו, מה נכון לו. אין 'ככה זה!', אנחנו דור שלא מקבל את ה'אין ברירה'".

"אין דגם. אני כבר גם לא מחפש אותו. אני חושב שלא יכול להיות דגם. דגם הוא דבר מדיד, צפוי, רציונלי, כל הדברים שאהבה היא לא. יש לנו ברירה, אנחנו בעידן שלא חייבים כלום, ויש חופש לשאול. אהבה זה דבר מרכזי ולכן כדאי להיות ערים במקום הזה ולהבין שאין דגם אחד. אנחנו לא אמורים לעבוד בשביל אף דגם. הדגם אמור לעבוד בשבילנו. התבלבלנו שם בכיוון. אם הדגם לא עובד, אנחנו צריכים לזרוק אותו".

"הילדים כבר גדלים בתוך עולם כזה, לרבים מהם שני בתים, או שני אבות, ממילא הדבר הזה זוכה בערבוב. אי אפשר לחשוב שלא ניתן לכל זה לקרות כי זה מאיים על מבנה המשפחה הקיים. זאת אבולוציה, התפתחות. האושר והשלמות הנפשית של ההורים היא גורם מרכזי בחיי ילדים. הורים שלא רוצים להיות יחד ונשארים רק בגלל הילדים, עלולים לגרום נזק כבד לילדים. לחיות בתוך בית שבו השמש והירח שלהם במלחמה זה מחיר יקר מדי".

מלך באדולינה בנפתולי האהבה (צילום: אביגיל עוזי)

"היקשרות זה אומר שאני אוהב את זה כי זה שלי. אבל אף בן אדם הוא לא שלי, זה בלתי אפשרי. אני לא רוצה שמישהו יהיה שלי, אפילו לא הילדים שלי. הם לא יותר שלי משאני שלהם. מה שמחבר בינינו זו אהבה. מול הפחד, על קו הרצף, נמצאת אהבה (ולא אומץ, כפי שנהוג לחשוב). להיות מלך זה אומר לעשות אהבה לא רק במובן המיני, אלא גם עם עבודה וכסף. עם כל דבר".

"הדבר הראשון שעלינו להיפרד ממנו הוא אשמה. ב'היפוך הקטבים', הסדנה החדשה שאני מנחה ונוצרה לטפל בדיוק בסוגיה הזאת, אנחנו עוברים דרך תהליך כדי להסיר קליפות של אשמה ותפיסות ישנות של מה מותר ואסור לנו. מבררים מה מהאמונות שלנו שייך לנו באמת ומה לא. אם אין בחוץ שום דגם שאני יכול לסמוך עליו זה אולי מלחיץ. אבל זאת גם הזדמנות גדולה. כשמרפים מהאשמה רגע מתאפשרת חוויה של ההזדמנות הזאת".

בדרך הביתה על כביש 6 אני שואלת את עצמי אם אפשר לעשות אהבה עם דוח מס הכנסה שמחכה לי בבית שאמלא אותו, עם ערימת הכביסה ורשימת המשימות. עם הנהג שמהבהב מאחורי כדי שאזוז לו מהנתיב. אם אפשר לאהוב משהו לא שלי והאם חופש אמיתי, ללא גבולות, יכול באמת להתקיים. אני נזכרת במסעדה של גבי, בהודו, איך מלצרנו שם באהבה גדולה ולרגע לא הרגשנו שזאת משימה. כשאני נכנסת הביתה ערימת הכביסה מחייכת אלי בחושניות - טוב, נו, אני מחייכת אליה בחזרה. בואי.

צידה לדרך

"מסר לאוהבים: לאהוב - מבלי להיצמד, להעריך - מבלי לשפוט, להילוות - מבלי להשיג גבול, להזמין - בלא תביעות, להיפרד - בלא אשם, לבקר - ללא אשמה, לעזור - מבלי לפגוע". (וירג'יניה סאטיר)