מלכת החן לשנת 2011 היא מועמדת מספר 2... בר מרום!
בדיוק לפני שנה, שני החברה הכי טובה שלי ראתה במגזין "לאשה" מודעה על תחרות מלכות היופי. כמובן שמבלי לשאול אותי יותר מדי, היא רשמה אותי לתחרות וצירפה תמונה.
שבוע לאחר מכן קיבלתי מכתב הביתה.
אני לתומי חשבתי שבטח ראו אותי באיזה מקום והחליטו לשלוח לי מכתב, אבל מהר מאוד התמונה התבהרה ושני צלצלה לשאול אם הגיע המכתב.
"שני, זאת את?! אני לא מאמינה לך!" עניתי לה מופתעת. האמת, אם אחבר את כל האירועים שקדמו למכתב, יכולתי לנחש מזמן שהיא זו שעומדת מאחורי המזימה.
נחזור למכתב. הזימון הורה להתייצב בדיוק בשעה 12.00בצהריים, ואני אומרת בדיוק, כי למיונים שלב א' הגעתי בשעה 14.00. קרוב אבל לא מספיק כדי להיבחן.
לקחתי יום חופש מהצבא, התלבטתי ארוכות מה ללבוש, התארגנתי שעות מול המראה ולבסוף התבשרתי שהמיונים הסתיימו להיום.
כן, זה נשמע כמו בדיחה גרועה, אבל כך היה.
מיד רצתי למשרדי "לאשה" לבקש הזדמנות נוספת להירשם. אמרו שיחזרו אלי.
במשך שבוע חיכיתי לזימון, והוא הגיע!
כעבור שבועיים הגעתי לאותו מקום, והפעם בשעה שנקבעה (ואפילו הקדמתי..) לקחתי מספר, מילאתי פרטים וישבתי לצד עשרות בנות יפיפיות שבאו להגשים חלום.
האודישן הראשון היה מלחיץ במיוחד, נכנסנו חמש בנות לחדר עם בגד ים וסיפרנו על עצמנו, זה הביך אותי כל כך!
יש משהו מאוד מלחיץ בעמידה מול שופטים, ובטח בעמידה מולם עם בגד ים. בעוד את מנסה להרשים באופי וביופי, צריך לשים לב (היטב) ששום חלק של הבגד ים לא יזוז ויחשוף יותר ממה שתכננת. אי נוחות שכזאת.
בלי לשים לב עברתי את האודישן, ואז עוד אחד ועוד אחד, עד לטלפון האחרון עם הבשורה:
"בר התקשרנו לבשר לך שאת ב-20 הסופיות".
"רגע זה באמת?" שאלתי. "כן, כן, עברת! את יכולה להתחיל לחגוג".
ואם שולחים אותי לחגוג אני האחרונה שאסרב. אני לא אפסיד אף רגע לשמוח ולבלות עם האהובים עליי. תוך כדי שאני תוהה איך קרה שאני בר הקטנה בתחרות "מלכות היופי", יצאתי עם החבר לחגוג את הבשורה בבית קפה תל אביבי. גם החברים הקרובים הצטרפו למסיבה קטנה שאורגנה במיוחד לכבודי, עם הרבה שתייה, אוכל ועוגות, ואפילו יש תמונות:
העוגה שהחברות הטובות הכינו בשבילי (צילום: בר מרום)
רק אחרי כמה ימים נפל האסימון: אני עומדת להשתתף בתחרות "מלכות היופי"!
מבחינתי, זאת לא עוד תחרות סתמית, זאת תחרות ייצוגית ששואבת אותך לחוויה בלתי נשכחת. הכרתי 19 בנות מדהימות וביחד עברנו קורסים באיפור, למדנו ללכת על מסלול, קיבלנו טיפולי פנים, ואיך אפשר לשכוח את הימים שבילינו עם ילדי וראייטי המדהימים שהשאירו חותם גדול על כולנו.
אלה, קים ואני ביום שכולו תרומה למען ילדי וראיטי
חיילת למופת
למי שלא יודע, בתקופת התחרות עדיין שירתתי בצה"ל. אחרי שהתקבלתי הגעתי כהרגלי לבסיס ובישרתי להם את הבשורה המשמחת. "מזל טוב! עכשיו את רק צריכה לפנות לשלישות ולהגישי דחיית שירות". לזה לא ציפיתי. בכל זאת הייתי שלושה חודשים לפני השחרור.
בלי הרבה ברירות הקפאתי את השירות שלי לתקופה של 3 וחצי חודשים, פעולה שעלתה לי בדם וביזע, ומיד בתום התחרות חזרתי לצבא להשלים את החסר. לבסוף יצא שהייתי חיילת למעלה משנתיים, אבל אין לי ספק שזה היה שווה את הכל!
להביא לך משהו מהדיוטי?
בחזרה לתחרות. בכל שנה המתמודדות בתחרות "מלכות היופי" נוסעות ליעד שונה, מעניין, קריר או שטוף שמש. וגם השנה, בלי ציפייה או הכנה מוקדמת, קיבלנו את הבשורה המרגשת. "בנות בוקר טוב! היום תיערך פגישה לקראת הטיסה לדרום אפריקה".
וואו. דרום אפריקה, נשמע כמו חלום שעומד להתגשם. יעד רחוק במיוחד שלא חשבתי לקפוץ לבקר בו. אחרי טיסה של 13 שעות בערך, ובלי שינה בכלל, מחשבות, דיבורים, שירים, וכדורי שינה שלא ממש עוזרים - הגענו ליעד. קיבלו אותנו כמו מלכות וזו הייתה חוויה באמת בלתי נשכחת. התמונות מדברות בעד עצמן:
עם הבנות והילדים שפגשנו באפריקה
במסיבה אליה יצאנו בערב. עם החברות הכי טובות: מירי, עדי ואביה
לאחר הטיסה המדהימה חזרנו לשבועות לחוצים של חזרות בלתי פוסקות סביב השעון, כאבי רגליים מטורפים, חבילות פלסטרים שקניתי בלי סוף, הרבה בקבוקי מים, ועייפות בלתי נגמרת.שלושה ימים לפני יום התחרות העתקנו את עצמנו לחזרות בחיפה, ולינה בבית מלון. את רוב זמני ביליתי עם החברה הטובה מכולן עדי טאליאס המדהימה. דידי אומנם לא זכתה, אבל אין ספק שאני צופה לה עתיד מזהיר. פטפטנו בלי סוף, עד השעות הקטנות של הלילה, משתפות, בוכות אחת לשנייה, ובעיקר מצפות ליום הגדול. עד היום אי אפשר להפריד בינינו.
היום הגדול
אז הנה זה הגיע. היום הגדול. 29 במרץ 2011. היום בו המילה "לחץ" כיכבה אצלי בלקסיקון. חזרה גנרלית. ביקור אצל השופטים והכנות אחרונות לקראת הערב הנוצץ ביותר. למרות שהייתי שמחה להעביר עוד חצי שנה עם הבנות המדהימות האלה, חיכיתי בכיליון עיניים לסוף הערב כדי שאוכל להשתחרר מהמתח המטורף שחשתי.עליתי על הבמה בשעה 21.00 עם חיוך ענק על הפנים, שלא ירד עד סוף הערב. ואז הגיע רגע ההכתרה: מלכת החן לשנת 2011 היא... בר מרום!
בשלב בגדי הים. (צילום: תמר מרום)
היה מדהים לזכות, קיבלתי המון חום, אהבה, פרגון ובערך 151 אסמסים. לא האמנתי שכל כך הרבה אנשים אוהבים אותי. הסלולארי שלי לא הפסיק לצלצל במשך שבוע, ולקח זמן עד שהצלחתי לחזור לשגרה.האמת, הייתי שמחה להשתתף גם בתחרות מלכות היופי לשנת 2012, אבל לצערי זה בלתי אפשרי. מה שכן, אני אלווה את הבנות מקרוב ואדווח לכם מדי שבוע על ההכנות לטקס הבא. בבלוג שלי תמצאו את כל החוויות, כל הסיפורים וכל האקשן מאחורי הקלעים של תחרות מלכות היופי 2012.
אז שיהיה המון בהצלחה לכולן ונתראה בקרוב!
שלכם, בר מרום
רגע אחרי ההכתרה. (צילום: אורי חיון)
