הרנטגנאית שמצאה פתרון לילדים שמתקשים לחבוש מסכה להקרנות

אלה קגן־פרגר, מהיחידה לטיפול קרינתי בבילינסון, מציירת בהתנדבות מסכות מדליקות לילדים בהזמנה אישית. בזכותה הם משתפים פעולה ונחסכת מהם זריקת הרדמה

אלה קגן־פרגר. מקדישה כשלוש שעות לציור כל מסכה על חשבון זמנה הפנוי (צילום: דנה קופל)
אלה קגן־פרגר. מקדישה כשלוש שעות לציור כל מסכה על חשבון זמנה הפנוי (צילום: דנה קופל)

לפני שלוש שנים מיקה מישל, אז בת שש, החלה לפרכס. היא הובהלה לבית חולים ונמצא שהיא סובלת מ־AVM (מלפורמציה עורקית ורידית), בעיה מולדת בכלי הדם במוח המאופיינת באנטומיה לקויה. בפועל זה אומר שכלי הדם יכולים לדמם, להוביל ללחץ בראש, לפרכוסים ואם לא מטפלים - לסכנת חיים.

 

מיקה עברה ניתוח ראש ובמשך השנים עוד שלל בדיקות, טיפולים וצנתורים. לפני שנה וחצי, אחרי שהצנתור האחרון שנועד לסגור כלי דם מדמם כשל, הסבירו הרופאים להוריה שמאחר שהמיקום של כלי הדם בעייתי, האופציה הטובה ביותר לטפל בו היא באמצעות קרינה. הם הפנו אותם למחלקת רדיותרפיה בבית החולים בילינסון. "הסבירו לנו שמדובר בהליך קצר ולא כואב, 15 עד 20 דקות", מספרת אמה קרן. "הקושי היחיד הוא שמלבישים על המטופל מסכה שמכסה את פניו ומקבעת אותו לשולחן כדי שלא יוכל לזוז. בנוסף, אי־אפשר לראות דרך המסכה, קצת קשה לנשום, ולכן מדובר בהליך מאוד טראומטי לאנשים בכלל ולילדים בפרט".

אמא של מיקה: "האחות סיפרה לנו על מישהי שמציירת על המסכות כל דמות שבה הילד חפץ. באותו הרגע הכל השתנה. מיקה המפוחדת קפצה מאושר וביקשה שיכינו לה ציור של כלב. זה בהחלט ריכך מאוד את הסיטואציה"

 

מאחר שבזמן טיפול הקרינה חשוב מאוד לדייק, בארץ וברחבי העולם נוהגים לתת לילדים קטנים לפני הטיפול זריקת הרדמה - גם כדי למנוע טראומה וגם כדי למנוע כל תזוזה אפשרית (כי למרות שהמסכה מקבעת את המטופל, הוא עדיין יכול להתנועע קלות).

 

אבל אופציית ההרדמה לא הרגיעה את הוריה של מיקה. "מיקה עברה כל כך הרבה טיפולים בשנים האחרונות", אומרת אמה. "כמעט כל טיפול נעשה בהרדמה, וזה לא היה פשוט. לתרופות האלה יש הרבה תופעות לוואי, ההתאוששות מההרדמה קשה, ובמקרה הזה של ההקרנה, בשביל טיפול של רבע שעה, זה נראה לנו מיותר. הרופאים אמרו לנו שאנחנו יכולים להמתין עוד שנה כדי שמיקה תגדל קצת. החלטנו לחכות. כשהגענו כעבור שנה להכנה לטיפול כדי שיתאימו מסכה לפניה, היא מיד התמלאה חרדה. כבר חשבנו שאין מנוס ושהיא בכל זאת תצטרך לעבור את הטיפול בהרדמה. אבל אז האחות סיפרה לנו על מישהי שמציירת על המסכות כל דמות שבה הילד חפץ. באותו הרגע הכל השתנה. מיקה המפוחדת קפצה מאושר וביקשה שיכינו לה ציור של כלב. כעבור יומיים, כשהגענו לטיפול, מיקה ראתה את המסכה עם הכלב שהזמינה, וזה מיד העלה חיוך ענק על פניה. אני לא יכולה להגיד שהלב שלה לא דפק, אבל זה בהחלט ריכך מאוד את הסיטואציה והפך את כל ההליך להרבה יותר נעים וקל. בסוף הטיפול היא אפילו ביקשה לקחת את המסכה איתה הביתה, שזה דבר מאוד לא אופייני למיקה, כי מבחינתה כל דבר שקשור לבית החולים - שיישאר בבית החולים.

"כששאלתי את האחיות מי מצייר על המסכות, הן סיפרו על מישהי שעושה את הכל בהתנדבות בביתה, על חשבון זמנה הפנוי. זה הדהים אותי".

 

 

אלה והמסכות שאיירה. "מגיל חמש ומעלה זה עובד מצוין. רוב הילדים כבר לא צריכים הרדמה" (צילום: דנה קופל)
    אלה והמסכות שאיירה. "מגיל חמש ומעלה זה עובד מצוין. רוב הילדים כבר לא צריכים הרדמה"(צילום: דנה קופל)

     

    נכנסים לדמות

    אז כן, "המציירת על המסכות" היא אלה קגן־פרגר (37), רנטגנאית שמתמחה ברדיותרפיה ועובדת ביחידה לטיפול קרינתי בבילינסון. היא זו שהביאה את הרעיון המקורי לארץ. "בעוד שהליך ההקרנה די פשוט, אין ספק שהמסכה היא עקב האכילס שלו", אומרת קגן־פרגר. "ילדים נלחצים מאוד ונבהלים ממנה גם בגלל המראה המאיים וגם בגלל תחושת הקלאוסטרופוביה. אבל גם זריקת הרדמה אינה פתרון טוב, כי רוב הילדים שעוברים הקרנות הם חולי סרטן שמקבלים גם ככה המון תרופות, ובטח לא זקוקים לעוד תרופה בגוף. גם ההתאוששות מההרדמה אינה נעימה. במקרים רבים הילד סובל אחריה מבחילות, הקאות ועוד שלל תופעות לוואי. מה גם שלרוב לא מדובר בטיפול קרינה אחד. יש ילדים שצריכים לעבור סדרת טיפולים ארוכה, אפילו 20 או 30 הקרנות".

    אלה: "הצבתי את המסכות המצוירות בחדר ההמתנה שאליו הילדים שאמורים לעבור טיפולי הקרנה. ראינו מיד שהמסכות מעוררות את סקרנותם של הילדים. כשאמרנו להם שנוכל לייצר גם להם מסכה אישית, הם ממש התלהבו"

     

    איך הגיע הרעיון לצייר על המסכה?

    "אני משוטטת באתרי אינטרנט שעוסקים ברדיותרפיה. לפני שלוש שנים נחשפתי באחד האתרים לסיפור בבית חולים בבריטניה שבו החלו לצייר על המסכות כל מיני דמויות של גיבורי־על בניסיון להקל על הילדים את הטיפול ולחסוך מהם הרדמה. מיד חשבתי שזה יהיה נהדר לנסות את זה אצלנו. יש לי כישרון לציור. בתיכון למדתי במגמת אמנות, והרגשתי שאני יכולה לעשות את זה. הצעתי את הרעיון לממונים עליי, סוכם שאקח כמה מסכות שכבר אינן בשימוש ושאנסה לצייר עליהן. אני אמא לשני ילדים קטנים, בני תשע וחמש, כך שאני מכירה היטב את עולם התוכן. ציירתי גיבורי־על כמו סופרמן וספיידרמן, דמויות מסדרות טלוויזיה פופולריות כמו ינשופית מ'כוח פיג'יי'. בהמשך הצבתי את המסכות המצוירות בחדר ההמתנה שאליו הילדים שאמורים לעבור טיפולי הקרנה מגיעים ועוברים תהליך הכנה אצל האחיות. ראינו מיד שהמסכות מעוררות את סקרנותם של הילדים.

    כשאמרנו להם שנוכל לייצר גם להם מסכה אישית, הם ממש התלהבו".

     

    המסכה הלבנה (צילום: דנה קופל)
      המסכה הלבנה(צילום: דנה קופל)

      מסכות שצוירו על ידי קגן־פרגר (צילום: דנה קופל)
        מסכות שצוירו על ידי קגן־פרגר(צילום: דנה קופל)

         

        איך מתבצע ההליך בפועל?

        "כל מסכה חייבת להתאים למידותיו ולתווי פניו המדויקים של המטופל. לכן, כמה ימים לפני הטיפול הילד מגיע לתהליך בניית המסכה. הוא שוכב על מיטה ומניחים על פניו חומר תרמופלסטי שהוא חם וגמיש, ומחכים עד שהחומר יתקרר ויתקבע. בזמן הזה שואלים את הילד איזו דמות הוא ירצה שיציירו לו על המסכה. גם הליך התאמת המסכה לא תמיד פשוט לילד, ולכן עצם העובדה שמספרים לו שאפשר לצייר לו על המסכה ומבקשים ממנו לבחור דמות, כבר הופך את ההליך לחוויה נעימה יותר.

         

        "בהמשך, כשהילדים מגיעים לטיפול ורואים את המסכה עם הציור שהזמינו, זה מיד מלהיב אותם. אם פעם הילדים התנגדו בתוקף שילבישו עליהם את המסכה, עכשיו הם אפילו שמחים. זה נותן להם תחושת שליטה: הם אלה שבחרו את המסכה, הם לא מרגישים שכופים עליהם משהו. לפני כן זו הייתה מסכה לבנה מאיימת, ועכשיו היא נראית כמו תחפושת, לא כמו אביזר רפואי, והיא מפחיתה את מפלס החרדה. ב־90 אחוז זה כבר עושה את העבודה. תוך כדי הטיפול גם אומרים להם 'אתה ספיידרמן, אתה גיבור־על בדיוק כמוהו', או 'את בדיוק כמו אלזה, יש לך כוחות קסם, את יודעת לא לזוז'. זה מאוד עוזר להם להירגע כי הם נכנסים לדמות ובאמת לא זזים".

        "אם פעם הילדים התנגדו בתוקף שילבישו עליהם את המסכה, עכשיו הם אפילו מתלהבים. זה נותן להם תחושת שליטה: הם אלה שבחרו את המסכה, הם לא מרגישים שכופים עליהם משהו"

         

        עד כמה השיטה הזאת הפחיתה את מספר ההרדמות?

        "קשה לי לנקוב באחוזים מדויקים, אבל היא הפחיתה באופן ניכר. לרוב ילדים מתחת לגיל שלוש לא עוברים הקרנות. ילדים בני ארבע עדיין נוטים להרדים, כי הם קטנים מדי בשביל להבין. אבל מגיל חמש ומעלה זה עובד מצוין. הרוב כבר לא צריכים הרדמה".

         

        שלוש שעות להכנת מסכה

        סימה ראובני שמחה להעיד על כך גם היא מניסיון אישי. במאי האחרון גילו שבנה יוסף־חיים בן החמש וחצי סובל מגידול בראש. "במסגרת הטיפולים הוא היה אמור לעבור 30 הקרנות", היא מספרת. "בהתחלה טופלנו בבית חולים אחר, אבל אז החלטנו לעבור לבית החולים שניידר, ונאמר לנו שאת טיפולי ההקרנות הוא יעבור בבילינסון. הצוות הרפואי הסביר לנו שמלבישים על הילד מסכה שמקבעת אותו לשולחן כדי שלא יזוז, וכיוון שבגיל הזה ילדים נוטים נורא להילחץ, הנוהל הוא לתת להם זריקת הרדמה. הם הוסיפו שבתקופה האחרונה יש מישהי שמציירת על המסכות ושבמקרים רבים הילדים מתלהבים, וזה מקל את הטיפול וחוסך את ההרדמה.

         

        "יומיים לפני הטיפול הגענו לבית החולים להכנת המסכה. שאלו את יוסף־חיים איזו דמות הוא רוצה שיציירו לו, והוא בחר את 'ישראל' - דמות של ילד חרדי שיחד עם חבריו יוצא להרפתקאות ומציל את העולם. איך שהוא ראה את המסכה עם הדמות של ישראל הוא כל כך שמח, שהוא הסכים בקלות שילבישו לו אותה. בזכותה הוא חשב שמכונת הקרינה היא חללית, ושהוא כמו ישראל, יוצא להרפתקה. בסיום הטיפולים יוסף־חיים ביקש לקחת איתו את המסכה. שמנו אותה בחדר שלו, והוא אפילו אמר שהוא רוצה להתחפש איתה בפורים. אבל אני מודה שלא מזמן אחסנתי אותה למעלה בארון. זה הזכיר לי את הטיפולים בבתי החולים ופחות עשה לי טוב".

         

        יוסף־חיים בן חמש וחצי שסובל מגידול בראש, עם המסכה שצוירה במיוחד עבורו (צילום: דנה קופל)
          יוסף־חיים בן חמש וחצי שסובל מגידול בראש, עם המסכה שצוירה במיוחד עבורו(צילום: דנה קופל)

           

          קגן־פרגר מספרת שכמו במקרה של 'ישראל', היא לא מכירה את כל הדמויות שהילדים מבקשים. "בהתחלה קצת חששתי. חשבתי שאוכל לצייר רק דמויות מסוימות", היא אומרת. "אבל לשמחתי גיליתי שאני יכולה לצייר כמעט כל דמות שרוצים".

           

          היא מקדישה כשלוש שעות לציור כל מסכה, כאמור, על חשבון זמנה הפנוי. "אבל אני עושה זאת בשמחה גדולה, וזה שווה כל רגע", היא מדגישה. "בעיניי זו שליחות. הילדים עוברים כל כך הרבה כאב וסבל, ואם אני יכולה להעלות אפילו חיוך אחד קטן בכל ההליך הזה, מבחינתי זה שווה הכל".

           

          הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
          הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
           
          הצג:
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד