תשמעו, אני לא מאמינה שזה נגמר ואני שוב בארץ. היה פשוט מדהים.
הגעתי לתחרות מיס יוניברס במוסקבה רק כמה ימים אחרי שחזרתי מארה"ב. בישראל היה לי לחץ מטורף של הכנות ואריזות לתחרות ואז ישר לתחרות עצמה, שלושה שבועות שגם הם היו מאוד לחוצים עם המון התרגשות. עכשיו אני כאן, הגוף שלי קצת מפורק – העקבים, אלוהים...
עוד עדכונים על מלכת היופי? בואו להיות חברים של התחרות בפייסבוק
"בחזרות דונלד טרמפ ביקש כל פעם שאעלה שלב"
לא הסתובבנו במוסקבה הרבה, בעיקר היינו בחזרות לטקס. קמנו כל יום בשש בבוקר לחזרות עד הלילה על הריקודים ועל איפה לעמוד כאשר עולים שלב או כאשר לא עוברים.
כל אחת אמורה להתאמן על הכל אבל לי לא יצא להיות בחזרות של אלה שלא עוברות. דונלד טרמפ, הבעלים של התחרות, כל פעם ביקש לכלול אותי בקבוצה של אלה שעוברות הלאה בחזרות. הייתי היחידה שהוא גם ניגש ולחץ לה את היד. כולנו היינו בטוחות במאה אחוז שאני עוברת לשלבים המתקדמים.
האמת? אני מאוכזבת. אני לא רגילה להפסיד. היתה הרגשה כל הזמן באוויר שאני עוברת, גם מהבנות וגם מהמראיינים. הפידבק מהקהל היה מעולה, קיבלתי מחמאות מהשופטים.
הייתי בטירוף של חזרות, ריאיונות, תקוות וחלומות.
כשלא עברתי לחצי הגמר, הרבה מועמדות באו לחבק אותי ואמרו "היית צריכה לעלות". באמת הייתי בהלם. כל כך האמנתי במשהו, הייתי בשוק שזה לא קרה.
בנוסף לכל, הייתי צריכה להשתתף בריקוד שלא יצא לי לעשות עליו חזרה ועוד הייתי די קרובה לזמר והמצלמה קלטה אותי. איכשהו הסתדרתי...
במסיבה אחרי הטקס ניגשו אלי אחד השופטים והמנחה ואמרו לי, "לא משנה מה היה פה הערב, את צריכה לדעת שאת בחורה מאוד יפה ומיוחדת". המנחה אמרי לי שאני הבחירה שלה. כשיצאתי החוצה היו שם הרבה מעריצים של התחרות, הם לא עזבו אותי. נתנו לי מחמאות, המון חום ואהבה.
"אנשים עם כפיה ורעלה חיבקו אותי בהתלהבות"
אבל אין על החוויה הזאת. לא משנה שהסוף היה מאכזב, אני עדיין מאושרת שהשתתפתי בתחרות. היה לי מדהים.
נהניתי לצבור חברויות, להכיר בנות מכל העולם.הייתי מאוד מחוברת. הרבה מהן היו מתוחות וכל הזמן הצחקתי אותן. התחלתי לחקות את המבטא של כל אחת באנגלית והן היו נקרעות.
החברה הכי טובה שהיתה לי שם היא מולן, מוסלמית מאינדונזיה. היא אחיינית של השגריר שלהם ברוסיה, אז המשפחה שלה כל הזמן היתה שם. בגלל שהיינו חברות הם הכירו אותי והיו כל כך חמים אלי, יכולת לראות אנשים עם כפיה ורעלה מחבקים אותי בהתלהבות. זה רק מראה כמה האנשים הפרטיים רוצים שלום, רק הפוליטיקה מקלקלת.
גם עם מיס לבנון נפגשתי והיתה אווירה נהדרת.
קיבלתי גם המון תמיכה מהיהודים הרוסים. הם היו מקסימים: באו לאירועים, לטקס, בכל הזדמנות אמרו לי "את הכי יפה". זה חימם את הלב. גם היהודים האמריקאים שפגשתי כשנסעתי לשם לגייס כספים עודדו את הקהילות שלהם להצביע בשבילי. אחרי הטקס הם שלחו לי הודעות מקסימות.
כמה מרגש שבחורה עולה מאתיופיה מייצגת יהודים מרוסיה ומאמריקה כישראלית.
ועוד פרגון כייפי ומצחיק: חברת עלית הכינה לי סרטון גדול ביו-טיוב עם בובות מדליקות ששרו לי שיר.
מה לעשות כששולחים לך משקאות ממעריצים?
יום לפני חצי הגמר קיבלנו ארבע שעות חופשיות – אבל רק בתוך המלון... מולן ואני החלטנו להירגע. הלכנו לחדר כושר, רצינו להתפרק קצת בשופינג אבל כל מה שהיה שם זה סופר – קנינו מסטיקים ושוקולד.
ירדנו לבריכה ותוך רגע ניגש אלינו מלצר עם משקאות שלא הזמנו. לא הבנו מה קרה עד שקלטנו שניים שהזמינו אותנו. לא ידענו מה לעשות, בסוף עשינו מרחוק פנטומימה של "תודה".
עכשיו אני חוזרת ללימודים, לקמפיינים שמחכים לי ויכול להיות שבקרוב שוב אטוס, הפעם כנראה לפריז.אז כדאי שאני אחזור לנוח קצת.
להתראות!
______________________________
עוד כתבות באתר תחרות מלכת היופי:
- ומי כן זכתה? הנציגה מוונצואלה (שוב)
