1. עזבת לימודי משחק ובן זוגך סידר לך את תפקיד חייך
"את לימודי המשחק שלי למדתי מול הצופים ומול הקהל. אני חווה את הלימודים שלי קבל עם ועדה".
יש שחקניות בוגרות בתי ספר למשחק שיגידו: "חבר שלה ליהק אותה לסדרת להיט. לא צריך כישרון, רק להכיר את האנשים הנכונים".
"אנשים תמיד ידברו. יש אנשים שאומרים: 'איזה כיף לה, יש לה מזל', אבל זה להתעלם מהדרך שעשיתי. נכון, יש פה עניין של טיימינג ומזל, אבל גם אמונה בעצמי. מי שנמצא בטופ, מי שעובד באמת, הוא מוכשר".
אין ספק שאת מוכשרת, אבל יש המון שחקניות מוכשרות שעושות צוותי בידור באילת והצגות ילדים ולא מגיעות לסדרה יומית.
"התאמנתי כל החיים כדי להגיע למקום שבו אני נמצאת עכשיו. הזוגיות שלי לא קשורה בשום מקרה למקצוע שלי. אני מקבלת את התפקידים שלי בזכות האודישנים שאני עושה".
איך החיים כאישה נשואה?
"אני מאוד אוהבת להגיד 'בעלי'. אני יודעת שאמרה כזו יכולה לעורר דיונים, מה, הוא הבעלים שלה, אבל אצלי זה לא ככה. אני מרגישה שהוא הבעל שלי, שאני שלי והוא שלו. זה מושג של אהבה, לא של רכוש. ואני מתה על זה שהוא קורא לי 'אשתי'".
הוספת "זגורי" לשם המשפחה שלך?
"כמובן, זו המשפחה שלי וזו מי שאני עכשיו. אני חושבת ש'הרמון' היו הראשונים ששאלו אותי אם אני רוצה להוסיף את שם המשפחה, ואז פשוט התחילו להוסיף את זה. בתוכניות טלוויזיה שאני מתארחת בהן זה כבר נוסף לטייטל אוטומטית".
מה אתם אוהבים לעשות ביחד?
"אנחנו לא מתראים הרבה. הוא עובד קשה, מגיע בשמונה־תשע־עשר הביתה, גמור. אין לנו הרבה זמן משותף, למעט סופ"שים או דייט פעם בשבוע שאנחנו הולכים לסרט או משהו".
מה? זה נורא מאכזב. ספרי לי על מסיבות החשק בטבע שאתם משתתפים בהן.
"ממש! אנחנו לא כאלה. בים, באוהל עם מזגן אני לא אשן, אז במסיבות טבע? מקסימום יוצאים לשתות קפה ובסופי שבוע נוסעים להורים של מאור בבאר־שבע או להורים שלי בעפולה. חיים על הקצה".
2. את מובילה את מהפכת הנשים המזרחיות על המסך
"ב'הרמון' הייתי מאיה לוין, כל־ישראלית כזו, והכותבים נזהרו לא לתת לזה מאפיין מזרחי ספציפי. אבל כן, הנוכחות המזרחית על המסך היא שינוי חשוב שנוצר מאז 'זגורי אימפריה'. כל השיח של המזרחים התחיל לצוץ".
עד כמה להיות "אישה מזרחית" זה חלק מהזהות שלך?
"אף פעם לא התעסקתי בזה, גדלתי בתוך זה. אף פעם לא באתי ואמרתי: 'שלום, אני חן אמסלם ואני מזרחית'. אני מתנהלת כמזרחית, כולם יודעים שאני מזרחית, לא משקיטה את זה. יש לי חיתוך דיבור מזרחי, שפה מזרחית. נולדתי לתוך הדבר הזה, לא מכירה שום דבר אחר ואני שומרת על זה. אני מזרחית ואני לא מתעסקת במזרחיות שלי ולא מסתירה אותה. אני אומרת: 'היי, אני חן אמסלם' ויודעים שאני מזרחית. כל החברים שלי, כל הסביבה שלי, לא הכרתי משהו אחר. עכשיו זה פשוט נושא לשיחה. את יודעת, מרוקאים לא אומרים 'חריימה', הם אומרים 'דגים', ויצא לי לדבר עם מאור ופתאום אני אומרת לו: 'כן, ונאכל חריימה' והוא דפק לי כזה מבט. כי כולם אומרים 'חריימה, חריימה', אבל אני לא! התבלבלתי לרגע! מיד תיקנתי את עצמי".
את גרה במרכז תל־אביב, עובדת בתעשייה שאנשי המפתח בה בעיקר אשכנזים – ממקבלי ההחלטות ועד שחקני הדמויות הראשיות. את לא מרגישה שאת כל הזמן נדרשת להגדיר את עצמך מולם?
"נכון, היו מקרים שהייתי צריכה להסביר שאני לא מדליקה אש בשבת או שאני אוכלת רק כשר, והסתכלו עליי מוזר. אז בתל־אביב זה בולט, כי לכי תמצאי פה מקום כשר. אבל אני לא מסתירה את זה ולא מוותרת על זה. זו אני וזה הקסם שלי. המזרחיות היא כוח־העל שלי".
ואת מרגישה שאת חלק מהשינוי שמתרחש עכשיו? שיש יותר אפשרויות לנשים מזרחיות על המסך ומחוצה לו?
"בטח שיש שינוי, והלוואי שהוא יגדל ויימשך. הלוואי שיהיו עוד נשים במקצוע הזה ושיכתבו עוד תפקידים לנשים ולנשים מזרחיות. תראי את 'בתולות' עם מגי אזרזר. המזרחיות מאוד נוכחת שם".
מה דעתך על ההתנהלות של שרת התרבות מירי רגב?
"אני יכולה לא להסכים וכן להסכים עם דברים שהיא עושה, אבל היא לא פראיירית. בשורה התחתונה, אף פעם לא דיברו ככה על שר התרבות. מי יודע מי הייתה שרת התרבות לפני חמש־שש שנים? יש לה יכולת מטורפת לייצר שיח. אם אני מתחברת או לא מתחברת, זה לא קשור. היא עומדת, צועקת, כפיים. עושה דווקא. יש בה משהו חזק. מגזרים שהושתקו הרבה זמן - נשים, מזרחים - כשזה מתפרץ, זה מתפוצץ הכי חזק. בין אם אני מסכימה איתה או לא, כולם מדברים עליה. היא פשוט יודעת את העבודה".
ראית את הסדרה "סאלח, פה זה ארץ ישראל"?
"ראיתי חלק. מאור רואה את זה, הוא מחובר לנושא ורואה בטלוויזיה כלי חברתי לשינוי. אני יכולה לראות את זה, להתעצבן מזה, להתרגש מזה, לכעוס על העובדות, ללמוד מזה, כמובן, אבל אני לא מרגישה שאני מובילה את המאבק המזרחי".
מאור יותר רדיקלי ממך בנושא המזרחי?
"כן. הוא לא יעלה על שולחנות ויראה להם מה זה, אלא ינסה לחולל שינוי דרך האמנות והכתיבה שלו. הוא מנסה ליצור שיח באמצעות הטורים שהוא כותב (במוסף "7 ימים" ב"ידיעות אחרונות") והדיאלוגים המורכבים שלו, שבהם הוא תמיד מציג את שני הצדדים. אני תומכת בו, אבל זו לא הדרך שלי".
מה עוד אומרים על חן אמסלם-זגורי, ואילו שאלות הפנו אליה חברות הכנסת? כל התשובות בראיון המלא בגליון "לאשה" החדש, עכשיו בדוכנים
