בשלב האחרון של התחרות, כשמיכל מורדוב עמדה מול חמשת השופטים, מוקפת ב־11 המתמודדות האחרות, היה לה חשוב להדגיש: "אני ישראלית, נולדתי בארץ. יש פה המון בנות נפלאות, אבל כולן נראות כמעט אותו דבר, שיער כהה, עיניים כהות", היא אמרה בנחרצות. "מי החליט שזה המודל היחיד של הישראליות? יש גם ישראליות שנראות כמוני, גם לנו יש מקום".
והיא צודקת. נערת ישראל לשנת 2018 קיבלה את המקום השני והמכובד. מורדוב (20) גדלה בירושלים, למדה בחוות הנוער הציוני ועשתה בגרות בחקלאות "על נרקיסים. קיבלתי 92". בצה"ל שירתה בחיל התקשוב ולאחר השחרור עברה לגור בתל־אביב. נכון לעכשיו היא עובדת במוקד שירות לקוחות של חברת אשראי. מורדוב, שגדלה כבת יחידה לאמא אלינה, פקידת קבלה במלון ירושלמי, מספרת: "מעולם לא הכרתי את אבי, הוא יצא מהתמונה לפני שנולדתי ואף פעם לא התעניינתי בו. לפני שלוש שנים הוא נפטר".
איך הרגשת?
"זה לא עשה לי כלום, הוא לא היה אבא שלי בשום צורה".
על אמה יש לה רק מילים חמות: "היא האדם הכי חשוב לי בעולם והחברה הכי טובה שלי. אין דבר שאני לא מספרת לה ולא מתייעצת איתה עליו. אמא נתנה לי את התחושה שאני יכולה לעשות הכל ונתנה לי הכל, גם אם זה אומר לקחת מעצמה. אנחנו מדברות כל יום, כל היום".
איך היא הגיבה על ההשתתפות בתחרות?
"היא אמרה לי שאני הכי יפה בעולם, אבל ביקשה לא לפתח ציפיות. עכשיו היא כל הזמן משוויצה בי, כותבת עליי בפייסבוק שלה. היא פדחנית על! כל האנשים בעבודה שלה ידעו שאני בתחרות".
תמיד ידעת שאת ילדה יפה?
"זה יישמע לא צנוע, אבל כן. אפילו בכיתה ח', בגיל המכוער, כשאת כולך חצ'קונים ומגעילה, ידעתי שאני יפה. היה לי ביטחון עצמי. האם קל יותר לגדול כילדה יפה? לא תמיד. יש אנשים שמנסים להוריד אותך, שמעירים לך. אבל אמא שלי חינכה אותי לא להתייחס למה שאנשים זרים אומרים, אלא רק למי שחשוב לי לשמוע את דעתו".
אחד מהאנשים האלה הוא יאשה, בן זוגך.
"הוא יותר מבן הזוג שלי, הוא תומך בי ומרים אותי וחושף בפניי את העולם. אנחנו יחד כבר שנה וחצי, שידוך של חברה שלי מהחטיבה. היא הציעה לי לפגוש את אחיה הגדול, וזה השתלם בגדול. אנחנו מבלים הרבה יחד, יוצאים כל שבת לחפש עזים בכל מיני מקומות בארץ. יאשה מאוד אוהב עזים".
עזים?
"אני לא יודעת מאיפה זה בא לו, אבל הוא מאוד אוהב אותן. בכלל הוא דואג לכל בעלי החיים, חשוב לו שיהיה להם טוב ונעים בעולם הזה".
וזה גם הנושא שתרצי לקדם במהלך השנה הקרובה?
"אני ארצה להעלות את המודעות לאימוץ חיות ולא לקנייתן. אני מתנדבת בעמותת 'רוח טובה' ויוצאת לטייל עם כלבים עזובים. הכתר הזה הוא הזדמנות. נראה לי שאקדיש את השנה הקרובה לרווחת יצורים חיים שאין מי שידאג להם ויקדם את זכויותיהם".
