אם תשאלו את עדי טרכטמן, הדייל הראשי של אל על, האם יש יתרון או חיסרון לדיילות בוגרות, הוא יאמר בכנות שסוגיית הגיל לא מהווה שיקול מבחינתם. "אנחנו מחפשים את הגישה השירותית המתאימה והנכונה, את היכולת להשתלב ולעבוד בצוות, להבין את משמעות התפקיד ואת החשיבות שיש לדיילים עבור הנוסע. בסופו של דבר, אנחנו מחפשים אנשים שמשרים אווירה טובה ונעימה סביבם.
"אני חושב שהאתגר של אנשים מבוגרים, שחלקם הגיעו לעבודה מתפקידים ניהוליים, הוא לדעת לשים בצד את המקום הניהולי ולעשות סוג של ריסטרט, להגיע ממקום נקי. זו אולי קלישאה, אבל הגיל הוא באמת רק מספר. לכל אדם יש את האנרגיה, הנשמה והנוכחות שהוא מביא איתו, וזה מה שיקבע את הצלחתו בתפקיד. לא הגיל הביולוגי".
הנה שלוש נשים שמוכיחות זאת:
"היציאה לטיסה שולפת אותי שוב ושוב מאזור הנוחות שלי"
דליה שלו, 59, נשואה ואם לשלוש בנות (26, 27, 32) מרמת אביב
קריירה קודמת: "במשך 15 שנים חייתי עם בעלי ובנותיי בארצות־הברית, שם למדתי מלונאות, וכשחזרנו לארץ עבדתי בתחום. בשלב מאוחר יותר התחלנו לייבא מוצרי תינוקות, ואני הייתי הקניינית והספקית של רשת קמעונאות גדולה. אחר כך פתחנו ברשפון חנות לצעצועים ומוצרים לילדים ותינוקות, וניהלתי אותה יחד עם בעלי".
ההסבה המקצועית: "לפני שנתיים, בקבוצת ריצה שהשתייכתי אליה, פגשתי דיילת בכירה מאל על. היא תמיד סיפרה על חוויותיה במסגרת העבודה ועל כך שהיא רצה ברחובות הונג־קונג וניו־יורק. אמרתי לה: 'איזה כיף לך!' והיא אמרה: 'בואי, גם את יכולה'. עוד באותו לילה שלחתי קורות חיים, אחרי יומיים קיבלתי תשובה ועד מהרה התקבלתי לקורס".
תגובות הסביבה: "בהתחלה סיפרתי רק לבתי שגרה בניו־יורק והיא ישר אמרה: 'לכי על זה!' אחר כך סיפרתי כמובן לבעלי, ומאז הוא כל כך גאה ותומך בי. בתי הבכורה היא בעלת צרכים מיוחדים. במשך כל השנים חששתי מאוד להיעדר מהבית וחיפשתי
תמיד להישאר קל"ב, אבל ברגע שהתחלתי לעבוד כדיילת, ראיתי שהבית מסתדר גם בלי הנוכחות שלי. מתברר שכאשר את לומדת לשחרר – הכל מסתדר. בעלי זמין כשאני לא נמצאת, ואני כמובן שם בכל מובן בשבילה".
הגיל הוא רק מספר: היחסים שלי עם הדיילים הצעירים נפלאים: בטיסה כולנו צוות, כל אחד עושה את העבודה שלו ובין לבין יש לנו שיחות נהדרות, אנחנו צוחקים המון, ואני נהנית מכל רגע. לא מרגישה פער גילים".
מה אומרים הנוסעים: "הגיל מעניק לי הרבה יתרונות מולם. יש משהו בגיל בוגר שמעניק לך סמכותיות, ואני גם נינוחה, לא נלחצת מכל דבר, לוקחת הכל בפרופורציות. גם אם הייתה טיסה קצת יותר מאתגרת, אני יודעת שמחר תהיה טיסה חדשה עם נוסעים חדשים".
בלי עקבים: "ברגע שאנחנו עולים על הטיסה, אין צורך יותר לעמוד על עקבים. קניתי לעצמי נעלי עבודה נוחות. מובן שאנחנו עומדים על הרגליים שעות ארוכות, וחוזרים הביתה אחרי טיסה מתים מעייפות. אבל אז הולכים לישון וקמים כמו חדשים".
דיילת, שפרי הופעתך: ההקפדה על המראה היא כיפית מבחינתי, מאתגרת אותי לחיוב. יש דיילות יפהפיות וזה מחייב אותי להיראות במיטבי כל הזמן – עם אודם ושיער מטופח. אני עושה כושר כל השנים עוד לפני שעבדתי כדיילת".
קו האופק: "נשים רבות לא חושבות שיש להן עוד אפשרויות בגיל הזה, חוץ מלחכות לפנסיה. לפעמים אני אומרת לעצמי: הרי יכולתי בשלב זה של החיים להיתקע בעבודה מול מחשב ורק לפנטז על החופשה הבאה. יש לי חברות שאומרות לי: 'השתגעת? למה לעבוד כל כך קשה?' אבל אני קמה בשלוש לפנות בוקר לטיסה, ואחרי כמה שעות אני בעולם אחר. זה כל כך כיף. היציאה לטיסה שולפת אותי שוב ושוב מאזור הנוחות שלי. העבודה הזאת לימדה אותי להסתדר מהר וביעילות וגם להרגיש בבית במקומות רבים בעולם. אנחנו, הדיילים, מסתגלים בזריזות לעבוד בצוות ולהתחבר עם אנשים לא מוכרים, ובמקביל גם מורגלים בלהיות לבד".
"בעלי דתי והוא הכי תומך ומפרגן"
עליזה לאב, 50++, נשואה ואמא לשלושה, סבתא לנכדים, מאלקנה
קריירה קודמת: "בעבר עסקתי בגיוס כספים לעמותות ובתפקידים ניהוליים שונים, ובתפקידי האחרון שימשתי מנ"כלית עמותת חיים, שמטפלת בילדים חולי סרטן ומשפחותיהם".
ההסבה המקצועית: "בשנתיים האחרונות עשיתי הפסקה והגיעו אליי הצעות לתפקידים מרתקים, אבל הרגשתי שאני רוצה שינוי. החלום על דיילות היה קיים באיזשהו מקום, אבל לא הייתי בכיוון. לפני עשר שנים טסתי לחו"ל, ובטיסה צדה את עיניי דיילת שנראתה לי בוגרת מהיתר. התחלנו לשוחח וראיתי את הברק בעיניים שלה. הרעיון כבר אז נזרע בתוכי.
"בשנים האחרונות בתי הצעירה עבדה כדיילת אוויר באל על ואחר כך עברה לעבוד כדיילת קרקע. דיברנו על התפקיד ופתאום הבנתי שזה משהו שאני ממש רוצה לעשות. בתי שלחה את קורות החיים שלי, כבר למחרת התקשרו אליי וזימנו אותי למיונים לקורס.
באותו יום ממש פגשתי בשדה את אותה דיילת ששוחחתי איתה עשר שנים קודם לכן. ניגשתי אליה וסיפרתי לה שגם בזכותה אני נמצאת כאן עכשיו".
תגובות הסביבה: "קודם כל יש את בעלי – הוא דתי ואני לא, מה שמעורר תמיד הרבה עניין בסביבתנו. בעלי הוא בן הזוג הכי תומך ומפרגן בעולם, ובלי התמיכה שלו לא הייתי יכולה להצליח. בסביבה הקרובה שלי מפרגנים. מובן שיש אנשים שמסתכלים עליי המומים כשהם שומעים על השינוי התעסוקתי שלי: רופא המשפחה שלי בקופת החולים, למשל, אומר לי בכל פעם שאני מגיעה אליו שהוא מזיל ריר מקנאה על כך שאני טסה ורואה עולם. זו בהחלט שיחת היום בכל מקום שאני מגיעה אליו".
גיל הוא רק מספר: "אני לא חושבת עד מתי אעבוד כדיילת – בינתיים אני נהנית מכל רגע. התחלתי לעבוד באוגוסט האחרון, כך שעדיין לא עיכלתי לגמרי שאני באמת שם. לפני יומיים הייתי בניו־יורק ופתאום אמרתי לעצמי: 'את יודעת מה? הגשמת חלום'. השילוב של דיילות בוגרות עם דיילות ודיילים צעירים יותר עובד נורא נכון. יש כאן תהליך של המשכיות. אנחנו מביאות לתפקיד את הבשלות שלנו, את ניסיון החיים ורצון לעזור ולתת שירות הכי טוב, והנוסעים מרגישים את זה. לפני כמה זמן ניסיתי לעזור למישהי בטיסה ולא הצלחתי לגמרי לפתור עבורה את הבעיה, ובכל זאת בסיום הטיסה היא ניגשה אליי ואמרה לי: 'הרגשתי כמה השתדלת ורצית לעזור לי ובשבילי זה המון'. ובאמת, מאוד אכפת לי מהנוסעים".
בלי עקבים: "אני לא מרגישה את הקושי הפיזי למרות שאני לא עושה כושר, פרט להליכות בטיסות. נכון, יש עייפות בסיום הטיסה, אז מגיעים למלון, ישנים טוב ומתאוששים. אני מרגישה שקורה לי משהו קסום: איך שאני מגיעה לטיסה, אני מתמלאת ישר באנרגיות וגם אחרי 12 שעות טיסה, אני מרגישה כאילו רק עליתי למטוס".
דיילת, שפרי הופעתך: "אני תמיד מסודרת ומאופרת. ברור שיש את הדרישות הנכונות והלגיטימיות להקפיד על הלבוש והנראות, וזה מצוין מבחינתי".
קו האופק: "כל שינוי בחיים הוא דבר נפלא, נותן לך איזשהו בוסט. אני מסיימת כל טיסה בדיוק באותו חיוך כמו שנכנסתי אליה. השינוי שעשיתי גורם לי להרגיש בעננים, תרתי משמע".
"כשקיבלתי את המדים הרגשתי אושר מטורף"
שרון חן, 53, גרושה ואם לשתיים (24, 20), ממושב בית־נחמיה
קריירה ראשונה: "מגיל צעיר מאוד כתבתי. הייתי כתבת נוער ב'מעריב לנוער', בצבא שירתי ככתבת ב'ביטאון חיל הים', ומשם המשכתי באופן טבעי לכ־30 שנות קריירה כעיתונאית ועורכת. כשהעיתון האחרון שבו עבדתי נקלע לקשיים, יצאתי לדרך חדשה. הקמתי עסק בוטיק להפקה ועריכה של עיתונים לחברות, ועבדתי עם החברות הגדולות במשק".
ההסבה המקצועית: "לפני שנתיים התחלתי להרגיש שאני קצת ממצה את עצמי בעבודה. בתור עצמאית עבדתי רוב היום לבד, וזה סוג של ריצת מרתון. הרגשתי שאני צריכה להתרענן אחרי כל כך הרבה שנים של ישיבה מול מחשב. יש לי חברה דיילת שהייתה שותפה ללבטים שלי ויום אחד היא זרקה לי: 'למה שלא תבואי למיונים באל על?' צחקתי: 'יאללה, נטוס ביחד'.
הגשתי בקשה, משכתי אותה ואחרי שנה החלטתי ללכת על זה באמת. בהתחלה הייתי בטוחה שלא אעבור את המיונים הראשונים, ואחר כך את השניים, ואחר כך את הקורס – אבל עברתי הכל ובגדול. הקורס היה מאוד אינטנסיבי ופשוט פרחתי שם. הכל היה
חדש ומרתק. אנשים חושבים שדיילת היא מלצרית מעופפת, ואין דבר רחוק מזה במציאות. את צריכה ללמוד את הפסיכולוגיה של הטיסה, להפעיל דפיברילטור, להשתמש בבלוני חמצן, לזהות אנשים שחלילה מתמוטטים, לסייע לחולים, לדעת לחלץ ולתפעל סירת הצלה ועוד ועוד. היה לי קשר מקסים עם החבר'ה הצעירים בקורס – אני מתה עליהם ואנחנו בקשר עד היום".
תגובות הנוסעים: "אם את אדם שהאגו אצלו לא משחק תפקיד ואת יכולה לשרת נוסעים באהבה, זה מקומך. לפני כמה שבועות הייתי בטיסה ארוכה והייתה שם נוסעת בערך בגילי, שחטפה בחו"ל דלקת בגב התחתון ובמשך הטיסה סבלה מכאבים איומים ולא יכלה למצוא תנוחה נוחה לשבת. כאב לי עליה. אותתי לה לבוא, הושבתי אותה על כיסא פנוי לידי ועשיתי לה עיסוי במשך 20 דקות. היא הייתה גמורה מעייפות והניחה את ראשה על הבטן שלי, כמו תינוק. בסוף הטיסה היא ניגשה אליי, חיבקה אותי ואמרה: 'את לא מבינה איך הקלת עליי'. בכל טיסה יש סיפורים כאלו".
בלי עקבים: "דיילות נועלות נעלי עקב עד הטיסה ובירידה מהטיסה, זה קטע ייצוגי. בטיסה עצמה אנחנו נועלות נעליים שטוחות ונוחות, כך שזה לא מפריע לעבודה".
דיילת, שפרי הופעתך: "יש הקפדה גדולה על מדים מסודרים, על שיער אסוף ומסודר ועל איפור מוקפד. אני זוכרת שקיבלתי את המדים לאחר הקורס והרגשתי אושר מטורף, תחושה של כבוד למדים, כמו חיילים.
"אגב, נושא ההקפדה על המראה זלג גם לחיי האישיים, והיום בגילי זו הפעם הראשונה בחיי שגם מחוץ לשעות העבודה אני מקפידה על תסרוקת מסודרת, על ג'ל לציפורניים ולפעמים
אני גם עם איפור מלא".
קו האופק: "קודם כל אני גרה ממש ליד שדה התעופה. אני צוחקת שכאשר צריכים אותי לטיסה, יכולים פשוט לשרוק לי. ובנימה יותר רצינית: מדובר במקצוע לא קל מבחינה פיזית, ועדיין, אחרי 12-10 שעות אני יושבת במונית בדרך הביתה בחיוך מאוזן לאוזן, ומאושרת מהבחירה שלי".
