השיעור הטוב ביותר על מה שבאמת חשוב בחיים, קיבל מוקי בדיוק באחד מרגעי השיא של הקריירה שלו. זה קרה בערב, באחד מימי חמישי לפני כשנה וחצי, כשהוזמן למלא ב"הכוכב הבא" את המשבצת של אייל גולן, שפרש לאחר השערורייה ההיא.
בהתחלה סירב, במהלך סוף השבוע שוכנע וכבר ביום ראשון הוקפץ לצילומים בשידור חי, בלי שהספיק לעכל מי נגד מה ולמה. ובתוך כל הבלגן התקשורתי רק מעטים ידעו כי בחייו האישיים הוא עובר כמה מהשעות הקשות שלו.
עכשיו כבר אפשר לספר שמוקי (40) ואשתו, האמנית היפהפייה נבל גלאון־ניב (38), עברו באותם ימים "לידה שקטה", לאחר שנבל נאלצה להפיל בחודש שמיני את מי שאמור היה להיות בנם הרביעי.
על כל זה אני שומעת ממוקי, מהמוזיקאים המוכשרים בישראל, ברגעים האחרונים של פגישתנו, כששאלתי אם יהיו להם עוד ילדים. מכשיר ההקלטה כבר כבוי, אנחנו עומדים לקום וללכת, ומוקי נשען על הספה, מגלגל סיגריה ומדבר בגילוי לב.
שנינו מסכימים שזו שליחות לדבר על הנושא, דווקא מפני שיש קשר של שתיקה סביבו. מוקי מבקש להתייעץ עם אשתו. בערב אני מקבלת אור ירוק.
"בחודש השביעי להיריון היו סימנים מדאיגים בבדיקות", משחזר מוקי, "הלכנו לרופא פרטי ובבדיקות מעמיקות יותר הבנו שיש בעיה רצינית ומהותית, ובכלל לא מוטלת בספק, שהעובר לא בסדר. בצער רב ובכאב לב גדול נאלצנו לסיים את ההיריון".
"הפלה בחודש שמיני היא לידה לכל דבר, רק של ולד מת. זו חוויה קשה וטראומטית. האשפוז והלידה השקטה נמשכו ארבעה ימים, וזה קרה שבוע אחרי שנכנסתי לתוכנית. זה העמיד אותי במקום מבחינת פרופורציות ואיך להתייחס ל'בום' התקשורתי הגדול, לחשיפה ולוויכוחים בין השופטים בתוכנית. ישנתי ליד אשתי בלילה, נסעתי בצהריים לצילומים, חזרתי בערב לישון על הספה בבית החולים, והכל מסביב נהיה פתאום קטן. דבר כבר לא היה באמת חשוב".
איך מצליחים להופיע בשידור חי כשמאחורי הקלעים יש כזה כאב?
"בדיעבד אני אומר לעצמי, שזה היה סוג של מזל, במרכאות, שהדברים קרו במקביל, כי קיבלתי משקפת להסתכל והבנתי מה חשוב ומה לא, בשביל מה אני כאן ובשביל מה לא".
"כשקורה דבר כזה, האירועים מקבלים את המקום הנכון שלהם בתמונה הגדולה של החיים. בתוך כל הרעש שהיה סביבי בכניסה ל'כוכב', יכול היה להיות קל מאוד ללכת קצת לאיבוד. מה שקרה לנו השאיר אותי מקובע לשורשים ולמשפחה שלי ולדברים שחשובים לי באמת, שזה הבריאות, האושר והרווחה של אשתי והמשפחה שלי".
ההתאוששות, הוא מספר, לקחה זמן. "יש תקופת אבל. מהרגע שזה קרה, כאילו ירד לי מסך על העיניים וגם על הלב, כי זו הייתה הדרך היחידה שבה יכולתי לשמור על עצמי ועל המשפחה בלי להגיע למקומות לא טובים מבחינה רגשית. מבחינתי העניין נחתך, לא קיים ואני לא נובר בזה. לאשתי, שהיא באמת האישה הכי 'קול' שאני מכיר, לקח זמן לעכל ולהתאושש, אבל היא לביאה והיא עברה את זה".
למרות האירוע הטראומטי ההוא, מוקי (דני ניב במקור) ומשפחתו מנהלים חיים שמחים, שיש בהם גם המון שקט. "אני מאמין שבגלל שכבר היו לנו שלושה ילדים, היה אולי קל לנו יותר להתמודד עם הטראומה", הוא מודה. "נחשפתי למקרים שזה קרה לאנשים בהיריון ראשון או כשהם לא פעלו לסיים את ההיריון. במקרה כזה, החיים של המשפחה הולכים למקום לא פשוט".
כבר שש שנים שהם גרים בבית פרטי מחוץ לעיר הגדולה, שומרים על שגרה שכוללת אוכל אורגני, חיים קרובים לטבע ותשומת לב לחינוך שלושת בניהם, הלל (8), שיה (6) ורנן (3).
נבל היא אמנית פלסטית שחזרה לאחרונה לעשייה ("היא בונה פסלים ענקיים מדהימים. אני בקושי מסתדר עם פטיש ומסמר, והיא עובדת עם מכונות גדולות ומנופים שמטפסים לגובה").
מוקי הוא מוקי. חרוץ, שאפתן ומוכשר, מלא גרוב וקסם, שעובד בחודשים האחרונים כמו משוגע על מופע החורף שלו. בבקרים הוא בחזרות, בלילות כותב ומלחין שירים, בין לבין הוא בפגישות על פרויקטים חדשים.
העומס כמעט הביא אותו לקריסה, ואת יום הצילומים לכתבה הזו עשה כשהוא חולה, ואף נאלץ לעשות מה שלא עשה מעל עשור: לקח תרופות. אתם אולי משפשפים את העיניים כשאתם קוראים את זה – כאילו, מוקי? הבחור עם הקעקוע הענק והסיגריות והפאסון הכי גדול במזרח התיכון, לא לוקח אקמול כשכואב לו הראש? אז זהו, שלא.
"שנים אני לא נוגע בשום תרופה, סומך על הגוף שירפא את עצמו. רק בטיסות לארצות הברית אני לוקח כדור שינה", הוא אומר בחיוך.
בכלל, נדמה שהוא כבר מזמן לא הילד הרע מהסוג שנשים מסמיקות לידו וגברים רוצים לשתות איתו. מתברר שהוא בכלל אצן, שרץ שמונה קילומטרים בשלושת רבעי שעה, כמה פעמים בשבוע. "את יודעת באיזה כושר אני? להיות בכושר זה חלק מהעבודה שלי. הזנחתי קצת את הריצה, ואני חייב לחזור לעצמי".
וזה לא הכל: הוא מקפיד על שתיית שייקים ירוקים בריאותיים, מחזיק במקרר מזונות־על מהסוג שתזדקקו לגוגל או לחנויות טבע כדי לברר איך הם נראים, ואומר שלא יאפשר לילדיו להיות בעלים של טלפונים סלולריים. "אשתי חינכה אותי היטב וכבר שנים רבות שאנחנו אוכלים בריא".
תראה מה שהורות יכולה לעשות.
"מה, אם כתבתי שיר כמו 'מדברים על שלום', אז אני חייב להיות פעיל חברתי היפי, כזה שגר על גבעה ויש לו עשרות נשים בבית? זה לא עובד ככה. זה טוב שאנחנו מדי פעם מקבלים שיעור על דעות קדומות ועל תדמיות ותגיות".
אתה גר כיום בצמוד קרקע. האמנת שתעזוב את תל אביב?
"עזבנו כשהילד השני נולד, כי רוצים שיהיה לילדים ציף־ציף־ציף ודשא ונדנדה. לא היה ממש משבר, למרות שהייתה לי צביטה לעזוב את הדירה שגרנו בה, עם המרפסת, הגג והנוף לפארק. זה היה בניין של שתי דירות, אחת למעלה ואחת למטה, שהייתה ריקה, כך שגרנו לבד. אבל דברים שהיו חשובים לך אתמול לא חשובים היום. אין מה לבזבז אנרגיה בכלל".
את נבל, אשתו, הכיר בגיל 23, לפני 17 שנה, דרך חברה משותפת. עם ההורות חיכו קצת, הרוויחו שנות זוגיות רבות ויצרו תא משפחתי חזק עם החלטה להיות נוכחים בחיי ילדיהם.
"ראיתי את אשתי וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. נפלתי. היא טוענת שכבר נפגשנו קודם ולא שמתי לב. קיבלתי מתנה גדולה, לא הייתי נמצא במקום שאני נמצא בו כיום בלי אשתי ובלי מערכת היחסים שלנו. היא החברה הכי טובה, האישה שהכי מצחיקה אותי, הכי יפה בעולם, אהבת חיי, וכל דבר שאני עושה הוא איתה ובזכותה. אגב, הילדים לא חשובים יותר ממני ומאשתי. ה'ביחד' שלנו קודם, כדי שנהיה בריאים ומסוגלים לעשות את מה שצריך".
אין לך רשימת אקסיות מפוארת כיאה לכוכב רוקנרול. מגיל 23 אתה עם אותה אישה.
"הקשר עם אשתי הוא המקום שבו אני רוצה להיות. לפניה עשיתי את כל מה שצריך, אבל את יודעת, לא התיימרתי להיות ברוקנרול. זו קלישאה".
האבהות, הוא אומר, שינתה את חייו ב־180 מעלות. "העובדה שאני יכול להתמסר רק לילדים ביום שאני פנוי זה הכי כיף בעולם בשבילי. אנחנו הולכים לטיולים, נוסעים לים, אני אוהב מאוד את הבדיחות שלהם, אוהב שהם עושים רעש עד גבול מסוים, אוהב מגע איתם, ושהם יכולים להרגיש איתי הכי נינוחים. אחרי יום עם הילדים אני מלא הערצה לאשתי, כי היא פול טיים אמא, והיא עושה עבודה מצוינת".
בשנה שעברה הוציא אלבום חמישי ומצליח, "לב חופשי", ועם החבר'ה משב"ק ס' הוא עדיין בקשר, למרות שהם פועלים בלעדיו. בקרוב יופיע בתפקיד המספר במחזמר "אוויטה", לאחר ניסיון קודם מוצלח בתיאטרון, ב"הלהקה", לצד קרן פלס. למי שלא זוכר, הוא גם שחקן נפלא שעשה טלוויזיה ("יחפים", "מקימי", "שבתות וחגים") וקולנוע ("כנפיים שבורות"). בקיץ צילם פיילוט לתוכנית טיולים, שכרגע לא ברור מה יעלה בגורלה.
כשהסכמת להשתתף כשופט בריאליטי, הפתעת הרבה אנשים.
"באתי למקום שהוא לא ה'הום־קוד' שלי, אבל לא הרגשתי שאני הופך להיות משהו אחר בשביל אף אחד. זו תוכנית בידור. זה לא לוקח מעולם המוזיקה שלי ולא ממש מוסיף לו. כל החיים אנחנו בודקים וזזים לכל מיני מקומות, אחרת זה משעמם קצת".
פוליטיקה מלהיבה אותו, אם ציפיתם אחרת מהבחור שכתב את "כולם מדברים על שלום". אכפת לו מהמדינה ומהאנשים, והוא לוקח ללב כשלא מבינים אותו ("גם אני לא תמיד ידעתי להתנסח"). במלחמה האחרונה שר מול חיילים בשטחי כינוס וביקר פצועים בבתי חולים, והרגיש שהוא עושה את המעט שהוא יכול.
אתה חושב שיכול להיות שלום בינינו לבין שכנינו?
"פעם היה פה שלום? לאורך ההיסטוריה, באזור הזה כולו, היה שלום? אני לא חושב. אני אסתפק ב'ותשקוט הארץ'".
אמרת לא פעם שתרצה להשתלב בפוליטיקה בעתיד. מתי זה יקרה?
"יושבת אצלי כבר הרבה שנים מחשבה להגיע למקום הזה. הייתי רוצה להיות במקום שבו ההחלטות נלקחות. מתי, איך, אם ואיפה, ימים יגידו. מה שבטוח זה שלא עכשיו ולא בקרוב מדי. ואני עוד לא יודע מטעם איזו מפלגה. נגיע לגשר ובואי נראה. גם העניין של המפלגות כל הזמן משתנה ומחליף שמות ואנשים".
אם תרוץ לפוליטיקה, יגידו עליך שלא סיימת שירות צבאי מלא. שווה לך?
"אם יגיע הרגע, מה אנשים יגידו זה לא מה שיעצור אותי".
אני כבר לא מדברת על השיער שלך, שילבין תוך כמה ימים. ראה מקרה יאיר לפיד.
"אם שיער לבן זה המחיר שאני צריך לשלם, אז בסדר".
אני מניחה שלא תלך לטיפול בעקבות משבר גיל 40.
"פסיכולוגיה לא מדברת אליי. הלכתי לפסיכולוג כשהייתי צעיר הרבה יותר, והוא דווקא היה מצוין, אבל זו לא החפירה שהייתי בוחר לעצמי. אחד היעדים שלי הוא לפתור עם עצמי את הדברים, כמו שהגוף יכול לרפא את עצמו בהרבה מקרים. הכל נמצא אצלנו, המחלה והתרופה".
אם נעשה סיכום ביניים קצר, מה הדבר הכי פרוע שעשית בחייך?
(מתרווח על הספה, מצית סיגריה). "נראה לך שאספר כאלה דברים לעיתון? תני לי לחשוב. אני אענה על זה בסוף".
† אז בוא ננסח את זה אחרת: מה אתה לא עושה מאז שהפכת לאבא?
"אני לא נוהג מהר. אגיד את זה כך: כשהילדים נולדים, נהיה על הגב שק גדול ועמוס. אתה יכול לשכב על החוף הכי יפה בתאילנד והכי רחוק, עם ארבע מסאז'יסטיות ועוד שתיים שעושות לך רוח עם ענפי דקל ומישהו שמכין את הקוקטייל שאתה אוהב, ויש ארוחה לידך והים מולך – והשק שם. הוא לא הולך לשום מקום. וזה גם לא בקטע רע. אפשר ליהנות מזה או לסבול מזה, זו בחירה, אבל הוא שם, ועדיין אין שום דבר שבגלל הילדים אני לא יכול לעשות".
ברור שיש.
"מה למשל?"
נניח לנסוע עם אשתך ברגע זה ספונטנית לשבוע בסיני.
"טוב, זה לא בגלל הילדים, זה בגלל דאע"ש. אין היום החלטות מרגע לרגע, אבל הייתי יכול לארגן את זה מהיום למחר".
מה עם להשתכר ולהיות גמור אחר כך יומיים?
"אף פעם לא מצאתי קסם בלהיות גמור יומיים אחרי ששתיתי, גם לפני שנולדו הילדים".
אז נותרנו עם התשובה שאתה חייב לי.
(צוחק). "הדבר הכי פרוע שעשיתי בחיים? עשיתי שלושה ילדים, ובלי שום מחשבה".
