חרדית לשעבר שעברה טיפולי המרה: 'אמרו שעדיף למות מלהיות לסבית'

שני גרבלי (20) גדלה במשפחה חרדית עם שבעה אחים. בגיל 13 וחצי התאהבה בנערה, עברה משברים וניסיונות התאבדות עד שהגיעה להבנה שאין טיפולי המרה מוצלחים

שני גרבלי. "אחרי שלושה חודשים המטפל שלח אותי לשכב עם גברים" (צילום: אלכס קולומויסקי)
שני גרבלי. "אחרי שלושה חודשים המטפל שלח אותי לשכב עם גברים" (צילום: אלכס קולומויסקי)

במוצאי שבת לפני שלושה שבועות שני גרבלי (20), לא הצליחה לעצום עין כל הלילה. בבוקר הייתה אמורה להופיע בפני ועדת העבודה והרווחה של הכנסת ולספר על שני טיפולי ההמרה שעברה, שבעקבותיהם היו לה שני ניסיונות התאבדות. הנושא שעמד על הפרק: שתי הצעות חוק של החכ"ים ניצן הורוביץ (מרצ) ומרב מיכאלי (עבודה) נגד טיפולי המרה. רק לפנות בוקר הצליחה להירדם, נאלצה להסתפק בשעה וחצי של שינה טרופה, וכשהגיעה נרגשת לישיבה גילתה שהדיון הרבה יותר גרוע ממה ששיערה. "לקחתי רסקיו ובאתי מלאת תקווה. אולי אני נאיבית, אבל הייתי בטוחה שאם אבוא ואספר את הסיפור שלי, אצליח לשכנע את כולם שטיפולי המרה הם פשע. לצערי טעיתי", היא אומרת באכזבה.

 

האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת

 

שתי הצעות החוק מגדירות ביצוע טיפולי המרה כעבירה פלילית עם עונש שנת מאסר בצדה, וקובעות שרישיונו של פסיכולוג שיבצע טיפולים כאלה יישלל לחמש שנים. החוק עבר בקריאה טרומית ביולי, לאחר שחברי כחול לבן והעבודה תמכו בו, תוך הפרת המשמעת הקואליציונית.

"אולי אני נאיבית, אבל הייתי בטוחה שאם אבוא ואספר את הסיפור שלי, אצליח לשכנע את כולם שטיפולי המרה הם פשע. לצערי טעיתי"

 

הדיון הסוער, שנערך לקראת קריאה שנייה ושלישית, הגיע לטונים צורמים, תוך חילופי דברים קשים בין העדים שעברו טיפולי המרה והגיעו לוועדה לבין ח"כ יצחק פינדרוס מיהדות התורה, ובסופו של דבר הסתיים ללא הצבעה. "ח"כ פינדרוס אמר דברים קשים נגד הקהילה, ולמעשה נגדנו", היא מתקוממת. "גדלתי בקהילה שלו, הוא היה בברית של אח שלי. הדברים האלה קורים כמעט רק בקהילה שלו, אז בתור חבר כנסת, למה לא תנסה לעזור לצעירים האלה, שהם אבודים? קשה לי שאנשים שאמורים לייצג אותי ושאני הכי מצפה מהם, לא מקבלים אותי. רפאל (רפאל יונתן קלנר פוליסוק, הומוסקסואל חרדי שגם הופיע בפני הוועדה, ד"ח) ואני התחלנו לצעוק עליו שאלוהים ברא אותנו ככה, ואחר כך התחלנו לבכות ויצאנו מהישיבה".

 

 

גם לפני הקריאה הטרומית גרבלי הגיעה לכנסת עם חבריה כדי לדבר על חשיבות החוק. "באתי עם שי ברמסון, יו"ר 'חברותא', שבעצמו עבר טיפולי המרה, ופשוט דפקנו על דלתות חברי הכנסת וביקשנו לספר להם את הסיפור האישי שלנו, שאותו החוק מנסה למנוע", היא מספרת. "בסופו של דבר החוק עבר בקריאה טרומית בזכות חברי הכנסת שדיברנו איתם. אמנם זה רק הישג מורלי, זה עדיין לא שווה כלום, אבל גם זה משהו".

"נכנסנו בטעות ללשכתו של ח"כ מתן כהנא מימינה, שבא ממגזר שדוגל בטיפולי המרה, ואחרי השיחה איתנו הוא נמנע בהצבעה. זה מרגש"

 

מי הכי הרשים אותך בפגישות האלה?

"נכנסנו בטעות ללשכתו של ח"כ מתן כהנא מימינה, שבא ממגזר שדוגל בטיפולי המרה, ואחרי השיחה איתנו הוא נמנע בהצבעה. זה מרגש, אין אפס, כי אני יודעת איזה מחיר הוא בטח שילם על זה. גם ח"כ הילה שי וזאן (כחול לבן), שהיא אישה דתייה ובכל זאת הצביעה בעד החוק, הרשימה אותי מאוד בפתיחות שלה".

 

"מישהו עבר וצעק לנו 'יא לסביות'. לא הבנתי את המילה, אז למחרת הלכתי לחברה שיש לה אינטרנט בבית וחיפשתי מה זה לסביות" (צילום: אלכס קולומויסקי)
    "מישהו עבר וצעק לנו 'יא לסביות'. לא הבנתי את המילה, אז למחרת הלכתי לחברה שיש לה אינטרנט בבית וחיפשתי מה זה לסביות"(צילום: אלכס קולומויסקי)

     

    "לטיפול הראשון הלכתי מיוזמתי"

    גרבלי, שנולדה בשם שושנה־רייזל, למדה לתואר ראשון בהוראת מוזיקה ושואפת להיות מפיקה ("עבדתי בהפקת האירוויזיון וגיליתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים"), היא בכורה מבין שבעה ילדים למשפחה שוויצרית חרדית שעשתה עלייה לירושלים. אביה מנהל רשת חנויות ספרים ואמה פסיכולוגית. "גדלתי בשכונת גבעת שאול, ואני זוכרת ילדות מאושרת, שלווה ורגועה", היא מספרת. "למדתי במוסדות חינוך חרדיים, הכל זרם על מי מנוחות, עד שבגיל 13 וחצי התאהבתי בחברה שלי, שהייתה גדולה ממני בשנתיים וגרה ברחוב לידי. לא ידעתי מה עובר עליי, חשבתי שאני חולת נפש. אחרי שדיברתי איתה על זה התברר שגם היא מרגישה אותו דבר".

    "בגיל 13 וחצי התאהבתי בחברה שלי, שהייתה גדולה ממני בשנתיים וגרה ברחוב לידי. לא ידעתי מה עובר עליי, חשבתי שאני חולת נפש. אחרי שדיברתי איתה על זה התברר שגם היא מרגישה אותו דבר"

     

    איך הרגשת?

    "זה נתן לי להבין שאולי בכל זאת אני נורמלית. עשינו מה שעשה לנו טוב, התנסינו באהבה, נגענו אחת בשנייה, אבל לא ידענו שיש עוד נשים שאוהבות נשים בעולם. זה לא רק שלא ידעתי על מיניות שונה, לא ידעתי על מיניות בכלל. גדלתי במוסדות חרדיים, לא הכרתי בנים, ואסור בכלל לדבר עם בנים. אחרי חצי שנה בערך ישבנו יום אחד בגן העצמאות ומישהו עבר וצעק לנו 'יא לסביות', בגועל כזה. לא הבנתי את המילה, אז למחרת הלכתי לחברה שיש לה אינטרנט בבית וחיפשתי מה זה לסביות".

     

    והבנת מה עובר עלייך?

    "הבעיה שהיה לה אינטרנט מסונן, אז ראיתי שם רק התייחסויות של רבנים, קראתי כמה שזה סוטה וגועל נפש. אחרי חמישה ימים שבהם ראיתי רק כמה אני סוטה ולא נורמלית, ושאני בחיים לא אתחתן, עלה לי דף של ארגון 'עצת נפש' והיה כתוב שם 'אם אתם מבולבלים, אנחנו יכולים לעזור'. ברור שהייתי מבולבלת וברור שרציתי עזרה, אז פניתי אליהם".

     

    אז בעצם לטיפול ההמרה הראשון שלך הלכת מיוזמתך?

    "חד־משמעית. הרגשתי שאני לא בסדר, שאני חייבת להשתנות. ב'עצת נפש' אמרו לי שהם לא מטפלים בנשים והפנו אותי לאיזה פסיכולוג שבדיעבד התברר שהוא לא באמת פסיכולוג. הוא החתים אותי על מסמך שאני לא אספר לאף אחד על הטיפול, כולל להורים שלי, כי בעצם אסור לו לטפל בי בגילי ללא אישור הורים".

    "המטפל יעץ לי לא לאכול דברים שאני אוהבת אם חשבתי באותו יום על נשים. הוא רצה לתת לי את תחושת הביטחון שגבר נותן, אז הוא שם את היד שלו על היד שלי. כשזה לא עזר, הוא המליץ לי לראות סרטים פורנוגרפיים"

     

    חתמת?

    "ברור, גם אני לא רציתי שההורים שלי ידעו. הוא אמר שבדרך כלל הוא מייעץ כן לשתף מישהו מבוגר, אבל בגלל שהנטיות ההפוכות שלי הן באשמת ההורים שלי, אז לא כדאי לצער אותם, זה יפרק את המשפחה. האמנתי לו, אני הייתי ילדה בת 13 והוא היה רב ופסיכולוג בן 40 ומשהו. אף אחד לא ידע על זה חוץ מבת הזוג שלי".

     

    איך היא הרגישה עם הנטיות שלה?

    "גם היא שמעה את המילה לסבית בפעם הראשונה יחד איתי, ובזמן שאני עשיתי את המחקר שלי, שהוביל אותי לטיפול המרה, היא עשתה את המחקר שלה וגילתה את האגודה הלהט"בית ואת איג"י, ארגון הנוער הגאה. לאט־לאט היא יצאה מהדת ועברה לתל־אביב".

     

    מה היה בטיפול?

    "עבדנו בעיקר על התניה שלילית כשחשבתי על נשים ועל התניה חיובית כשחשבתי על גברים. הוא יעץ לי לשים גומייה על היד ואז לשחרר אותה על עצמי בכל פעם שאני חושבת על נשים, כדי שיכאב לי, או לא לאכול דברים שאני אוהבת אם חשבתי באותו יום על נשים. זה הגיע לזה שהפסקתי לאכול בכלל. בהמשך התחלנו 'טיפול בחשיפה': הוא רצה לתת לי את תחושת הביטחון שגבר נותן, אז הוא שם את היד שלו על היד שלי. זה לא היה בקטע מיני, אבל זה בטוח היה לא הולם ולא אתי. כשזה לא עזר, הוא המליץ לי לראות סרטים פורנוגרפיים כדי שאראה כמה אני רוצה את זה, ואחרי שלושה חודשי טיפול הוא אמר לי שאף פעם לא אדע אם הטיפול מצליח אם לא אתנסה עם גברים, ושלח אותי לשכב עם גברים".

    "המטפל שלח אותי לשכב עם גברים. חברה הכירה לי שני חברים, הם הבינו את הסיטואציה והיו רגישים. ניסיתי לשכב עם כל אחד בנפרד, ובשתי הפעמים הסיטואציה הצחיקה אותנו ובסוף זה לא קרה"

     

    ועשית את זה?

    "כמעט. נסעתי לחברה שלי שכבר גרה בתל־אביב, אמרתי לה שאני צריכה לשכב עם בנים והיא הכירה לי שני חברים שלה, שאני מודה לאלוהים עד היום שאלה היו הם, הם הבינו את הסיטואציה והיו הכי רגישים ומכילים. אני בקשר איתם עד היום. ניסיתי לשכב עם כל אחד בנפרד, אבל בשתי הפעמים הסיטואציה הצחיקה אותנו ובסוף זה לא קרה".

     

    בגיל 13. "לא ידעתי שיש עוד נשים שאוהבות נשים" (צילום: אלבום פרטי)
      בגיל 13. "לא ידעתי שיש עוד נשים שאוהבות נשים"(צילום: אלבום פרטי)

       

      "לטיפול השני מורה שלחה אותי"

      אחרי כחצי שנה מצבה של שני הלך והחמיר. הטיפול לא גמל אותה מאהבת נשים, אבל גרם לרתיעה איומה שלה מגברים. כשהתעמתה עם המטפל שלה, הוא הסכים איתה שהטיפול לא מצליח ובאותה הזדמנות אמר לה: "עדיף לך למות מאשר לחיות ככה, כלסבית".

       

      "אמרתי לו, אתה מבין מה אתה אומר לי? והוא ענה: בהחלט. יצאתי באמצע הפגישה והחלטתי שאם עשיתי את המאה אחוז שלי ולא השתניתי, עדיף לי למות. הלכתי לארון התרופות, לקחתי את הקופסה הכי גדולה שמצאתי - ראיתי באיזה סרט שמישהו לקח כדורים ומת - בלעתי וחיכיתי, אבל שום דבר לא קרה. אחרי שלושה ימים התחילו לי כאבי בטן מטורפים, לא הייתה לי ברירה וסיפרתי לאבא שלי מה עשיתי. הוא לקח אותי לרופא והרופא צחק עליי שאני בטח אהיה מאוד חזקה לתקופה הקרובה. התברר שלקחתי ויטמין B12".

      "בלעתי כדורים וחיכיתי, אבל שום דבר לא קרה. אחרי שלושה ימים התחילו לי כאבי בטן מטורפים. הרופא צחק עליי שאני בטח אהיה מאוד חזקה לתקופה הקרובה, התברר שלקחתי ויטמין B12"

       

      סיפרת לאבא שלך למה רצית להתאבד?

      "אמרתי לו שהיה לי רע ולקחתי מלא כדורים. נראה לי שאפילו רמזתי למה עשיתי את זה, אבל הוא כנראה לא רצה להבין. ההורים שלי נורא דאגו לי ושמרו עליי, הם ידעו שזה קשור לזה שהחברה הכי טובה שלי עברה לתל־אביב ועזבה את הדת, אבל בשלב הזה הם לא ידעו מה טיב היחסים בינינו".

       

      בעצם ניהלת חיים כפולים?

      "לגמרי, ולא רק פיזית, גם נפשית. הייתי חצויה בין הראש שאומר שזה אסור ושאני צריכה להשתנות, לבין הלב שנמשך למשהו אחר. נכנסתי לתיכון שהיה מאוד חרדי, התחברתי עם הבנות הכי צדיקות והייתי חביבת המורות, ומצד שני נסעתי פעמיים־שלוש בשבוע לחברה שלי בתל־אביב, ישנתי אצלה, הלכתי איתה לאיג"י והתיידדתי עם הומואים ולסביות".

       

      ההורים שלך ידעו לאן את נוסעת ולמה?

      "הם ידעו שאני נוסעת לחברה. אני חושבת שהם התחילו לנחש ופשוט לא דיברו על זה. אני לא בטוחה שאפילו אני בעצמי הגדרתי שהיא בת זוג שלי. המאבק הפנימי בין הרגש לבין השכל לא הפסיק לרגע".

       

      למה לא הצטרפת לחברה שלך, שבנתה לעצמה חיים חדשים?

      "כי זו לא הדרך שרציתי. רציתי להישאר בדת, להישאר עם המשפחה, וגם הייתי טיפוס מאוד מרצה, עד היום אני אדם מאוד מרצה. חוץ מזה שהעולם שלה הפחיד אותי, היא בנתה לעצמה חיים שלא רציתי".

      "סיפרתי להורים שלי הכל, אמא שלי נהייתה לבנה ואחר כך ירוקה, אבל היא התעשתה מהר ואמרה 'מה, כל הזמן הזה היית עם זה לבד?'. ועדיין הם העבירו את המסר שמשהו לא תקין אצלי וצריך לשנות את זה"

       

      זה בטח היה קשה מאוד לגור בבית ההורים ולהסתיר מהם מה עובר עלייך.

      "בכיתה י' כבר לא יכולתי, הייתה לי מורה שהתחברתי אליה מאוד וסיפרתי לה הכל. היא אמרה שמה שעברתי זה ממש נורא, והפנתה אותי לטיפול השני, שלא הוגדר כטיפול המרה אבל היה טיפול המרה לכל דבר. זה היה יותר סמוי ופחות בוטה מהטיפול הראשון, אבל אין ספק שהטיפול היה מיועד לשינוי ולא לקבלה עצמית, וכל האמצעים היו כשרים, גם אם זה אומר 'לדרוס' את המטופל. אחרי חמישה חודשים הבנתי שאין לי מה לעשות עם זה, שאני כזאת וזהו, וניסיתי להתאבד בפעם השנייה. נסעתי לחוף הילטון בתל־אביב, צעדתי עד סוף המזח וקפצתי. הייתי בטוחה שבזה תמו יסוריי, אבל מישהי פשוט ראתה אותי ורצה אחריי, ואחר כך התקשרה לער"ן. משם הם המשיכו להיות איתי בקשר, ואמרו לי שאני חייבת לספר להורים".

       

      עשית להם "שיחת יציאה מהארון"?

      "כן, סיפרתי להם הכל, אמא שלי נהייתה לבנה ואחר כך ירוקה, אבל היא התעשתה מהר ואמרה 'מה, כל הזמן הזה היית עם זה לבד?'. ועדיין הם העבירו את המסר שמשהו לא תקין אצלי וצריך לשנות את זה. בשביל לרצות את ההורים שלי ולהיות 'נורמלית', החלטתי לקחת את עצמי בידיים, נפרדתי מהחברה שלי וניתקתי את כל הקשרים עם העולם הלהט"בי. הייתי בעלייה רוחנית מטורפת, אבל באיזשהו שלב יצרתי קשר עם מישהי מהצוות של איג"י, כי הרגשתי שזה המקום היחיד בעולם שמקבל אותי בלי שיפוטיות. אחרי שנה שהיינו בקשר מקצועי, התאהבתי בה וזה היה השבר הכי גדול בחיים שלי, כי חשבתי שהשם עזר לי והתגברתי על זה. שיתפתי קצת את המורה שלי, אמרתי לה שיש לי התמודדויות רוחניות, ולאט לאט התרחקתי מהדת. עדיין הגעתי לתיכון ועשיתי מה שצריך, אבל כבר לא הייתי שם. בעצם הייתי לא פה ולא שם".

       

      בגיל 16. "רציתי להישאר בדת, להישאר עם המשפחה" (צילום: אלבום פרטי)
        בגיל 16. "רציתי להישאר בדת, להישאר עם המשפחה"(צילום: אלבום פרטי)

         

        "חברות הילדות התנתקו ממני"

        בגיל 18 הרגישה גרבלי מפורקת נפשית וחסרת אונים. מצד אחד היא הכירה בעובדה שכנראה לא תצליח לשנות את נטיותיה המיניות, ומצד אחר היא לא רצתה להיפרד מהדת, שלא מאפשרת לה להיות מי שהיא. גלגל ההצלה שלה היה "בת קול", ארגון של לסביות דתיות שייסדה אביגיל שפרבר, שם הבינה לראשונה שהיא דווקא כן יכולה להיות גם וגם.

         

        זה יותר משנה היא בזוגיות עם לסבית דתייה שהכירה בבית הפתוח בירושלים, מרכז קהילתי ללהט"בים. "אני פעילה בבית הפתוח והיום כל החברים שלי הכי טובים משם".

        "ההורים לא מקבלים את זה בכלל. בהתחלה הם ניסו, אבל לפני שנה הם הלכו לאיזה רב גדול ושאלו מה לעשות, הוא אמר להם לא לקבל את בת הזוג שלי הביתה, ואז השתנתה להם הגישה"

         

        נשארו לך חברות ילדות?

        "בקושי. רוב החברות שגדלתי איתן שלחו לי מייל שהן מתנתקות ממני, גם כאלה שהיו מאוד קרובות. זה כאב לי, אבל התגברתי על זה".

         

        ההורים שלך השלימו עם העובדה שאת לסבית?

        "לא, הם לא מקבלים את זה בכלל. בהתחלה הם ניסו, אבל לפני שנה הם הלכו לאיזה רב גדול ושאלו מה לעשות, הוא אמר להם לא לקבל את בת הזוג שלי הביתה, ואז השתנתה להם הגישה. אני בקשר עם המשפחה, אבל ההורים העדיפו שלא אגור בבית. בת הזוג שלי עדיין גרה עם ההורים שלה, ואני גרה בירושלים עם שותפות שהכרתי בבית הפתוח".

         

        את עוד דתייה?

        "אני לא יודעת. זה לא משהו שאני יכולה להגדיר כרגע, אני בין לבין אני חושבת".

         

        איך הורייך חיים עם הפרסום שלך כלסבית?

        "בקהילה שבה הם חיים, אנשים לא נחשפים לזה כל כך, אין טלוויזיות ואין אינטרנט, אבל אמא שלי זרקה לי פעם 'אל תעשי את זה'. היא חששה שלא יקבלו את אחותי לתיכון, או שזה יפריע לשידוכים עתידיים של האחים שלי. אני לא יודעת עד כמה האחים שלי יודעים, אנחנו לא מדברים על זה, אבל אני בטוחה שאם יגידו להם את המילה לסבית, הם יגידו שזו תועבה".

         

        "אני בקשר עם המשפחה, אבל ההורים העדיפו שלא אגור בבית" (צילום: אלכס קולומויסקי)
          "אני בקשר עם המשפחה, אבל ההורים העדיפו שלא אגור בבית"(צילום: אלכס קולומויסקי)

           

          למה החלטת לבוא ולדבר על זה בכנסת?

          "לא דיברתי על טיפולי ההמרה המון שנים, הדחקתי את זה, אבל החלטתי שאני עושה את זה בכל זאת, כי מדובר בחיי אדם. עשיתי את זה בשביל חברה מאוד קרובה שהתאבדה בעקבות טיפול המרה".

          "לא דיברתי על טיפולי ההמרה המון שנים, הדחקתי את זה, אבל החלטתי שאני עושה את זה בכל זאת, כי מדובר בחיי אדם. עשיתי את זה בשביל חברה מאוד קרובה שהתאבדה בעקבות טיפול המרה"

           

          חברת ילדות?

          "חברה שהכרתי באיג"י. כשהיא התאבדה כעסתי, זה הציף אצלי הכל. היא לא באה מבית דתי, אבל ההורים שלה היו מאוד שמרנים ופשוט שלחו אותה לפסיכולוג שישנה אותה. באותו זמן גם הרב רפי פרץ אמר שטיפולי המרה הם דבר אפשרי, וכבר לא יכולתי לשתוק יותר. כתבתי פוסט בפייסבוק נגד הרב פרץ וטיפולי המרה בכלל, ופנו אליי כדי שאבוא לדבר עם חברי הכנסת ואספר להם את הסיפור שלי. הרגשתי שאם אני לא אעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה".

           

          לדיון בוועדת הרווחה הגיע הומוסקסואל לשעבר, היום נשוי ואב לילדים, שאמר שהוא עבר טיפול המרה מוצלח. את מאמינה לו?

          "לא, אני לא מאמינה שיש דבר כזה בכלל טיפול המרה מוצלח. אני עברתי שני סוגי טיפול: אחד קיצוני ואחד פחות קיצוני, ואני עדיין מאה אחוז לסבית. יש לי חבר שחיפש בכל הארץ מישהו שיהיה מוכן להגיד שבעקבות טיפול המרה הוא נמשך היום לנשים. הוא לא מצא אפילו אחד. אבל הוא כן מצא הרבה הומואים בארון שנשואים לאישה".

           

          עם יד על הלב, אם היית יכולה היית רוצה להשתנות?

          "המון שנים רציתי, אבל היום לא, כי טוב לי. יש לי חיים מהממים. הייתי רוצה שיקבלו אותי, אבל זה לא שווה לי להשתנות בשביל זה".

           

          הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: אלון שפרנסקי, סגנון: ראובן כהן)
          הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: אלון שפרנסקי, סגנון: ראובן כהן)
           
          הצג:
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד