אם מישהו היה מפתח אלגוריתם של חיפוש שמכמת כמה פעמים נהגתה ונכתבה המילה שגרה מאז פרוץ הקורונה, היינו מגלים כנראה שהפופולריות שלה נסקה בקצב אקספוננציאלי. איך אומר המלך ריצ׳רד השלישי במחזה השייקספירי הידוע? ״מלכותי בעד סוס!״ המוני אנשים יקריבו כיום עולם ומלואו בעד חזרה מלאה לשגרה. חלומות גדולים, תוכניות לעתיד, פנטזיות - התחלפו בכמיהה לנורמליות, בהתרפקות על עידן שלא שמע על ווהאן, קוביד־19 וקפסולות. אחת הברכות שקיבלתי ערב ראש השנה הייתה ״מאחלים לך שנת שגרה״.
יש משהו מאוד מאורגן, בטוח, בריא, בשגרה. גם אם היא ברחה לנו תחת אילוצי הקורונה, חשוב מאוד לשאוף אליה ככל הניתן. זה אומר, שאם אנחנו נמצאים כיום הרבה יותר בבית - במקרים רבים עם ילדים - יש להיערך לסדר יום קבוע פחות או יותר.
זה מתחיל בקימה סדירה בבוקר. ילדים? קמים, מצחצחים, מתלבשים, אוכלים בוקר, לומדים בהנחיית הורה או בזום, הפסקת עשר, קריאת ספר, ארוחת צהריים, חוג אחר הצהריים ביוזמת הורה או בזום, וכך הלאה עד הרחצה והלילה טוב.
אבל לא רק לילדים שגרה עושה טוב, גם לבוגרים ולמבוגרים, וגם להם רצוי לעגן הרגלי יומיום קבועים. אם אתם בזוגיות ועדיין מנועים מיציאה למקום העבודה, חשוב למצוא זמן לשבת יחד פעם־פעמיים ביום לשיחות פנאי על כוס קפה, נוסף על הארוחות המשותפות. וכן, הסקס בנסיבות האלה לא חייב להידחות ללילה. כשם שנהגנו לשבור מדי פעם את השגרה הטובה והישנה, גם מהשגרה המאולצת של הנגיף צריך לברוח מדי פעם: לארוחה חגיגית באמצע השבוע, להפתעות קטנות בדואר שליחים, לטיול רחוק מהעין הציבורית אבל קרוב ללב, לסקס תוך כיסוי העיניים.
בחרתי לכתוב על הגעגועים לשגרה, כי אני מוצף בימים אלה בתלונות של מטופלים (לשעבר ובהווה) על התנהלותם של הגברים והנשים שאיתם. נשים וגברים כאחד, אימצו בחסות הנגיף את אופנת האדם הקדמון. הם לא טורחים להתלבש ומסתובבים בבית בתחתונים, חזייה, פיג׳מה, טריקו אכול עש, חלוק מימי סבתא. גברים מפתחים נטייה להתגלח פעם בשבוע או כלל לא. נשים מזניחות את הטיפוח העצמי.
תכלס, מה קרה? זה לא שמחר הולך להיכנס בנו האח של האסטרואיד מ״ארמגדון״ והלך על כולנו. מה כל כך מעיק להתלבש? להתגלח? לצבוע את השיער בבית, ואם צריך גם לעשות מניקור ופדיקור? שגרת טיפוח היא סימן לנורמליות ויש להקפיד עליה. אף אחת לא רוצה לקיים יחסי מין עם ניאנדרטל ואף אחד לא יתפתה לתנות אהבים עם אשת מערות.
ולסיום:
הזנחה? בחור צעיר, פרוע שיער, שותה בירה על חוף הים באילת. לידו יושב גבר עם זקן פרא מאפיר. שניהם נראים זוועה. הצעיר פונה אל המבוגר ושואל באנגלית מהיכן הגיע לארץ. המבוגר עונה ״איי אם פרום יזראל״. הצעיר עובר לעברית: ״ואללה, ישראלי? ומאיפה בארץ?״, המזוקן עונה ״ירושלמי״. פרוע השיער מחייך: ״גם אני, מאיפה בירושלים?״, בן שיחו מעדכן שהוא גר בשדרות הרצל. הצעיר מופתע ושואל באיזה מספר. המבוגר עונה 108. "מה?״, משתומם החוקר הנלהב, ״זה הבניין שלי, אנחנו שכנים. ובאיזו דירה?״ זקן הפרא ממלמל ״דירה 2״. הצעיר שומט את פחית הבירה וצועק: ״אבא?!״.
- ד"ר יצחק (צחי) בן־ציון, מנהל המרפאה לבריאות מינית בבית החולים "סורוקה" ופסיכיאטר מחוז הדרום, שירותי בריאות כללית
