הכירו את חמש הנשים הבכירות, כולן עובדות מסביב לשעון על האירוע המדובר - אירוויזיון 2019.
מתמודדת כל יום עם משבר חדש
אילה מזרחי בן יהודה, ראש מטה וקשרי חוץ אירוויזיון
מה את עושה ביומיום, כשאין אירוויזיון?
"אני ראש המטה של מנכ"ל התאגיד, אלדד קובלנץ. לפני שנה, כשזכינו באירוויזיון, היינו פה די לבד. היה צורך להקים מערך ולהתחיל מיד בתהליכים, עוד לפני שהצוות גויס".
איך עושים את זה?
"גייסתי עזרה ככל שיכולתי מאנשים שעשו את זה בעבר, היו לי הרבה שיחות עם גופים שעשו את זה בחו"ל. זיוית דוידוביץ', המפיקה הראשית, נבחרה לעמוד בראש האופרציה. יחד המשכנו את התהליך שבסופו הגשנו ל־EBU (איגוד השידור האירופי) שתי ערים מתאימות לאירוח התחרות, ירושלים ותל־אביב. הדירקטוריון של ה־EBU בחר בתל־אביב ועד היום אני שותפה בהתנהלות מול העירייה. אני בעצם מלווה את הפרויקט בהיבטיו הציבוריים: מול מועצת התאגיד, מול שותפים מסחריים ועוד.
איזו פדיחה את מקווה למנוע?
"שאלה מפחידה שלא חשבתי עליה. אני מקווה למנוע פדיחה בשידור, ככל שזה בידיים שלנו. התפרצויות לבמה, שיבושים טכניים".
איך נראה יום טיפוסי שלך?
"אם אני מצליחה, אני מגיעה בשש וחצי בבוקר למשרד כדי להימנע מהפקקים, ואז יש לי זמן לעבוד, לענות למיילים בשקט ולהתייחס לכל יתר הפקות התאגיד. אני מאוד אוהבת את השעות האלה, לשבת עם כוס קפה ולעבוד. אחר כך מתחילות המון התרחשויות, ישיבות, משברים תקשורתיים. לא ידעתי כמה זה מורכב, כל יום יש משבר חדש".
מה האתגר הכי גדול?
"הצורך לשלב בין היותנו גוף ציבורי, שצריך לעשות הכל כדי לשמור על הכסף הציבורי, ובין המורכבות המטורפת של האירוויזיון, הדרישות, הקצב, הצורך לקבל החלטות טובות ומהר. העולמות האלה מתנגשים וזה בעיקר מה שאני עושה, מכבה שריפות ומקדמת תהליכים בצורה נכונה ומהירה. יש לנו מועצה ומכרזים, ואנחנו גוף ציבורי, ולא מקלים עלינו בביורוקרטיה בגלל האירוויזיון".
אז מה עוזר לך בימים לחוצים כאלה?
"אלה ימים לחוצים אבל כיפיים, ואני לא מתלוננת לרגע, אני חולת עבודה. חשוב לי להיות עם הבן שלי, אז אני חוזרת הביתה אחר הצהריים, ובערב יושבת מול המחשב עד 2 לפנות בוקר. בעלי הוא מנתח פלסטי שבקושי נמצא בבית וההורים שלי עוזרים לנו המון כבייביסיטר. מה שבעיקר עוזר לי הם המנכ"ל שלי והצוות שסביבי. אנחנו בוכים יחד, שמחים יחד ומחזקים אחד את השני".
עונה על מיילים בארבע בבוקר
טלי אשכולי, מפיקה ראשית של אירועי האירוויזיון
מה את עושה כשאת לא באירוויזיון?
"בעלת 'טלי אשכולי הפקות', חברת הפקות לטלוויזיה ובמה".
ועכשיו?
"אני המפיקה הראשית של אירועי האירוויזיון והחוליה המקשרת לאיגוד השידור האירופי. אני אחראית למנגנון הההפקה והאירוח: הטיפול בנתב"ג וברשות האוכלוסין וההגירה, המכרז הלוגיסטי של אירוח התחרות, משלחות (למשל, האם יעצרו אותם לתשאול), מלונות, תחבורה, כרטיסים, מתנדבים, משרדי ממשלה, מיתוג. ובנוסף, הפקה ושידור של אירוע הפתיחה של האירוויזיון והשטיח האדום, טקס חילופי מפתחות הערים, כפר האירוויזיון, היורוקלאב (המועדון הרשמי של התחרות), אירועי ה־VIP, טיפול באמנים, פעילויות למשלחות ברחבי הארץ".
איך נראה יום ממוצע שלך בתקופה האחרונה?
"אין לי יום ואין לי לילה. אני מתעוררת בארבע בבוקר ומתחילה לענות על מיילים. אני נוסעת כל יום מירושלים לתל־אביב ובחזרה. יוצאת בסביבות שמונה, בשיא הפקקים, ובדרך עושה שיחות טלפון. אני חוזרת הביתה בחצות־אחת בלילה. בשבועות האחרונים ישנתי בתל־אביב כי זה כבר היה קשה מדי".
מה האתגר הכי גדול שלך?
"לעמוד בלוחות הזמנים. הלוואי שהיו לי עוד חודשיים לעבוד, או עוד כמה שעות ביממה. אני חושבת שמי שלא היה באירוויזיון, לא מבין את המורכבות שלו".
מה הפתיע אותך?
"למרות ניסיוני אני עדיין מופתעת מאינסוף העבודה. מיליון ואחד פרטים קטנטנים. האנשים בבית שמתרווחים על הספה ורואים את המופע בשידור חי לא יודעים עד כמה קשה היה להגיע לשם".
מה עוזר לך בימים הלחוצים האלה?
"המשפחה שלי. הם מכירים את האהבה שלי למוזיקה ולאירוויזיון. הילדים שלי גדולים יחסית, בתי הצעירה בת 17 וחצי, בעיצומן של הבגרויות, ואני נקרעת מזה שאני לא יכולה ללוות אותה. אבל הם אלה שמזכירים לי שזו הזדמנות של פעם בחיים, ונותנים לי את השקט הנפשי והגב לעשות את מה שאני יודעת לעשות".
פותרת בעיות שצצות
מיטל כהן, מפיקת הטלוויזיה של משדר האירוויזיון
מה את עושה כשאת לא באירוויזיון?
"אני מפיקה ('ארץ נהדרת', 'זוהי סדום', 'סוכני הזיכרון') ומגשרת".
איך נראה יום רגיל שלך בזמן האחרון?
"אמנם אני גרה בקו אווירי של 30 שניות מגני התערוכה, אבל הבית מאוד רחוק ממני. אני מקפידה על ריצה בבקרים עם מאמן, בסביבות שש בבוקר. זה משחרר מאוד את הלחץ. אני מקפידה גם על דיקור, אבל מוצאת את עצמי אחרי 12 בלילה בעבודה. את רוב השעות שלי אני מבלה באולם ובמשרדי האולם, במטה שלנו ובמתחם שלנו. אני מנהלת את התקציב של האירוויזיון יחד עם המפיקה הראשית זיוית, ואם יש בעיה היא מגיעה אליי ואני משחררת את הכשלים ומאפשרת זרימה חלקה לתהליכים".
מה הפתיע אותך לגבי האירוויזיון שלא ידעת?
"שכולם מתייחסים לזה בכובד ראש. הרי זו תחרות שירה, בסופו של דבר".
על איזו מדינה את מהמרת?
"אני מאוד אוהבת את השיר של פולין, למרות שאני לא מהמרת עליהם".
מרגישה כמו מפעל אייטמים
שרון בן דוד, ראש מערך תקשורת ודוברת האירוויזיון
מה את עושה כשאת לא באירוויזיון?
"אני מנהלת הסברה ויחסי ציבור בכאן, תאגיד השידור הישראלי. אני 20 שנה בתחום. הייתי מנכ"לית, עבדתי עם הלקוחות הכי גדולים בארץ במשברים ובאתגרים מטורפים, אבל האירוויזיון הוא אתגר מקצועי שלא הכרתי".
איזו פדיחה את מקווה למנוע?
"כותרות שליליות על האירוויזיון בעולם. חלילה".
ספרי על סדר היום שלך בימים אלה.
"לפני האירוויזיון נהגתי להתעורר ברבע לחמש בבוקר ולשחות בחמש וחצי. כשהפרויקט התקדם, הקפאתי את מינוי השחייה שלי. הספורט היחיד שאני עושה הוא ללכת במתחם אקספו (שם מתקיים האירוע, ד"א). אני מתעוררת בחמש וחצי ומשש בבוקר אני כבר בהודעות ועיתונים. מרבע לשבע אני ממש עובדת, סוגרת אייטמים וכל מה שצריך. במקביל אני מכינה את הבת שלי, בעשרה לשמונה היא בבית הספר ובשמונה וחמישה אני במשרד. מאותו רגע אני בטירוף מערכות. עד עכשיו התעוררתי בממוצע לארבעה משברים ביום - משבר האבטחה, הדלפות, הצטרפותה של מדונה וכו'. אני בקשר עם הרבה מאוד עיתונאים ועורכים, נפגשת איתם ומרגישה כמו מפעל לאייטמים. באופן טבעי יש לי מחויבות גבוהה לכאן 11. אנחנו הגוף המשדר, אז את רוב הדברים הגדולים והמעניינים אני משאירה פה, ודואגת לתת דברים שונים לכל כלי תקשורת בשקיפות, ופחות בבלעדיות. היום שלי נגמר בסביבות חצות".
מה האתגר הכי גדול בעבודה שלך?
"לשלוט על המידע".
על איזו מדינה את מהמרת כמנצחת?
"על שווייץ".
משנה את הליין־אפ אחרי חצות
מיטל קאין, עורכת תוכן של שלושת השידורים החיים באירוויזיון
מה את עושה כשאת לא באירוויזיון?
"אני עורכת תוכן, בעיקר של תוכניות ריאליטי כמו 'דה וויס', 'אקס פקטור', העונה הראשונה של 'האח הגדול' ועוד. אבל לא משנה כמה ניסיון יש לי בטלוויזיה, בחיים לא עשיתי משהו כמו האירוויזיון. ביו היתר, אני עובדת עם המנחים והתסריטאים על שלושת המשדרים החיים. בזמן האחרון אני בעבודה ללא הפסקה".
מה זה אומר?
"אני מגיעה לעבודה בסביבות תשע, אחרי כמה טלפונים שעשיתי בבוקר. בדרך כלל אני נשארת עד 11 או 12 בלילה. לפעמים אני חוזרת הביתה להשכיב את הילדה שלי לישון ואז חוזרת למחשב לעדכן ליין־אפים. כל הזמן יש הפתעות בדרך".
למשל?
"אחרי שהתבשרנו על הגעתה של מדונה, עבדתי על סיכומי הליין־אפ בגמר עד אחת בלילה. כל יום צצים שינויים בסדר המופעים, אני בעיקר מתעסקת במופע האמנותי שסובב את האירוויזיון, וזה כל הזמן נמצא בתזוזה. הגמר הוא שידור של כמעט ארבע שעות, שכל שנייה בו צריכה להיות מסוגננת וכתובה".
איך נראית סביבת העבודה שלך?
"כמו מפעל אחד גדול שמנותק מהעולם. הכל סגור בטבעת מאבטחים ואין כניסה לזרים. יש 400-300 פועלי במה מהארץ ומחו"ל שבונים תאורות ובמות והמון אנשים שעובדים על ההפקה הזאת, אני אפילו לא מכירה את כולם".
מה האתגר הכי גדול מבחינתך?
"להצליח לפתח מופע שידבר לא רק לקהל הישראלי, אלא גם לאירופה".
מה הפתיע אותך?
"כמות המעריצים של המופע והמעורבות שלהם. הבנתי שזה עולם שלם שפועל כל השנה".
מה עוזר לך בימים הלחוצים?
"בדרך כלל פילאטיס עוזר לי, אבל לא עשיתי את זה כבר חמישה חודשים. מה שעוזר לי הם הרגעים שבהם אני מצליחה להיות עם הבת שלי, בת השנתיים. יש לה שני אבות, והם אמרו 'אנחנו פה בשבילכן'. אנחנו גרים באותו רחוב אז הם מסייעים לי. גם האחיות שלי מאוד עוזרות".
על איזו מדינה את מהמרת?
"אנחנו אמורים לתת אפשרות הוגנת לכל נציגי המשלחות מכל העולם ולא לתעדף אף אחת, לא בראיונות ולא בנאמברים. אז אני נמנעת".
