לידה שקטה זה אבל לכל החיים. לא משהו שאת בוכה עליו ועוברת הלאה

לאחר שעו"ד רות אופק נפרדה מהעוברית שלה בשבוע ה־24 להיריון, היא נרתמה למאבק על "נוהל לידות שקטות" שאושר לאחרונה. "גאה שהצלחתי לקדם את הנושא"

רות אופק. "דיברו אליי כאילו עברתי הפלה ולא לידה ואמרו לי שאני מתאבלת יותר מדי. היו גם לא מעט נשים בהיריון שתפסו מרחק ממני, כי חששו שיידבקו במזלי הרע" (צילום: יאיר שגיא)
רות אופק. "דיברו אליי כאילו עברתי הפלה ולא לידה ואמרו לי שאני מתאבלת יותר מדי. היו גם לא מעט נשים בהיריון שתפסו מרחק ממני, כי חששו שיידבקו במזלי הרע" (צילום: יאיר שגיא)
כשבאתי לאסוף את גיא, יום אחרי שהשתחררתי מבית החולים, הוא נעמד מול הגננת והודיע לה: 'את יודעת, לאמא שלי הייתה תינוקת בבטן והיא מתה'", מספרת רות אופק (41). "פרצתי בבכי נורא. שאר האמהות סביבי לא ידעו מה להגיד. ברגע שהתעשתי לקחתי אותו וטסתי משם. מאז, כל אותה שנה, הוא לא הפסיק לדבר על האחות שלו שמתה. הוא סיפר את זה לכל אחד, גם לאיש שפגש במעלית וגם לאמהות בהיריון בגינה".

 

הלידה השקטה שעברה לפני חמש שנים נטעה בה לא רק כאב ועצב, אלא גם רצון להילחם על נושא שלא מרבים לדבר עליו. בחודש שעבר היא רשמה הישג משמעותי, לאחר ש"נוהל לידות שקטות", שהיה קבור במשרד הבריאות במשך שנתיים וחצי, פורסם סוף־סוף. "מדובר בנוהל שחל על כל בתי החולים וקופות החולים בארץ", היא מסבירה. "מעכשיו תהיה אחידות ביחס לנשים שעוברות לידה שקטה ויהיה סטנדרט מחייב, שילווה אותן מרגע האבחון וגם אחרי חזרתן הביתה. אני גאה בעצמי שהצלחתי לקדם את הנושא, בדרכי שלי".

 

קניתי בגדים ורודים

אופק גדלה ומתגוררת בכפר־סבא. בצבא שירתה בחמ"ל הרמטכ"ל בקריה. אחר כך עבדה שנה בתחום המחשבים, ואז החליטה להגשים חלום וללמוד משפטים באוניברסיטת תל־אביב. תוך כדי ההתמחות נישאה לדני אופק, איש הייטק, ולאחר שסיימה עבדה ארבע שנים במשרד עורכי דין גדול.

"ממש גרתי במשרד, הייתי כל כולי בעבודה והיה לי טונה של חומר בראש. בלילות הייתי חולמת על תיקים משפטיים ומדברת מתוך שינה. פעם אפילו ביקשתי מבעלי מתוך שינה שיכרוך ויסמן בדגלונים את החומר שהשארתי לו על השולחן. רק האהבה שלי לאפייה הצליחה לנקות לי את הראש. בשבתות אפיתי ומדי יום ראשון הייתי מביאה מתוקים למשרד".

 

עם ההריונות היא חיכתה, ורק אחרי שצברה שבע שנות ניסיון בעריכת דין ילדה את בנה הבכור גיא, כיום בן עשר. כשהייתה בת 34 ילדה את בנה השני, אביב, היום בן שבע, "ושנה אחרי הלידה שלו, כשהייתי בת 36, נכנסתי שוב להיריון, אמנם לא מתוכנן, אבל שמחתי מאוד".

 

כשגילתה שהיא נושאת בת בבטנה, חשה אושר גדול. "בת אחרי שני בנים זו חגיגה. כל ההיריון חלמתי על בגדים ורודים ועל בילויים משותפים של אמא ובת. כיוון שזה היה היריון שלישי, ירד לי הקטע של עין הרע וחשבתי פרקטית. ניצלתי את מכירות סוף העונה וקניתי בהתרגשות בגדים ורודים. עם כל פריט ורוד וחמוד שמצאתי קפצתי משמחה בחנות".

"מצד אחד רציתי כבר ללדת, כי הידיעה שיש בתוכי אדם מת הייתה בלתי נסבלת,

ומצד שני לא רציתי ללדת, כי ידעתי שאצטרך להיפרד לנצח מהתינוקת שלי. בכיתי, אבל לא הרגשתי שאני מקבלת מהצוות את החום והאמפתיה שהייתי זקוקה להם"

 

כשהייתה בשבוע ה־24 להריונה, הגיעה לסקירת מערכות שנייה. "פתאום הרופאה התחילה לגמגם ולדבר על כל מיני בעיות, ולמחרת כבר התייצבתי אצל מומחה לסקירות, שאבחן בעיה בחבל הטבור ושלח אותי לבדיקות. הייתי בשוק, תפס אותי פחד מצמית, בקושי יכולתי לדבר. אחר כך, בסוף אותו שבוע, חשבתי שאני מרגישה צירים, ובמוצאי שבת החלטתי ללכת למיון. בדיקת המוניטור יצאה תקינה ונרגעתי. חיכיתי רק לאולטרסאונד כדי לראות את התינוקת שלי, אבל אז התבשרתי שאין לה דופק. הייתי בהלם. לא תיארתי לעצמי שאקבל כאלה חדשות".

 

עוד בטרם הגיעו בעלה ואמה לבית החולים, נמסר לה כי עליה ללדת את התינוקת. היא ביקשה ניתוח קיסרי, אך הוסבר לה שהדבר בלתי אפשרי. אחרי זירוז החלו שמונה שעות של צירים וכאבים, "והייתה לי תחושה נוראית מבפנים ומבחוץ. מצד אחד רציתי כבר ללדת, כי הידיעה שיש בתוכי אדם מת הייתה בלתי נסבלת, ומצד שני לא רציתי ללדת, כי ידעתי שאצטרך להיפרד לנצח מהתינוקת שלי. בכיתי, אבל לא הרגשתי שאני מקבלת מהצוות את החום והאמפתיה שהייתי זקוקה להם. בסופו של דבר התינוקת נולדה. פחדתי לראות אותה ואני מצטערת על כך עד היום".

 

למחרת השתחררה מבית החולים. "עברתי ליד הזוגות שיצאו מבית היולדות עם סל־קל ותינוק, כשאני בידיים ריקות ועם לב שבור. חזרתי הביתה, לשני הבנים שלי, והייתי צריכה להסביר להם שהתינוקת שכולנו חיכינו לה כבר לא תגיע".

 

אילו תגובות קיבלת מהסביבה?

"סיפרתי לחברות בשכונה מה קרה וביקשתי שיפיצו הלאה, כדי שלא ישאלו אותי שאלות. קיבלתי תגובות תומכות, והיו גם הרבה תגובות פוגעות ומבטלות, כמו 'זו בכלל לא הייתה תינוקת'. דיברו אליי כאילו עברתי הפלה ולא לידה, ואמרו לי שאני מתאבלת יותר מדי. היו גם לא מעט נשים בהיריון שתפסו מרחק ממני, כי חששו שיידבקו במזלי הרע".

 

לחופשת התאוששות, שכה הייתה זקוקה לה, לא הייתה זכאית. "חופשת לידה ניתנה אז רק למי שילדה בשבוע 26 ומעלה. לא הייתי מסוגלת לחזור ישר לעבוד ולכן פדיתי את כל ימי החופשה שלי, שישה שבועות. לאורך כל התקופה הזו לא התקשרו אליי מהעבודה ולא התעניינו בשלומי".

 

כשבועיים לאחר הלידה השקטה קיבלה אופק שיחת טלפון מבית החולים, שבה הודיעו לה שסיימו את הנתיחה של התינוקת, שנערכה כדי להבין מה השתבש, ושאלו מה היא מבקשת שייעשה לגבי קבורה - האם היא רוצה לטפל בכך בעצמה או שבית החולים יעשה זאת. "לא היו לי כוחות נפש לטפל בקבורה, למצוא אמבולנס ובית קברות. בסופו של דבר ביקשתי להגיע למכון הפתולוגי כדי להיפרד מהתינוקת לפני הקבורה.

"הגעתי, והעמידו אותי במסדרון, במרחק מטר מחדר שבו יש כל מיני גופות. הביאו בעגלת בית חולים קופסה קטנה וסגורה שבתוכה הייתה התינוקת שלי. ככה, במסדרון, בלי טיפת פרטיות, נפרדתי ממנה בלי לראות אותה. בהמשך נפגשתי עם הפתולוגית, שהסבירה לי שחבל הטבור היה מעוך ולא התאפשרה זרימת דם מהשליה. זה היה יום לפני ראש השנה. ביקשתי מנציג בית החולים שיבטיח לי שהיא תיקבר בהקדם, כדי שנתחיל שנה חדשה בצורה נקייה. מאז, בכל ראש שנה אני מרגישה צביטה עמוקה בלב".

 

"בתמונות ראיתי תינוקת קטנה, שנראית בול כמו האחים שלה, וזה עשה לי טוב" (צילום: יאיר שגיא)
    "בתמונות ראיתי תינוקת קטנה, שנראית בול כמו האחים שלה, וזה עשה לי טוב"(צילום: יאיר שגיא)

     

    כל הזמן חשבתי עליה

    כשחזרה למשרד שבו עבדה, לא היססה לספר שהיא מקווה להרות בקרוב ולעבור חוויה מתקנת, "אבל הבוסים חשבו רק על המשמעות מבחינתם ומהר מאוד הרגשתי שמחפשים אותי. עבדתי שם ארבע שנים והייתי מוערכת מאוד, ולא תיארתי לעצמי שיתהפכו עליי ככה. בסופו של דבר זימנו אותי לשימוע והודיעו לי שהמשרד נדרש לתהליכי התייעלות ופוטרתי".

    כדי להעסיק את עצמה, מצאה בזריזות עבודה במשרד עורכי דין אחר. "כלפי חוץ עשיתי כל מה שהייתי אמורה לעשות, ועדיין, זאת הייתה שנה מאוד קשה. בכיתי המון וחשבתי כל הזמן על התינוקת שלי, על כך שאני לא יודעת איפה היא קבורה ואיך היא נראתה".

     

    נקודת המפנה הגיעה כששמעה על קבוצת פייסבוק בשם "חיבוק בשקט", שקמה במטרה לתמוך בנשים לאחר לידה שקטה. "סוף־סוף מצאתי עם מי לדבר על החוויה שעברתי. תמכנו אחת בשנייה ונודע לי שיש אפשרות לבקש מבית החולים תמונות של התינוקת ולברר איפה היא נקברה".

    "צילמתי עוגת שמרים מפנקת. בתוך יום היא הפכה ויראלית והתפשטה ברשת כאש בשדה קוצים. ופתאום, בעודי מתכוננת לדיון בבית המשפט העליון, מצאתי את עצמי מתראיינת להמון כלי תקשורת וקובעת צילומים לתוכניות הבוקר. הרגשתי שקיבלתי הזדמנות פז"

     

    בעזרת עמותת "עתים", שמסייעת לאנשים שנתקלים בקשיים מול שירותי הדת, פנתה לבית החולים וביקשה את המידע. "אחרי זה התקשרה אליי עובדת סוציאלית מבית החולים וניסתה לברר למה אני מתעקשת לקבל את המידע הזה. היא אמרה לי: 'יש לך בבית שני בנים, תתרכזי בהם ותשכחי מכל הסיפור הזה', אבל אמרתי לה שאני לא יכולה לשכוח את התינוקת. שעד שלא אדע איפה היא ואראה את התמונות שלה, הנפש שלי לא תירגע".

     

    זמן קצר לאחר מכן התבשרה שיש תמונות שצולמו במכון הפתולוגי לפני הנתיחה ושבאפשרותה לראותן וגם לקבל מידע על מקום הקבורה. "עברה כמעט שנה מהלידה השקטה עד שקיבלתי את התשובות", היא אומרת בכעס.

     

    מה הרגשת כשראית את התמונות?

    "ראיתי תינוקת קטנה, שנראית בול כמו האחים שלה, וזה עשה לי טוב. נרגעתי. הרגשתי שירדה לי משקולת של טונה מהלב. כמה ימים לאחר מכן, ביום השנה, הגעתי בפעם הראשונה לבית העלמין שבו היא נקברה. שם, סוף־סוף, נפרדתי ממנה. מאותו יום הרגשתי ששִמחת החיים חוזרת אליי. הייתי צריכה את הפרידה הזו כדי להמשיך הלאה".

     

    בד בבד החליטה לעזוב את המשרד שבו עבדה, להפוך לעורכת דין עצמאית שמתמחה במשפט אזרחי־מסחרי ולהתרכז באושר שלה, "לעשות את מה שעושה לי טוב". במהלך בניית העסק העצמאי מצאה גם זמן להגשים חלום ישן ולפתוח בלוג, שבו היא מרכזת את כל המתכונים שלה.

     

    "קראתי לבלוג 'שמח במטבח של רות אופק', כי רציתי שיביא לי שמחה לחיים. בינואר לפני ארבע שנים העליתי אותו לאוויר, וכמה ימים לאחר מכן צילמתי עוגת שמרים מפנקת במיוחד, במלית קוקוס וחבילה שלמה של שוקולד. בתוך יום העוגה הפכה ויראלית והתפשטה ברשת כאש בשדה קוצים. המתכון זכה למאות אלפי כניסות, ופתאום, בעודי מתכוננת לדיון בבית המשפט העליון, מצאתי את עצמי מתראיינת לכלי תקשורת וקובעת צילומים בתוכניות הבוקר. הרגשתי שקיבלתי הזדמנות פז והחלטתי לקחת אותה בשתי הידיים: להפוך את הבלוג לעסק מקצועי".

     

    עמוד הפייסבוק של הבלוג צבר עד כה 46,000 עוקבים, ולעמוד האינסטגרם happykitchen_ruth יש 25,000 עוקבים. "אני יכולה לשבת לכתוב חוזה, ואז לאפות ולצלם מתכון. זה מפעיל אצלי שני חלקים שונים במוח. אני זוכה לעשות את שני הדברים שאני אוהבת".

     

    עוגת הצמות שקיבלה מיליון חשיפות ברשת. (צילום: אלבום פרטי)
      עוגת הצמות שקיבלה מיליון חשיפות ברשת.(צילום: אלבום פרטי)

       

      מאבק נולד

      במקביל לשינוי שערכה בחייה המקצועיים הבינה עו"ד רות אופק שנדרש שינוי גם בנושא הלידות השקטות. "יש בארץ כ־1,000 לידות שקטות בשנה - והמערכת לא נותנת להן מענה", היא אומרת. כחודש לאחר שנפרדה מהתינוקת במקום קבורתה הוזמנה על ידי עמותת "עתים" לשאת דברים בכנס שעסק בבעיות מול שירותי הדת. "ביקשו ממני להסביר למה כל כך חשוב לאפשר למשפחות להיפרד מהתינוק שלהן במעמד הקבורה. סיפרתי את הסיפור שלי והכרתי אנשים ממשרד הבריאות ומחברה קדישא. שם למעשה התחלתי בדרך האקטיביסטית".

       

      בהמשך הוזמנה להצטרף לפורום מקצועי של עובדות סוציאליות שעסק בנושא וגויסה לוועדה שהוקמה על ידי משרד הבריאות במטרה לנסח סטנדרטים לעבודה בבתי חולים מול נשים שעברו לידה שקטה. תוך כדי כך נודע לה על ועדה נוספת שמתכנסת למטרה דומה - לנסח נוהל שיופץ על ידי משרד הבריאות לכל בתי החולים וקופות החולים, בנוגע להתנהלות מול נשים שעוברות לידה שקטה. מדובר בליווי החל בשלב שבו מתגלה הצורך בלידה שקטה, דרך הלידה, האשפוז ומתן מידע על אפשרויות הקבורה, וכלה בליווי בעת השחרור ובטיפול המקצועי בקהילה. "אישה משתחררת מבית החולים כשהיא שבר כלי, וצריך ללוות אותה. זה לא משהו שאת בוכה עליו יומיים ועוברת הלאה. זה אֵבל שהולך איתך כל החיים".

       

      כיוון שאף אחת מחברות קבוצת התמיכה שלה לא הוזמנה לוועדה של משרד הבריאות שישבה על גיבוש הנוהל, החליטו אופק וחברותיה, נועה פארן, שירי ברלוט ושרון מזרחי, להקים עמותה שתקדם את הנושא. שמה הוא כשם הקבוצה: "חיבוק בשקט". בנוסף יזמו את חודש המודעות ללידות השקטות, שמצוין מדי שנה באוקטובר.

       

      כשנודע לאופק שח"כ עליזה לביא יוזמת תיקון לחוק הביטוח הלאומי, שיקדים את הזכאות לחופשת לידה אחרי לידה שקטה לשבוע ה־22 להיריון (במקום אחרי שבוע 26), היא יצרה קשר עם לשכת הח"כ והציעה את עזרתה. "שיתפנו פעולה והתראיינתי רבות על הנושא כדי להעביר את החוק", אומרת אופק. החוק אושר בכנסת במרץ 2016, אבל נוהל לידות שקטות, שכבר נוסח בינתיים, לא פורסם.

       

      בינתיים נודע לה על עוד ועוד חוויות שליליות מלידות שקטות בבתי החולים ברחבי הארץ ועל יחס שונה בין בתי החולים: "בעוד שבבתי חולים מסוימים אשפזו נשים שעברו לידה שקטה בסוף המסדרון, כדי שלא ישמעו לידות, בבתי חולים אחרים אשפזו נשים כאלה באותו חדר עם נשים שעברו לידה רגילה ושהו בו יחד עם התינוק שלהן. זו אטימות לשמה ואפילו התעללות. החלטתי שהנוהל חייב להתפרסם. פניתי לח"כ לביא כדי שתפנה לגורמים במשרד הבריאות ותקדם את פרסום הנוהל".

       

      במאי 2018 כינסה גם ח"כ יפעת שאשא־ביטון ועדה בנושא לידות שקטות. אופק הוזמנה לשאת דברים בכנסת ודיברה על הנוהל שאושר אך אינו מתפרסם. בלחץ שתי הח"כיות פרסם סוף־סוף משרד הבריאות את הנוהל לפני חודש.

       

      כעת מתכוננת אופק לפרויקט הבא שלה: להגיע לרופאים ולטכנאים שמבצעים בדיקות אולטרסאונד לנשים הרות. "הם למעשה הראשונים שמגלים שאין דופק או מזהים מומים", היא מסבירה, "הם חייבים לגלות רגישות מוגברת במתן בשורה רעה לאישה הרה, וגם בבואם לבדוק אישה הרה שעברה לידה שקטה בהיריון הקודם".

      "אני חושבת על מה שעברתי עד שהגיעה נגה, ועדיין אני מזכירה לעצמי שהיא זו היא ולא אחותה שאבדה. היא לא במקום אחותה הגדולה, היא עומדת בפני עצמה"

       

      גם בחייה האישיים יש בשורות טובות. ארבע שנים לאחר הלידה השקטה היא הרתה שוב.

       

      פחדת?

      "מאוד. הייתי במתח רב, חייתי מבדיקה לבדיקה. כשנודע לי שזו בת, התרגשתי אבל חששתי שאותו תרחיש יחזור על עצמו. פחדתי שאולי הגוף שלי לא מסוגל ללדת בנות. גם הבנים שלי מאוד התרגשו מהמחשבה שתהיה להם אחות, אבל הגדול שאל 'ומה יקרה אם...'"

       

      בנובמבר 2017, כשהיא בשבוע ה־36 להריונה, ילדה את בתה בלידה טבעית. "היא יצאה מושלמת. זה היה אושר גדול והקלה עצומה. הרגשתי שאני פותחת פרק חדש בחיים שלי ובחרנו לקרוא לה נגה, שמשמעותו אור גדול".

       

      קורה לך שאת מסתכלת על נֹגה וחושבת על התינוקת ההיא?

      "כן, אני מסתכלת עליה וחושבת שאת כל מה שאני עושה איתה הייתי אמורה לעשות עם אחותה. אני חושבת על מה שעברתי עד שהגיעה התינוקת המהממת הזו, ועדיין אני מזכירה לעצמי שהיא זו היא ולא אחותה שאבדה. היא לא במקום אחותה הגדולה, היא עומדת בפני עצמה".

       

       

      עברת לידה שקטה? זה מה שמגיע לך!

      • מרגע זיהוי אובדן ההיריון יש ליילד את האם מהר ככל שניתן ועד 72 שעות, ויש למסור מידע מפורט לגבי אפשרויות הקבורה וזכויות האמהות בעניין זה.
      • נוהל מבטיח עזרה נפשית לשני בני הזוג.
      • הזכאות לחופשת לידה אחרי לידה שקטה הוקדמה לשבוע ה־ 22 להיריון (במקום אחרי שבוע 26).
      • הגנה מפני פיטורים למשך 60 יום מרגע החזרה לעבודה.

       

      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים
      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים
       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד