אצל זוגות רבים, החיוכים והחיבוקים בחברה מסווים את הנעשה בחדר המיטות – או שבעצם, את מה שלא נעשה שם. במילים פשוטות: יש זוגות שחיים יחד אבל לא מקיימים יחסי מין במשך שבועות, חודשים ואפילו שנים.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
אלה (37) מרמת גן, נשואה ואם לשני ילדים (2,4) עובדת בהיי-טק, נזכרת בפעם האחרונה שהיה לה סקס: "זה היה באוגוסט 2009. באוגוסט 2009 נסענו לחו"ל לבד, רק אני ובעלי – התינוק והבן הגדול היה אצל ההורים שלי".
מאז עבר זמן רב, והפעילות היחידה שהתרחשה במיטה הזוגית של אלה, הייתה שינה. הסיבה לכך, לפחות בהתחלה, הייתה עייפות גדולה של אלה.
"כשהיה לנו רק את הבן הגדול, היה לנו סקס כל הזמן", היא מספרת. "אבל כשהגיע הילד השני התחלתי להיות מתוסכלת מהחיים. הייתי עייפה מאוד, לא היה לי כוח לזה. וכל החברות שלי נמצאות באותו מצב. יש לי חברה שעושה את זה פעם בחצי שנה ואומרת 'נו, נעשה לו טובה, שישתוק'. אני לא מזייפת, אני לא אשחק אותה רוצה כשאני לא רוצה".
אין ביניכם אינטימיות בכלל?
"יש לנו מגע, תמיד יש. אנחנו נוגעים, מנשקים ומחבקים. אבל אני שומרת נידה, המקווה רחוק – וצריך ללכת אליו בשמונה-תשע בערב, שאלה השעות הקשות עם הילדים.
"אחרי השגרה של כל היום, כשאת מנקה, עובדת, מבשלת, את כבר עייפה. מאז שהבן הקטן נולד, אני לא במקום הזה. יש לי פחות חשק מיני. את עייפה, אין לך כוח, כל מה שאת רוצה זה שייקחו ממך את הילדים ושיהיו לך שעות שינה. ואצלנו זה בדוק – איך שאנחנו מתחילים, זו תשדורת – הילדים מתחילים לבכות".
אז אין לכם סקס.
"זה כישלון שלנו. שמנו את הזוגיות בסוף סדר העדיפויות שלנו. זה המצב הכלכלי, הטיפול בילדים, העבודה – הכול בא בדרגת חשיבות גבוהה יותר מהאינטימיות שלנו. הזוגיות שלנו טובה, התקשורת טובה, אנחנו צוחקים על עצמנו, מדברים על זה, על הסיטואציה הזו.
"אמרתי לעצמי שלא אעשה את זה סתם, ואני איעלב אם הוא יעשה את זה כשהוא לא רוצה. היום אין לנו עזרה, אין לנו אפשרות לצאת לסופשבוע בלי הילדים, אין דרך להתפנק. מה גם שהכול בא לידי ביטוי במיטה, ברגע שהוא מעצבן אותך, לא בא לך עליו".
עצבים לא הופכים את הסקס ללוהט יותר?
"אם זה היה ככה הייתי צריכה להיות נימפומנית, אבל זה לא ככה".
לא קיימנו יחסי מין שנתיים
נועה (שם בדוי. השמות המלאים שמורים במערכת), בת 51 מהרצליה, גרושה ואם לשניים מספרת: "הייתי נשואה קרוב ל-25 שנים. כעיקרון, תמיד המזג המיני שלנו היה שונה מאוד. אני הרבה יותר מינית ממנו, זה עניין מובנה, כי התאווה שלי לחיים גדולה יותר".
הוא היה אהוב נעורייך?
"לא, הוא לא היה הראשון שלי. הוא מבוגר ממני ב-12 שנה, וכשהתחתנתי איתו, הבחירות שלי עדיין לא היו מודעות. היו בינינו הפרשים בגיל, במזג המיני ובתחומי העניין התרבותיים. הוא היה עצור יותר מבחינה מינית, מאופק. במשך כל השנים לא הייתי מרוצה מתדירות יחסי המין איתו. אבל לא הייתה לו ברירה, אני רציתי ויזמתי.
"כשהייתי בת 45 הוא חלה בסרטן, וזה נתן לו לגיטימציה רשמית לא לקיים יחסי מין. לא קיימנו יחסי מין שנתיים. ככל שהתבגרתי, הבנתי שהמזג המיני שלנו שונה במהות, וזה חלק מקווי אופי כלליים מנוגדים – התאווה לחיים, ההדחקות שלו מול המוחצנות שלי.
"כשהיינו בטיפול זוגי, המטפלת אמרה ששנינו ילדים אבודים, שחיים כמו אח ואחות. היא הגיעה לזה דרך הסיפורים שלנו. עם השנים הפכנו יותר לאח ואחות מאשר לבני זוג שמשמרים תשוקה".
בדרך כלל גברים הם אלה שרוצים יותר מין, ונשים פחות.
"רוב הזמן, יחסי המין זו הדרך של גברים להתקרב רגשית. הם לא מודים בזה, אבל לגברים הכי קל להתקרב רגשית דרך הסקס. נשים יכולות לעשות את זה גם בסקס, אבל לא רק. בגלל זה נשים רוצות פחות סקס מגברים.
"אני חושבת שגברים זקוקים יותר לסקס כי זו הדרך שלהם לייצר קרבה, ועם השנים בנישואים, מגיעים לקרבה נפשית והופכים לחברים, ואין ממד תשוקתי של מין".
איך הסתדרת?
"מאוננים. מוצאים מאהב. כל הזמן אמרתי באופן גלוי שאם לא אקבל את מה שאני צריכה אמצא לי מאהב, וזה מה שקרה. המאהב עשה לי טוב, גרם לי להתחבר למיניות שלי ולהבין שזה חלק ממני.
"בעלי גילה את זה בסופו של דבר. אני מאמינה שהוא ידע שהיו לי כמה סטוצים במהלך חיינו המשותפים, והעלים עין. זה היה לו נוח, הוא מדחיקן".
הרגשתי שאין לי צורך בזה
מיכל מעיין דון, בת 39 מכפר סבא, גרושה פלוס ילדה, מנחה מעגלי נשים, ומטפלת בעיקר בנשים.
"בזוגיות עם האקס עברתי תקופות ארוכות ללא חשק", היא אומרת. "חוסר החשק שלי נמשך חודשים ארוכים, ואפילו חצי שנה. המיניות הייתה במקום נמוך, שוט לא בא לי. סביב זה נוצרים מתחים, וכדי להימנע מזה, פשוט מעיפים את העניין הזה מהקשר. כל הזמן זה היה אישו שדיברנו עליו. הרקע של זה היה שכל הזמן הייתה לי הרגשה שאני לא טובה מספיק, מאכזבת, וזה יצר עוד ועוד הסתגרות".
בדיעבד, אומרת מעיין דון, היא מבינה שהבעיות שלה במין לא התחילו עם מי שהיה בעלה: "תמיד היה לי עניין עם מיניות. מגיל צעיר החלפתי בני זוג, היום אני מבינה שהיה שם נתק בין הגוף לראש. הראש שלט, הגוף לא הרגיש והלב היה מנותק.
"עכשיו, כשאני פוגשת נשים רבות שיש להן קשיים בחיבור למיניות שלהן, אני שומעת על הנתקים הללו מהרבה מהן. היה לי קושי בקשר אינטימי, ופיציתי את זה ביצירת קשרים על בסיס מיניות. לא הייתי אף פעם לבד".
למה הגעת לטיפול?
"התחלתי לטפל בניתוק מהחשק אחרי שבמשך שנים כבר טיפלתי ברגשות שלי, בגוף, בתקשורת. למדתי ולימדתי מודעות עצמית, וראיתי איך העניין במרכזי הזה, המיניות, הנוח בצד, הוזנח על ידי – בעוד שביומיום נגרם נזק חמור לתפקוד ולחיים שלי".
לא הרגשת צורך במין?
"לא, הרגשתי שאין לי צורך בזה. חיפשתי נואשות איזו טראומת ילדות מודחקת שתסביר את הניתוק הזה מהמיניות שלי, ולא מצאתי. והייתי חייבת לעבור תהליך של חיבור לעצמי ולמיניות שלי.
"בדיעבד, שנים אחרי שהתהליך עבר בהצלחה, הבנתי שדווקא הייתה טראומה שפגעה במיניות שלי, אבל כיוון שזה התרחש בבגרות, זה חמק ממני. אחרי הצבא הייתה לי מערכת יחסים של שלוש שנים עם גבר קנאי וכוחני מאוד. לא אלים פיזית, אבל, איך לומר, לא מאוד אכפתי, גם בתחום המיני. לאורך זמן זה זרע הרס במיניות שלי, הייתי חפץ.
"אני שומעת סיפורים דומים מהרבה נשים. המהות המינית הנשית שלנו פגיעה הרבה יותר מהאישיות שלנו. גם כשהאישה ממשיכה את חייה, המיניות לפעמים מסתגרת פצועה, וזקוקה להחלמה. הפוקוס ששמתי כל הריפוי של עצמי בחיים שינה את המצב לגמרי. ריפאתי את עצמי, את הפער בין הגוף ללב ובין הגוף לראש, בעזרת תהליכי מודעות שעברתי.
"התהליך הטנטרי עשה שינוי מיידי ומהיר. הטנטרה שתרגלתי דיברה בשפה שלי – צ'אקרות, אנרגיות, מדיטציה, חיבור בין הרגש למין. הטנטרה, בעיקר המפגש עם אורן גני ז"ל וחיה כספי, הביאה לי את הגישה הנפלאה שמיניות היא היופי של החיים, ולא איזה דבר מסוכן לי, שממנו אני צריכה להיזהר כאישה. נוצר לי חיבור טוב עם המהות הנשית והמינית שלי".
היום, תקופה כזו של חוסר חשק יכולה לחזור?
"כן, מיניות היא דבר מורכב בזוגיות. על פניו, מיניות היא תחום מרכזי בחיי, אבל לא הייתי בזוגיות יציבה וארוכה. אני חושבת שגם בהמשך החיים, מיניות בזוגיות תהיה תהליך שאצטרך להתפתח בו. המהות הנשית המינית שלי תהיה תמיד עדינה".
בתור מטפלת, התקופה ההיא עזרה לך?
"מה שעברתי הביא אותי לקחת נשים למסע של העצמה מינית. בשנתיים האחרונות פיתחתי סדנאות מיוחדות להתפתחות נשית-מינית. אני יודעת היום שאפשר לשנות כל דבר, ואשר לרפא כל מיניות נשית.
"אנחנו חייבות להבין שהאגו של הגברים פגיע מאוד במקום של המין, וכשאנחנו לא חושקות במין איתם או מבטאות כלפיהם דחייה מינית הם נחלשים, ולא תמיד זה ניתן לתיקון.
"אנחנו צריכות לקחת אחריות, לא לייבש את הגבר שלנו גם אם אנחנו אחרי לידה, גם אם אנחנו מג'נגלות בין ילדים-קריירה. ובעניין שלנו, לדעת שהמינית הנשית היא פגיעה מאוד, רגישה מאוד, ומצד שני היא כוח מטורף.
"אנחנו הרבה יותר מיניות מגברים. לגלות את היופי והעוצמה המינית זה לגלות עוד חדוות חיים. מיניות מבחינתי היא עוד חוש".
זה משרת את שני בני הזוג
ד"ר רונית אלוני, בעלת מרפאה לטיפול ולשיקום מיני וזוגי ולטיפולי סרוגייט, מנחת הסדרה "דיבור מקדים" בטלוויזיה החינוכית, אומרת: "אני יודעת שהתופעה הזו נפוצה. היא נפוצה לא רק בקרב זוגות נשואים, אלא גם אצל זוגות לא נשואים אחרי כמה שנות חברות – ואפילו כאלה בשנת החברות הראשונה שלהם.
:כשדבר כזה קורה, זה איכשהו משרת את שני בני הזוג. יש משהו בעניין שמתאים לשניהם. זה אך פעם לא שרק אחד לא רוצה. השני מסכים לחיות ככה לאורך תקופה כי זה משרת גם אותו.
"הסיבות לכך יכולות להיות שונות. יכול להיות שלאחד מהם או לשניהם הייתה טראומה מינית, יכול להיות שיש נטייה הומוסקסואלית לא מודעת ואין כל כך משיכה לבני המין השני. יש תופעה שנקראת 'מדונה-זונה': אדם יכול להימשך לבת זוגו כל עוד היא לא אשתו החוקית או אם ילדיו, אבל מרגע שהיא הופכת לאשתו, הוא מאבד את היכולת לעשות איתה סקס פרוע.
"שלא לדבר על שחיקה, עייפות גדולה, כעסים ומאבקי כוח שנכנסים לתוך המיטה. יש זוגות שזה נמשך אצלם חודשים ושנים".
מתי כדאי לפנות לטיפול?
"כשיש בעיה, ראוי לפנות לטיפול כמה שיותר מהר, כי אז לא יתווספו בעיות נוספות – כעסים, פגיעות, שחיקה של הדימוי הגברי או הנשי. ככלל, אנשים פונים מעט מאוד לטיפול מיני, כי זה קשה להם. יחסית לשכיחות הבעיות המיניות באוכלוסייה, מעטים פונים לטיפול, ומשלמים את המחיר באיכות החיים והזוגיות".
___________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד בלאשה:
- בדקו: האם יש רומנטיקה בזוגיות שלכם?
