"שני ילדיי בחרו לסיים את חייהם, ואני בחרתי לחיות את חיי בשמחה"

הבן של איריס אור התאבד לפני שלוש שנים. שנתיים אחר כך, גם אחיו הבכור שם קץ לחייו. בעזרת עבודה רוחנית עמוקה היא הצליחה להפסיק לכעוס ולהשלים עם המציאות

איריס אור. "הגעגוע אינסופי, העצב עמוק, זה יישאר איתי עד שאמות, אבל הם נחים עכשיו, יש בזה נחמה וגם הקלה" (צילום: אביגיל עוזי)
איריס אור. "הגעגוע אינסופי, העצב עמוק, זה יישאר איתי עד שאמות, אבל הם נחים עכשיו, יש בזה נחמה וגם הקלה" (צילום: אביגיל עוזי)

את היום שבו החליטה להפסיק להתבייש בבחירה שעשו שני בניה, דניאל וטל, לשים קץ לחייהם בזה אחר זה, איריס אור (53), גרושה ואם לארבעה מראש־העין, לא תשכח לעולם. "כמה חודשים אחרי שטל התאבד נסעתי לצפון, לסדנת 'דרך החיים' של ד"ר ניבי שטילמן", היא משחזרת. "שם, לעיני כולם, פתחתי את הדברים הכי כואבים שלא חשפתי בפני אף אחד. בפעם הראשונה בחיי לא התביישתי, התפשט בי סוג של אושר שנתן לי שקט פנימי והתחלתי להבין כמה חשוב לפתוח את הדברים, מול עצמי ומול העולם. הייתי באופוריה".

 

ממה התביישת?

"אין דבר מפחיד יותר ממוות של ילד, אבל כשהילד מתאבד מצטרפים לצער ולאובדן גם אשמה וגם בושה. הייתי בן אדם מאוד מוצלח ומצליח, החזקתי מעצמי ואחרים החזיקו ממני, ופתאום הילד שלי בוחר ללכת? התביישתי בזה תקופה מאוד ארוכה, רציתי לעזוב את ראש־העין, הרגשתי שכל העולם מסתכל עליי, שמאשימים אותי. לא הייתי מסוגלת לדבר על זה עם אף אחד ואף אחד לא ידע מה אני עוברת".

 

מסרים בצימר

 

הסיוט של אור התחיל לפני שלוש שנים, כשדניאל, בנה השלישי, התאבד בגיל 20, חודש אחרי גיוסו לצה"ל, באמצעות נשקו האישי. טל, בנה הבכור, תלה את עצמו בבית אביו שנתיים אחר כך, בגיל 26. במשך שלוש שנים כעסה אור על כל העולם: על בניה שהרימו ידיים, על בעלה לשעבר, על עצמה, על אלוהים. בעזרת עבודה עצמית רוחנית עמוקה, שהפכה לימים גם למקצוע, היא הלכה והשלימה לאטה עם גזרת הגורל, והיום היא אומרת: "שני ילדיי בחרו לסיים את חייהם ואני בחרתי לחיות את חיי בשמחה ובעוצמה".

 

מילא השלמה, אבל שמחה?

"אני חיה בשמחה שאי־אפשר להסביר אותה, אבל זה לא סותר רגעי עצב שבאים לי כשאני הכי לא מצפה להם. הגעגוע אינסופי, העצב עמוק, זה יישאר איתי עד שאמות, אבל הם נחים עכשיו, יש בזה נחמה וגם הקלה. במיוחד לאור העובדה שעם הזמן למדתי לתקשר עם דניאל והיום הוא המדריך הצמוד שלי, שמלווה אותי ומראה לי את הדרך. אנחנו כותבים ביחד את הספר 'מעין חיים - מכאב לריפוי', שייצא לאור בקרוב".

"הייתי בן אדם מצליח, החזקתי מעצמי ואחרים החזיקו ממני, ופתאום הילד שלי בוחר ללכת? התביישתי, רציתי לעזוב את ראש־העין, הרגשתי שכל העולם מסתכל עליי"

 

איך התחלת לתקשר איתו?

"לפני שנה וחצי קיבלתי מסר דרך תקשור, לנסוע לצפון לארבעה ימים. לקחתי צימר מבודד בתוך יער, התנתקתי, עברתי עם עצמי חוויות רוחניות מאוד חזקות, ושם דניאל התחיל לשלוח לי מסרים מהעולם הבא. התחלתי לכתוב אותם בטירוף, ללא הפסקה, יצאתי משם אחרי ארבעה ימים עם 50 עמודים ראשונים של הספר. אחרי שנה נסעתי לשבועיים לאי בודד ביוון, שוב בעקבות מסר שקיבלתי. הייתי שם לבד, אין אנשים, אין מה לעשות, יש סופרמרקט אחד, מסעדה אחת וכל היתר שממה. היה לי מאוד קשה, בהתחלה לא הבנתי מה אני עושה שם, התפרקתי, בכיתי כמו שלא בכיתי מאז שהם הלכו, הקירות זעקו. את הנשמה שלי הוצאתי, ולאט־לאט דניאל התגלה לי שוב. שאלתי אותו שאלות בתודעה שלי, חשבתי שאני שואלת את עצמי וקיבלתי ממנו תשובות".

 

מה שאלת?

"למה? למה עשית את זה?"

 

ומה הוא ענה?

"אני לא ממש יכולה לשתף כי זה שלו, אבל ברמה הרוחנית הוא העביר מסר של אהבה. הוא הסביר שהוא עשה תיקון של כמה גלגולים אחורה, סלחתי לו. כשהוא הסביר לי כמה שהוא שמח על הבחירה שהוא עשה, הבנתי אותו. זה לא פותר את הכאב ולא מפחית את הגעגוע, אבל זה נותן מנוח. הבן שלי הוא נשמה עצמאית בפני עצמה שיש לה זכות לבחור את הדרך שלה, והעובדה שאני אמא שלו, לא אומרת שאני בעלת הבית על החיים שלו ועל הבחירות שלו".

"בשבעה הייתי מרוסקת, שבורה לחלוטין, ומצד שני אמרתי לעצמי שאני צריכה להישאר חזקה כדי להרים את כל המשפחה ושאסור לי להתמסר לרגשות האשמה כי אני לא אצא מזה"

 

איך את יודעת שאת לא מדמיינת?

"כי התשובות הן שלו, לא שלי. הוא תיאר לי דברים שלא מן העולם הזה, התחיל לדבר איתי על התיקון שלו, התחילה בינינו שיחה של חמש שעות ואני מבינה שזה לא דמיון, כי אלה לא תשובות שיכולתי לענות בעצמי. המסרים היו ברמה כל כך גבוהה, כתבתי כל מילה אבל לקח לי זמן להבין את כל המסרים לעומק".

 

את מבינה איך זה נשמע?

"כן, גם שני הילדים האחרים שלי חושבים שהתחרפנתי. הם מאוד שכליים, רציונליים, אבל הם מכבדים את הדרך שלי. אני נותנת ייעוץ ברדיו, יש לי שעה בערוץ המומחים של MF103, אבל אני לא מספרת לכולם שאני מתקשרת, כי אני יודעת איך זה נשמע. אני אומרת שאני תטא־הילרית ומעבירה סדנאות, לא אומרת כלום על תקשור".

 

 

"רוצה להגיד להורים שבמצבי שהיום אני חיה בשמחה יותר מאי פעם" (צילום: אביגיל עוזי)
    "רוצה להגיד להורים שבמצבי שהיום אני חיה בשמחה יותר מאי פעם"(צילום: אביגיל עוזי)

     

    רק חמלה

     

    דניאל התאבד באוגוסט 2015. זה קרה ביום ראשון בבוקר, הוא ישן אצל אביו והיה אמור לחזור לצבא, ואז קיבלה אור את הטלפון הנורא מהגרוש שלה. "הוא אמר לי שדניאל התאבד ולא הבנתי, אמרתי לו שיזמין אמבולנס, אבל הוא ענה שאין בשביל מה. נסעתי לשם בטירוף וכשהגעתי ראיתי שאין מה לעשות, הוא ירה לעצמו בראש".

    "דניאל היה ילד חברותי ושמח, זה בא משום מקום. שבועיים־שלושה לפני שהוא התאבד הגרוש שלי אמר שהוא מפחד שהוא יעשה לעצמו משהו. חשבתי שהוא מגזים, אמרתי שאין מצב שזה עד כדי כך"

     

    מה הרגשת באותו רגע?

    "כעס עצום, צונאמי שאי־אפשר לתאר אותו נוחת עליי ביום בהיר אחד משום מקום, ולא הייתי מוכנה אליו. מה היה חסר לו, למה הוא לא שיתף אותי? לא יכולתי לעבוד, הרגשתי שאני משתגעת. מזל שבשלב הזה כבר הגעתי למקום רוחני כזה שיכולתי להתמודד עם דבר כזה. מישהו אחר, שאין לו הכלים שהיו לי, היה פשוט נקבר באותו רגע.

    "בשבעה עלו המון רגשות. מצד אחד הייתי מרוסקת, שבורה לחלוטין, ולא ידעתי מאיפה להתחיל להתמודד, ומצד שני אמרתי לעצמי שני דברים: אחד, אני האדם החזק במשפחה ואני צריכה להישאר חזקה כדי להרים את כולם. שניים, אסור לי להתמסר לרגשות האשמה כי אני לא אצא מזה".

     

    הופתעת מהמהלך של דניאל?

    "לגמרי. הוא היה ילד חברותי, שמח, זה בא משום מקום. שבועיים־שלושה לפני שהוא התאבד הגרוש שלי אמר לי שהוא לא כתמול שלשום ושהוא מפחד שהוא יעשה לעצמו משהו כי יש לו נשק. חשבתי שהוא מגזים. גם אני ראיתי שדניאל לא מתנהג כרגיל, אבל אמרתי שאין מצב שזה עד כדי כך. כל החברים שלו היו בשוק, לא ידענו מאיפה זה בא בכלל. אני חושבת שזה היה תהליך פנימי שלו".

     

    בעודה מתאבלת על דניאל, הלך מצבו הנפשי של טל, בנה הבכור, והידרדר והיא נאלצה לסעוד אותו במצוקתו. טל שירת בחיל האוויר ולאחר שנתיים השתחרר מצה"ל על סעיף נפשי, לאחר שאיים להתאבד. "חשבנו שזו מניפולציה כדי להשתחרר, אבל עם הזמן הבנו שאולי הוא באמת סובל", מספרת האם. "אחרי השחרור הוא החליט לחזור בתשובה, הלך ללמוד בישיבה ושם נחשף לסמים. זה דפק לו את המוח, הוא עבר מישיבה לישיבה, לא הצליח להתמיד בשום דבר. המצב הנפשי והרגשי שלו מאוד הידרדר. לילה אחד, כשהיה בישיבה בירושלים, הוא התקשר לאבא שלו וסיפר שיש לו חרדות. נסענו להביא אותו, ניסינו להתחיל איזשהו טיפול, הלכנו לפסיכיאטרים הכי טובים בארץ, אבל הוא לא שיתף פעולה ולא תפקד בכלל. הצלחנו לאשפז אותו לתקופה קצרה אבל הוא הלך והסתגר, זה היה מוות ידוע מראש".

     

    את חושבת שאולי אפשר היה למנוע את זה?

    "ראינו את הקושי וחששנו שהוא יעשה את זה, אבל אי־אפשר באמת לעצור מישהו שרוצה להתאבד. בשלב מסוים הבנתי שאין לי דרך להציל אותו מעצמו".

    "טל לא הצליח להרים את עצמו למרות כל העזרה שהוא קיבל. אני מרגישה הקלה שהוא לא סובל יותר. הוא היה חולה והתמודד עם כאוס גדול בתוכו"

     

    כעסת עליו?

    "על דניאל בוודאי, אבל על טל לא. על טל הייתה לי רק חמלה. ידעתי שזה מעל לכוחותיו להיות פה. הוא לא הצליח להרים את עצמו למרות כל העזרה שהוא קיבל. אני מרגישה הקלה שהוא לא סובל יותר. הוא היה חולה והתמודד עם כאוס גדול בתוכו".

     

    היום את חרדה יותר לשני בנייך הנותרים בעקבות מה שקרה?

    "אני לא חושבת. כשטל חי הייתי חרדתית, לא ישנתי בלילות, כי הוא באמת היה בסכנה, אבל היום כבר לא. שני הבנים שלי במצב טוב, עסוקים בחייהם ואין מה לדאוג להם".

     

    האשמת את עצמך?

    "אין הורה שעובר דבר כזה ולא מאשים את עצמו. זאת סטירה, את אומרת לעצמך: 'איך, איך זה קרה לי? איך יכול להיות שהבן שלי עשה דבר כזה? איפה אני בסיפור הזה, מה עשיתי לא בסדר?' אחר כך הבנתי שאין לאשמה מקום. בטוח שכמו כל הורה עשיתי טעויות, אבל אני חיה עם זה בשלום מסיבה אחת פשוטה: באותה נקודת זמן זה היה הכי טוב שלי, אז למה שאשפוט את עצמי על כך שבאותו זמן לא ידעתי להתנהג אחרת? זה המסר הכי חשוב שאני רוצה לתת להורים שנמצאים במצבי: אתם יכולים לבחור להישאר באותו מקום קורבני ומתסכל שאתם נמצאים בו, ומבחינתכם בצדק, ואתם יכולים לצאת משם אם תבינו שמקור הכאב לא נעוץ באובדן של הילד, אלא במה שאתם חושבים ומרגישים לגבי זה. ושם אתם יכולים לעשות עבודה. אני רוצה להגיד להם שהיום אני חיה בשמחה יותר מאי פעם".

     

    אנרגיית העפעוף

     

    אור נולדה בראש־העין, בת זקונים במשפחה של שמונה בנות. היא למדה באוניברסיטה ייעוץ חינוכי ויהדות ("הייתי מאוד דתייה פעם"), ובגיל 22 התחתנה. במהלך השנים נולדו לה ארבעה בנים, ואחרי 22 שנות נישואים התגרשה מבעלה, עורך דין במקצועו.

     

    בעירה היא מוכרת כמורה מיתולוגית לאנגלית, שמפעילה כבר כמעט 30 שנה את "המרכז הישראלי ללימודי אנגלית". "התחלנו כסטודנטים תפרנים", היא מספרת, "ומה עושים סטודנטים כדי להתפרנס? שיעורים פרטיים. בעלי לשעבר לימד מתמטיקה ואני לימדתי אנגלית. הצלחנו מאוד והעסק גדל, עד שכבר לא הייתה לנו אפשרות ללמד כל תלמיד בנפרד. התחלנו ללמד קבוצות, עשיתי מערכי שיעור ופרזנטציות, וככה נהיה לי בית הספר לאנגלית, שבתקופת השיא שלו מנה 12 סניפים בכל הארץ".

    "בהתחלה אמרתי לעצמי: 'איך, איך זה קרה לי? מה עשיתי לא בסדר?' אחר כך הבנתי שאין לאשמה מקום. בטוח עשיתי טעויות, אבל אני חיה עם זה בשלום, כי באותה נקודת זמן זה היה הכי טוב שלי"

     

    מלבד דניאל וטל ז"ל, יש לה, כאמור, עוד שני ילדים, בני 26 ו־18, שביקשו לא לפרסם את שמותיהם. גם את תמונותיהם של דניאל ושל טל ביקשה לא לפרסם בכתבה הזו, "כי לילדים שלי מאוד קשה עם זה", היא מסבירה. "אני מספרת את הסיפור שלי כי אני רואה בזה שליחות, אבל אני חייבת לכבד אותם".

     

    מלבד ניהול שלושת הסניפים של מרכז לימודי האנגלית, היא מטפלת בקליניקה שלה בתטא־הילינג ומעבירה סדנאות תטא־הילינג וזוגיות (הסדנה הקרובה תתקיים בתאריכים 8–10 באוגוסט, וחלקה השני ב־15.8 וב־22.8), וגם סדנת אכילה רגשית (ביחד עם ד"ר ניבי שטילמן) וסדנת "מעין החיים" (ערב מבוא יתקיים ב־31 ביולי, פרטים בדף הפייסבוק שלה: איריס אור סדנאות וטיפולי תטא הילינג, ובטל' 052–8229147).

     

    "התהליך הרוחני שלי התחיל עוד לפני האובדן. כל החיים שלי הייתי בתהליך למידה, תמיד בדקתי מה אני מרגישה, ונוכח הקשיים שחוויתי בתוך הזוגיות שהייתה לי עם בעלי זה התעצם", היא מספרת. "הייתי במשבר, ממש על הרצפה, לא הצלחתי לקום, הייתי צריכה עזרה ופניתי לעולם הרוח, שתמיד סקרן אותי. אף פעם לא חסכתי כסף על טיפולים, סדנאות והרצאות רוחניות. התחלתי בפורום של לנדמרק, קראתי הרבה ספרי מודעות, וככה התחלתי להכיר את המקום הפנימי העמוק שלי".

     

    מתי החלטת לעסוק בזה גם כמקצוע?

    "כשפגשתי את ד"ר ניבי שטילמן, מתקשר ומרפא רוחני, שחיבר אותי אל הישות שלי. התחלתי להבין שיש לי ייעוד בחיים, מה שכל החיים שלי הרגשתי בתת־מודע. הדרך שעשיתי מאז מטורפת. מצאתי את האנרגיה שנמצאת בגוף האדם והאנרגיה שנמצאת בעולם, למדתי לאבחן ולטפל, גם בתטא־הילינג וגם בעפעוף".

     

    איך מאבחנים בעפעוף?

    "קשה להסביר, זה אבחון שמגלה מה רמת האנרגיה שיש לך בגוף. הבנתי שנפתח לי תדר שעוזר לי לעשות בחירות בחיים, וזה תמיד מדויק מאה אחוז. התדר הזה לא נפתח סתם, הוא נפתח כי עשיתי דרך בתוך הנתיב הנשמתי. היום, כשאני כל כך מדויקת בעבודה שלי עם הרצון הפנימי, התחלתי להיכנס לעולם הדייטים. הייתה תקופה שיצאתי עם גברים, אבל בשלוש השנים האחרונות, בתוך הכאוס שהייתי בו, שמתי את זה בצד והיום אני חוזרת לזה לאט־לאט".

    "קלטתי שהגבר שמצא חן בעיניי נכנס לפייסבוק שלי וקרא את מה שכתבתי על הבנים והאובדן, ולכן לא חזר אליי. זה עצבן אותי כי הוא שפט אותי. היום אני אומרת לעצמי: 'שחררי, זה לא האדם הנכון לך'"

     

    איך גברים מגיבים כשאת מספרת להם על עולמך הרוחני?

    "עוד לא הגענו לשיחות ברמות כאלה. יצאתי בסך הכל עם ארבעה־חמישה גברים, ועם כולם זה נגמר אחרי דייט אחד או שניים. יש לי יכולת להבין מיד אם זה זה או לא זה. יצאתי יותר בשביל האימון, אמרתי לעצמי: 'איריס, את לא יכולה להישאר כל ערב בבית. תראי ליקום שאת גם עושה משהו בשביל למצוא לך בן זוג'. אני עושה לפעמים שיחות עם אלוהים. אומרת לו: 'תראה, אני עושה כזאת עבודה עם עצמי, לא מגיע לי שתביא לי כבר את הזיווג שלי? חסרים לך אנשים, שאתה לא יכול לשלוח לי את האדם הנכון?'"

     

    איך תדעי מי האדם הנכון?

    "היה מישהו שדווקא מצא חן בעיניי, היה חיבור טוב מאוד בינינו, קבענו להיפגש שוב והוא לא חזר אליי. קלטתי שהוא נכנס לפייסבוק שלי וקרא את כל מה שכתבתי על הבנים והאובדן. זה עצבן אותי כי הוא שפט אותי, אולי הוא חשב שאני אמא לא טובה. זה מאוד הכעיס אותי אז, אבל היום אני אומרת לעצמי: 'שחררי, כנראה זה לא האדם הנכון לך', אני לא באמת רוצה לידי אנשים שישפטו אותי. כעסתי מספיק, אני לא רוצה להיות יותר במקום של כעס".

     

     

    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי יחזקאל, סגנון: מזל חסון)
    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי יחזקאל, סגנון: מזל חסון)
     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד