כוננות מונדיאל: מאפה גבינות ללא שמרים שכיף לנשנש מול המסך

הקשר העיקרי שלי לכדורגל: הילד שלי. למשך פרק זמן מסוים בחיי הייתי אמא־כדורגל, כזו שלוקחת למגרשים ומעודדת ביציעים ושמה בתיק חטיפים בריאים לפני המשחק. בתקופה ההיא הילד, שגם ככה שיחק כל היום כדורגל, התאמן באינטנסיביות בקבוצה רצינית, שיחק כמה פעמים בשבוע, לא כולל טורנירים בשבתות. עכשיו הוא תלה את הנעליים (הוא בכיתה ג', כן?) וחזר לשחק עם חבריו לשם הכיף בלבד. כמו כן הוא מזמין אותי לפעמים לשחק איתו בפיפ”א באקסבוקס, כך שצברתי ידע מסוים בשמות שחקנים, קבוצות, בתים, אליפויות, פנדלים ונבדלים ושאר מידע בתחום זה. איכשהו, אני תמיד משחקת עם הקבוצה שהשוער בה הוא בופון, לכל הדעות שוער אגדי. גם אני אגדית כאשר אני בופון, אגב.

ועכשיו מונדיאל. לפי מה שהלך פה כשהיו משחקי גמר של כל מיני ליגות, יהיה בלגן. כי הוא לא רק משחק, במציאות ובמציאות הווירטואלית, הילד גם רואה כדורגל. ממש רואה, עם בעלי והחברים של שניהם, ויש להם הרבה, וכולם תמיד טרוטי עיניים ומאושרים בבקרים שאחרי משחקים, שבהם אנחנו הולכים לבית הספר דרך פחי השכונה שעמוסים קרטונים של פיצות ובקבוקים של בירות. אבל אם תשאלו אותי, האוכל הכי נכון לצפייה במשחק הוא נקניקייה בלחמנייה עם כרוב וחרדל, זה פשוט הולך ביחד.

בכלל, בימים שהכדורגל ממלא את חיי ואת ביתי אני מציצה במשחק וישר חושבת על המאכלים הלאומיים של הנבחרת, ואף נוטה חיבה יתרה לכאלה שהאוכל שלהם טעים יותר, נניח ספרד או איטליה (ציינתי שבופון הוא איטלקי? מזכיר לי פחמימה חמה). אני יודעת שהשאלה עם איזו קבוצה בנאדם מזדהה, בהנחה שהקבוצה הלאומית שלו לא העפילה למונדיאל, היא עניין למחקרים אנתרופולוגיים מעמיקים. אני רק יכולה לומר שאני זוכרת את עצמי כילדה, כשכולם צופים במראדונה מנצח וצועקים, חושבת על אסאדו. בכל מקרה, הנה משהו שאפשר להכין ולנשנש ליד המסך, חוץ מנקניקיות ופיצה, כמובן.

לחם גבינות ללא שמרים

(תבנית בקוטר 26 ס"מ או 2 תבניות באורך 25 ס"מ)

• 50 גרם חמאה
• 2 מכלים (400 מ"ל) יוגורט, 3% שומן לפחות
• 3 ביצים
• 1/2 כפית מלח
• 1/2 כפית סוכר
• 2 כוסות (300 גרם) גבינה מגוררת – פרמזן, קשקבל, צ'דר או גבינה צהובה אחרת עם חריפות קלה
• 1/2 1 כוסות (200 גרם) גבינה מלוחה (כמו פטה או בולגרית), מפוררת
• 1/2 1 כוסות (210 גרם) קמח תופח + עד 1/2 כוס נוספת
• להברשה: 1 ביצה, טרופה
  

1. ממסים את החמאה (במיקרוגל או על הכיריים) ומצננים קלות.

2. מעבירים את החמאה לקערה גדולה ומוסיפים את היוגורט, הביצים, המלח, הסוכר, שני שלישים מכמות הגבינה הצהובה ואת הגבינה המלוחה. מערבבים. מוסיפים כשליש מכמות הקמח (1/2 כוס) ומערבבים בכף. מוסיפים עוד כשליש מהקמח ומערבבים. ממשיכים להוסיף קמח ולערבב, עד שמתקבל בצק רך ואחיד ודי דביק (זה סוד המרקם הרך של הלחם. ולכן לא כדאי להוסיף יותר מדי קמח. הבצק צריך להיות דביק, אבל שיהיה אפשר לצבוט ממנו חתיכה ולהפוך אותה לכדור. אם לא - מוסיפים עוד קצת קמח ומערבבים). מכסים בניילון נצמד ומאחסנים במקרר חצי שעה לפחות (עד יומיים).

3. מחממים את התנור ל־200 מעלות, מרפדים את התבנית בנייר אפייה ומשמנים אותו קלות.

4. משמנים קלות את הידיים, ויוצרים מהבצק 6 כדורים. מחליקים את פניהם קלות. מניחים אותם בתבנית העגולה (כמו פרח, חמישה כדורים מסביב לאחד במרכז) או בתבניות המוארכות (3 בכל תבנית).

5. מושחים את הבצק בביצה הטרופה וזורים את שאר הגבינה.

6. אופים 35-30 דקות, עד שהלחם זהוב והגבינה נמסה ומזהיבה. מוציאים ומגישים חמים (הלחם במיטבו ביום ההכנה, אך אפשר לשמור אותו עד יומיים. אפשר גם להקפיא, להפשיר ולחמם לפני ההגשה).