כשהאסימון סוף-סוף נופל, מתמקדת המצלמה בפניה הקורנות של אליס. דמעות של שמחה ממלאות את עיניה וחיוכה הולך וגדל. היא מאושרת עכשיו, וזה לא הלך לה בקלות. תשע שנים מורכבות מאוד עברו עליה מאז הגישה בקשה לאמץ ילד, שנים שבמהלכן היא הספיקה לחוות גירושים ושברון לב, שנים בהן גם כשהיה לה רע, היא אף פעם לא איבדה את התקווה. עמוק בתוכה היא ידעה שיום יבוא וחלומה להיות אמא יתגשם.
הסצנה הנוגעת ללב הזאת פותחת את הסרט 'בידיים טובות', דרמה צרפתית קטנה, ריאליסטית ומרגשת שמוקרנת בימים אלו ממש בקולנוע 'לב'. 'בידיים טובות' עוסקת בחודשיים וחצי שעוברים על תינוק קטן בשם תיאו, מרגע שאימו הביולוגית והצעירה מאוד (היתה בת 21 בזמן הלידה) יולדת אותו ומחליטה לוותר עליו, ועד לרגע שבו הוא נמסר לידיה האוהבות של האם המאמצת, אליס.
ביד אומן רגישה, ריאליסטית ומדויקת, משרטטת הבמאית ז'אן הארי את המסלול שעובר התינוק, מסלול שנפתח בהחתמת האם הביולוגית על הצהרה שהיא מוותרת על הילד – בלי להאשים אותה ותוך שמירה על כבודה ורצונה להישאר אנונימית, דרך בחינת כל המועמדים והמועמדות לאימוץ, גידולו הזמני במשפחת אומנה על ידי ז'ן (בגילומו של ז'יל ללוש), גבר שהפך את הטיפול בילדים נטושים למקצוע, ועד למציאת הבית שיקבל לחיקו את תיאו הקטן.
בכל שלב ושלב במהלך הדרך המאוד ביורוקרטית הזאת, נחשפים הצופים בסרט למסירות, מקצוענות וטוב ליבן של כל החוליות המעורבות במסע המורכב הזה, אנשים שקופים כמעט ביום-יום שלנו, רחוקים מאוד מאור הזרקורים. אני מדברת על העובדים והעובדות הסוציאליים, האחיות המיילדות שעושות עבודת קודש ועל האנשים הטובים שעובדים במועצה לשלום הילד. אני לא זוכרת שצפיתי בסרט שנתן לבעלי המשרות האלה את הכבוד שמגיע להם, כפי שעושה 'בידיים טובות'. רוב הסרטים מתמקדים תמיד בסיפורה של האם שבוחרת או נאלצת לוותר על הילד שלה, או בסיפורה של המשפחה המאמצת עצמה, והאנשים שבאמצע נשכחים.
גם בישראל קיימים תינוקות שאימם החליטה לוותר עליהם, וכבר שנים שאני תוהה לעצמי מה קורה לתינוקות חסרי הישע האלה שננטשים בבית החולים? מי מחבק אותם בלילות הקרים, מי מערסל אותם כשיש להם גזים, מי שר להם שירים חמודים ומזכיר להם שהם לא לבד בעולם? הרי כולנו יודעים כמה חשובים הם החיבוקים האלה של תחילת החיים, כמה החום של ההורה הכרחי להתפתחותו התקינה של התינוק ולבריאותו הפיזית והנפשית של הילד בהמשך הדרך. והנה, פתאום מגיע סרט ריאליסטי שעוסק בדיוק בזה, ברגעים הקטנים והאנושיים והכל כך מרגשים האלה שכמעט ולא מדברים עליהם, ומוכיח לכולם שיש מלאכים ומלאכיות בעולם שלנו, אנשים עם לב רחב שכל כולו אכפתיות, חמלה ונתינה.
אחרי כמעט שבוע שבו כל המדינה מתעסקת בסיפור של הגננת מראש העין, בסרטונים הקשים ובידיעה שהילדים הקטנים שלנו מופקרים, מנחם לדעת שיש עדיין אנשים טובים שם בחוץ. 'בידיים טובות' בהחלט יחזיר לכם את התקווה באנושות, כשיפנה את הזרקור לנשים ולגברים שרואים לנגד עיניהם שלוש מילים בלבד: טובת הילד ושלומו.
