ג'ס בלדינג זוכרת את הרגע המדויק שבו הפכה מפעילה אנטי־ישראלית, חברה בתנועת ה־BDS, למי שמזדהה עם הצד הישראלי במסגרת הסכסוך במזרח התיכון. זה קרה במהלך מבצע "צוק איתן", כאשר רוני צידון, אז חיילת בצה"ל שעמה ניהלה מערכת יחסים וירטואלית לוהטת, שלחה לה תמונה של אמה ישנה בתוך ממ"ד בביתה שבראשון־לציון.
"שיניתי את לבי, לא רק את דעתי", אומרת בלדינג היום, יותר מארבע שנים אחרי כן, כאשר היא וצידון כבר מאורסות. "כשראיתי את התמונה פחדתי מאוד. שמחתי שרוני לא עם אמא שלה, שהיא בתורנות שמירה בצבא, רחוק משם. זה היה רגע שאחריו לא יכולתי להרגיש כמו קודם. הישראלים הפכו לאנשים אמיתיים עבורי. קודם ההתייחסות שלי אליהם הייתה רק ביחס לפלסטינים, ובוודאי שהפלסטינים סובלים יותר - אז מה אכפת לי מהסבל של הישראלים? ברגע שהייתי מעורבת בקשר אישי עם ישראלית, נהיה אכפת לי.
"כמה ימים לתוך 'צוק איתן', חברה טובה שלי מאוניברסיטת ייל, שהיא פלסטינית מעזה, ארגנה עצרת באוניברסיטה לזכרם של כל האנשים שנהרגו בעזה. היו נרות בכל מקום, ואני הרגשתי אשמה, כי הרגשתי גם את כאב הצד השני. גם אני רציתי שהמלחמה תיפסק, אבל גם הרגשתי שטעיתי בדעותיי האנטי־ישראליות. הבנתי שהפכתי לציונית".
בלדינג לא הסתפקה בהבנה הזו, אלא לקחה את השינוי שלה עד הסוף. לפני שנתיים עברה לחיות בישראל ושינתה את שמה למעיין. בשנה האחרונה אף עברה תהליך גיור. סיפור האהבה שלה עם צידון אינו רק חוצה יבשות, אלא גם חוצה דת, לאום והשקפות פוליטיות. במקרה שלהן, נראה שהאהבה באמת ניצחה, ומנצחת, כל מכשול.
גיי בגיל 11
ג'ס (מעיין) בלדינג (27) היא היום הרכזת החינוכית של "החוויה הישראלית", חברה בת של הסוכנות היהודית, שעוסקת בתיירות חינוכית. היא גדלה בעיירה הייד פארק במדינת ניו־יורק, במשפחה נוצרית קתולית. היא יצאה מהארון באזור גיל 19, כשכבר הייתה סטודנטית באוניברסיטת ייל. "הבנתי שאני גיי כבר בגיל 11, ובו זמנית ידעתי שאנשים יתייחסו אליי באופן אחר", היא מודה. "ידעתי שזה יפריע לי אפילו לקבל המלצות טובות לאוניברסיטה".
במסגרת לימודי המזרח התיכון באוניברסיטה החלה להתעניין ביהדות. בשנת 2010 הגיעה לישראל לראשונה בחייה, במסגרת חילופי סטודנטים פלסטינים־אמריקאים. היא טיילה במצרים, לבנון, סוריה, ירדן ובמחנות פליטים ברצועת עזה, והתנדבה במרכז לנצרות פלסטינית בירושלים. "הגעתי כמה חודשים אחרי מבצע 'עופרת יצוקה', פגשתי משפחת פליטים מעזה, ומה שהם סיפרו לי הוא כל מה שידעתי. בשלב מסוים מצאתי את עצמי מתארחת לשבת אצל משפחה בגבעת־זאב, שזו מבחינתי הייתה התנחלות. הרגשתי מאוד לא נוח עם זה. הייתי מאוד נגד הכיבוש. אני לא חושבת שאפילו רציתי להיות בשלב ההוא באינטראקציה עם ישראלים".
הבמאית רוני צידון (24), ילידת ראשון־לציון, שירתה בדובר צה"ל וב"במחנה" ואחרי השחרור עבדה כעיתונאית (בין היתר ב־YNET). היום היא סטודנטית שנה שלישית לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל־אביב, ולאחרונה צילמה את סרטה הקצר השלישי. סדרת הטלוויזיה הקומית שלה, "הלסביון העליון", עלתה לשידור לאחרונה (עוד על הסדרה – ראו בהמשך).
עוד לפני שהגדירה את עצמה לסבית, היא מספרת, כבר התייצבה במצעד הגאווה. "היציאה שלי מהארון הייתה בחטיבת הביניים, כשנסעתי עם אמא שלי באוטו ואמרתי לה שאני רוצה להיות עם בנות. סיפרתי גם לאבא, אבל מול סבתא לא העזתי לצאת מהארון. חשבתי שהיא שמרנית. רק כשג'ס הגיעה לארץ ובאה לסדר פסח אצל משפחתי, רציתי שסבתא תדע. התחלתי לבכות, והיא אמרה, 'אם זה משמח אותך, הכל בסדר'".
אבל לפי צידון, לא היציאה מהארון הייתה האתגר, אלא החיים שאחריה. "אחרי הצבא היה לי משבר, כשבמסגרת הלימודים לפסיכומטרי פגשתי קבוצת אנשים אחרים ממה שהכרתי בתיכון ובצבא. שמעתי בדיחות הומופוביות שלא שמעתי בעבר. נכנסתי לדיכאון ולחרדות, לקחתי כדורים פסיכיאטריים והלכתי לטיפול פסיכולוגי. הייתי צריכה לעבור יציאה שנייה מהארון".
מאמי, נפל אצלנו טיל
ההיכרות בין השתיים אירעה באפריל 2014, באתר "טאמבלר". צידון הייתה אז חיילת באמצע השירות הצבאי, ומעריצה שרופה של להקת הבנים וואן דיירקשן. בלדינג הייתה, כאמור, סטודנטית באוניברסיטת ייל. במהלך ההתכתבות ביניהן, גילו כי שתיהן מעריצות של הלהקה, החלו להתכתב באינטנסיביות והפכו לחברות וירטואליות.
"בשלב מסוים התחילו בינינו הודעות ווטסאפ כל יום, כל היום", נזכרת צידון בחיוך. "הזמן שלי השתנה לגמרי, כי היא הולכת לישון בארבע לפנות בוקר בזמן ישראל, ואני הייתי נשארת ערה כדי לדבר איתה. הפכנו לחברות קרובות".
מתי הקשר הפך לרומנטי?
"הייתי באותה תקופה בזוגיות עם בחורה אחרת. אחרי כמה שבועות ג'ס אמרה לי שהיא מאוהבת בי ורוצה להיות איתי על אמת. אותי זה נורא הפחיד, כי אף פעם לא נפגשנו. הבחורה אמריקאית, איך זה יכול לקרות? אמרתי לה 'לא', ונשארנו חברות".
בלדינג: "זה היה מצחיק, כי לא רציתי שום קשר לישראלים והתאהבתי בישראלית. כשהכרנו אמרתי לעצמי, או מיי גוד, אני מאוהבת, אני באובססיה, אני לא יכולה להאמין שהיא חיילת. חשבתי לעצמי שרוני היא בנאדם מושלם בשבילי, חוץ מזה שהיא חיילת בצבא שאני מתנגדת לו פוליטית".
רוני, הרגשת צורך להגן על עמדות ישראל?
"כן, תמיד הרגשתי את הצורך שלי כישראלית להגן על עצמי ועל ישראל. בפעם הראשונה שדיברנו בסקייפ במהלך 'צוק איתן', הייתי באבט"ש בחיפה, התקשרתי אליה ממגדל השמירה. דיברנו על המצב. ג'ס הבינה שזה שונה לקרוא את הכותרות ולהסתכל על הדברים באופן מרוחק, ואז לדבר בווטסאפ עם מישהי ששומעת אזעקות ברקע ומפחדת שייפלו במדינה שלה טילים. סיפרתי לה שנפל טיל בשכונה שלנו בראשון־לציון. חפרתי לה כמה זה מפחיד".
בלדינג: "מה שקרה ב'צוק איתן' היה מאוד מאיר עיניים בשבילי. כל הזמן קראתי על המשבר בעזה, אבל לא ראיתי איך זה לחוות את זה מהצד שלכם. אמרתי לעצמי, לישראלים יש מקלט ללכת אליו, מה הבעיה? למה הם מתלוננים? לאזרחים בעזה אין מקלטים. ברור שקל לומר את זה מארצות־הברית. אני הרי בחיים לא חוויתי מלחמה".
איך אדם שהיה פרו־פלסטיני הופך לציוני?
"קשה אפילו לי להאמין לפעמים איך אני, שהייתי כל כך נגד, עברתי לצד השני. הייתי אנטי־ציונית והייתי פעילה אקטיבית נגד ישראל בארגון ה־BDS, ואני לא גאה בזה בכלל. אני עדיין נגד הכיבוש, אבל יש לי המון חרטות על הדברים שאמרתי על ישראל והיו שגויים. אני מרגישה אשמה".
ניפגש בעוד 201 יום
שמונה חודשים אחרי ההיכרות ביניהן, השתיים נפגשו פנים אל פנים. "יום אחד ג'ס הזמינה אותי לבוא לבקר בניו־יורק, ועשתה לי מצגת של כל הדברים ששווה לראות בעיר", מספרת צידון. "לקחתי חופשה מהצבא, נפרדתי מבת הזוג שלי ובאתי.
"הנסיעה הזו שינתה את חיי. על היום הראשון עם ג'ס הכל היה קסום. בשדה התעופה ראיתי אותה מולי, היה לה ליפסטיק אדום וחיבקתי אותה בפעם הראשונה. נורא התחברנו. רציתי שהיא תוכיח לי שאנחנו לא אמורות להיות ביחד, אבל ביום הראשון כבר התנשקנו והיינו לגמרי ביחד. בטיסה חזרה כל הזמן בכיתי. רציתי לנסוע אליה שוב ולא להיות רחוקה ממנה. המוח שלי לא הבין למה אני בדרך לארץ כשהאהבה שלי שם".
במשך שנה וחצי ניהלו בנות הזוג מערכת יחסים בשלט רחוק, שכללה אינספור שיחות טלפוניות ומפגש אחד ביוון. וכן, שתיהן מודות היום שלא היה קל. "אם היה לי קושי ביומיום, ג'ס לא באמת הייתה שם כדי לתמוך בי, ולהפך", מסבירה צידון. "הורדתי אפליקציה שסופרת ימים כדי לחשב מתי אנחנו נפגשות. לפעמים הייתי כותבת לה, 'בעוד 201 יום אני רואה אותך'".
איך מצליחים לשמור על קשר משמעותי במערכת יחסים טרנס־אטלנטית?
"אנחנו הצלחנו. זה היה חזק מאוד מההתחלה. החלק הכי קשה היה כשאף פעם לא ידענו מה הולך לקרות. ביום האחרון בחופשה ביוון לא ידענו מתי נתראה שוב".
בלדינג הייתה זו שעשתה את הצעד הבא. בסתיו לפני שנתיים, בתקופה שבה חייתה בבוסטון ועבדה כעוזרת הוראה, היא הודיעה לצידון שהיא מגיעה לישראל במסגרת פרויקט "מסע" הישראלי, שבמסגרתו לימדה בבתי ספר והכירה את התרבות המקומית. הפעם זה היה ביקור לגמרי אחר מבחינתה. "אחרי הביקור הזה הבנתי שישראל יכולה להיות הבית שלי", היא אומרת. אחרי עשרה חודשים, חזרה בלדינג לארצות־הברית כדי לארוז את שארית חפציה, שבה לישראל, מצאה דירה משלה והחלה ללמוד באולפן. לפני שנה היא וצידון עברו להתגורר יחד. היום היא עובדת כרכזת החינוכית של תוכנית "מסע".
ביוני האחרון התארסו צידון ובלדינג על במת הסינמטק של תל־אביב, במסגרת פסטיבל הקולנוע הגאה. לאחר סיום הקרנת פרקים מהסדרה של צידון, "הלסביון העליון", היא עלתה לבמה והציעה לבלדינג להתחתן איתה. טבעת האירוסין של בלדינג מנצנצת על ידה בחן. גם צידון עונדת טבעת שעיצבה לה אחר כך אהובתה כמחווה. החתונה, אם לא תהיינה הפתעות, תתרחש בקיץ הבא. "ג'ס היא אמריקאית, ואצלם צריך לתכנן את הכל שנתיים מראש", צוחקת צידון.
בלדינג: "אמא שלי לא הייתה שנים מחוץ למדינת ניו־יורק, להביא אותה למזרח התיכון יהיה מבצע מורכב".
בלדינג, שכאמור שינתה לאחרונה את שמה למעיין ("רציתי שם ישראלי"), עברה בשנה האחרונה תהליך גיור אלטרנטיבי. לדבריה, התהליך אינו קשור למערכת היחסים שלה עם רוני, אלא מתוך חיבור עמוק ליהדות. למעשה, היא אומרת, היא ניסתה להתחיל תהליך גיור כבר בהיותה סטודנטית, אבל הבינה שהדבר בעייתי בגלל עמדותיה הפוליטיות דאז – והחליטה לוותר. "רוני אפילו הייתה מעדיפה שלא אעשה את זה, אני דתייה מדי בעיניה עכשיו", היא צוחקת.
צידון: "ג'ס הלכה על גיור דרך התנועה הקונסרבטיבית, שאמנם לא מוכר על ידי הרבנות הראשית, אבל היא עשתה אותו אצל הרבה הכי קשוחה, עשתה מיליון שיעורים, והיה לה חשוב להוכיח שמגיע לה להיות יהודייה. הרבה מהדברים שדרשו ממנה היו תשובות לחיבור שלה עם ישראל, למה היא רוצה לבוא לחיות בישראל. הקשר בינינו הקל עליה לענות על השאלות האלה".
ג'ס, מה חשבו בבית כשהתחלת להתגייר?
"הוריי כנראה חשבו שאני עומדת מתישהו להתאסלם, וכשהתחלתי בגיור הם לא ממש הבינו מה אני עושה, אבל אמרו, תעשי מה שאת רוצה, זה כנראה טוב יותר מלהיות מוסלמית".
תוכניות ליום שאחרי החתונה?
צידון: "בראש שלי עוד שלוש שנים אנחנו בניו־יורק. ג'ס היא רבה ואני יוצרת טלוויזיה, פאוור קאפל של לסביות".
יהיו ילדים משותפים?
"זה עדיין תיאורטי. היא דתייה ואני לא, ויש לנו שאלות איך נחנך את הילדים. אני הכי רוצה שתהיה לי בת שתהיה וונדר וומן פמיניסטית, אבל בטח יהיו לי בסוף תאומים בנים".
"הלסביון העליון" - סדרת הטלוויזיה הלסבית הראשונה בישראל
"הלסביון העליון", הסדרה הקומית של צידון שעלתה לשידור בימים אלה (פרטנר טי.וי, ערוץ טדי 15, ימי ג' ב־13:00), החלה את דרכה לפני שנתיים כסדרת רשת עצמאית. במרכז הסדרה, שצידון כתבה וביימה, ניצבות חמש לסביות עם תכונות קיצון, מתוכן זוג אחיות דתיות לסביות שיוצאות מהארון. וכן – התסריט בהחלט קשור לחייה האישיים. "כשהתחלתי לכתוב את הסדרה ג'ס גרה בבוסטון, והייתה בניסיון הגיור הראשון שלה. ביססתי עליה את הדמות של הלסבית הדתייה הלוחמת", היא מגלה. "בסדרה יש לה בת זוג חילונית שאוכלת קש על העניין הזה של הדת. הסדרה הזו היא עליי".
צידון צילמה את הסדרה לפני שנתיים, בדיוק בשבוע שבו נחתה בולדינג לעשרה חודשי התנדבות בישראל. "היא עזבה את הבית והחיים שלה כדי לבוא לארץ להיות איתי, ואני בהפקה של 24 שעות, שבעה ימים בשבוע, לא שמה עליה בכלל. זה היה ממש קשה. שרדנו את זה בקושי". וזה לא היה המכשול היחיד. "גייסתי את אבא שלי לממן את הפרויקט, לאחר שהתוכנית המקורית למימון המונים לא הצליחה. מצד שני, שחקניות ואנשי צוות באו בהתנדבות. כולן נורא נדלקו. היו נשים שאמרו לי, 'אני רוצה כבר שנים לעשות סדרה כזו'".
לפני כמה חודשים הגיעה צידון למשרדי "טדי הפקות" כשבאמתחתה תשעת פרקי הסדרה. "ישבו מולי שני גברים, המנכ"ל ומנהל התוכן, ואמרתי לעצמי, 'איך אני אמכור להם את הסדרה על הלסביות והטראנסים המוכים והמושפלים?'", היא צוחקת. "אבל האמנתי בפרויקט. הם שאלו אותי, 'תגידי, גם סטרייטים יתחברו לזה?' עניתי מיד 'כן', וזהו. הם קנו את הסדרה".
מה המשמעות של זה מבחינתך?
"עשינו היסטוריה. אנחנו סדרת הטלוויזיה הראשונה בישראל שעוסקת בנשים לסביות. זה מטורף".
זו סדרה קומית על נשים לסביות. אילו צדדים מצחיקים מצאת בזה?
"גברים שכתבו סדרות וסרטים על גייז עשו אותם מאוד טרגיים. אני בנאדם שכותב מצחיק. אמרתי, די עם הסיפור על הלסבית שיוצאת מהארון ואז מתה בסוף ואין לה אהבה באמת. הומואים כבר צוחקים על עצמם, אז גם לסביות צריכות לצחוק על עצמן".
