אופיר ענבר שם קץ לחייו. משפחתו וחבריו עדיין מנסים להבין מדוע

אופיר ענבר פרסם לפני כחודש פוסט מטלטל, וזמן קצר אח"כ התאבד. ההורים והחברים ההמומים, שמתראיינים לראשונה, מנסים להבין איך לא הבחינו בסימנים מקדימים לטרגדיה

אופיר ענבר ז"ל. באחד בספטמבר היה אמור להתחיל עבודה חדשה כמורה לערבית ומחנך (צילום:  אלבום פרטי)
אופיר ענבר ז"ל. באחד בספטמבר היה אמור להתחיל עבודה חדשה כמורה לערבית ומחנך (צילום: אלבום פרטי)

לפני שלושה שבועות, בלילה שבין ארבעה לחמישה באוגוסט, אופיר ענבר שם קץ לחייו והוא בן 33 בלבד. לפני שעשה זאת פרסם פוסט מטלטל בפייסבוק, שהפך לוויראלי. בסוף הפוסט נפרד מאביו יעקב ומאחיו אסף: "אתם הדבר היקר לי ביקום כולו. למענכם חייתי, ולעד תישארו האנשים הטהורים ביותר שזכיתי להכיר... בבקשה מצאו בלבכם מקום לסלוח לי, לא יכולתי לשאת עוד את הכאב ותחושת המחנק שבבדידות".

חנה ענבר, האם:  "הוא היה בכאסח איתי, לא יודעת אפילו למה. ילדים חושבים לפעמים שההורים לא בעדם, כי הורים לפעמים צריכים להגיד לא. שנים הוא היה בכעס עליי".

 

בביתם, בקומה השנייה של בניין דירות ישן בגבעת־שמואל שעומד להיהרס בקרוב במסגרת תוכנית "פינוי־בינוי", יושבים הוריו של אופיר, יעקב וחנה, ולא יודעים את נפשם מרוב צער. חנה (73) חולת לב במצב קשה, מחוברת למכונת הנשמה וצמודה אליה מטפלת. יעקב (84), בעצמו אינו בקו הבריאות, לא מש ממיטתה. "האהבה לחנה זה מה שמחזק אותי בימים הקשים האלה", הוא אומר. "פעמיים היא כמעט מתה, אבל אני לא עוזב אותה לא ביום ולא בלילה, ישן לידה בספה שבסלון כי היא צריכה השגחה 24 שעות".

 

חנה לא אוזכרה בפוסט של בנה. "הוא היה בכאסח איתי, לא יודעת אפילו למה", היא אומרת. "ילדים חושבים לפעמים שההורים לא בעדם, כי הורים לפעמים צריכים להגיד לא. שנים הוא היה בכעס עליי".

 

האח אסף (34), הלוקה בפיגור שכלי, נמצא במוסד ועדיין לא יודע על מותו של אחיו האהוב, אליו היה קשור מאוד. "אופיר היה אח נפלא לאסף, היה לוקח אותו למסעדות, לפארקים, הוא כל כך אהב את אח שלו והיה כל כך מסור לו", אומרת חנה.

יעקב: "הייתה בינינו אהבה כל כך גדולה, לא מבין למה הוא לא בא לדבר איתי, להגיד שקשה לו, אני אהבתי אותו והוא אהב אותי, ממש ככה".

 

חנה ענבר, אמו של אופיר. "הייתה לי הרגשה בלב" (צילום:  אלבום פרטי)
    חנה ענבר, אמו של אופיר. "הייתה לי הרגשה בלב"(צילום: אלבום פרטי)

     

    איך נודע לכם על מה שקרה?

    "ביום שלישי בלילה, יותר נכון רביעי לפנות בוקר, בשעה שלוש ורבע, שוטרים דפקו בדלת, העירו אותנו ושאלו איפה אופיר. שאלתי מה קרה, והם לא רצו להגיד כלום. לחנה הייתה תחושה לא טובה".

    חנה: "אמרתי ליעקב, 'אופיר כבר לא כאן'. הייתה לי הרגשה בלב, כי אמא תמיד מרגישה".

    יעקב: "לא יכולתי לחזור לישון, הייתי מודאג מאוד. אחרי חצי שעה התקשרתי למשטרה, רציתי לדעת אם מצאו אותו, התחננתי שיגידו לי במה מדובר. בחלומות השחורים שלי לא העליתי על דעתי דבר איום ומחריד כזה. דיברתי איתו יומיים לפני, הוא נשמע רגיל, לא היה לי שמץ של מושג, ידיעה או מחשבה שזה יכול לקרות לנו".

    יעקב ענבר: "הוא לא שיתף ואני לא זיהיתי. אם הייתי יודע הייתי רץ אליו, למרות שאסור לי להשאיר את חנה לבד. אנשים אמרו לי, 'בשום פנים ואופן אל תיקח את זה על עצמך', אבל ברור שיש תחושת אשמה. אני אבא שלו, ולא הצלחתי להציל אותו"

     

    מי סיפר לך מה קרה?

    "בשבע בבוקר הגיע לפה שוטר וביקש ממני להתלוות אליו לתחנת לב תל־אביב. כשהגענו לשם אמרתי 'תגידו לי שהוא חי', ושם כבר סיפרו לי שהוא התאבד. הייתי לבד, צנחתי על הכיסא במסדרון, לא יכולתי לנשום. ביקשתי שיתקשרו לנעם, הבן הגדול, והוא הגיע מיד. השוטרים סיפרו לנו על הפוסט שהקפיץ את כולם".

     

    אופיר היה עצוב בתקופה האחרונה?

    "הוא לא שיתף ואני לא זיהיתי. אם הייתי יודע הייתי רץ אליו, למרות שאסור לי להשאיר את חנה לבד. אנשים אמרו לי, 'בשום פנים ואופן אל תיקח את זה על עצמך', אבל ברור שיש תחושת אשמה. אני אבא שלו, ולא הצלחתי להציל אותו".

     

    היה אפשר להציל אותו?

    "אני כל הזמן חושב מה יכולתי לעשות, ואת יודעת מה עצוב? שלא יכולתי לעשות שום דבר. אם הוא היה נשוי, הוא לא היה עושה את זה. החבר הכי טוב של האדם הוא האישה. בן אדם בלי אישה מרגיש בודד, גם אם יש לו אלף חברים. אמרתי לו תתחתן כבר, למה אתה כזה בררן?".

     

    הייתה לו בעיה כלכלית?

    "זה לא עניין של כסף, הוא הרוויח טוב בתקופה שעבד בהיי־טק. בחודשים האחרונים הוא באמת לא עבד, רציתי לתת לו כסף, אבל הוא לא רצה לקחת. רק לתת הוא ידע. הלוואי שהיה אוהב את עצמו כמו שהוא אהב את כל העולם. ילד נפלא כזה, לא חבל? ככה להשאיר אותי לבד? יש לי בצקות בשתי הרגליים, הוא היה לוקח אותי לאסותא, דואג לי. אני אומר לאלוהים שזה לא צודק, זה לא הוגן, הוא לא היה צריך לקחת לי אותו".

     

    יעקב ענבר, אביו של אופיר. "אני כל הזמן חושב מה יכולתי לעשות" (צילום:  אלבום פרטי)
      יעקב ענבר, אביו של אופיר. "אני כל הזמן חושב מה יכולתי לעשות"(צילום: אלבום פרטי)

       

       

      מהייטק להוראה

      אופיר נולד וגדל בגבעת־שמואל, בבית שבו הוריו גרים עד היום. האב יעקב היה חרט במקצועו, ניצול שואה שעלה מבולגריה עם משפחתו בגיל 12. את חנה, שניהלה במשך 31 שנה את המעבדה לכימיה בתל השומר, הכיר לפני 40 שנה במועדון של פנויים ופנויות ברמת גן. היא הייתה אז גרושה ואם לשני בנים: נעם (52) ואורן (50), שהוא היה להם אב לכל דבר. בהמשך נולד אסף ואחריו בן הזקונים אופיר.

      אופיר היה ילד חברותי, מעידים הוריו, לא יותר מדי ולא פחות מדי. הוא למד בבית הספר היסודי אלון בגבעת־שמואל ובהמשך בתיכון קלעי בגבעתיים. בצבא שירת בחיל הים, וכל תקופת שירותו הצבאי היה בזוגיות עם ג'ני, שלמרות שעברו יותר מעשר שנים מאז שנפרדו, הגיעה להלווייתו.

      רונן קנדל, חבר מהצבא: "הוא בדיוק עבר דירה, קנה טלוויזיה ומכונת כביסה, לאדם כזה יש מחשבות אובדניות? בשבוע האחרון תכננו ללכת לאכול חומוס ביחד וזה התמסמס. אנשים כתבו בפייסבוק, 'איך חברים שלו לא ראו'. וואלה, הוא היה פוקר"

       

      "אופיר היה אדם חכם, שקט, מופנם, אבל ממוקד וענייני מאוד", מספר רונן קנדל (53) שהיה המפקד שלו בקורס חוקרי מודיעין של חיל הים, וניהל איתו קשרי חברות בשנים האחרונות. "בצבא היו לו הישגים גבוהים מאוד, הוא היה חייל למופת. אחרי הקורס הוא שירת באשדוד ואחר כך בקריה. הקשר היה אז פחות אינטנסיבי, בסך הכל הייתי המפקד שלו, יותר נכון המפקד של המפקדים שלו. בשנים האחרונות הקשר חודש דרך הרשתות החברתיות, הוא צילם מדהים, והיה נחמד להגיב לו, ובשנה האחרונה הקשר בינינו ממש התהדק, בעיקר סביב ההוראה. אחרי קריירה צבאית ארוכה פניתי להוראה, היום אני מורה להיסטוריה ואזרחות ומחנך כיתה י"ב בתיכון רוטברג ברמת־השרון, ודיברנו על ההתלבטות שלו אם לעזוב לגמרי את ההיי־טק ולהתרכז בחינוך והוראה".

       

      לאחר שחרורו מהצבא טייל אופיר באוסטרליה ובניו־זילנד, ובהמשך חרש גם את אירופה וארצות־הברית. "הוא מאוד אהב לטייל, אני חושב שמי שראה את עמודי הפייסבוק והאינסטגרם שלו, יכול לראות את התמונות שהוא צילם", אומר אביו.

       

      אופיר ז"ל. אהב לטייל (צילום:  אלבום פרטי)
        אופיר ז"ל. אהב לטייל(צילום: אלבום פרטי)

         

         

        כשחזר ממסעותיו נרשם לתואר ראשון במזרחנות באוניברסיטת בר־אילן, וכשסיים המשיך לתואר שני בחינוך. במהלך לימודיו הוא הכיר סטודנטית שלמדה איתו והייתה בת זוגו במשך כמה שנים. בסופו של דבר הם נפרדו ובהמשך היא נישאה לאחר. "זה קצת שבר אותו", אומר האב. "הם היו שנים ביחד, יום ולילה לא נפרדו. אמרתי לו תתחתן איתה, אבל הוא התמהמה ואחר כך הם נפרדו. בשבעה היא באה לכאן כל יום".

         

        אופיר עבד במשך שבע שנים ב־SafeCharge, חברת שירותי הסליקה של המיליארדר טדי שגיא, שנמכרה בכ־890 מיליון דולר לחברה קנדית. מיד אחרי מכירת החברה הוא עזב והחל לעבוד בחברת הסייבר Intsights. במקביל עבד בחצי משרה כמורה לערבית בתיכון עירוני י"א בתל־אביב. בשנה האחרונה התלבט באיזה כיוון להמשיך, ובסופו של דבר בחר בהוראה. באחד בספטמבר היה אמור להתחיל עבודה חדשה כמורה לערבית ומחנך כיתה ז' בתיכון החדש "שמיר" בתל־אביב, שם התגורר.

         

        בתחילת משבר הקורונה מצא את עצמו ללא עבודה כלל. "חצי שנה הוא ישב בבית בין ארבעה קירות, זה מצב לא נעים, באמת בן אדם יכול להרגיש בדידות, אבל אני יודע שהיו לו המון חברים", אומר האב יעקב. "זה מזכיר לי את הסיפור של מרילין מונרו, הכוכבת הגדולה שהיו לה הרבה חברים, אבל הביוגרפיה שלה מסתיימת במילים: 'ולא היה לה אף אחד'. אני מבין שאופיר היה במצוקה, לא סתם בן אדם מתאבד, אבל הוא לא ידע לבקש עזרה, רק לעזור לאחרים הוא ידע. ריבונו של עולם, זו תקופה שעוברת, רגע אחד של חולשה. לא הייתה לו סבלנות לחכות שהרגע הזה יעבור. זו לא בושה ללכת להתייעץ עם פסיכולוג, יש לך עוד 70 שנה לחיות, אתה רק בתחילת הדרך".

         

        כולם בהלם

        בשעה שתיים ועשרה פרסם אופיר את הפוסט, ולמרות השעה השקטה יחסית ברשת, די הרבה אנשים נחשפו אליו בזמן אמת והתקשרו למשטרה. איליה, חבר טוב שלו מהצבא, היה ער וראה את הפוסט מיד כשעלה. הוא ניסה להתקשר אליו, לא נענה והזעיק את כל החברים. בתוך דקות הוקמה קבוצת ווטסאפ "מחפשים את אופיר", אך למרבה הצער, כמה שעות אחרי אופיר נמצא ללא רוח חיים.

         

        יואב שושני (36) עבד עם אופיר שנים רבות בחברת SafeCharge וגר סמוך אליו.

         

        הייתם חברים קרובים?

        "גרנו אחד ליד השני, הלכנו יחד לחדר כושר כל יום, אני באתי אליו, הוא בא אליי. הייתה לנו קבוצה של חברים מהעבודה שנפגשה גם בערבים, הוא היה ממש חלק מהקבוצה הזאת, אפילו יותר ממני".

         

        יואב שושני. "מהצד זה לא נראה כמו שהוא תיאר" (צילום:  אלבום פרטי)
          יואב שושני. "מהצד זה לא נראה כמו שהוא תיאר"(צילום: אלבום פרטי)

          יואב שושן, חבר מהעבודה הקודמת: "הלכנו יחד לחדר כושר כל יום, היו לו חברים טובים וחיים טובים. לא ראיתי שהוא מרגיש במצב כל כך קשה חברתית כמו שהוא כתב. זה בא לי בהפתעה גמורה"

           

          כשקראת את הפוסט הבנת על מה הוא מדבר?

          "הפוסט היה מאוד ברור, אני מבין שככה הוא הרגיש, אבל אני לא חושב שזה נכון אובייקטיבית. כן היו לו חברים טובים, והיו לו גם חיים טובים. מה שהוא ראה זה לא מה שאני ראיתי. לא ראיתי שהוא מרגיש במצב כל כך קשה חברתית כמו שהוא כתב. זה בא לי בהפתעה גמורה".

           

          איך החברים מרגישים עם זה?

          "כולם בהלם, כולם מופתעים, גם מעצם המעשה וגם מהסיבות שהוא כתב בפוסט. מהצד זה לא נראה ככה, כמו שהוא תיאר. כולם מרגישים בודדים לפעמים, קורה שחבר שרצית להיפגש איתו לא פנוי באותו רגע, אבל לא ברמה שהוא כתב, שכאילו כולם עזבו אותו וניתקו איתו קשרים, זה ממש לא מה שאנחנו מכירים".

           

          הוא שיתף אותך בקשיים שהיו לו לאחרונה?

          "היה הקטע עם העבודה, הוא התלבט לגבי ההיי־טק וההוראה, אבל הוא כבר הגיע להחלטה וכבר מצא עבודה בתיכון כמורה וכמחנך. הוא גם חיפש דירה הרבה זמן, עזרתי לו לחפש, ובסוף הוא שכר דירה לידי. בשום שלב לא שמעתי על קושי, בטח לא ברמה כזו".

           

          איך הרגשת כשבאלפי התגובות לפוסט שלו תקפו את החברים שלא זיהו את המצוקה שלו?

          "הפוסט כתוב בצורה שקל מאוד להתחבר אליה, ואני בטוח שאם הייתי רואה פוסט כזה של מישהו שאני לא מכיר, הייתי אומר לעצמי, 'אם הייתי חבר שלו זה לא היה קורה'. אז זה לא כזה פשוט, לא תמיד זה גלוי, ולא תמיד רואים. העדפתי לא להגיב לאנשים האלה, כי אני יודע שהייתה להם כוונה טובה, וגם חשבתי שלא מגיבים ביום כזה, כי הכל עוד מאוד אמוציונלי".

           

          גם רונן קנדל לא ראה את הנולד. "הבן אדם בדיוק עבר דירה, קנה ציוד חשמלי, טלוויזיה ומכונת כביסה, קנה פוטון. לאדם כזה יש מחשבות אובדניות? הוא נערך לחיות עוד הרבה זמן, והיה אמור להתחיל קריירה חדשה כמחנך".

           

          רונן קנדל. "הוא לא שידר כלום" (צילום:  אלבום פרטי)
            רונן קנדל. "הוא לא שידר כלום"(צילום: אלבום פרטי)

             

            איזה קשר היה ביניכם?

            "למרות פערי הגיל היה בינינו קשר מצוין. בשבוע האחרון תכננו ללכת לאכול חומוס ביחד, וזה די התמסמס. אם היינו מצליחים להיפגש, מדברים על דברים, אולי הייתי עולה על משהו. אני עובד עם בני נוער, הייתי מפקד בצבא, אני יודע לקרוא מפה, ואני אומר לך שמה שהוא הרגיש בפנים היה הפוך מאיך שזה נראה בחוץ. אנשים כתבו בפייסבוק, 'איך חברים שלו לא ראו ולא שמרו עליו'. וואלה, הוא לא שידר כלום, הוא היה פוקר".

             

            הוא היה אדם שמח?

            "שמח זה לא הדבר הראשון שהייתי אומר עליו, אבל הוא היה אהוב, גבר סבבה, רהוט, חכם, ממוקד. אמנם לא מסמר המסיבה, אבל אחלה בן אדם".

             

            איך הרגשת כשהוא כתב על הבדידות שהוא סבל ממנה?

            "היו לו חברים, ובנות כן חיפשו את חברתו, זו הייתה יותר ההרגשה שלו. כשיש הרגשה כזאת ברמה הנפשית, לא יעזור כמה מעגלים יש סביבך. מבחינתי הוא היה אדם שראה עולם, שטייל, שעשה חיים, אבל גם אני שמתי לב לזה שתמיד בתמונות הוא היה לבד".

             

            מתגעגעת למישהו שלא ראיתי בחיים

            הדס כלב (32), מהנדסת כימיה מרחובות, הכירה את אופיר באתר היכרויות והחלה להתכתב איתו, תחילה בפייסבוק ובאינסטגרם ולאחר מכן בווטסאפ. לאחר מותו היא שיתפה את חברי הקבוצה לזכרו בתחושותיה: "לקח זמן עד שדיברנו... על חברה משותפת שלנו, על הצבא והאהבה המשותפת שלנו לשפה הערבית, האהבה למתוקים (שלך לאכול ושלי להכין). התחלתי איתך בצורה ישירה מאוד, אמרתי לך שאתה נשמע בחור מקסים, ונתתי לך את המספר שלי. ואז קיבלתי ממך את התשובה הזו: 'אהיה איתך כן, התקופה האחרונה לא שמה אותי במקום הכי טוב שקיוויתי, וזה קצת השפיע על מצב הרוח שלי בימים האלה'. ובהמשך לזה, 'אני קצת לא שם רגשית ומעדיף לחזור להיות האני־האמיתי לפני שאני פותח את לבי ובעיקר את לבה...'. הודיתי לך על הכנות, ומאז המשכנו להגיב אחד לשני לסטוריז. זה היה הקשר שלנו. מאוד שטחי אבל מלא תגובות, חיוכים ולבבות. בשלב מסוים עברנו לווטסאפ. ביום שישי האחרון, לפני שבוע, הלכת לאכול גלידה לבד והיית עצוב. כתבת על זה בסטורי, הגבתי לך ועשית לי לייק. אחרי כמה שעות שלחתי לך את ההודעה האחרונה שלא קראת וכבר לא תקרא: 'אתה חי?'. בשלישי בבוקר ב־7:54 חשכו עיניי. לא העליתי בדעתי שדבר כזה מסתובב לך בראש".

             

            הדס כלב. "תחושת פספוס" (צילום:  אלבום פרטי)
              הדס כלב. "תחושת פספוס"(צילום: אלבום פרטי)

               

              הדס משתפת: "לא היינו בקשר קרוב, אפילו לא יצאנו, זו הייתה התכתבות תמימה, אפשר להגיד שחיזרתי אחריו והתחלתי איתו. הוא נראה טוב בעיניי, היו לו עיניים טובות, וראיתי שיש לנו תחומי עניין משותפים. ראיתי פוטנציאל, מישהו שבא בחשבון, וגם הרגשתי מהצד שלו איזשהו עניין, אם כי הוא פחות יזם את השיחות, זה היה יותר מיוזמתי. בהתחלה הקשר היה יותר תכוף, אבל כשהוא כתב שהוא לא שם רגשית, לא רציתי לכפות את עצמי, חיכיתי שהוא יחזר. הזדעזעתי ממש לקרוא את הפוסט שלו, קיוויתי שמשהו קרה בשעות האלה, שהצילו אותו".

               

              הוא דיבר איתך על הבדידות שלו?

              "לא, וחבל. גם אני מרגישה בודדה כבר תקופה ארוכה, ואם רק היינו זוכים להיפגש ולדבר פנים מול פנים, הוא היה מבין שהוא לא לבד בתחושות האלה. תחושת הפספוס לא עוזבת אותי, מוזר שאני מתגעגעת למישהו שלא פגשתי מעולם".

               

              "אף אחד לא מתאבד בגלל סיבה אחת"

              ==============================

              איך מזהים בדידות שעלולה להביא לאובדנות?  ד״ר מאיה יוהן ברק, פסיכולוגית קלינית, חברת הנהלת עמותת ״בשביל החיים״ למניעת התאבדויות, מסבירה: "בדידות היא תחושה סובייקטיבית, בן אדם יכול להיות עם הרבה אנשים ובכל זאת להרגיש בודד. חוויית הבדידות של האדם האובדני היא כאב בלתי נסבל, ואם הוא מרגיש את הכאב הזה, אי־אפשר להתווכח איתו. עם זאת, אף אחד לא מתאבד בגלל סיבה אחת, תמיד יש כמה גורמים".

               

              החברים ובני משפחתו של אופיר חשים תחושות אשם מאז מותו. הם יכלו למנוע את המעשה?

              "אירוע אובדנות הוא פיגוע רב־נפגעים שמשפיע על כל כך הרבה מעגלים של אנשים קרובים שנשארים עם כאב, עם אשמה ועם תחושה שהם פספסו ושהם יכלו לעשות אחרת, אבל לא תמיד זה נכון. רוב המתאבדים מגלים סימני מצוקה, אבל לצערי לא כולם".

               

              לאילו סימני מצוקה כדאי לשים לב?

              "אמירות ישירות כמו 'אני לא יכול להמשיך יותר', 'נמאס לי מהכל', 'לא שווה להיות פה'. סימנים עקיפים כמו ירידה תפקודית, הסתגרות, התנתקות מחברים, מצב רוח רע, קשיי שינה וקשיי תיאבון. כשלכל אלה מצטרפים אירועי חיים מלחיצים כמו כישלונות, טראומות, פרידות ואכזבות, אדם עלול להגיע למקום אובדני".

               

              לקורונה יש השפעה על ההתאבדויות?

              "בהחלט. מתחילים להתפרסם מחקרים גם בארץ וגם בעולם על עלייה במספר ההתאבדויות בשל מצוקה בעקבות הקורונה. אצל אנשים שגם לפני הקורונה כבר היו בדיכאון וסבלו מחרדה ומקשיים בתחום הבינאישי, זה יעצים את התחושות וידחף אותם לקצה. צריך לזכור שיש מה לעשות ויש לנו איך לעזור".

               

              איך?

              "קודם כל, אם יש ספק לגבי אדם מסוים, אז אין ספק. לא צריך לפחד לשאול מה קורה איתך, ואפשר גם לשאול בצורה ישירה 'האם יש לך מחשבות אובדניות?'. אין מה לחשוש שזה עלול להעלות לו רעיונות לראש, אנחנו יודעים ממחקרים שזה לא נכון. חשוב לתת תחושה שיש תקווה ושיש מוצא ושהוא לא לבד. כדאי להגיד לו 'אני איתך בזה, אתה לא לבד'. זה עוזר מאוד".

               

              במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים:

               

              • עמותת ער"ן, עזרה ראשונה נפשית, טל': 1201
              • בשביל החיים, סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו, טל: 03-7487771
              • סה״ר, סיוע והקשבה ברשת: www.sahar.org.il

               

              הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי פרנקו, סגנון: לימור ריחנה)
              הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי פרנקו, סגנון: לימור ריחנה)
               
              הצג:
              אזהרה:
              פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד