ניב שטנדל
להנחות את האוסקר? וואללה, לא יודע. ריקי ג'רווייס. צילום: GettyImages
בתחילת השבוע הודיע תומר קמרלינג, מעל דפי בלוג זה ממש, כי הוא תומך במועמדותו של אדי מרפי להנחיית טקס האוסקר הקרוב. אני מודה – זה לא רעיון רע. אני שומר למרפי אמונים עוד מ"השוטר מבברלי הילס".
אבל יש לי רעיון יותר טוב. קוראים לו ריקי ג'רווייס, ויש לו כבר היסטוריה מוכחת של הנחיית טקסים בהצלחה (לפחות מבחינת הצופים). לפני כחודש סיפר בראיון לתחנת רדיו באדינבורו שפנו אליו בהצעה להנחות את טקס האוסקר, והוא סירב. רשת ABC, המשדרת את הטקס, פרסמה הודעת הכחשה. בטח – היא לא רוצה להסתבך עם איגוד השחקנים. לא אחרי מה שג'רווייס עשה להם בטקס גלובוס הזהב בשנה שעברה.
יש לכם עשר דקות? קבלו את זה:
יש לכם עוד עשר דקות? קבלו את זה, שנה קודם לכן:
אז אם לא באוסקר, לפחות קבלו את ג'רווייס ב"המופע של ריקי ג'רווייס", הסדרה הכי מצחיקה שרצה כרגע על המסך שלכם.
הקונספט פשוט להפליא: שלושה אנשים נפגשים באולפן רדיו ומדברים. בעצם, מדובר בסדרת פודקאסטים שזכתה לפופולאריות עצומה (ספר-השיאים-של-גינס-עצומה) עד שהפכה לסדרת אנימציה מוצלחת לא פחות בחסות HBO. דמויותיהם של ג'רווייס, שותפו סטיבן מרצ'נט ופרשן הבית קארל פילקינגטון אוירו במכחולים, הושבו באולפן המצויר והמשיכו לשוחח כרגיל על עניינים ברומו של עולם ולמטה מזה.
ב"המופע של ריקי ג'רווייס" יש רק דבר מבריק אחד: פילקינגטון. כלומר, גם ג'רווייס ומרצ'נט הם טיפוסים מבריקים (ראיתם את "המשרד", לא?), אבל הפעם הם רק משמשים תפאורה לתצוגת התכלית המבדרת של פילקינגטון, אדם שה"טלגרף" הבריטי, שהקדיש לו כתבה נרחבת, כינה "הפילוסוף האידיוט".
לא מדובר בסתם אחד טוב לב אבל קצת טמבל. מדובר באימבציל מוחלט. טיפוס שאם הייתם רואים בקומדיה בקולנוע, הייתם חושבים שהתסריטאים קצת הגזימו. בעצם, אין סיכוי שתראו דמות כזו. פילקינגטון הוא בחור כל כך מוזר, כל כך חריג, עד שקשה להאמין שמישהו היה מסוגל לכתוב דמות כזו. צורת החשיבה המעוותת, האינטואיציות הלא צפויות וההיגיון הפתלתל שלו נשגבים מכל יצירה אמנותית. כן, תמיד קיימת האפשרות שג'רווייס הגאון המציא אותו,במיוחד לנוכח שלוות הנפש בה הוא סופג עלבונות מג'רווייס, שמגיב לרוב באחת משתי הצורות -"אתה מדבר שטויות" או "מבריק", תוך כדי שהוא נקרע מצחוק על השולחן. באינטרנט רוחשים הדיבורים סביב השאלה "האם קארל פילקינגטון אמיתי?". מסקנות חותכות טרם התקבלו.
בינתיים, אפשר להמשיך וליהנות מהיציאות של פילקינגטון, אולי האידיוט הכי מבריק שראינו אי פעם. אדם שמאמין לכל סיפור ששולחים לו במייל, גם אם זה כרוך בחיבורים בלתי אפשריים בין איברים של בני אדם ובעלי חיים; שראשו רוחש רעיונות מוזרים כמו הצבת מראה על הירח כדי שנוכל לראות איך נראה כדור הארץ משם; ושתמיד יספק את התשובה הכי מוזרה לכל רעיון ושאלה. למשל, כשיספרו לו על צפרדע ארסית שהרעל שלה מסוגל להרוג אלף בני אדם, הוא יתהה מדוע היא צריכה להרוג אלף בני אדם, ואז גם יציע שתסתפק בעשרה.
כמובן, יש את הקטע המפורסם "I could eat a knob at night", שבו מסביר פילקינגטון שהבעיה באכילת איברי מין של בעלי חיים בשעשועוני ריאליטי היא השעה שבה אוכלים אותם, ושלא היתה לו בעיה לאכול בולבול בלילה – מה שהביא את ג'רווייס לקרוא להמונים לעשות מהמשפט הזה דאנס רמיקס, מה שכמובן הציף את יוטיוב ברמיקסים כאלה.
הוא גם מנהל יומן אישי שמספק הצצה בלתי נשכחת למוחו הקודח.
ויש גם את עניין הקופים.
ואני יכול להמשיך עוד ועוד, אבל אין טעם. פשוט חפשו את התוכניות ואת הפודקאסטים. ההנאה הצרופה מובטחת.בעצם, אני משנה את דעתי: קארל פילקינגטון לאוסקר!
והזוכה הוא... סיזר מ"כוכב הקופים"! קארל פילקינגטון (צילום מסך)
