זוגיות במבחן: האם תשרדו בוקר שישי (בסייל!) באיקאה בלי לריב?

זוגיות מעמידה בפנינו אתגרים רבים, וביקור ב"איקאה" הוא אחד הקשים שבהם (כי לוויכוחים שעלולים לצוץ שם קשה למצוא פתרון אחסון). כתבת "לאשה" התייצבה בפתח החנות בעיתוי נפיץ במיוחד: יום שישי בבוקר (בסייל!), ושאלה זוגות ששרדו את הבילוי.  

אמרתי: "לא באנו לבלות כאן שעות"

 
מי גרר לפה את מי?

אורטל: "אני אותו. איקאה זה סוג של הנאה מבחינתי. להעביר את הזמן עד שלוקחים את הילד מהגן".

קניתם הרבה דברים בשביל להעביר את הזמן.

אורטל: "לא מזמן עברנו לבית חדש, אז היינו צריכים כל מיני דברים".

על מה רבתם בפנים? ותגידו את האמת בבקשה.

אורטל: "האמת היא שהיה לנו שם ריב...".

ניר: "על ארון אמבטיה".

אורטל: "רבתי איתו על זה שאני יותר קלילה ממנו. מבחינתי רואים וקונים, אבל הוא שוקל כל דבר, אומר שקודם צריך למדוד, לעשות חישובים. אמרתי לו 'לא באנו לבלות כאן שעות'".

מי הכניס לעגלה יותר שטויות?

אורטל: "שנינו באותו וייב בעניין הזה".

מה זה אומר?

ניר: "אנחנו משתדלים לא להכניס שטויות".

הפרחים שקניתם זה לא שטויות?

אורטל: "לא, אנחנו באמת צריכים אותם!".

כמה כסף הוצאתם?

ניר: "1,400 שקל. כורסה שעלתה 900 שקל הקפיצה את המחיר. לא הגדרנו לפני כן תקציב, אבל אנחנו בסדר עם הסכום שיצא".

מי הצד החסכן ומי הצד הבזבזן?

ניר: "אני חושב שאני הבזבזן".

את החסכנית?

אורטל: "מה לעשות, פרסייה".

מי הולך להרכיב?

ניר: "אני".

אורטל: "אבל אני מתכוונת לעזור לו".

ניר: "חחח... לעזור? היא תנוח בזמן שאני עובד".

אורטל: "לא נכון. לי יש יותר חוש טכני".

ניר: "שטויות, ממש לא".

אורטל: "אני עוזרת לך לשים את זה פה ולשים את זה שם".

ניר: "היא רק חושבת שהיא עוזרת".

על מה דיברתם בדרך הלוך?

ניר: "בעיקר על איזה דברים אנחנו צריכים לקנות לבית".

אורטל: "וגם על הטיסה שלו לחו"ל. הוא טס מחר לשבוע מטעם העבודה".

ואת אמרת לו כמה תתגעגעי?

אורטל: "יותר איזה מטלות הוא צריך לסיים לפני שהוא טס...".

על מה תדברו בדרך חזרה?

אורטל: "אנחנו מתכוונים לקשור את הדברים שקנינו על הגג של האוטו. בטח נדבר על זה שאנחנו מקווים שהם לא ייפלו".

"אנחנו זוג ששורד טוב"

דניאל איסלר (30) ונורת בקס (27), עורך ועובדת שיווק (הולנדית במקור) מתל־אביב, נשואים חמישה חודשים

דניאל איסלר ונורת בקס. מרכיבים ביחד(צילום: טל שחר)

אז מה אתם עושים פה?

דניאל: "היינו צריכים מיטה, אז נורת הציעה שנקנה באיקאה".

נורת: "ראיתי שיש סייל, אז אמרתי שכדאי לבוא לפה למרות הטירוף".

על מה רבתם בפנים?

דניאל: "לא רבנו, אבל אני איבדתי את הסבלנות בגלל העומס".

נורת: "כן, אבל הכעס שלך לא היה מופנה כלפיי".

דניאל: "לא, לא, ממש לא כלפיה. היא פשוט יותר רגועה ונינוחה ואני יותר רוצה לקנות וללכת".

נורת: "אנחנו זוג ששורד טוב את איקאה".

דניאל: "אנחנו רבים על הדברים החשובים, אבל לא כאלה שנספר לעיתון".

מי הכניס לעגלה יותר שטויות?

נורת: "כמובן שאני, למרות שלפני שהגענו עשינו רשימה. בסופו של דבר, אני חושבת שקנינו רק שלושה דברים מחוץ לרשימה, אז אני חושבת שהתנהגנו למופת".

באילו דברים מדובר?

נורת: "מנורות קוליות, מפיות, נרות, עוגיות".

זה כבר ארבעה דברים.

דניאל: "וקנינו גם צנצנות".

נורת: "לא, הצנצנות היו ברשימה".

מי הולך להרכיב את המיטה?

נורת: "שנינו ביחד. ברור. להרכיב דברים של איקאה זה פשוט מאוד".

דניאל: "היא לא כמו הבחורות הישראליות".

"כנראה שנריב עוד מעט"

אמילי (31) ויובל (33) מיטרני, מעצבת אופנה ומהנדס תוכנה מברקן, נשואים פלוס תינוק בן שנה

אמילי ויובל מיטרני. סלע המחלוקת - נקניקייה(צילום: טל שחר)

מי הגה את הביקור פה?

אמילי: "אני".

יובל: "היא אמרה שיש סייל. היינו צריכים ארון נעליים, אז היא חשבה שזו הזדמנות טובה".

על מה רבתם בפנים?

יובל: "עדיין לא רבנו".

אמילי: "אבל כנראה שנריב עוד מעט. יובל רצה לאכול באיקאה נקניקייה בלחמנייה. הוא אמר עוד לפני כן בבית 'אני בא איתך לאיקאה רק בתנאי שאני אוכל שם נקניקייה. אבל כשסיימנו את הקניות היה כזה תור ארוך לאוכל, שאמרתי לו שנוותר וכבר נאכל בחוץ במקדונלדס".

יובל: "אז הכל תלוי עד כמה אני אהיה רעב ועצבני בנסיעה".

מי הכניס לעגלה יותר שטויות?

יובל: "כנראה שאני. קניתי מכוניות צעצוע לילד, שקעים לחשמל, פלייסמטים לאמא שלי. היא ממש עזרה לנו עם הילד השבוע, ורציתי לקנות לה מתנה. היא חולה על השטויות האלו".

מי אומר את המילה האחרונה לגבי מה קונים?

יובל: "אני".

אמילי: "אין לי בעיה עם זה, כי תכלס הוא זה שמביא את המשכורת".

יובל: "היא גם קיבוצניקית, היא לא מבינה בתקציב. למרות שהפעם היא זו שקבעה את התקציב".

מה היה התקציב?

יובל: "300 שקל. והוצאנו 600 שקל. חרגנו מהתקציב ב־100 אחוז".

מי הצד החסכן ומי הצד הבזבזן?

אמילי: "כל אחד בתחומו. יובל תמיד אומר שצריך לחסוך, אבל עדיין מבזבז. אני פשוט לא אומרת, רק מבזבזת".

"באופן מפתיע לא התווכחנו"

רועי (37) וגלית (35) סולומון, טבח ומזכירה מפתח־תקווה, נשואים פלוס שניים (בן ארבע ובן שמונה חודשים)

רועי וגלית סולומון. פה בגלל וילון אמבטיה(צילום: טל שחר)

מי אחראי לזה שאתם פה?

רועי: "היא".

גלית: "רציתי וילון לאמבטיה".

באת עד איקאה בשביל וילון לאמבטיה?

גלית: "כן. אני שונאת וילונות שאי־אפשר לכבס, ורק באיקאה אני מוצאת וילון כזה. אבל לצערי הגענו לחינם. היום הוא לא היה במלאי".

על מה רבתם בפנים?

גלית: "היום, באופן מפתיע, דווקא לא התווכחנו".

מי הכניס לעגלה יותר שטויות?

גלית: "לגמרי רועי".

מה קנית?

רועי: "מוט לנעליים".

מה עושים עם זה?

גלית: "זה עוזר לנעול ולחלוץ נעליים בלי להתכופף. הכי הזוי. אבל זה עלה רק חמישה שקלים, אז הרשיתי לו".

כמה כסף הוצאתם?

רועי: "108 שקלים, היה סייל".

מי הולך להרכיב?

רועי: "אני".

גלית: "אני יודעת שהוא נהנה מזה, אז אני נותנת לו".

"התלוננתי: אי־אפשר לזוז"

אנדריי (33) ופבלינה (26) רובין, עובדי ביטחון בנתב"ג, מרמת־גן, נשואים

אנדריי ופבלינה רובין. חרגו מהתקציב(צילום: טל שחר)

מי יזם את ההגעה לפה?

פבלינה: "אני. הייתי צריכה שולחן כתיבה וכיסאות לבית. בסוף קנינו גם שידת איפור".

בכנות: על מה רבתם בפנים?

אנדריי: "לא ממש רבנו, אבל אני התלוננתי על זה שהיא מצאה יום לגרור אותי לאיקאה. גם שישי בבוקר וגם ביום של סייל. כל כך עמוס פה שאי־אפשר לזוז".

מי הכניס לעגלה יותר חפצים שאתם לא באמת צריכים?

אנדריי: "אני לא הכנסתי כלום".

פבלינה: "אמממ... אני הכנסתי די הרבה. פרחים, נרות, כריות...".

כמה כסף הוצאתם? עמדתם בתקציב?

פבלינה: "אני הגדרתי את התקציב. הוצאנו 1,900 שקל וקצת חרגנו".

תגדירי קצת.

פבלינה: "ב־900 שקל. טוב, אולי לא קצת".

מי הולך להרכיב?

אנדריי: "אני".

פבלינה: "ברור שהוא הולך להרכיב הכל, אבל אני אשב עם הדף ואגיד לו מה עושים".

אנדריי: "היא נותנת לי הוראות".

על מה דיברתם בדרך הלוך?

אנדריי: "לא דיברנו".

פבלינה: "לא נכון. דיברנו על זה שהוא חזר ממשמרת לילה ואני גררתי אותו לאיקאה. וגם על הפיגוע שהיה בבוקר בירושלים".

על מה תדברו בדרך חזרה?

פבלינה: "על הקניות לשבת".

אנדריי: "לצערי אנחנו עוד צריכים לעבור בסופר". 

"בואי נהיה ממוקדים"

גדי (30) ונטלי (31) אורשחובסקי, מנהל רפת ומהנדסת תעשייה וניהול מקיבוץ עין־השלושה, נשואים והורים לבן שנתיים ושלושה חודשים

גדי ונטלי אורשחובסקי. רבו על ההספק(צילום: טל שחר)

מי החליט לבוא לכאן?

נטלי: "אני. החלטנו שאנחנו רוצים לשדרג את החדר של הבן שלנו, אז אמרתי לו שנקפוץ לאיקאה לחפש כל מיני דברים".

גדי, איך הגבת?

גדי: "באתי. יש לי ברירה?"

עם יד על הלב, על מה רבתם בפנים?

גדי: "בעיקר על זה שאנחנו צריכים להזדרז. היא רצתה לקנות כל מיני דברים לא קשורים, ואני אמרתי לה 'בואי נהיה ממוקדים'".

מי הכניס לעגלה יותר חפצים מיותרים?

נטלי: "מודה שאני. אבל זה לא באמת שטויות, אלה דברים שאנחנו צריכים. למשל, סכו"ם מפלסטיק לילד".

כמה כסף הוצאתם? עמדתם בתקציב?

נטלי: "1,600 שקל".

גדי: "לא באנו עם תקציב מוגדר, אבל יחסית למה שקנינו זה בסדר".

מה בדיוק קניתם?

גדי: "שתי כוורות, ארון לשירותים, מדפים, מראה".

נטלי: "סכו"ם מפלסטיק לילד".

מי הולך להרכיב?

גדי: "אני".

נטלי: "אני עוזרת בלמחוא כפים".