"בחורים טובים מסיימים אחרונים" – זו התלונה הידועה של גברים רבים (טובים, ענווים, נדיבים) הסבורים שנשים נוהות דווקא אחרי בחורים "רעים" (שחצנים, אגרסיביים, אנוכיים). "כל הטובים תפוסים" – כך הטרוניה המוכרת של נשים רבות (טובות, ענוות, נדיבות) שעייפו ממפגשים מאכזבים ושוברי לב עם אותם גברים "רעים".
אז מי צודק?
חלק מהתשובה, מסתבר, תלוי אם מקשיבים למה שאנשים אומרים, או אם מתבוננים במה שהם עושים. זאת, משום שתפיסתנו המודעת את עצמנו, שהיא לרוב חיובית (אף אחד לא מלהק את עצמו בתפקיד הנבל בסרט חייו), די מנותקת מהתנהגותנו בפועל – שהיא לעתים קרובות תועלתנית, ומונעת מתהליכים לא מודעים.
לדוגמה: המחקרים מראים שגברים, ככלל, מייחסים חשיבות רבה יותר מנשים למראה חיצוני בבואם לבחור שותפה רומנטית. אבל פער זה, מתברר, קטן הרבה יותר במחקרים שמודדים את ההתנהגות הנשית בפועל, בהשוואה למה שנשים מדווחות על עצמן. במילים פשוטות: נשים, אם בוחנים את התנהגותן, מחשיבות משיכה פיזית אצל בן זוג פוטנציאלי יותר ממה שהן מודות (או יודעות).
כוונות מול מעשים
אחת הסיבות לפער בין התפיסה שלנו את עצמנו לבין ההתנהגות שלנו, היא שקל יותר לחשוב (ולדבר) על העתיד הרחוק, מאשר לפעול בנידון. זאת משום שהמוח שלנו מחווט להעדיף פעולות המתוגמלות בטווח הקצר, על אלו שיישאו פירות בעתיד הרחוק. אם אציע לך 100 דולר במזומן עכשיו או 120 דולר בשנה הבאה, תיקחי את ה־100 עכשיו, למרות שזה פחות כסף ולמרות שאת תופסת את עצמך, בגדול, כאדם סביר והגיוני. הסכום הקטן נהיה מושך יותר מן הסכום הגדול מעצם מיידיותו.
לכן, בעודי יוצא, נניח, למכולת עם כוונה טובה לקנות מזון בריא במטרה לשמר את בריאותי בטווח הארוך, חטיף השוקולד ממש שם ליד הקופה הוא זמין ומפתה מאוד כאן ועכשיו. וכך, לעתים קרובות, אמצא את עצמי בסופו של יום בוגד בכוונות התזונה הטובה שלי עם אותו חטיף נכלולי ומתוק.
וכך גם באהבה: אנחנו מספרים לכולם על החלטתנו לבקש יחסים מזינים ובריאים (ומתכוונים ברצינות לכך), אבל מוצאים עצמנו תדיר בסוף הלילה עם חטיף פתייני ומזיק. ועל זה כבר אמרו חכמים: מילים לחוד ומעשים לחוד.
חתיך או נאמן?
בהכללה, המחקרים על העדפותינו בחיפוש אחרי פרטנר רומנטי מזהים כמה דפוסי התנהלות נפוצים, אצל גברים ונשים כאחד. הגברים, מתברר, נחלקים לשני סוגים בסיסיים בהקשר זה. הסוג הראשון, שאותו נכנה "בחורטוב", נוטה לאמץ אסטרטגיה של יחסים ארוכי טווח ומחויבים יותר. גברים אלה נוטים להיות פחות אטרקטיביים, כריזמטיים ודומיננטיים, אבל יותר נעימים, טובי לב ונאמנים.
הסוג השני, שאותו נכנה לצורך העניין "בחורע", מעדיף יחסים סדרתיים, קצרי טווח ולא מחייבים, עם מספר רב של פרטנריות. גברים אלה נוטים להיות עתירי טסטוסטרון, אטרקטיביים יותר מבחינה פיזית ודומיננטיים יותר מבחינה חברתית. הם גם נוטים יותר להיות בוגדניים, קשי לב ונרקיסיסטים.
מן הצד הנשי, המחקרים מראים כי, בגדול, העדפותיהן הרומנטיות של נשים צעירות מושפעות על ידי שני גורמים מרכזיים: סוג מערכת היחסים המבוקשת (טווח ארוך או קצר), ושלב המחזור (בזמן ביוץ או לא).
לגבי סוג מערכת היחסים, נשים נוטות להעדיף "בחורעים" ליחסים קצרי טווח. גבר חתיך, דומיננטי ואנרגטי הוא מועמד מושלם ל"הוק אפ" מלהיב וקצר מועד. למערכות יחסים ארוכות טווח, לעומת זאת, נשים מעדיפות "בחורטובים", ואיכויות כמו חום, יציבות, נדיבות לב ונאמנות הופכות לחשובות יותר בשיקולי הבחירה שלהן.
סלח לי, אני מבייצת
לעניין המחזור החדשי, ראיות הולכות ומצטברות בעשורים האחרונים שבעוד העדפותיהם המיניות של גברים הן יציבות ועקביות מיום ליום, העדפותיהן המיניות של נשים משתנות, לעתים קרובות באופן לא מודע, בהתאם לשלבי המחזור החודשי. לענייננו, נשים בשלב הביוץ של המחזור נוטות להימשך יותר אל "בחורעים", ואל יחסים קצרי מועד.
מנקודת מבט אבולוציונית, שינוי זה יעיל כאסטרטגיה להשגת גנים גבריים בריאים מ"בחורע", מבלי לאבד את תמיכתו החשובה של "בחורטוב". אסטרטגיות דומות תועדו גם בפריימטים אחרים. חוקרים באוניברסיטת טקסס בסן־אנטוניו מצאו לא מכבר כי נשים בזמן ביוץ תופסות גברים כריזמטיים ומושכים מבחינה פיזית (אבל לא גברים אמינים ונחמדים) כשותפים מחויבים יותר, ואבות־לעתיד מסורים יותר. במילים אחרות, נראה כי שינויים הורמונליים בזמן הביוץ משפיעים על מנגנוני השיפוט במוח.
ממצאים כאלה, כך נדמה, מחזקים את קובלנתם של גברים רבים על כך שנשים הן הפכפכות וקשות לפענוח. אבל ראוי בהקשר זה לזכור שני דברים. ראשית: הורמונים הם רק אחד מתוך מנעד רחב של גורמים המעצבים את התנהגותנו החברתית והמינית, ולרוב אינם הגורם המכריע.
שנית, המפגש בין גברים לנשים בשוק המין והיחסים הוא א־סימטרי ביסודו. בהכללה, ההשקעה של נשים במפגש ותוצאותיו לרוב גדולה ועתירת סיכונים יותר.
- מבחינה ביולוגית, האישה חייבת להשקיע הרבה יותר זמן, אנרגיה וסיכון בהבאת ילד לעולם, מאשר הגבר.
- מבחינה פיזיולוגית, האישה לרוב קטנה יותר ושרירית פחות מן הגבר, ומועדת יותר להיפגע אם העניינים ישתבשו.
- מבחינה חברתית, האישה פגיעה יותר לנזקי מוניטין, משום שהסטנדרט הכפול (לפיו גבר מרובה פרטנריות הוא תותח, בעוד אישה מרובת פרטנרים היא זולה) עדיין חי ובועט בחברות רבות ברחבי העולם.
הטוב, הרע והנערה
בהתחשב בהבדלים הביולוגיים, הפיזיולוגיים והחברתיים בין המינים, אין זו הפתעה שגברים ונשים יגיבו באופן שונה לאותן תכונות תוך כדי משחק החיזור, ושתגובות הנשים הן לעתים קרובות ניואנסיות וזהירות יותר.
לדוגמה, החוקרת הישראלית גורית בירנבוים ועמיתיה מצאו לפני כמה שנים הבדלים בין גברים לנשים בתגובותיהם להתנהגותו של דייט פוטנציאלי. בגדול, גברים דירגו אישה "נחמדה" (מגיבה וקשובה) כנשית יותר, לכן יותר אטרקטיבית, ומתוך כך שותפה פוטנציאלית טובה יותר. נשים, מצדן, לא דירגו את הגבר הנחמד ("בחורטוב" שלנו) כיותר גברי או אטרקטיבי.
הא־סימטריה המובנית במפגש בין גברים לנשים, והעובדה ש"נחמדות" (לפחות על פי מחקר זה) אינה מהווה חלק חשוב בתפיסה הנשית של מהי "גבריות", עוזרות אולי להסביר מדוע היחס הנשי כלפי "בחורטוב" אינו פשוט וישיר.
חלק מהנשים לבטח מעריכות את "בחורטוב" גם על כך שהוא "בחור" (גבר) וגם על כך שהוא טוב. עדיין, חלק מהנשים יחשדו ש"טובו" של הבחור הוא תחמון גברי טיפוסי, אסטרטגיית פיתוי ותו לא. לבסוף, יש נשים שיראו ב"טוב" ערעור על ה"בחור", ויפרשו נחמדות כגבריות לקויה, ומתוך כך מושכת פחות.
עוד יש לנו הרבה ללמוד, כמובן, על כוריאוגרפיית הריקוד הבין־מיני. לעת עתה, ראוי לזכור שאם הניסיון למצוא אהבה וסקס הוא תחרות, הרי שלא מדובר בתחרות אחת, אלא בסדרה של תחרויות שונות הדורשות תכונות ואסטרטגיות שונות להצלחה. וכבר אמרו חכמים על תחרויות: אף אחד לא מנצח בכולן.
- הכותב הוא פסיכולוג קליני ופרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת אוטרביין, אוהיו
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים
>>> חדש וכייפי: כל מה שישפר את סגנון החיים שלך - באפליקציה החדשה של "לאשה"
