מאחורי הצלילים: השפעת המוזיקה על הנפש

"אתה כאן כי אתה יודע משהו. אינך יכול להסביר את מה שאתה יודע, אבל אתה מרגיש את זה. הרגשת את זה כל חייך - משהו לא בסדר בעולם, אינך יודע מה, אבל זה שם. כמו משהו חד שתקוע במחשבותיך ומוציא אותך מדעתך. לכן הגעת אלי" (מורפיוס, מנהיג המורדים, בשיחה עם ניאו שעומד לפקוח את עיניו לראשונה ולראות את המציאות האמיתית - מתוך הסרט "מטריקס")

מוזיקה, פעמים רבות, היא הצד השני של המראה. היא הקרנה של מציאות אחרת. למרות הנסיונות להציב כלים ממשיים לחקר המוזיקה, בסופו של דבר אפשר לבנות תאוריות רבות על "מדע הצלילים", אבל הדרך שבה מוזיקה פועלת עלינו תישאר מסתורית ועלומה.

מדוע התשיעית של בטהובן מחוללת ברוב המאזינים לה את ההתלהבות והאנרגיה? מדוע פסקול הסרט הלירי והאפלולי "מעלית לגרדום" שהלחין וניגן מיילס דייויס משרה עלינו תחושה לילית מהורהרת? מדוע "ירח ורוד", האלבום השלישי והמינימליסטי של ניק דרייק, מעורר בנו געגוע ומלנכוליה?

בפילוסופיה למשל, ידוע משל המערה של אפלטון, שטען כי העולם סביבנו הוא רק צללים של העולם האמיתי, אותו הוא כינה עולם "האידיאות". אפלטון מסביר, כי אנו משולים לאנשים הקשורים למקומם במערה, כך שהם אינם יכולים לראות מה יש מחוץ לפתח המערה. הם רואים רק צלליות של העולם האמיתי, העולם שבחוץ, על קיר המערה הפנימי. כל עולמם הוא פנים המערה והם מנסים ללמוד את החוקיות של הצללים המופיעים על הקיר. רצה המקרה ואחד מהאנשים הצליח להשתחרר מהכבלים שלו, הוא יצא החוצה והסתנוור. אחרי שהתרגל לאור הוא גילה את העולם האמיתי שיוצר את הצללים. אך בשובו למערה לספר לכולם על כך, מי יאמין לו? הם יחשיבו אותו כמשוגע.

אם נחזור למוזיקה, הרי שהמסתורין והקסם טמון במה שאנחנו לא יודעים ולא מנתחים. הצלילים הם הצללים. לא חשוב לנו, כמאזינים, לדעת איך נוצר הצליל, אלא רק מהי השפעתו על נפשנו.

יש ז’אנרים שבוחנים את הגבולות ואת המוזר, כמו הרוק המתקדם, הג’אז, הפסיכדליה והמוזיקה האלקטרונית. יצירות מסוג זה מנסות להפתיע את השומע. הצלילים, המקצב וכלי הנגינה מגוונים ומשתנים במהלך היצירה, לא כבולים לחוקים "הרגילים". המאזין ששומע לראשונה אלבום של מיילס דייויס, קינג קרימזון ד י ג’יי שאדו וחלק מאלבומי רדיוהד, אינו יודע למה לצפות, נשאר לו רק להקשיב ולהיסחף עם היצירה למחוזות לא ידועים בתוכו פנימה.

מוזיקה בעלת עומק צליל ומורכבות סגנונית מאפשרת צמיחה והתפתחות אישית. המוזיקה של פופול וו הגרמנית, למשל, מנסה לפתח את המאזין, לגרום לו לתחושות חדשות ולהתעלות רגשית. היצירה - shine on you crazy diamond של להקת פינק פלויד משנת 1975 או KID A של רדיוהד משנת 1999 צריכות להישמע בעיניים עצומות ובווליום גבוה, כדי להגיע לתחושה שהמוזיקה "עוטפת אותך", אורזת אותך, ולמעשה "מסיעה אותך הרחק מכאן".

כשמקשיבים לאלבומי האמביאנט של בריאן אינו, שנוצרו על קו התפר של שנות השבעים והשמונים, מקבלים את התחושה שיש משהו מעבר למציאות המוכרת. הצלילים ואופן הבנייה של האלבומים הללו מצליחים לחרוג אל מעבר למציאות המוגדרת והקיימת שלנו והם מנסים להוציא אותנו אל המסע הזה, על גבי מרבדי הצלילים.

המורה מוכן ללמד רק כשהתלמיד מוכן ללמוד, אומרים ב"חכמת הזן". המוזיקה של באך, אריק סאטי, מיילס דייויס, פינק פלויד ורדיוהד מוכנה לקחת אתכם למסע, אבל האם אתם עצמכם מוכנים "להילקח"? זו השאלה הנכונה.

"אל תנסה לכופף את הכפית בכוח המחשבה. זה בלתי אפשרי. במקום זאת, נסה להבין את האמת: שאין כפית, ושאתה זה שמתכופף" (מתוך הסרט "מטריקס").