העלייה
בנימין: ״לפני שנתיים החלטתי לעלות לבד לישראל ולהתחיל פה חיים חדשים. עליתי במסגרת תוכנית 'החוויה הישראלית', שהמטרה שלה היא להכין אותך לעלייה לישראל. זה לא פשוט להגיע לארץ זרה, כשאתה לא דובר את השפה ורחוק מהחברים והמשפחה, והתוכנית עוזרת לך להשתלב".שירלי: ״גם אני עליתי לבד, במסגרת אותה תוכנית. אני מאוד ציונית. כשהייתי בת 18 הגעתי בפעם הראשונה לישראל, ותמיד חלמתי לעלות לארץ ולחיות פה".
ההתאהבות
בנימין: ״בזמן התוכנית גרתי במעונות הסטודנטים בתל־אביב. חודש אחרי שעברתי לשם, שירלי הגיעה לסיור בדירה שלי כדי להחליט אם לעבור לשם גם. ברגע שראיתי אותה התאהבתי בה. אחרי שהיא עברה למעונות, שמחתי מאוד להיות שכן שלה. היו לנו אותם חלומות ושאיפות".
שירלי: ״שבועיים אחרי שהכרנו התחלנו לצאת. בדייט הראשון שלנו טיילנו בירושלים העתיקה. היה לנו כיף מאוד והרגשתי שיש בינינו כימיה מטורפת. אני מרגישה שהאהבה לישראל חיברה בינינו. מה שאהבתי אצל בנימין זה את השאפתנות והנחישות שלו. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה לעשות בחיים. שלושה חודשים אחרי שהתחלנו לצאת עברנו לגור יחד בדירה משלנו בתל־אביב״.
בנימין: ״אז גם התחלנו תהליך של חזרה בתשובה. כיום אנחנו שומרים שבת, אוכלים כשר, שומרים על הצניעות בלבוש, מתפללים בבית הכנסת ומקיימים את מצוות טהרת המשפחה״.
הצעת הנישואים
בנימין: ״היה לי ברור מההתחלה שאני רוצה להתחתן עם שירלי. ארבעה חודשים אחרי שהכרנו טסנו לצרפת למשפחה של שירלי, ושם ביקשתי מההורים שלה את ידה. הם חשבו שאנחנו מתקדמים מהר מדי, ואני עניתי שככה זה צריך להיות. חזרנו לארץ, וחודש אחרי זה הצעתי לשירלי נישואים במצדה".
שירלי: ״עלינו למצדה בשלוש לפנות בוקר, וכשהגענו לפסגה הייתה זריחה מדהימה. ואז בנימין כרע ברך ושלף טבעת. הוא שאל אם אני מסכימה להתחיל איתו יחד חיים משותפים ולהתחתן. בכיתי מאושר וכמובן שהסכמתי".
המחלה
בנימין: ״חודש לפני החתונה הרגשתי כאבים בכתף שהלכו והחמירו. הגעתי לרופא ואבחנו אצלי סרטן מסוג לימפומה, שהתפשט לעצמות. כשהרופא התקשר עם הבשורה ישבתי עם שירלי בסלון, ושמענו אותה יחד. לא הייתי מחובר למה שקורה מסביבי. הרגשתי כאילו אני בתוך חלום. פחדתי מאוד, אבל למחרת כבר הבנתי שאני צריך לעשות הכל כדי להבריא. כעבור שבוע כבר התחלתי בטיפולי כימותרפיה. הסרטן החליש לי את העצמות והיה לי קשה לעמוד, אז עברתי לשבת בכיסא גלגלים".
שירלי: ״כששמענו את הרופא מיד חיבקתי אותו. ניסיתי להיות כמה שיותר חזקה. גם כשהוא עבר לכיסא גלגלים, האמנתי שהכל יסתדר. הבנתי שאני צריכה לשים את עצמי בצד ולהיות שם בשבילו. למרות כל הקושי, לא חשבתי לרגע לעזוב אותו. היה לי ברור שאנחנו נצא מזה ושיש תקווה, שבנימין יחלים ואנחנו נקים משפחה. אני לא יודעת מאיפה שאבתי את הכוח הזה, אבל הייתי אופטימית".
החתונה
בנימין: ״החלטנו לא לדחות את החתונה ולערוך אותה במועד המתוכנן, לא משנה מה קורה. למרות זאת, ביום של החתונה לא היה ברור אם היא בכלל תקרה. בבוקר לא הרגשתי טוב, היה לי חום וחשד לזיהום. אבל בצהריים המצב השתפר, ובערב נישאנו באולם אירועים בירושלים. קיבלתי ויטמינים שחיזקו אותי, הרגשתי טוב, והאירוע היה שמח מאוד. הרגשתי שהוא נתן לנו הרבה כוחות. יום אחרי החתונה כבר הייתי מאושפז, וערכנו שבת חתן. באמצע בית החולים החברים שלי עשו לנו שבע ברכות. זה היה סוריאליסטי".
שירלי: ״המשפחות שלנו מצרפת הגיעו לחתונה. זה היה אירוע בלתי נשכח. בנימין היה בכיסא גלגלים, אבל הוא עמד לרגע אחד כדי לכסות לי את הפנים בהינומה. זה היה סוג של נס וזה מאוד חיזק אותי".
ההתמודדות
בנימין: ״טיפולי הכימותרפיה היו לי קשים מאוד. לא יכולתי להזיז את זרוע שמאל, והרופאים הנחו אותי לא לעמוד ולא ללכת, כי היה חשש שהעצמות יישברו. שירלי הייתה לצדי כל הזמן. היא עזרה לי להתקלח ולאכול. היא הייתה הידיים והרגליים שלי.
״כמה חודשים אחרי שאובחנתי עברתי השתלת מח עצם עצמית. לאחר ההשתלה התבשרנו שהמחלה נסוגה. הסרטן עלול תמיד לחזור ושום דבר לא בטוח, אבל למדתי להעריך כל רגע קטן בחיים, כמו לשוחח עם אשתי. הסרטן קירב ביני ובין שירלי, וקיבלנו הוכחה לחוזק של הזוגיות שלנו".
שירלי: ״אנחנו לא יודעים מה יהיה וחיים את הרגע. בעקבות המחלה של בנימין התחדדה לי עוד יותר ההבנה שהוא האיש של החיים שלי".
