אקי אבני כותב לסבא שהאמין בו: אני משאיר את חותמך בכל ערוץ וכל מסך

"סבא אהוב, איזה סיכוי היה לך באודישנים בהבימה, כשהשחקנים הרוסים עם המבטא הכבד, אמרו שאי־אפשר כי יש לך מבטא?!". המכתב שלא נכתב, גרסת ה-VIP

אקי אבני. "סבא, הייתי רוצה שתדע שכמו שאתה נדדת עם התיאטרון בטורקיה, גם אותי לקח המשחק למסע מרתק" (צילום: רון קדמי)
אקי אבני. "סבא, הייתי רוצה שתדע שכמו שאתה נדדת עם התיאטרון בטורקיה, גם אותי לקח המשחק למסע מרתק" (צילום: רון קדמי)

 

שלום סבא אהוב,

 

אני מתגעגע אליך מאוד. עזבת את העולם כשהייתי עדיין צעיר, כשהמחשבות האלו של אדם בוגר, היכול להסתכל על החיים באופן רחב יותר, לא היו אצלי בנמצא.

 

האזינו למכתב (הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת)

האזינו למכתב של אקי אבני

האזינו למכתב של אקי אבני

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

את המסע המשותף שלנו התחלנו כשהייתי בן 12, בהזדמנויות הבודדות שבהן ליווית אותי לחזרות בתיאטרון, בפעם הראשונה שפגשתי את קסם הבמה. זה היה במסגרת "פסטיבל כישרונות צעירים", ואתה נסעת איתי בשלושה (!) אוטובוסים מרחובות לחזרות בתל־אביב. בזמן החזרות היית יושב ומביט בי מהורהר, ובדרך חזרה הביתה היו לנו שיחות על מה זה להיות שחקן. דיברת במלוא הרצינות ואני הרגשתי כל כך חשוב ובמרכז ההתעניינות שלך. ידעת לתת את המילה הטובה והמכוונת בדרך האלגנטית שתמיד אפיינה אותך. עשית את זה כמו שמורה דרך טוב יודע לעשות: פשוט הנחת את הדברים באופן טבעי ונתת לי לנשום אותם, לתהות על קנקנם. לא לחצת, לא חפרת, אפשרת לדברים לחדור מתחת לנקבוביות העור שלי ומאז הם שם לנצח.

 

נולדת באיסטנבול לפני כמעט מאה שנים. בבגרותך הצטרפת לתיאטרון נודד, נסעתם ברכבות מעיר לעיר עם התפאורה ועם כלי הנגינה, ולפעמים גם עם המשפחות. היית הקומיקאי המבריק ביותר שראיתי: חד, גאון, לדעתי אפילו טוב יותר מהאיידול שלך, לואי דה פינס. כמה אהבת סלפסטיק, במיוחד את זה של שייקה אופיר ז"ל. בערבי שבת היינו המומים מהפעלולים שעשית. הכרת מחזות שייקספיריים, טרגדיות יווניות, ידעת קרוא וכתוב בחמש שפות.

 

אקי וסבו, יעקב בן ארויה ז"ל (צילום: אלבום פרטי)
    אקי וסבו, יעקב בן ארויה ז"ל(צילום: אלבום פרטי)

     

    עלית עם שישה ילדים למדינה בהקמה, למעברת רמה, וחלמת להמשיך את חייך המקצועיים כשחקן, אבל לא חזרת לשחק ולעשות את מה שאהבת, אלא מצאת את עצמך צובע מטוסים בבסיסים צבאיים. איזה סיכוי היה לך באודישנים בהבימה, כשהשחקנים הרוסים עם המבטא הכבד, אמרו שאי־אפשר כי יש לך מבטא. אם זה לא היה עצוב, זה היה מאוד מצחיק!

     

    ראיתי אותך קמל כמו פרח יפהפה שלא מקבל מים ואור שמש. היום אני יכול להבין מה זה להיות מכור למה שמחיה אותך ולא לקבל את ההזדמנות. לרצות לצעוק לעולם: "רק תנו לי לתת לכם, קחו, באהבה, תנו צ'אנס".

     

    סבא, הייתי רוצה שתדע שכמו שאתה נדדת עם התיאטרון בטורקיה, גם אותי לקח המשחק למסע מרתק. ביקרתי בכל העולם דרך צילומי סרטים, סדרות טלוויזיה, הקרנות ופסטיבלים, הכרתי חברי נפש. התמזל מזלי לעבוד עם הבמאים והשחקנים הטובים ביותר ברחבי הגלובוס, בשביל שבו הנחית את רגליי ללכת.

     

    אני מגשים באהבה ובמסירות את חלומך, ומשאיר את חותמך על כל במה שעליה אני מופיע, בכל ערוץ, על כל מסך. אנחנו עושים זאת יחד, יד ביד.

     

    תודה סבא יעקב, שהקשבת מעבר למילים. תודה שזיהית את מנוע ההגשמה שלי. תודה שהדלקת אצלי את אש הבמה, את התשוקה לאמנות וליצירה ולימדת אותי שמספיק מבוגר אחד שיאמין בילד (ולא לוקח לרגע את הקרדיט מהוריי!). אני מכיר לך תודה לפני כל הצגה חדשה, כי זה המסע המשותף שלנו. אתה עמוד האש של סיפור חיי.

     

    אקי

     

    • אקי אבני הוא שחקן, יוצר, מפיק ובמאי

     

    לכל פרויקט המכתב שלא נכתב, גרסת ה-VIP

     

     

    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: דניאל אלסטר, סגנון: איתי בצלאלי)
    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: דניאל אלסטר, סגנון: איתי בצלאלי)
     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד