לפני שבע שנים, כשהגר טישמן (31) ראתה את ידידה הטוב דניאל סבג (40) מבלה עם כמה מידידותיו בבר בתל־אביב, היא ניגשה אליו ואמרה לו שהיא קצת מקנאה. הוא ענה לה "מה?". טישמן יצאה נסערת מהבר, הלכה כמה מטרים ואז חזרה אליו והבהירה: "אם לא הבנת, אני מרגישה אליך משהו".
היא הייתה אז סטודנטית למשחק בסמינר הקיבוצים. הוא כבר היה שחקן סמי־מפורסם, עם תפקיד משמעותי ב"זגורי אימפריה" וחוזה בתיאטרון הבימה. אחרי שעזר לה להתכונן לתחרות מונולוגים בסמינר, הם נשארו חברים טובים ששיתפו אחד את השני בדייטים כושלים שלהם. באותו ערב ירד לה האסימון שהיא מאוהבת, אבל הוא לא זרם. "הייתי בשוק. רציתי אותה, אבל חשבתי שהיא בכלל לא בליגה שלי. בתור ידידים אכלתי אצל ההורים שלה, פעמיים גם ישנתי אצלה בדירה ולא קרה כלום. לא חלמתי אפילו לנסות", הוא מספר.
הגר: "גם אני לא רציתי לעשות את הצעד הזה בהתחלה, פחדתי להרוס את החברות שלנו, אבל כשראיתי אותו באותו ערב כבר לא היה אכפת לי כלום".
הוא מבוגר ממנה כמעט בעשור, היא גבוהה ממנו בחצי ראש, אבל באותו ערב הוא התעשת במהרה ובא לישון אצלה, ומאז לא נפרדו. מהיום הראשון היא ידעה שהיא רוצה אותו כבעל, לו לקח שלוש שנים להציע. "כבר נגמרו לי הרמזים, הייתי צריכה לעשות לו אולטימטום כדי שיציע לי", היא צוחקת.
דניאל: "לקחתי את הזמן. שנתיים אחרי שנהיינו זוג הייתה לי תקופה רעועה של חרדות ושאלות. הייתי בלתי נסבל, צל של עצמי, והגר טיפלה בי כמו אמא, ברגעים הכי קשים שלי".
הגר: "זה באמת היה בלתי נסבל, אבל כבר מתחילת הקשר הרגשתי שדניאל הוא המשפחה שלי. יש בו משהו – אולי בגלל שהוא קטן כזה – הרגשתי שאני רוצה לגונן עליו, קצת כמו ילד".
דניאל: "בתחילת הזוגיות שמרתי על פאסון שאני השחקן המוצלח והמצליח, חשבתי שכל הקשר שלנו תלוי בזה שיש בינינו היררכיה. זה היה הקלף שלי. חשבתי שאם היא תצליח, זה יבוא על חשבוני. עד שהיא אמרה 'נו, באמת. אני איתך לא בגלל שאתה שחקן'".
הגר: "התחלנו כשהייתי תלמידה בבית ספר למשחק והוא כבר היה שחקן פעיל. הוא היה ב'הבימה', ופתאום גם אני קיבלתי חוזה ב'הבימה', הוא עשה סדרות בטלוויזיה, ופתאום גם אני קיבלתי תפקיד גדול ב'תאג"ד'. הרגשתי שכשאני מקבלת תפקיד וקצת עולה, הוא מתחיל להילחץ".
דניאל: "זה לא שלא רציתי שהיא תצליח, אבל פחדתי שזה יגרום לה לעזוב אותי. פתרנו את זה, היום אני הכי מפרגן לה בעולם".
פער הגילים לא הפריע לכם?
הגר: "זה לא מורגש בכלל. הוא מאוד ילדותי".
והבדלי הגובה?
הגר: "כולם שואלים אותי על זה, ואני אגיד לך את האמת? זה אף פעם לא הפריע לי".
דניאל: "היו לי פעם תסביכי גובה, הייתי שם גרביים מקופלות בתוך הנעליים כדי להיראות גבוה יותר, אבל בצבא שחררתי. החיילת הכי יפה בבסיס הסכימה לצאת איתי, וזה נתן לי ביטחון. כל החיים יצאתי עם גבוהות ממני".
הגר: "אנחנו משפחה של גבוהים, אני הכי נמוכה במשפחה".
דניאל: "אח שלה כמעט שני מטר, והיא פתאום מביאה להם חיית מחמד (צוחק). אפילו סבתא שלה גבוהה ממני. בחתונה לא רציתי להצטלם לידם מרוב שזה היה מביך".
דברו איתי במספרים.
דניאל: "אני 1.68 מטר".
הגר: "אני 1.73 מטר. בהתחלה הוא שיקר ואמר לי שהוא 1.70 מטר, אז בחתונה אמרתי לעצמי 'טוב, אני יכולה עקב קטן'. כשהגיעו התמונות ראיתי שאני עוברת אותו בראש. חירטט אותי".
דניאל: "זה כמו שלחברה הראשונה שלי בצבא אמרתי שכבר היו לי כמה בחורות לפניה, והייתי בכלל בתול".
הגר: "הם עוד בקשר. גם אני התאהבתי בה, היא עיצבה לנו את הבית".
משפחה קוסמופוליטית
הגר מוכרת בעיקר מהסדרה "תאג"ד" (yes), שעונתה השנייה עלתה לאחרונה, שם היא מגלמת את אגם הטבחית. אם דניאל נראה לכן מוכר, סביר להניח שצפיתן בו באחד משני התפקידים המשמעותיים בקריירה שלו: אבישי זגורי, האח החריג חברתית בסדרה "זגורי אימפריה" ופיצי (צפריר) פפר, בסדרה "קיבוצניקים", שמבוססת חלקית על הביוגרפיה שלו. "יונה רוזנקיאר, יוצר הסדרה, הוא החבר הכי טוב שלי", הוא מספר. "גדלנו ביחד, הוא מקיבוץ יחיעם ואני מקיבוץ עברון. התפקיד נכתב בהשראתי".
אביו של דניאל, אלברט (בבר), צרפתי ממוצא מרוקאי, הגיע להתנדב בקיבוץ עם אשתו ושני ילדיו, והתאהב במאיה, בת לניצולי שואה וילידת הקיבוץ. הוא נפרד מאשתו, התחתן איתה והם הביאו לעולם את דניאל ושלוש אחיותיו. כשהיה בן 13 עברה המשפחה לקזבלנקה שבמרוקו למשך חמש שנים, בעקבות עבודת האב.
דניאל למד בבית ספר יהודי בקזבלנקה. כשהיה בכיתה י"ב הוריו התגרשו, והוא חזר עם אמו ואחיותיו לקיבוץ. אביו, שנשאר במרוקו, עבר למרקש ונישא בשלישית לצעירה מוסלמית, שממנה נולדה אחותו הקטנה, היום בת 16. אחיו הגדול, מנישואיו הראשונים של האב, עבר לגור ליד האב לפני כ־20 שנה, התחתן עם צרפתייה נוצרייה ומגדל שם את ילדיו. "אנחנו משפחה קוסמופוליטית, חוץ מבודהיסטים יש לנו הכל", הוא צוחק.
איך מסתגל נער מהקיבוץ לחיים במרוקו?
"בהתחלה זה נשמע לי מגניב, אבל כשהגעתי לשם זה היה ההפך הגמור ממה שדמיינתי. שני עולמות הכי מנוגדים שיש. בקיבוץ הייתי מאוד מקובל, הייתה לי חגורה שחורה בקרטה, ובמרוקו חזרתי לנקודת ההתחלה. לא הבנתי מילה בערבית, לקח לי שנה־שנתיים לתפוס את השפה. למדתי בבית ספר יהודי שהיה דתי, ואני באתי מהקיבוץ ולא ידעתי כלום על הדת. אחרי שנתיים עברתי לבית ספר צרפתי. בדיעבד זו הייתה חוויה מדהימה, אבל רק בדיעבד".
איך הקשר עם אבא שלך היום?
"מעולה. יש לו אישה מדהימה, ואני נוסע אליהם כל הזמן. בדיוק לפני הקורונה הייתי אצלו עם הגר. לפני כן לקחתי לשם את מאור זגורי, בדיוק כשהוא כתב את 'זגורי אימפריה'. הוא קרא לאב המשפחה, שאותו מגלם משה איבגי, על שמו של אבא שלי, בבר".
איך אתה מרגיש עם מה שעובר על איבגי בימים אלה?
"צר לי עליו מאוד. עולם התרבות בארץ איבד שחקן מאוד גדול, כולנו למדנו ממנו המון. באופן אישי לא ראיתי צל צלם של הדברים שאומרים שהוא עשה, ולכן מאוד הופתעתי. אבל זה מבורך בעיניי שבזכות תהליכים כאלה ואחרים, שחקניות יכולות ללכת בחופשיות בתיאטרון, בלי לפחד שיתקפו אותן. העידן הזה נגמר".
מתקרבת לאלוהים
הגר נולדה וגדלה בתל־אביב למשפחה בת שני ילדים (אחיה הוא שחקן הכדורסל נמרוד טישמן). בגיל חמש כבר קיבלה את תפקיד המשחק הראשון שלה, בהצגה "הענק וגנו". בתיכון למדה במגמת תיאטרון בתלמה ילין, ואחרי הצבא נרשמה ללימודי משחק. שנתיים אחרי סיומם קיבלה חוזה ב"הבימה", ואף זכתה ב־2016 בפרס לשחקנית המבטיחה של התיאטרון.
במקביל לצילומי העונה הראשונה של "תאג"ד" עברה שינוי מהותי בחייה. "הלכתי לאלון לוי, מאמן אישי בשיטת 'סאטייה', וכשהוא התחזק באמונה, זרמתי איתו וזה פתח לי עולם חדש", היא מספרת. "אני מתקרבת לאלוהים, ואני באה מבית הכי אתאיסטי, בבית שלי אין בכלל אלוהים. בשביל להדליק נרות שבת הייתי צריכה להסתכל ביוטיוב מה עושים עם הידיים. היום אני מדברת ומתקרבת לאלוהים והלב שלי נפתח, זה הוריד ממני הרבה לחץ".
מה זה אומר, מתקרבת לאלוהים?
"פיתחתי אמונה. אני בעבודה עצמית נון־סטופ. אני קוראת לזה אימון האמונה. אני קמה בבוקר וישר כותבת שלושה עמודים של הודיה ושמחה, ככה אני מתחילה את היום, בידיעה שהחיים שלי מושלמים. לפני זה הייתי מתחילה את היום רק בקיטורים ובחיפוש בעיות. כשהייתי בתקופת שפל עם עצמי, כשכבר לא יכולתי לסבול כמה שאני קשה לעצמי, גיליתי את היהדות.
"התחלתי לשמור שבת לפני חצי שנה, וזה עושה לי מאוד טוב. להורים שלי פחות. בהתחלה לא רציתי להגיד להם, כי ידעתי שהם יקבלו את זה קשה. פעם היינו אצל סבתא שלי בארוחת שישי, והלכתי לחדר אחר להדליק נרות בסתר, כי התביישתי ליד כולם".
דניאל: "היא כמעט שרפה את הבית של סבתא שלה, רק בגלל שהיא לא רצתה להבהיל אותם".
כחילוני גמור, איך הגבת להתחזקות שלה?
"לא נבהלתי. גם אני עברתי תהליך רוחני במקביל, יותר מהכיוון הבודהיסטי. רצינו להגיע לאותו מקום, אבל הלכנו בדרכים שונות. לפעמים יש לי פה ושם התמרמרות, אבל אנחנו מתקשרים ומתחשבים".
למשל?
"כדי להגיע להורים שלה לארוחת שישי צריך ללכת ברגל איזה שני קילומטר וחצי, ואז צריך גם לחזור. גם אין יותר לטייל ליפו בשבתות, ללכת לים, לנסוע לקיבוץ. מצד שני, אני רואה כמה טוב זה עושה לה, אז אני מוותר בשמחה. יום אחד הפתעתי אותה עם פלטת שבת".
הגר: "ומה־זה התרגשתי, כי אפילו לא ביקשתי".
מה תעשי אם תהיה לך הצגה ביום שישי?
"אני לא רוצה לצאת עכשיו בהצהרות ולפגוע לעצמי בקריירה, כשכירה אין לי את הפריווילגיה הזאת. החלטתי שאם תהיה הצגה בשישי אני אתרום את הכסף לצדקה".
דניאל קלע בול
היום הגר נמצאת בחודש החמישי להריונה, וגם זה לא קרה בקלות. "יש לי שחלות פוליציסטיות, אין לי ביוץ טבעי ואין לי מחזור, אז הרופאים אמרו שלא אצליח להיכנס להיריון ספונטני", היא מספרת. "נתנו לי כדורים לביוץ, ושום דבר לא קרה, אז הכנתי את עצמי נפשית לטיפולי פוריות מפרכים. כבר דיברנו על הזרעה, ואז התחילה הקורונה והכל נעצר. הייתי ממש בהיסטריה, ביקשתי מכל החברות שלי להתפלל בשבילי, ושבועיים אחרי זה גיליתי שאני בהיריון. כל הכבוד לדניאל שפגע בול".
דניאל: "וזה בן! שיחקתי אותה. אני מאוד מתרגש. אני תכף בן 40, אחלה מתנה. עכשיו אנחנו הולכים לטיפול פסיכולוגי זוגי כהכנה ללידה, אני חושב שזו השקעה טובה, אני בעד הכנה מוקדמת. היה בינינו הרבה מתח בגלל הקורונה, ותוסיפי לזה את ההורמונים. היה קשוח".
הגר: "גיליתי שאני בהיריון בשיא הקורונה, פחדתי לצאת מהבית, והוא יצא ונכנס. ממש כעסתי עליו שהוא משאיר אותי לבד, וגם פחדתי
שהוא יידבק וידביק אותי. זו הייתה תקופה משוגעת לכולם, שלחתי אותו לישון בסלון לא פעם ולא פעמיים".
דניאל: "היא לא הסכימה אפילו לנשק אותי".
הגר: "היום כולם קיבלו פרופורציות, אבל בהתחלה זה היה מאוד מפחיד".
עד הקורונה בני הזוג שיחקו יחד בהצגת הלהיט "הרובוטית" של "הבימה", וסיימו שם גם חזרות ל"המלט" בבימויו של חברם מאור זגורי. מאז הם לא עובדים, למעט גיחות שלה לאולפן של "זהו זה" המתחדשת כשחקנית אורחת. "היה לי הכי כיף בעולם לשחק עם כאלה ענקים", היא אומרת.
יש ביניכם גם קנאה לפעמים?
הגר: "בטייפ־קאסט שלי יוצא שתמיד תהיה לי סצנת נשיקה עם מישהו, והוא נטרף מזה. למשל, הצטלמתי לסרט 'פיניטה לה קומדיה', והייתה לי שם סצנת סקס בעירום עם אקי אבני. תודה לאל שהבמאי הוריד אותה בעריכה. הוא החליט שהיא לא נחוצה עד כדי כך לסרט".
דניאל: "ואני, עד שנתנו לי נשיקה זה היה עם גבר, ב'קיבוצניקים'. הייתה לי בהתחלה קנאה, זה טבעי".
איך הקורונה משפיעה עליכם כלכלית?
דניאל: "אנחנו לא מרוויחים כרגע כלום. כבר שלושה חודשים הפסיכולוג שלי לא לוקח לי שקל, כי הוא גבר־גבר, כתמיכה במאבק של התרבות. אני הולך לכל ההפגנות, כי כמו שזה נראה כרגע יהיה קשה מאוד להחזיר את התיאטרון. פתחו הכל והשאירו אותנו מאחור. היינו בטוחים שזה ייקח שבועיים־שלושה, וכבר עברו חמישה חודשים".
איך אתם מסתדרים עם המצב הזה?
"קשה מאוד. שנינו שכירים ב'הבימה', ואני גם עצמאי".
הגר: "אנחנו לפחות מקבלים דמי אבטלה. רוב השחקנים הם עצמאים שלא קיבלו כלום. בכל מקרה, אם לא הייתה לנו עזרה מהמשפחה, לא היינו מסתדרים. יש לנו מזל שאנחנו גרים בבית של סבתא שלי בתל־אביב, אז אין לנו שכירות".
דניאל: "בלי שכר דירה אנחנו בקושי מתמודדים עם האשראי וההוצאות, אני אפילו לא רוצה לחשוב מה קורה אצל אמנים אחרים. נורא עצוב לנו שאין לתרבות אופק, אני חושב שמישהו צריך לשמוע אותנו ולעזור לנו. אני לא יודע לאיזה עולם הבן שלנו ייוולד".
הגר: "בכל מקרה אני אופטימית. תודה לאל על כל מה שטוב".
