הזוגות שלפניכם החליטו לא להוציא עשרות אלפי שקלים - ולהתחתן בעלות מינימלית. ככה הם עשו את זה.
כמו מסיבת כיתה: 3,200 שקל
ליז ודימה סטרין חגגו ביער ראש־העין, ובכסף שחסכו קנו דירה
החתן והכלה:
ליז סטרין (28), מנהלת חנות יצירה וסטודנטית לנטורופתיה, ודימה סטרין (30), סטודנט לגיאוגרפיה, גרים בפתח־תקווה, הכירו בשידוך של חברים.
החתונה:
ב־11.11.2016, אחרי זוגיות של שלוש שנים.
למה חתונה חסכונית?
ליז: "שנינו אף פעם לא אהבנו חתונות. הרגשנו שזה תמיד אותו קונספט, אלה אפילו אותם שירים. בנוסף, אנחנו חסכנים מטבענו. זו הוצאה של הרבה כסף וזה כבד לנו. היה לי חשוב שזו תהיה חתונה שלא תעלה אלפי שקלים, שזה יהיה מכסף שכבר יש לנו, בלי הלוואות, ושאנשים לא יצטרכו להוציא כסף, אלא רק לבוא ולחגוג את השמחה שלנו. אין הרבה אנשים בגילנו שיכולים להוציא 500 שקל על צ'ק לחתונה".
דימה: "הייתה חברה של אמא שאמרה: 'תעשו לנו אירוע', אמרנו: 'בטח' ושמה זה נגמר. הבנתי שלהרים חתונה זה עשרות אלפי שקלים, ובהחלט טוב שלא נכנסנו לחוב".
האירוע:
ליז: "נרשמנו כנשואים דרך ארגון 'משפחה חדשה', ואז הלכנו למסעדה עם בני המשפחה. לאחר מכן שלחנו לכל החברים הודעה בווטסאפ שהתחתנו, שאנחנו עושים פיקניק ביער ראש־העין ושלא יביאו צ'קים. הזמנו רק חברים קרובים, והגיעו 50 איש. זה לא היה יותר גדול ממסיבת כיתה ממוצעת. לא רצינו הוצאה של גנרטורים והגברה, אז החברים הביאו גיטרות ותופים וכולם עשו ג'אם מול המדורה. המסיבה התחילה בשישי בשתיים בצהריים ונמשכה עד 11 בלילה, בערב של ירח מלא. כולם נהנו מאוד וגם נשארו לעזור לנו לקפל, והכל נכנס לקיה פיקנטו, הרכב הקטן שלנו".
כך חסכנו:
ליז: "אצלי הכל מסודר באקסל לפרטי פרטים. ההוצאה העיקרית הייתה על אוכל: קנינו מאפים ופשטידות במאפייה טבעונית, וזה עלה לנו 1,165 שקל. הוצאנו כ־1,000 שקל על אלכוהול ושתייה, וקנינו גם כלים חד־פעמיים מתכלים, כי היה לי חשוב שזו תהיה חתונה אקולוגית, וכוסות עם שמות האורחים שאנשים שמרו גם אחרי החתונה. שמלה לבנה הזמנתי מ'אסוס' והיא עלתה לי 135 שקל, כולל משלוח. לדימה כבר היה משהו רשמי בארון. אני איפרתי את עצמי וביקשתי מכל החברים לצלם את האירוע ולשלוח לי".
תגובת המשפחה:
דימה: "אמא שלי כבר מכירה אותי ויודעת שאני לא הולך בתלם, אז זה לא הפתיע אותה. גם אם היה לי כסף, לא בטוח שהייתי עושה חתונה רגילה".
ליז: "המשפחות מאוד תמכו בנו. המשפחות של שנינו עלו מרוסיה, וברוסיה לא מקובל לעשות אירועים גדולים".
תגובות האורחים:
דימה: "הרבה אורחים ניגשו ואמרו לי שזו הייתה החתונה הכי טובה שהם היו בה". ליז: "היו אנשים מסביב שאולי הרימו קצת גבה, אבל בסוף האירוע האורחים ניגשו אלינו אחד־אחד והתרגשו. הם אמרו שזה הרגיש כמו חגיגה אמיתית של האהבה שלנו. הרבה אמרו לנו שהם היו שמחים שגם להם תהיה חתונה כזו, אבל יש להם הרבה יותר אורחים ומשפחות שלוחצים עליהם לעשות אירוע רגיל, ולכן זה לא כל כך אפשרי".
בשורה התחתונה:
ליז: "מאז החתונה כבר קנינו דירה, בפתח־תקווה. אם היינו עושים אירוע שאנחנו לא יכולים לכסות את ההוצאות שלו, היינו נכנסים למינוס ואז לא היו נותנים לנו משכנתה".
חתונה של פעם: 7,500 שקל
נופר רדא ועוז ירושלמי זרמו מהחופה לקמפינג באוהלים במדבר
החתן והכלה:
נופר רדא (36), בעלת עסק לעיצוב גרפי ואיור, ועוז ירושלמי (35), אנימטור. הורים לריי (בת שנה), מתגוררים בקדימה.
החתונה:
ב־6.6.2014, שש שנים אחרי שהכירו כסטודנטים במכללת תל־חי.
למה חתונה חסכונית?
"הבנו שאנחנו לא רוצים לעשות כסף על חשבון אנשים שאנחנו אוהבים", מסבירה נופר. "לא רצינו את התחושה הזו, שאם נצא ברווח, נרגיש שזה בגלל אורחי החתונה. כשאתה עומד לפני כל חתונה ושואל את עצמך כמה לשים, זה יוצר חוסר נעימות אצל אנשים. מתוך זה נולד רעיון החתונה ללא צ'קים. בנוסף, עבדתי כמעצבת אירועים, ולא רציתי שתהיה לי את אותה החתונה בדיוק כמו לכולם. החלטנו להתחתן בדרכנו. תוך חודש וחצי תכננו חתונה".
עוז: "מעולם לא דמיינתי את עצמי מתחתן. אמרתי לעצמי שאם אני מתחתן, לפחות שאיהנה מהחוויה. בתור אורח ראיתי חתונות כתיק - אוף, אני צריך ללכת לחתונה. אז עשיתי חתונה שהייתי רוצה ללכת אליה בעצמי".
כך חסכנו: נופר: "אחותי הייתה אחראית על ההפקה, והיא חילקה לכל אחד תחום אחריות. יש לנו חברים שמתעסקים במוזיקה, באלכוהול ובעיצוב שיער ואיפור, ושיבצנו אותם לפי תחום ההתמחות. זה אומר המון טלפונים לחברים וקרובים. זה היה כל כך כיף, אנשים נרתמו כי הם הרגישו כמו בחתונה של פעם, חתונה בחצר, משהו אולד פאשן. לי זה התאים".
האירוע: פוצל לשני חלקים
נופר: "החלק הראשון היה בשישי בצהריים, בחצר של בית ששכרנו באבן־יהודה, בנוכחות כ־100 אורחים - רק אנשים שאנחנו באמת מכירים. היה טקס, חבר שלנו קידש אותנו, והחופה המאולתרת הייתה שובל של סארי לבן שקיבלתי מהחברים כמתנה. אחר הצהריים ירדנו עם 30 חברים למדבר. החלק של החתונה, כולל טבעות, עלה 1,500 שקל, והחלק של המדבר - 6,000 שקל, ששולמו על ידי אבא של עוז כמתנה עבורנו".
כך חסכנו:
נופר: "את ההזמנה עיצבנו בעצמנו ושלחנו בווטסאפ. בטקס לבשתי את שמלת החתונה של אמא שלי, שאחיות שלה תפרו לה והיא מהממת. כולם עפו על זה כשראו אותי. יש לי חברה שלמדה איפור אז היא איפרה אותי, בת דודה שלי שיודעת לסרק עיצבה את השיער שלי. הדודות היו אחראיות על האוכל וגיסתי לקחה עליה את הקינוחים. יש לי חבר שיש לו אולפן הקלטות והוא סידר סאונד, והחברים עלו ושרו, עשו מיני הופעות. במקום לאסוף צ'קים מאנשים ולמסור אותם לאחרים, אספתי את הכישרונות שלהם. כולם הרגישו חלק, לכל אחד ואחת היה יד בחתונה הזאת".
"חיפשנו אנשים שיפיקו את האירוע במדבר, ומצאנו חבורת גברים תל־אביבית שבעבר ארגנה טיולי שטח. הם נדלקו על הרעיון שלנו והפיקו לנו אותו בזול. הם בנו לנו אוהלים, בישלו לנו אוכל והרימו לנו הפקה בטבע. הייתה פינת מחצלות, נרגילות, פינת קפה. המפיקים צחקו עליי, לא הבינו מי זו הכלה שלקחה 30 אנשים למאהלים באמצע שום מקום".
התגובות:
נופר: "בהתחלה הייתה הרמת גבה, בעיקר מהדודים והדודות - בגלל שהם אנשים מבוגרים והאירוע התקיים בחצר. דאגתי במיוחד לכיסאות עבורם. במהלך האירוע ראיתי שדווקא הצעירים ישבו על הכיסאות, והדודים והדודות שרועים על המחצלות והכריות. ואז הבנתי: החתונה סבבה! עד עכשיו אנשים אומרים שזו הייתה החתונה הכי כיפית שהם היו בה עד היום. זה הגניב את כולם, כי זה פשוט לא היה דומה לשום דבר אחר שהם הכירו".
בשורה התחתונה:
עוז: "נהניתי. ממה שאני זוכר, אלה היו 24 שעות של אלכוהול". נופר: "הכל היה מושלם. הכל כוסה, ונשארנו בעוד רווח של עשרת אלפים שקל בערך, כי היו כאלה שהתעקשו וכן הביאו צ'ק".
אירוע לא רגיל: 5,000 שקל
תומר וכריס גבאי הגשימו אג'נדה חברתית, והרימו חתונה בעזרת משפחה וחברים
החתן והכלה:
תומר גבאי (38), מנהל פרויקטים בהייטק, וכריס גבאי (27), מורה לפיתוח קול. גרים ברמת־גן, מנהלים בהתנדבות את קבוצת "צעירי רמת־גן וגבעתיים" בפייסבוק, ומתפעלים את מיזם ההיכרויות "הפרויקט של תומר וכריס".
החתונה:
ב־3.11.2017, פחות משנה לאחר שהכירו במסיבה.
למה חתונה חסכונית?
"תמיד הפריע לי שחתונות עולות המון כסף", מסביר תומר. "לא הרגשתי בנוח להיכנס לתעשייה הזו. כל פעם שהוזמנתי לחתונה, זה היה קנס של 700-600 שקל. האורחים מתבאסים מההוצאה, והכסף הזה לא נכנס לכיסו של הזוג, אלא מפרנס תעשייה שלמה של בעלי אולמות ונותני שירות למתחתנים. ראיתי אנשים שאני מכיר מקיימים מסיבות ענק בתקציבים ענקיים, וידעתי שאפשר לארגן אירוע מהנה לפחות באותה מידה בלי כל הראוותנות הזו. לא רציתי להיות לנטל על האורחים".
כריס: "החתונה הזו מתאימה לאופי שלי. מההתחלה לא רציתי חתונה רגילה. רציתי משהו מיוחד, לא גרנדיוזי אלא צנוע".
האירוע: תומר: "בהתחלה חשבנו לעשות טקס קטן אצל ההורים בחצר או בבית כנסת. בסופו של דבר החלטנו על כפר נוער שנמצא סמוך לבית הוריי בפתח־תקווה. יש שם מדשאה, כיסאות וביתן ממוזג. היות שאמא שלי מתנדבת שם, קיבלנו רשות לקיים את האירוע במקום ותרמנו להם סכום צנוע".
כך חסכנו:
תומר: "ביקשנו מכל 220 האורחים שיהיו שותפים לארגון והפקת החתונה, במקום לקבל מתנות. זו הייתה מעין מסיבת פיקניק. השתמשתי בשיטת ניהול פרויקטים שאני מאמין בה בעבודה שלי - ליצור קבוצות ולתת לכל קבוצה סמכות ואחריות לגבי התחום שהיא אחראית עליו. היו שבעה צוותים, שבראש כל אחד מהם עמד בן משפחה שלנו. גיסתי ניהלה את כל צוות האוכל, והמון דודים ודודות עזרו לה. מכיוון שזו ההוצאה העיקרית בחתונה, חילקנו את זה בין האורחים. הם מילאו מסמך אקסל שיתופי, שבו כל אחד ציין איזו מנה הוא מביא - לאחר שביקשנו שכל המנות יהיו צמחוניות. ההורים שלי הכינו את החופה מבמבוקים גדולים ובד לבן יפה, והרב עף על הרעיון של החתונה וסירב לקבל מאיתנו תשלום. אחי ניהל את צוות הסאונד ואחותי הייתה אחראית על עיצוב החתונה. חמישה חברים התנדבו לצלם את האירוע. הייתה נגנית צ'לו מקצועית, חברה טובה, שניגנה לאורך רוב האירוע, עוד חבר שהופיע עם גיטרה, וחבר שמתקלט במסיבות התנדב לתפקיד הדי־ג'יי והביא איתו את כל הציוד. כל אחד תרם במה שהוא אוהב".
על מה כן הוצאנו:
תומר: "ההוצאה העיקרית הייתה על עיצוב האירוע - 1,500 שקל. שכרנו שולחן בר בשביל האלכוהול, כמה שולחנות גבוהים וכיסאות, כריות ופופים. אחותי ובנות צוות העיצוב עשו עבודה מדהימה, אנשים אמרו שהם הרגישו באולם אירועים לכל דבר. בנוסף שכרנו שירותי ניקיון, כי זה לא משהו שרציתי שהאורחים יעשו".
מה לבשנו:
תומר: "אני לבשתי חליפה שכבר הייתה לי בארון, וכריס לקחה בהשאלה שמלה מחברה במידות שלה".
כריס: "הרבה בנות פוחדות שאם האולם לא יוקרתי כמו ארמון או השמלה לא יקרה כמו של נסיכה, זה לא יהיה מספיק מיוחד. בעיניי, אם את מתחתנת עם בחור שאת אוהבת ויש לך שמלה שיושבת עלייך כמו שאת אוהבת, זו התחושה של להיות נסיכה".
תגובת המשפחה: תומר:
"סבתא שלי הרגישה לא בנוח שאומרים לאורחים להביא אוכל, וגם לאבא שלי היה יותר קשה. חלק מהקושי זה להתמודד ולהסביר בצורה נכונה למשפחה". כריס: "בני המשפחה שלי אמרו שהם ידעו שאתחתן באירוע לא רגיל".
תגובות האורחים:
תומר: "קיבלנו מחמאות על האירוע והרגשתי שזה סופר־אותנטי. החבר'ה הצעירים שאלו איך הרמנו את האירוע בלי עלויות".
בשורה התחתונה:
כריס: "הרגשתי מלא נתינה מכולם. כל כך נהניתי, זה היה בלתי נשכח". תומר: "זו עבודה קשה, לא כל אחד יכול לעשות דבר כזה. דיברתי עם זוגות שעשו חתונות חברתיות בתקציב של 100-50 אלף שקל. אמרו לי שבכל זאת יהיו לי עלויות - ומצאנו דרכים יצירתיות להוזיל".
