בכמה מאותן שנים, אחת מכל שלוש מכוניות שנמכרו בישראל הייתה "סובארו". בעיקר מדגם מיתולוגי אחד – "ליאונה". זו הייתה מכונית משפחתית בסיסית ופשוטה למדי, אבל באותן שנים היא הייתה היפנית היחידה ששווקה בישראל. היו לה הילוכים אוטומטים – שבאותן שנים היו סמל סטטוס של ממש – ולקוחות ותיקים ידעו לספר, שהיא אף פעם לא מתקלקלת. וזה הספיק לישראלים, שקנו את הרכב בלי לשבת בו ובלי לנסות לנהוג בו.
מאז אותן שנות תהילה חלפו דגמים רבים ברחוב המסגר. ל"סובארו" קמו מתחרות נוספות מתוצרת יפן וקוריאה - מאובזרות יותר, מפוארות יותר, ביצועיסטיות יותר ולעתים אמינות לא פחות. ואולי הכי חשוב - לרוב גם זולות יותר. ממעמד התהילה שלה בישראל הידרדרה "סובארו" עמוק במורד טבלת המכירות, למרות כמה דגמים מבריקים שהציגה, בעיקר ממשפחת רכבי השטח ("פורסטר" ו-XV). המשפחתיות שלה נראו על הכבישים פחות ופחות, ולא עזרו חילופי הדורות והדגמים, וגם לא שינוי השם מ"לאונה" ל-B3 ול"אימפרזה".
אז עכשיו אנחנו עם הדור ה-5 של המשפחתית שלהם, שנושאת גם היא את השם "אימפרזה". מדובר בדגם חדש לחלוטין, המבוסס סוף סוף על שלדה מודרנית. ה"אימפרזה" 2017 (שהוצגה בעולם כבר לפני יותר משנה) מגיעה בשתי גרסאות מרכב – "שלוש קופסאות" קלאסית (תא מנוע, תא נוסעים ותא מטען - כמו שבדרך כלל הישראלים אוהבים) עם מנוע 1.6 ליטר, ובגרסת האצ'בק (5 דלתות - כמו שבאירופה אוהבים), עם מנוע נמרץ יותר בנפח 2.0 ליטרים.
ה-1.6 זולה יותר (מ-128 אלף שקל, לעומת כ-135 אלף להאצ'בק) ותא המטען שלה גדול מזה שבדגם הבכיר (460 ליטר לעומת 310 בלבד בהאצ'בק), אבל המנוע שלה מציע נתוני כוח והספק של שלשום: רק 114 כוחות סוס, ומומנט של 15.3 קג"מ. להשוואה: מנוע ה-1.6 של מובילת קטגוריית המשפחתית - טויוטה קורולה - מפיק 132 כוחות סוס, והיא עולה רק כאלפיים שקל יותר.
לעומת זאת, ההאצ'בק מעניינת הרבה יותר. מנוע ה-2 ליטרים בעל ההזרקה הישירה מפיק 156 כוחות סוס ומומנט של 20 קג"מ (אבל בסל"ד גבוה יחסית, כ-4,000), וההנעה היא כפולה, כלומר 4X4, מה שמבטיח, לפחות על הנייר, התנהגות כביש טובה יותר בתנאי נהיגה קשים של כבישים רטובים וחלקים, דרכים משובשות וכדומה. כמובן, שלקחנו דווקא אותה לנסיעת מבחן.
מבחוץ ומבפנים
• לאימפרזה האצ'בק עיצוב סולידי, השומר על קווי המתאר המסורתיים של סובארו. מהפיכה עיצובית אין כאן, אבל המראה צעיר ודינמי יותר מבעבר.
• עיצוב הפנים מציע מרחב נוח וארגונומי לנוסעים, וגם שדה ראייה מצוין, והוא מוסיף לתחושה של חלל גדול בתוך הרכב.
• המושבים הקדמיים מרווחים כראוי, מאחור קצת פחות.
• הגישה למושבים מאחור נוחה, לטובת הושבת ילדים ועיגון מושבי בטיחות.
• תא המטען, לעומת זאת, מאכזב: הוא עמוק אבל שטוח ובעל תקרה נמוכה. נפחו: 310 ליטר (כאמור, לעומת 460 ליטר בגרסת המרכב הקלאסית). איכות חומרי הריפוד, הדיפון והגימור טובה למדי, הרבה יותר טובה מזו של הדגם היוצא.
מה באבזור?
צג מולטימדיה 6.5 אינץ' ועוד שני צגים למידע נוסף, חיבור בלוטות' לטלפון הנייד, בקרת אקלים, מערכת בטיחות של מובילאיי (בהתקנה מקומית) ומצלמת רוורס, תאורת הלוגן ופנסי ערפל ועוד. לטובת ביצועי נהיגה: מתגי החלפת הילוכים ("פרפרים") בשני צדי גלגל ההגה (נוח ושימושי). בסך הכל – רמת האבזור מקבלת ציון של "בסדר". אבל אפשר היה להציע יותר.
על הכביש
הביצועים טובים אמנם מאלה של הדגם המקביל באימפרזה היוצאת, אבל הם "כבדים" ו"עצלים" משהו לעומת קומפקטיות-משפחתיות אחרות (מאופל אסטרה ועד מאזדה3), אולי בגלל משקלה הכבד יחסית של האימפרזה (כ-1,430 ק"ג), אולי בגלל תיבת ההילוכים – שהיא מהסוג הרציף, וייעודה העיקרי הוא חיסכון בדלק. אגב דלק: האימפרזה לא התגלתה כחסכונית באופן מיוחד. 12 ק"מ לליטר תפיקו ממנה ביום נהיגה לא פראי מדי (ולעתים אף פחות).
מצד שני, יש לה הנעה לכל ארבעת הגלגלים, ונהג מיומן ילמד להפיק מהמערכת הזאת את המרב, בעיקר בכבישים מפותלים ומאתגרים יותר. נהגים מיומנים, יהיו מן הסתם מי שיקנו את האימפרזה וישקלו שלא ללכת בעקבות העדר אל רבות המכר בקבוצת המשפחתיות: קורולה, אוקטביה או איוניק, או שיפזלו הצידה, לרכבים הכי דומה בקבוצה: מאזדה3 בעלת 5 הדלתות בגרסאות ספורט / פרימיום, אופל אסטרה או הונדה סיביק החדשה. למאזדה אמנם אין הנעה לכל ארבעת הגלגלים והיא לא הכי חסכונית, אבל לבד מכך הביצועים שלה טובים יותר, והיא מאובזרת יותר. גם לאופל אין 4X4, אבל היא מעניקה טאץ' אירופאי בגזרת עיצוב הפנים וביצועים טובים. לאימפרזה, אם כך, ממתין כאן אתגר לא קטן, עד ש"תתנחל בלבבות" – כמו שאומרים.
פלוס: מנוע, מרחב פנימי.
מינוס: תא מטען, אבזור בטיחות, צריכת דלק, מחיר.
שורה תחתונה: 5,000 שקל פחות במחיר היו הופכים אותה לרלוונטית יותר.
