לפני שנה וחצי, כשנולדה מישל, בתם של ביאטה שבון־יהב ובעלה ברק, החלו הוריה לשבת בערבים בחושך. תשעה חודשים ישבו בסלון ביתם המואפל, בלי טלוויזיה, בלי מחשב, בלי אורות מסנוורים. "ישבנו בחושך, דיברנו בשקט, עם אור קטן, כדי לשמור על השינה שלה.
"מנוחה חשובה מאוד לאנשים רגישים", אומרת שבון־יהב (41), שהקפידה ללמד גם את בני המשפחה משני הצדדים איך להתייחס לתינוקת, בתה הבכורה, לשמור על רגיעה ושקט כשהיא ישנה, לכבד את המנוחה שלה. "בגללה חגגנו את כל החגים אחר הצהריים ולא בערב, כנהוג, ולקראת שעת השינה שלה היינו נוסעים הביתה. אני עושה הכל כדי לתת מקום לצרכיה ולכבד אותם, להעניק לה כלים וכישורים להתמודד עם קשיי החיים שצפויים לאנשים רגישים מאוד".
שבון־יהב, בעבר מתכנתת מחשבים במערכות מידע וכיום מטפלת בתרפיית גוף ונפש המתמחה באנשים רגישים מאוד, מגדירה את עצמה "אדם רגיש מאוד". בכך היא אינה מתכוונת לרגישות רגילה של אנשים מן היישוב, אלא למצב מאובחן של רגישות־יתר. "אני חווה את עצמי כמישהי עם עור עדין, שדרכו אפשר לחוש הרבה יותר", היא אומרת. "מצד אחד, זו מתנה שעוזרת לי לחוות את העולם על הפרטים והניואנסים והדקויות שלו, ומצד שני, בעולם הזה מדובר בקושי די גדול, כי בחברה שלנו צריך להיות בעל עור עבה כדי לשרוד. זה לא עולם לעדיני נפש".
"הייתי ילדה שקופה"
היא ילידת קישינב, מולדובה, בת יחידה לאב מלחין ומוזיקאי, שנפטר לפני כשנתיים, ולאם מורה לפסנתר ולציור. "בברית־המועצות הייתי בכיתת מחוננים, ילדה יצירתית ושקטה, שהשתעממה בקלות. לא ידעתי אז שאני רגישה מאוד, כי המשפחה עטפה אותי. בדיעבד אני יודעת שבמשפחה שלי, משני הצדדים, כולם אנשים רגישים מאוד, כך שביניהם לא הרגשתי יוצאת דופן", היא אומרת.
מתי הבנת שאת יוצאת דופן?
"כשעליתי ארצה בגיל 13 וחצי למדתי בבית הספר בליך ברמת־גן במגמת פיזיקה־מתמטיקה. הרגשתי שאני לא מצליחה להיות חלק מהחברה, שאני שקטה מדי, שהילדים בכיתה חושבים שאני ביישנית, אף שאני לא חשתי כך. פשוט לוקח לי זמן להגיב כשאני בקבוצה, לוקח לי זמן להגיד מה אני רוצה ובתיכון הרגשתי שאני נראית לאנשים מוזרה ושקופה. הייתי מאוד בודדה. בהפסקות אף אחד לא דיבר איתי.
"היו בשכבה עוד עולים חדשים, אבל הם ישבו בפארק בקבוצה, ואני לא הייתי חלק מהם. דווקא עשיתי מאמצים, ניסיתי ליצור קשרים, אבל זה פשוט לא עבד. הבדידות הזו נמשכה גם כשלמדתי בבר־אילן פסיכולוגיה ותכנות מחשבים".
בשנתה הראשונה כסטודנטית נתקלה בספר "אדם רגיש מאוד", שכתבה ד"ר איליין ארון (Elaine Aron), פסיכולוגית קלינית וחוקרת מדעית מארצות־הברית. "כבר בהקדמה התחלתי להבין שהספר מתאר אותי כפי שאני, וככל שהתקדמתי הבנתי שאני נכללת תחת הכותרת הזו, 'אדם רגיש מאוד'. הספר עזר לי להבין שהחוויות שלי נורמליות, אלא שאני מפרשת מצב של עוררות־יתר והצפה בתור הפרעה ומתמלאת בתחושת אשמה, כי אני לא יכולה להתמודד עם זה, כאילו משהו בי מקולקל. זו הייתה הרגשה נפלאה לראות שלדברים שאני מרגישה יש שם", אומרת שבון־יהב.
מה גורם לך להרגיש "מקולקלת"?
"אני מרגישה כל הזמן שמשהו לא בסדר איתי, שאולי אני נוירוטית ומפונקת. אני קולטת דקויות וניואנסים ופרטים שאחרים לא מבחינים בהם. כשאני מסתכלת על עצים ברוח אני מרגישה שהם נושמים; אני קולטת רגשות של אנשים אחרים; כשלמישהו כואב אני מרגישה בתוכי גל של כאב משולב פיזית ורגשית. יש לי נטייה להעמיק בדברים ורגישות רבה לצדק חברתי. כשאני נוכחת בהתנהגות לא הוגנת כלפי מישהו, אני חשה מיד צורך להתערב ולהגן עליו.
"כשיש המון גירויים, כמו רעש ואורות חזקים או הרבה אנשים מסביב, אני מתעייפת מהר וכשיש יותר מדי מידע שנכנס דרך החושים, אני מרגישה הצפה רגשית, כי מערכת העצבים של אנשים כמוני מזהה הרבה יותר פרטים ודקויות בסביבה. אבל זה לא רק מה שאני מרגישה. אנחנו אנשים שהחברה גורמת להם להרגיש שהם מפונקים, שהם לא מספיק טובים".
נסי לתאר איך מרגיש אדם שנמצא בהצפה רגשית.
"זו תחושה שהעולם נכנס אליי פנימה לתוך הגוף, שאני מופצצת בגירויים בכל הרבדים, ואני מרגישה שהכל יותר מדי עבורי. אם מישהו בסביבתי מבטא רגשות סוערים - וזה יכול להיות סבל וצער או שמחה וצהלה - אני עמוסה ברגשות האלה שלו וחשה שאני מרוקנת אנרגטית, כי הגוף לא יכול להתמודד עם כל כך הרבה דברים בו־זמנית. ואז אני רוצה לברוח, לצאת ולהיות עם עצמי במקום שקט, כדי לחזור לעצמי. המוח של אדם רגיש מאוד עושה עיבוד יותר מעמיק של המידע שהוא מקבל, זה גורם להצפה, ולמערכת אין אפשרות להתמודד עם כל כך הרבה גירויים".
"הספר ששינה את חיי"
בעקבות קריאת הספר "אנשים רגישים מאוד", כתבה שבון־יהב מכתב נרגש לד"ר ארון ובו ציינה כי לגביה מדובר בספר משנה חיים. ב־2010 הודיעה לה ד"ר ארון שהיא מגיעה לישראל להרצות בכנס מדעי במרכז הבינתחומי הרצליה והציעה לארגן מפגש עם אנשים שמתעניינים בנושא.
באותה תקופה פרשה שבון־יהב מעבודתה בתכנות מחשבים והחלה להעביר סדנאות ולעסוק בטיפול באנשים רגישים מאוד. במקביל, הקימה קהילה של אנשים רגישים מאוד ופתחה אתר שהיא מנהלת. למפגש שארגנה עם ד"ר ארון הגיעו יותר ממאה איש ורבים אחרים נשארו, לדבריה, ברשימת המתנה, מחוסר מקום. בהמשך, הייתה שבון־יהב שותפה בתרגום לעברית של שני הספרים שכתבה ד"ר ארון ("אנשים רגישים מאוד" ו"ילד רגיש מאוד", הוצאת פוקוס).
האם שכיחות התופעה ידועה?
"ד"ר ארון קובעת שמדובר בכ־20 אחוז מהאוכלוסייה. כלומר, כל אדם חמישי הוא 'איש רגיש מאוד' והיא קוראת לאנשים האלהHSP בקיצור: Highly Sensitive Persons".
בקבוצת הפייסבוק "אנשים רגישים מאוד" יש כ־7,000 פעילים ושבון־יהב אומרת שהעלון שהיא כותבת נשלח ל־1,200 אנשים. במסגרת הקהילה שהקימה היא מקיימת מפגשים דו־שבועיים בסטודיו ליוגה בשכונת ביצרון בתל־אביב, ובהם מועלים נושאים הקשורים ברגישות היתר של משתתפיה. כך, לדוגמה, מדברים על הצבת גבולות וקבלתם, פרפקציוניזם ושחרור לחצים, התמודדויות עם כעס, עודף אמפתיה ועוד, מעניקים ומקבלים כלים, המלצות, טיפים ותובנות.
"לפני כשנתיים, בעקבות הביקוש למפגשים הללו, ומתוך זה שראיתי כי האנשים יוצאים מהם בתחושת הקלה, עם תובנות וכלים ומודעות יותר גדולה לעצמם, החלטתי שצריך להקים מקום פיזי ולא וירטואלי, שאליו הם יוכלו להגיע, להיות יחד, לנהל שיחות, להכיר אחרים כמותם ולהרגיש שהגיעו הביתה, ל'שבט' שלהם. כי הרבה פעמים אנשים כאלה רוצים לנהל שיחות עומק ולא מוצאים עם מי".
במקביל, היא פועלת ליצירת עמותה לקידום מודעות לנושא, כשבאירופה קיימות כבר 15 עמותות כאלה. "כדי שאנשים כאלה יעזרו אלו לאלו, כדי שייעזרו על ידי שירותיו של צוות רב־מקצועי (פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי ועוד) לתמיכה נפשית לאלה הזקוקים לכך, וכדי לקדם טיפול בילדים רגישים מאוד, שלא פעם מאובחנים בטעות כסובלים מהפרעה בוויסות חושי, היפראקטיביות, אוטיזם ועוד אבחנות שגויות".
"ידעתי שאני חייבת לידה ביתית"
גם את הלידה שלה החליטה שבון־יהב לא לעבור בדרך המקובלת. "כאישה רגישה מאוד היה חשוב לי במיוחד להיות בזמן הלידה בסביבה שקטה ככל האפשר, תומכת, רכה, המכבדת את הרגישות הפיזית והנפשית שלי. כשנאלצתי להחליף במהלך ההיריון שלושה רופאי נשים בגלל התנהלותם הלא רגישה כלפיי, הגעתי למסקנה: אני לא מסוגלת להתקרב למסגרת הרפואית כשאני כל כך פגיעה וחשופה. התחלתי לבדוק אפשרויות אלטרנטיביות וכך הגעתי ל'בית יולדות' בגדרה - מקום פרטי שבו אפשר ללדת לידת בית.
"זאת הייתה הלידה הראשונה שלי. היא עברה במהירות, בתוך חמש שעות. בעלי ליווה אותי לאורך כל הדרך ובתי הייתה איתי כל הזמן מרגע הלידה. לא נפרדנו לרגע. האווירה הביתית, הרוגע, הרכות והזמינות לכל מה שהייתי צריכה סיפקו לי תחושת ביטחון מלאה ואפשרו לי להתחבר לגוף שלי, כך שהלידה עברה באופן חלק וטבעי ביותר".
איך ידעת שגם בתך התינוקת היא "אדם רגיש מאוד"?
"קודם כל זה משפחתי. במשפחת המוצא שלי, משני הצדדים, יש 'אנשים רגישים מאוד'. כך גם במשפחת בעלי וגם הוא עצמו כזה. איזה סיכוי יש שהבת שלנו תהיה יוצאת דופן?"
האם את שמחה שהורשת לבתך את הרגישות הרבה?
"אני שמחה, כי אני חושבת שלהיות אדם רגיש מאוד מאפשר להביא הרבה דברים טובים לעולם. ברור שיש בזה גם קושי. אבל אני מאמינה שהמשפחה שלנו יכולה להעניק לה כלים וכישורים כדי שיהיו לה חיים מאוזנים ומאושרים. הרגישות עצמה היא לא הבעיה, אלא חוסר המודעות וההתייחסות של הסביבה".
בדקו את עצמכם: האם אתם אנשים רגישים מאוד
עשרה סימנים לאבחון עצמי, על פי ד"ר איליין ארון
1 אני מוצפת בקלות על ידי אורות עזים, ריחות חזקים, בדים גסים או רעש.
2 אני נכנסת ללחץ כשעליי לבצע הרבה משימות בתוך זמן קצר.
3 אני מקפידה להימנע מסרטים אלימים.
4 בימים עמוסים אני מרגישה צורך לפרוש הצדה, למיטה או לחדר חשוך, או לכל מקום שבו אמצא מעט פרטיות והקלה משפע הגירויים החיצוניים.
5 הצורך לארגן את חיי, כך שאוכל להימנע ממצבים שיגרמו לי דאגה או הצפה, הוא בעדיפות גבוהה בשבילי.
6 בילדותי אמרו ההורים או המורים שלי שאני רגישה או ביישנית.
7 מצבי רוח של אחרים משפיעים עליי.
8 אני נבהלת בקלות.
9 שינויים שמתרחשים בחיי מזעזעים אותי.
10 אני חשה עוררות־יתר לא נעימה כשדברים רבים קורים סביבי.
לא מדובר במחלה או הפרעה
======================
הפסיכיאטר ד"ר הלל מה־נעים מסביר:
"לפי ה־DSM, ספר האבחנות של הפסיכיאטריה, כדי להגדיר הפרעה צריך שתהיה פגיעה תפקודית, ואצל האנשים הרגישים מאוד התופעה לא מלווה בהכרח בפגיעה בתפקוד. הייתי מגדיר אותם 'אנשים עם עור דק'.
"למעשה, מדובר במצב שחוצה אבחנות. חלק מהאנשים הללו נמצאים תחת הכותרת של הפרעות אישיות, חלקם תחת הכותרת של סומטיזציה, כלומר ריבוי תופעות גופניות שאין להן הסבר רפואי ובדרך כלל נוטים לייחס אותן למקור נפשי. הרבה מהם מאובחנים כחולי פיברומיאלגיה.
"מצד שני, יש הרבה אנשים רגישים מאוד שמשמרים את התפקוד שלהם, שמצליחים להתאים את הסביבה לצורכיהם או את עצמם לסביבה, ולפעמים - גם בזכות שהם כאלה, הם מצליחים למצוא מקום מרכזי בחברה".
איך אפשר לעזור לאנשים רגישים מאוד שמתקשים לתפקד?
"תחילה עליהם להכיר ברגישות שלהם ולהבין שהמפגש עם העולם קשה לא בגלל שהעולם לא בסדר, אלא בגלל שהם רגישים; לחפש דרך להגיע להשלמה עם העולם החיצוני על ידי הגמשת עצמם או על ידי בחירת מציאות שמתאימה למגבלותיהם, כך בעבודה, כך בזוגיות. אפשר להיעזר לשם כך באנשי מקצוע שזו המומחיות שלהם או לעשות זאת בצורה אינטואיטיבית - כל אחד יבחר את הדרך שלו".
האם רגישות־יתר חושית נכנסת תחת הכותרת "אנשים רגישים מאוד"?
"חד־משמעית לא".
לפי ההערכות של ד"ר איליין ארון, מומחית אמריקאית לנושא, כ־20 אחוז מהאוכלוסייה הם "אנשים רגישים מאוד". האומנם?
"אני מניח שתלוי איפה אתה מציב את הרף. בעיניי, זה מספר קצת מוגזם, כי תופעה נחשבת לתופעה כשהיא נוטה לחריגות ו־20 אחוז זה כבר זרם מרכזי".
