נתחיל עם קצת היסטוריה: משערים שמגלשי סקי נכנסו לראשונה לשימוש אצל חקלאים בסקנדינביה ובצפון אירופה המושלגת כבר לפני אלפי שנים, אבל רק במאה ה־19 הפך השימוש בהם לספורטיבי ורק בתחילת המאה ה־20 התפתח הספורט הלבן לענף תיירות.
הראשונים שלמדו את טכניקות הסקי מהחקלאים הנורווגים היו אנשי ההרים באוסטריה ובשווייץ, משם נדד הרעיון לארצות־הברית ושב לאירופה לפני מלחמת העולם השנייה, הן כענף ספורט אולימפי והן כחלק מתיירות חורף (יוקרתית ויקרה) שהתפתחה באותן שנים.
מי שתרמו יותר מכל להפיכת הסקי לספורט עממי, המוני ונגיש היו הצרפתים. בשלהי שנות ה־50 של המאה שעברה, כשבצרפת (ובאירופה כולה) עוד ליקקו את פצעי מלחמת העולם השנייה, וכשכפרים ועיירות בהרי האלפים של צרפת שקעו באבטלה ועוני וסבלו מהגירה שלילית של תושבים לערים הגדולות, יזם הנשיא דאז, שארל דה־גול, הקמת כפרי נופש ענקיים שעיקר עיסוקם בסקי. זה לקח כ־15-12 שנים עד שהושלמה בנייתם של אתרי הענק, ביניהם לה פלאן, אבורייז, טין ואחרים. בכל אחד מהם אלפי דירות נופש וחדרי מלון לצד רכבלים ומעליות סקי ותשתיות ספורט, גלישה ואירוח, וכולם יחד מעסיקים עשרות אלפי עובדים, והם מארחים מיליוני גולשים ונופשים בכל שנה.
עם השנים, וכדי לפתח עוד את הענף ולהוסיף עניין וגולשים, חברו הכפרים, העיירות וחברות הענק שמנהלות את אתרי הסקי ומערכות הרכבלים ליצירת מתחמי ענק, שבכל אחד מהם כמה אתרי גלישה ומסלולים באורך מאות קילומטרים.
למה זה טוב? כדי לגוון ולהוסיף עניין ולהאריך את השהות של הנופשים באתרים. המתחמים מציעים סקי־פס משותף, שמאפשר לעלות לרכבל בעיירה אחת ולגלוש במורד באחרת, ויש גם פעילויות משותפות, פסטיבלים וכרטיסי תחבורה שתקפים בכל רחבי המתחמים.
בחרו את אתר הסקי המתאים לכם:
3 העמקים (Les 3 Vallees)
מרחב הגלישה הגדול ביותר באירופה (1,400 קילומטרים רבועים) וכנראה גם בעולם כולו, הכולל יותר מ־600 ק"מ של מסלולי גלישה רשמיים ומוסדרים. "3 העמקים" (למעשה מדובר בארבעה עמקים ובכמה רכסי הרים) ממוקם באזור סבואה (Savoie), בחלק המזרחי של האלפים הצרפתיים, וכולל חמש עיירות סקי עיקריות ומפורסמות: קורשבל (Courchevel), מריבל (Meribel), לה מנוייר (Les Menuires), סנט מרטין (Saint Martin de Belleville) וואל טורנס (Val Thorens) ועוד שלוש מוכרות פחות לישראלים - לה טנייה (La Tania), ברייד לה ביין (Bride les Bains) ואורל (Orelle). המספרים של "3 העמקים" מרשימים: כאמור, כ־600 ק"מ של מסלולי גלישה מוכרים, ועוד עשרות קילומטרים של מסלולי קרוס־קאנטרי ואוף־פיסט, כ־25 פסגות הרים בגבהים שבין 1,400 ל־3,200 מטר, כ־160 מעליות ורכבלים ואינספור אטרקציות. "3 העמקים" נחשב פופולרי במיוחד בקרב הגולשים והמבקרים מישראל. רשת "קלאב מד" מפעילה כמה מועדונים במתחם.
עוד מידע: les3vallees.com/en
פרדיסקי (Paradiski)
אחד ממרחבי הגלישה הגדולים בהרי האלפים ובאירופה כולה, עם כ־425 ק"מ של מסלולים ופסגות המתנשאות לגובה של עד 3,250 מטר. פרדיסקי מורכב משלושה אתרים מרכזיים, שכל אחד מהם מורכב מכמה "כפרים": בלה פלאן (La Plagne) – 11 כפרים, בלז ארק (Les Arcs) – חמישה כפרים, ובפייסי ולנדרי – שני כפרים. אחת האטרקציות במרחב היא רכבל Le Vanoise Express, המחבר בין הרכס של לז ארק ופייסי ולנדרי ובין הרכס שעליו ממוקם אתר לה פלאן: הקרון הדו־קומתי יכול לשאת עד 188 נוסעים, בגובה 380 מטר מעל העמק שבין ההרים, למרחק של 1,824 מטר במהירות של 45 קמ"ש. משך הנסיעה ארבע דקות, והחוויה מרשימה.
עוד מידע: paradiski.com
פורט דו סוליי (Portes du Soleil)
מתחם ענקי (400 קמ"ר) המחבר 12 אתרי סקי בצרפת ובשווייץ, בהם מורזין (Morzine) ואבורייז (Avoriaz) הפופולריים מאוד בקרב גולשים ישראלים (וגם בין רוכבי אופני הרים). לפורט דו סוליי היסטוריה ארוכה, שתחילתה בראשית שנות ה־60 של המאה שעברה, אז עלה הרעיון לחבר שני אתרי סקי, האחד בצרפת והשני בשווייץ, כך שגולשים יוכלו לחצות גבול בינלאומי מבלי להסיר את המגלשיים מרגליהם. מעליות ראשונות נפתחו ב־1964, ובהדרגה נוספו למתחם כפרים ואתרי סקי נוספים.
עוד מידע: en.portesdusoleil.com
אספייס קילי (Espace Killy)
כולל את האתרים הפופולריים ואל ד'יזר (Val d'Isere) וטין (Tignes), בין פסגות שגובהן מ־1,550 מטר ועד 3,550 מטר, עם כ־298 ק"מ של מסלולים, וכן 44 ק"מ של מסלולי קרוס־קאנטרי, כ־90 רכבלים ואטרקציות ופעילויות נוספות.
עוד מידע: ואל דיז'ר: valdisere.com , טין: en.tignes.net
גראן מאסיף (Grand Massif)
כולל את סמואנס (Samoens), מורילון (Morillon), לז קארוז (Les Carroz), סיקסט פר א־שאבל (Sixt Fer a Cheval) וכן כפרים באזור פליין (Flaine). האזור קרוב לנמל התעופה של ז'נבה (עד שעה וחצי נסיעה), ורוב הכפרים בו מקוריים והיסטוריים, כלומר – לא נבנו רק לצורכי סקי.
עוד מידע: winter.grand-massif.com
חשוב לדעת: הנתונים לגבי המסלולים, מספרם המדויק ודרגות הקושי שלהם (לפי הצבעים) משתנים משנה לשנה ואף במהלך העונה, בהתאם לתנאים בשטח ולהחלטות הצוות המקצועי בכל אתר.
