השמיים הם (לא) הגבול: הגשימה חלום והפכה מדיילת לטייסת

נילי קימלמן נולדה לעולם התעופה. כבת להורים שעבדו שנים רבות בחברת אל על, לא מפתיע שגם היא נכנסה לתחום, זה היה רק עניין של זמן. אבל אפילו היא לא תיארה לעצמה כמה רחוק תגיע. בהתחלה נראה שתסתפק בחיל האוויר, אחר כך למדה ביו־טכנולוגיה, כלכלה ומנהל בפקולטה לחקלאות ברחובות, ואז החליטה להגיש מועמדות לתפקיד דיילת אוויר. היום, שש שנים אחרי, היא טייסת בחברת תעופה. אכן, השמיים הם הגבול. ואולי גם הם לא.

היא בת 29, בת שלישית במשפחתה. גדלה בחולון ומתגוררת היום עם בן זוגה בתל־אביב. אמה הייתה מנהלת שירות בטיסה באל על, ואביה עובד עד היום כראש אגף בחברה. "מאז שאני זוכרת את עצמי טסתי איתם והרגשתי חלק מהצוות. אמא תמיד סיפרה כמה כיף לה בעבודה, אז רציתי גם אני להתנסות. אחרי שנת הלימודים הראשונה, כשראיתי שאני מקבלת ציונים טובים, הבנתי שלא מספיק לי רק ללמוד, והחלטתי לשלב את הלימודים עם דיילות".

נהנית?

"אהבתי את תקופת הדיילות – אהבתי להכיר אנשים ולגלות מקומות חדשים בעולם, ואהבתי את העצמאות שלי. מצד שני, העבודה הייתה קשה מאוד, ובגדול הרגשתי שיש משהו מעבר לזה, משהו שיכול לאתגר אותי יותר. נהגתי להיכנס לתא הטייס בכל רגע פנוי ושאלתי הרבה שאלות, הייתי סקרנית להבין איך הכל עובד בצד הטכני, אבל עדיין לא העליתי בדעתי שזה משהו שאני יכולה לעשות בעצמי. לא חשבתי שזה אפשרי".

"שיש משהו מעבר לזה, משהו שיכול לאתגר אותי יותר" קימלמן בימי הדיילות(צילום: אביגיל עוזי)

אז בעצם לא חשבת שתהיי טייסת?

"האמת היא שרציתי להיות טייסת בצבא, אבל הפרופיל הצבאי שלי לא איפשר לי לנסות. אחרי זה פשוט מחקתי את נושא הטיס מהראש, לא חשבתי שיש עוד אפשרות ללמוד טיס מחוץ לצבא. התגייסתי לחיל האוויר כפקמ"צית בטייסת של מל"טים, ובהמשך חתמתי קבע ושירתי כקצינת הדרכה. כל הזמן התעניינתי בפעילויות של הטייסת ואיך המל"טים עובדים, רציתי לדעת הרבה יותר ממה שהתפקיד דרש. באותה תקופה היה לי בן זוג טייס, והוא לימד אותי המון. התחום הזה סקרן אותי תמיד, אבל לא ידעתי עד לאן אתגלגל. אחרי שהשתחררתי עבדתי באלביט, הייתי קמב"צית בתחום המל"טים ואמרתי לעצמי שאני חייבת להתעסק בתחום התעופה".

שנתיים וחצי עבדה כדיילת, וכשסיימה את התואר חיפשה עבודה בתחום שלמדה. היא עבדה בחברה שמטפלת בהחזרי מס לחברות, ובשלב מסוים שמעה על קורס חקירות תאונות תעופה, שנערך מטעם משרד התחבורה. הקורס מיועד לעובדים בתחומים משיקים לתעופה, כמו כבאים, רופאים, דיילים, טייסים ואחרים, והיא נרשמה. "התקבלתי, התחלתי ללמוד, ותוך כדי לימודים הבנתי פתאום מה באמת אני רוצה. אמרתי לעצמי: 'די, למה אני הולכת סחור־סחור? זה הפאשן שלי, אז למה לא לעשות תכלס את מה שהכי מעניין אותי?' בשבוע השני של הקורס כבר נרשמתי ללימודי טיס אזרחי".

מה אמרו בבית?

"אבא היה הראשון שסיפרתי לו. לפני שבאתי לדבר איתו התייעצתי עם אנשים שעברו את המסלול הזה כדי להבין במה זה כרוך. רציתי להגיע מוכנה לשיחה. בהתחלה אבא אמר לי שזה נשמע כמו חלום יפה, אבל מאתגר ומורכב. למחרת הוא ערך בדיקות וטלפן אליי נלהב עם מספרי טלפון של אנשים שיכולים לעזור ולייעץ לי.

"לגבי השאר, קצת חששתי שיחשבו שאני הזויה. בשנים האחרונות היה לי פאשן חדש כל כמה זמן – הדיילות, התואר בביו־טכנולוגיה, כלכלה ומנהל, והיה לי גם עסק ללימודי אנגלית. אני אוהבת לקחת על עצמי פרויקטים, ופחדתי שיגידו לי: 'טוב, זה עוד ג'וק'. אבל כולם תמכו ועודדו".

"פחדתי שיגידו לי: 'טוב, זה עוד ג'וק'"(צילום: אביגיל עוזי)

שני שיעורים ביום

את רישיון התעופה הראשון הוציאה קימלמן בישראל. "ידעתי שבשלב מסוים אצטרך ללמוד בארצות־הברית, אבל היה לי חשוב להמשיך לעבוד במשרה מלאה ולממן את הלימודים, וגם רציתי להיות בטוחה שזה הדבר הנכון בשבילי לפני שאני מעבירה את החיים שלי לחו"ל. למדתי בהרצליה וסיימתי את הרישיון הראשון בתוך חמישה חודשים, שזה נחשב די מהיר לארץ. אחרי שסיימתי עם הרישיון הפרטי עברתי לארצות־הברית, ושם השלמתי את שאר הרישיונות – הגדר מכשירים, רישיון מסחרי ודו־מנועי. השלמתי את שלושת הרישיונות האלה בשלושה חודשים".

מה המשמעות של כל רישיון?

"הרישיון הפרטי מקנה לך אפשרות להטיס בתנאי ראייה, אבל את לא יכולה לעבוד בתור טייסת. השלב השני זה הגדר מכשירים, שאומר שאת יכולה לטוס גם כשיש הפרעות בראייה, למשל בתוך עננים, ולהסתמך על מכשירי המטוס, אבל הרישיון הזה עדיין לא מאפשר לעבוד. רק אחרי הוצאת הרישיון המסחרי, שמחייב מינימום 250 שעות טיסה, מותר לעבוד חוקית בתור טייסת. בארצות־הברית אפשר למצוא עבודה בשלב הזה. בארץ ממש קשה".

למה בעצם בארצות־הברית? אי־אפשר לעשות את זה בארץ?

"כי יש לי אזרחות אמריקאית וידעתי ששם יהיה לי קל יותר למצוא עבודה. בארצות־הברית הכל יותר מהיר וזול, עושים תיאוריה אחת לכל רישיון, בעוד שבישראל צריך לעבור שמונה תיאוריות לכל רישיון. שם את יכולה לעשות שני שיעורי טיסה ביום אם את רוצה, זה מאוד תלוי בך. בארץ קצת יותר קשה להתנהל רק לפי הקצב שלך".

מה היה האתגר הגדול ביותר בלימודים?

"התסכול מכך שאת לא יודעת אם תהיה לך עבודה בסיום הלימודים. ויש גם תקופות ביניים של הכשרות שאת לא מתפרנסת בהן. בגדול מדובר בהמון המתנה. אני בן אדם שמאוד מתקתק דברים, לכן סיימתי את כל הרישיונות בשנה. הייתי על טורבו. אבל אז הייתי תלויה באנשים אחרים. פתאום התחילו הספקות, ואם לא תהיה לי עבודה? ואם סתם שרפתי מלא כסף ומלא זמן? אבל התרכזתי באהבה למקצוע והקבלתי את זה לדברים אחרים שלוקחים זמן. נניח, התואר הראשון שלי - הלימודים נמשכו כשלוש שנים, ואם הייתי נשארת בתחום היה לוקח המון זמן עד שהייתי מתברגת בתפקיד טוב שמרוויחים בו הרבה כסף. אני כולה שנתיים וחצי בתוך הסיפור של הטיס, זה לא הרבה זמן".

היית אישה בין הרבה גברים. הרגשת הבדל ביחס כלפייך?

"עד שהגעתי לארצות־הברית, רוב הטייסים האזרחיים שהכרתי היו גברים. בבית הספר במרילנד, שם למדתי, הכרתי עוד שלוש נשים, ועדיין היה שם רוב גברי מובהק. ולמרות זאת, אף אחד לא נתן לי הרגשה שזה תחום בלעדי של גברים או שיש משהו שאישה לא יכולה לעשות. לפעמים קיבלתי הערות בסגנון: 'את כזאת קטנה, איך תצליחי?' אבל לא צריך כוח פיזי גדול בשביל להטיס מטוס, כמו שלא צריך כוח פיזי כדי לנהוג באוטו.

"אני זוכרת שבתקופה שעשיתי צבירת שעות היו פעמים שנחתנו כדי לתדלק והיו מתעלמים ממני באופן מובהק ומדברים עם הטייס שהיה איתי. אני לא חושבת שזה נעשה במכוון, פשוט אנשים לא מניחים שאני טייסת. גם היום, כשאני נוחתת ביעדים בחו"ל, לפעמים חושבים שאני הדיילת. אני לא מתקנת אותם, שיניחו מה שהם רוצים. אין לי עניין של אגו".

יש משהו במקצוע שקשה במיוחד לנשים?

"ממש לא. הדבר היחיד שקצת קשה לי בו באופן אישי הוא שיש מכשירים גבוהים מאוד בחלקו החיצוני של המטוס, אז אני צריכה לעלות על כיסא. אבל זה קושי שיהיה גם לטייס נמוך".

"בסופו של דבר אני רוצה לעבור לחברת תעופה גדולה"(צילום: אביגיל עוזי)

להטיס את החבר

בתום הלימודים חזרה ארצה. היא עשתה הסבה של הרישיונות האמריקאיים לרישיונות ישראליים כדי שתוכל לעבוד כאן, חיפשה במרץ עבודה מתאימה ודיברה עם כל מי שאפשר. בסופו של דבר מצאה עבודה כקצינה ראשונה במטוס מנהלים ב"חץ תעופה", חברה לטיסות VIP, טיסות מנהלים וטיסות אמבולנס, וכבר שנה היא עובדת שם כטייסת. בשנה שעברה, היא מספרת, טסה לארצות־הברית כדי לצבור שעות, הצטרפה לטייס נוסף ויחד איתו שכרה מטוס. "המראנו ונחתנו איפה שהתחשק לנו בכל מיני מדינות ברחבי ארצות־הברית. זה לקח כחודש וחצי וצברנו ככה 220 שעות טיסה".

בנוסף, היא עוברת כיום הכשרה בחברת "הצנחניה", המספקת טיסות לצניחות חופשיות. בשנה האחרונה פתחה עסק משלה ללימודי תיאוריה של טיס, ובמסגרתו היא מעבירה שיעורים פרטיים עם חומרים שכתבה בעצמה, גם לרישיונות ישראליים וגם לרישיונות אמריקאיים.

"העסק נולד מתוך צורך להתפרנס בתקופות של ההכשרות, כשלא טסתי, כשהמתנתי לעבודה או למטוס שיהיה תקין, אבל יש יתרונות רבים לעיסוק בחומר התיאורטי. הלימוד עוזר לי לשמור על המוח חד ולהישאר בעניינים. כשאת מלמדת, את לומדת טוב יותר בעצמך".

יש לך תלמידות נשים?

"האמת שעד כה הייתה לי רק תלמידה אחת. לימדתי אותה לרישיון הפרטי, גם טיס וגם אנגלית".

את חושבת שעולם הטיס יותר פתוח כיום לקבל נשים?

"אני חושבת שכן, ועם הזמן יהיו יותר ויותר נשים. חברות תעופה דואגות להבליט את העובדה שעובדות אצלן נשים, וזה מעולה כדי לעורר את המודעות וכדי שנשים ידעו שיש אפשרות כזו. בכלל, כל נושא הטיס האזרחי עלה לאחרונה למודעות הציבור. יש באזז אדיר סביב זה".

מהו החלום הבא שלך?

"הייתי שמחה להתנסות בכמה שיותר עבודות ולהטיס כמה שיותר מטוסים. בסופו של דבר אני רוצה לעבור לחברת תעופה גדולה, ואני רוצה לבוא לשם עם יותר ידע וניסיון".

את בן זוגה זה שמונה חודשים הכירה כבר לפני שנתיים, בשבוע שבו עברה את שיעור הטיסה הראשון שלה. "הוא חשב שזה ממש מגניב, ומאז הוא הצטרף אליי לטיסות ואפילו הטסתי אותו ואת החברים שלו לראש־פינה. הוא מפרגן לי ותומך בי, אבל לפניו שמעתי כל מיני הערות לא ממש נעימות. אני זוכרת ששאלו את הבחור שיצאתי איתו בתקופת לימודי הטיס: 'מה, אתה לא מרגיש מסורס?' זה כל כך הכעיס אותי. למה שהוא ירגיש ככה?"

את רואה את עצמך עוסקת בתחום גם אחרי שתקימי משפחה?

"בטח. גם אמא שלי הייתה דיילת לאורך כל הילדות שלי, וזה אותו אופי של עבודה. אני זוכרת שכל הזמן היו שואלים אותי: 'מה, לא מפריע לך שאמא שלך לא נמצאת הרבה בבית?' והייתי עונה להם שאמא שלהם חוזרת כל יום בשש בערב, ולי יש ימים שלמים שאמא איתי בבית ואנחנו עושות כיף ומטיילות. הכל תלוי במערכת היחסים שאת בונה בזמן שאת נוכחת. אני גם חושבת שזו חוויה מדהימה לילדים לטייל בעולם ככה. כשזה יבוא, אין סיבה שזה יתנגש. אפשר הכל".

מהי העצה שלך לנשים שרוצות ללמוד טיס?

"שידברו איתי, אני אעזור להן! חוץ מזה, חשוב שיוודאו מראש שיש להן את הכסף, היכולת והדרייב לעשות את כל התהליך בשלמותו. לא לחשוב שלב־שלב, אלא לדעת שאתן מוכנות לכל המסלול. ברגע שתלמידי טיס מתעכבים באמצע התהליך, הם נהיים חלודים. צריך להיות כל הזמן בתנועה, וצריך להיות מוכנים לכך שגם כשתסיימו את התהליך ותוציאו רישיון מסחרי, זה לא אומר שתתחילו לעבוד מיד".