המשפחה החרדית שמטיילת שנתיים וחצי מסביב לעולם: "כולם היו בהלם"

לפני שלוש שנים קיבלו אפרת ואסף שמעון החלטה בלתי צפויה: לעזוב הכל, להשאיר מאחור את חיי השגרה המוכרים להם, לקחת את ארבעת ילדיהם הקטנים ולצאת לטיול מסביב לעולם. "כולם היו בהלם", הם מספרים. "לא הבינו מה עובר עלינו וחשבו שהשתגענו. אבל אנחנו אוהבים את השיגעונות שלנו, ולא שינה לנו מה אנשים חושבים. רצינו להגשים את החלום".

האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת 

ההלם של המשפחה, החברים והמכרים מובן לגמרי. נכון, כבר שמענו על משפחות שיוצאות לטייל ברחבי הגלובוס – אבל המקרה של בני הזוג שמעון שונה. כאן מדובר במשפחה חרדית, שומרת מצוות, שחייה מתנהלים סביב בית הכנסת, המקווה ושמירת השבת. מה הקשר בין זה ובין טיול הרפתקני ביערות של ניו־זילנד, או נסיעה ברכבת בין סין למונגוליה?

אבל אסף (43) ואפרת (34) לא נתנו לכל זה להפריע להם. במשך שנתיים וחצי (עם הפסקה קצרה באמצע) הם טיילו ב־11 מדינות ובחמש יבשות שונות. משבר הקורונה עצר להם את התוכניות, וכרגע הם נמצאים בישראל ומתגוררים בבאר־שבע. אבל ברגע שהטיסות ישובו למסלולן, בני הזוג מתכננים לחזור לנקודה שבה עצרו ולהמשיך את הטיול – בלי תאריך סיום.

בניו זילנד. הרעיון לטיול הגיע מכתבה בטלוויזיה(צילום: אלבום פרטי)

המשפחה ניתקה קשר

גם סיפור האהבה של בני הזוג שמעון, ממש כמו המסע העולמי שלהם, הוא יוצא דופן. היא בת למשפחה חרדית מבאר־שבע של שישה ילדים, שאמה נפטרה מסרטן כשהייתה בת חמש. הוא נולד בתל־אביב למשפחה חילונית. כשהיה בן חמש היגר עם משפחתו לקנדה, ובגיל 13 חזר עם ההורים לירושלים.

הם נפגשו כשהיא הייתה בת 16 וחצי, שלוש שנים אחרי שעברה ללמוד בבית ספר חרדי בירושלים. חברה ירושלמית הזמינה אותה למפגש בדירה של חברים, שאליו הגיע גם אסף, שהיה אז בן 25. "ישבנו והתחלנו לדבר. אני הגעתי לבושה צנוע, ואסף היה עם קוקו, עגיל באוזן וקעקועים. לא חשבתי שאתאהב במישהו כזה, אבל היה בו משהו שריגש אותי. הוא היה שונה".

מה חיבר ביניכם? את היית חרדית והוא חילוני לחלוטין.

"תמיד הייתי חרדית שונה. גדלתי בשכונה עם חילונים, וכשהייתי ילדה שיחקתי איתם. גם עם אסף זה לא הפריע לי. ראיתי את האישיות שלו מעבר לקעקועים ולקוקו, והתאהבתי בו כי הוא נתן לי להרגיש טוב עם עצמי. הוא מקסים ואני אוהבת את השקט שלו. המשפחה שלי הייתה בהלם".

אסף: "בהתחלה חששנו שאולי זה לא מתאים, אבל חשבתי שנוכל להסתדר ולגשר על הפערים. למשפחה שלי זה הפריע מאוד. הם התנגדו לזוגיות הזו גם בגלל עניין הדת וגם בגלל פער הגילים בינינו. הם ניתקו איתי קשר למשך כמה חודשים. היה לי קשה מאוד ללכת נגדם, אבל עם הזמן הם למדו לקבל את זה".

כעבור חצי שנת היכרות בלבד, בני הזוג החליטו להינשא. "אבא שלי קיבל את אסף וזה היה נס מבחינתי. אבל הוא לא הבין למה אני מתחתנת בגיל צעיר כל כך", מספרת אפרת. "הוא אמר לי שכל החיים לפניי, אבל אני חיפשתי בית. אמא שלי נפטרה ואבא שלי תמיד עבד שעות ארוכות. חיפשתי פינה משלי, ואסף העניק לי את זה".

השניים צעדו לחופה כשאפרת הייתה בת 17 וחצי. היא ביקשה מאסף להקפיד על שלושה עקרונות: שמירת שבת, כשרות וטהרת המשפחה. "לא הייתי בקיא בכל החוקים", מספר אסף, "אז פניתי לרב שהסביר לי וענה על השאלות. עשיתי חושבים עם עצמי, והגעתי למסקנה שהמצוות האלה רק יעצימו את הקשר שלנו. הקרבה לאפרת ולמשפחה שלה חיזקה את האמונה שלי וקירבה אותי לדת, ובמשך השנים התחזקתי יותר ויותר".

זה לא היה קשה?

"תמיד חיפשתי משמעות ותשובה, ואני לא מרגיש שחזרתי בתשובה רק בגללה. אחד מהסודות הוא להמשיך לעשות את מה שאתה אוהב. אז המשכתי לצפות בכדורגל וללכת לים, רק לא בשבת".

בקנדה. שמחו מאוד שלא יצטרכו ללכת לבית הספר(צילום: אלבום פרטי)

נפלת על כל הראש?

וכך, אסף גזר את הקוקו שלו ונכנס לעולם החרדי. בני הזוג התגוררו במודיעין והביאו לעולם ארבעה ילדים: אמיתי (בן 16), לב טהור (בת 13), עדי (בן תשע) ואוריה (בת חמש). אפרת, שהיא חובבת אמנות, פתחה סטודיו לצילום והתמחתה בעיקר בצילומי אוכל. אסף עבד במשך 15 שנה כמנהל שירות לקוחות בסניף של מטבחי רגבה במודיעין שאותו ניהלו הוריו.

הרעיון לטיול נולד אצל אפרת זמן קצר לאחר נישואיהם. "צפיתי בכתבה בטלוויזיה, שסיפרה על משפחה אמריקאית שמטיילת כבר שבע שנים בעולם עם קרוואן. נדלקתי מהרעיון הזה, אבל הייתי צעירה ורק הפכתי לאמא. לפני ארבע שנים עלה לי רעיון – להשכיר את הבית שלנו ולהשתמש בכסף כדי לממן טיול מסביב לעולם. ידעתי שנוכל לעמוד בזה מבחינה כלכלית ולהגשים את החלום הזה".

למה זה כל כך בער בך?

"רציתי חיים אחרים מאלה של ההורים שלי. הם תמיד עבדו קשה מאוד כדי שיהיה לנו כסף, חסכו כל שקל, ובסוף מה יצא להם מזה? אמרתי לעצמי, מה שווים החיים האלה – רק לעבוד, לחזור הביתה ולישון? אז ישבתי במרפסת עם אסף, סיפרתי לו על המשפחה ההיא שראיתי בטלוויזיה והצעתי שנצא לטיול של שנה בעולם".

אסף, איך הגבת?

"חשבתי שהיא נפלה על כל הראש. אפרת היא לא בן אדם שגרתי, היא תמיד חייבת ריגושים והרפתקאות. אני צריך יותר את השגרה שלי. היה לי מקום עבודה מסודר עם מעמד מסוים, וזה גם עסק משפחתי שלא פשוט לעזוב. חששתי שזה יהיה בעייתי מבחינה כספית, שיהיה מאתגר להיות יחד עם הילדים 24/7, וגם חשבתי שהם צריכים ללמוד במסגרות. בקיצור, זה לא פשוט".

אבל אפרת לא ויתרה. במשך שנה תמימה היא המשיכה לשכנע את בעלה לצאת להרפתקה. בסופו של דבר אסף השתכנע. "אני לא יודע לומר אם זה היה משבר גיל 40, אבל התעייפתי מהעבודה ומהשגרה שלי", הוא מודה. "רציתי להשתחרר ולהיות קצת בחופש".

במונגוליה. הילדים לומדים בחינוך ביתי(צילום: אלבום פרטי)

איך הילדים הגיבו להחלטה?

אפרת: "הם שמחו מאוד שלא יצטרכו ללכת לבית הספר. החלטנו שבמהלך הטיול ניתן להם חינוך ביתי. קנינו להם חוברות אנגלית, חשבון ולימודי תורה ורשמנו אותם לקורסי למידה מרחוק. האמנתי שהם ילמדו על העולם דרך הטיול יותר מאשר אם הם ישננו את חומר הלימוד בכיתות".

אפרת ואסף רכשו את כרטיסי הטיסה ליעד הראשון שלהם – סין. אפרת סגרה את העסק שלה, ואסף הודיע להוריו שהוא עוזב את העבודה. הכל היה מוכן, אבל כשמועד הטיול התקרב בני הזוג קיבלו רגליים קרות. בהתייעצות משותפת החליטו לטייל במשך חודשיים בלבד, ואז להחליט לגבי ההמשך.

"זה נראה לי הרבה מאוד זמן והיו לי המון פחדים", מספרת אפרת, "אבל ברגע שהגענו לנתב"ג, פתאום כל החששות נעלמו והתחלפו בהתרגשות גדולה. ואז, ככל שהמשכנו לטייל, הרגשנו שהזמן פשוט עף ושאין לו משמעות כמו בארץ. היו רגעים שלא ידענו איזה יום היום. רצינו לטייל עוד ועוד, אז הארכנו עוד ועוד את הטיול ובסופו של דבר טיילנו במשך שנתיים וחצי. חיינו את הרגע".

נרות שבת מקרטון

היעד הראשון של משפחת שמעון היה כאמור סין. משם הם המשיכו לסיביר, מונגוליה, חזרו שוב לסין, טסו לפיליפינים, טייוואן, וייטנאם, ניו־זילנד, שוב סין, בלגיה, קנדה, מקסיקו ובליז. "החלטנו על היעדים לפי הטיסות הזולות שהיו באותו הזמן ולפי מזג האוויר. זה היה לגמרי ספונטני", מסביר אסף.

איזו חוויה מהטיול אף פעם לא תשכחו?

אפרת: "הנסיעה ברכבת מסיביר למונגוליה. זאת הייתה נסיעה של שלושה ימים מול נופים מטורפים – אגמים, נהרות, הרים. בזמן שנסענו בלילה, אסף הביט בחלון ואמר לי: 'תראי את הכוכבים'. הוא פתח את החלון וראיתי כוכבים עצומים. בשביל רגעים כאלה יצאתי לטיול".

אסף: "אני נהניתי מאוד משנגחאי שבסין. טיילתי שם בשווקים והפכתי להיות מומחה בתחבורה הציבורית".

בניו זילנד(צילום: אלבום פרטי)

איך הסתדרתם מבחינה כלכלית?

אפרת: "חיינו כאמור מהבית שהשכרנו וגם מהפיצויים מהעבודה של אסף. כשהכסף הלך ונגמר, אסף, שיש לו אזרחות קנדית, עבד במשך ארבעה חודשים בקנדה כקבלן שיפוצים בזמן שאנחנו טיילנו במדינה. חוץ מזה, במהלך הטיול אסף הקים עסק של ייעוץ טלפוני לאנשים שמעוניינים להגר לקנדה".

אסף: "הצטמצמנו בהוצאות. ישנו בעיקר בדירות אייר בי אנד בי, בהוסטלים ובבתי מלון זולים".

כמשפחה חרדית, איך הצלחתם לשמור על אורח החיים שלכם?

אפרת: "במהלך הטיול לא לבשנו בגדים חרדיים כדי לא להתבלט. היה יקר מאוד לאכול בבתי חב"ד, אז קנינו מצרכים בסופר ואני בישלתי. כשרצינו לחמם את האוכל בשבת, הנחתי את הסיר בשמש. אם השמש הייתה חלשה מדי, עטפנו את הסיר בשקית שחורה כדי שיתחמם מהר יותר. כשלא הצלחנו להשיג נרות שבת, הכנו נרות מכוס עם מים ושמן שהנחנו בה חתיכות קרטון וצמר גפן. בשבתות, אם לא היה בית כנסת להתפלל בו, התפללנו בדירה או במלון. ברוב המקומות שטיילנו בהם היה מקווה, אבל כשהגענו לעיר כרייסטצ'רץ' בניו־זילנד, המקווה לא היה פעיל. שליח חב"ד הציע שניכנס לאיזה אגם באמצע הלילה. המים היו קפואים".

איך כל החוויה הזו עברה על הילדים?

אפרת: "הם נהנו מאוד. בימים שבהם לא היה לנו לו"ז צפוף, ישבנו ולימדנו אותם את חומר הלימוד של בית הספר. היו גם רגעים קשים, שהם התלוננו שמשעמם להם ושהם מתגעגעים לחברים, אז הם שוחחו איתם בווטסאפ. הטיול מאוד חיבר בינינו כמשפחה. בעולם החרדי הדברים הרבה יותר מוצנעים, ופתאום את מגלה שאת יכולה לדבר עם הילדים על כל נושא בעולם".

אסף: "היו רגעים של לחץ כי בילינו כל יום, כל היום, ביחד, אבל ידענו לתת מרחב לכל אחד. אני מרגיש שבזכות הטיול הכרנו את הילדים שלנו טוב יותר".

מה עם האינטימיות הזוגית שלכם, היא לא נפגעה במהלך הטיול?

אפרת: "לרוב ישנו בחדר אחד עם הילדים, אבל תמיד אחרי שטבלתי במקווה לקחנו מקום לינה עם שני חדרים, חדר לנו וחדר נפרד

לילדים".

אסף: "כשהיינו עם הילדים ולא יכולנו לקיים יחסים, זה הרגיש כמו הפרי האסור. חשקתי באפרת אפילו יותר. זוגיות נמדדת לא רק במגע פיזי אלא גם בתקשורת. כשאסור לגעת, האתגר הוא איך להתייחס לאישה רק בעזרת המילים. אז ישבנו ודיברנו הרבה מאוד".

אפרת: "הטיול חיזק את הזוגיות שלנו. גיליתי צדדים מדהימים אצל אסף שלא הכרתי".

היו גם רגעי משבר?

אפרת: "היו רגעים קשים – למשל, כשפספסנו שלוש פעמים באותו יום את הטיסה לסין, פעם אחת בגלל שהתבלבלנו בטרמינל, פעם שנייה בגלל שעשינו צ'ק אין מאוחר מדי ובפעם השלישית בגלל תקלה בכרטיס של אחד הילדים. כשהיינו במונגוליה, מישהו כייס את אסף וגנב לו את הטלפון הנייד, ובטייוואן הגענו לדירת אייר בי אנד בי מבולגנת ומלוכלכת. באותו הרגע זה נראה סוף העולם, אבל עוברים את זה".

בטייוואן. "הטיול חיזק את הזוגיות שלנו"(צילום: אלבום פרטי)

בדיקת קורונה חיובית

אחרי שנה וארבעה חודשים של טיול, בזמן שהמשפחה בילתה במקסיקו, הם קיבלו הודעה קשה מהארץ: אביה של אפרת נפטר. "זה היה נורא", היא אומרת. "ההלוויה התקיימה בלעדיי כי אסור להלין את המת. חזרנו לארץ. אחרי שלושה חודשים, החלטנו להמשיך בטיול. הייתי שבורה, אבל הרגשתי שהטיול הוא דרך החיים שלנו ושאנחנו חייבים לחזור לחיים האלה. המוות של אבא שלי עוד יותר חיזק אצלי את ההבנה שהחיים קצרים ושצריך לנצל כל יום".

המשפחה שבה לנדוד בעולם. הפעם הבאה שבה נחתו בארץ הייתה בדצמבר האחרון, כדי לחגוג את בת המצווה של לב טהור. הם תכננו להמשיך את הטיול מיד לאחר מכן, אבל משבר הקורונה שיבש את התוכניות. "אחרי בת המצווה טסתי לחודש וחצי לארצות־הברית לחגיגת י' שבט לכבוד הרבי מלובביץ'", מספר אסף. "אחרי שחזרתי עברתי בדיקת קורונה שיצאה חיובית, אבל לא היו לי שום תסמינים. נכנסתי לבידוד של שבועיים, שבסופם עברתי בדיקות שיצאו שליליות. חזרתי הביתה והייתה התרגשות גדולה".

כשהעניינים יירגעו והטיסות יחזרו, אפרת ואסף מתכננים לחזור לחיי הנדודים. "אנחנו רוצים להמשיך לטייל לפחות עד שאמיתי יהיה בן 18 ויתגייס לצבא", אומרת אפרת. "יום אחד הילדים יתחתנו ויעזבו את הבית וזה לא יהיה אותו דבר. הטיול הוא הזדמנות שבה כל המשפחה ביחד".

מה למדתם מהטיול שלכם?

אסף: "שחיים רק פעם אחת, ושיש עולם שלם מחוץ לישראל".