כמו שלא שוכחים אהבה ראשונה, כך אני לא שוכחת את הפעם הראשונה שבה נהגתי ב"סמארט", מהמכוניות היותר מרגשות שפגשתי: קטנה, ממזרית, מהירה ומעוצבת באופן שצובט את הלב (ולמרבה הצער - גם את הכיס). היא העניקה סוג של הרגשה, כאילו שבמו גלגליה היא מביאה את העתיד.
המפגש הזה נערך אי-שם בקיץ 2002. לקחתי לנסיעת מבחן את אחד הדגמים הראשונים שהגיעו לישראל, העמדתי אותה מול גינת הבית בו התגורר החבר שלי דאז (כיום בעלי), ובתוך חמש שניות הוא יצא החוצה עם חברים, וכולם הקיפו את הסמארט מכל עבר, פתחו דלתות, התיישבו בתוכה בחיוכים, והתחננו לקבל סיבוב.
כן, גברים אהבו את הסמארט לא פחות מנשים, למרות המיניאטוריות שלה, למרות שהייתה לכאורה רק "חצי אוטו", ומיועדת לשני נוסעים בלבד. היא הביאה איתה - בימים שבהם טרם הפציעו לכבישי ישראל מכוניות מיני ומיקרו-מיני אחרות בעיצובים מרהיבים - תחושה שפגשתם במשהו חדש, בטרנד שנוצר. הסמארט הייתה ונותרה מכונית בעיצוב בלתי נשכח ויוצא דופן. אי-אפשר היה שלא לסובב את הראש אחריה לפני עשור, וגם כיום היא מעוררת חיוך, בעיקר כשנתקלים בה כשהיא חונה בניצב למדרכה, בחלל צר בין שתי מכוניות גדולות יותר.
מכל הסיבות האלה, היה מסקרן מאוד לפגוש בסמארט ForFour, המיועדת לארבעה נוסעים.כבר היה ניסיון לייצר סמארט כזאת, לפני כעשור שנים, אבל הדגם ההוא לא התרומם במכירות ובמהרה נגנז. עכשיו חזרה מרצדס, בעלת הבית של סמארט, להציע שוב גרסת ארבעה המושבים, אחרי שלמדה (או לא, תלוי את מי תשאלו) מטעויות העבר. התוצאה היא סמארט לארבעה, וכמו מזו המיועדת לשניים, היא שובבה למראה, מעוגלת, צבעונית ומעוצבת, עם פנסים ראשיים עגולים וחזית פחוסה. לטעמי היא קצת פחות סקסית לעומת הגרסה המיועדת לשניים, ועדיין – ארבעה מושבים וחמש דלתות הם יתרון למי שמאוהב במוצג "סמארט" ובמה שהוא מייצג, שרוצה ליהנות מהיתרונות שלה סמארט אבל לעקוף את החסרונות שלה. ובמילים אחרות: האם אפשרי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. יצאנו לבדוק.
נכנסים
עיצוב והפנים והאבזור: ההגה מחופה עור, במרכז לוח השעונים נמצא מסך מגע בגודל 7 אינץ', יש בקרת אקלים, תאורת יום, חישוקי סגסוגת קלה בקוטר 15 אינץ', ארבע כריות אוויר ומערכות בטיחות מתבקשות בהן ABS (למניעת נעילת הגלגלים בבלימה) ו- ESP (מערכת לבקרת יציבות).
עם סמארט ForFour צהובה, שיש לה חלון גג פנורמי (זו גם הזדמנות לתהות מדוע אינו נפתח), נסענו על כביש החוף באחד מימי האביב הראשונים. לנסיעה הצטרפו נוסעת קטנת ממדים וגבר גבוה במיוחד (1.94 מ'), שישב בכיסא שליד הנהג. לאחר שהגבוה סידר את המושב כך שהתאפשר מספיק מרווח לרגליים, נראה היה שלמרות ממדיה הצנועים של הסמארט – חלל פנימי לנוסעים לא חסר בה. במיוחד במושבים הקדמיים. ובמילים אחרות: זו אולי לא המכונית הראשונה שאציע לשחקני כדורסל, אבל במידת הצורך היא תתאים גם להם, לנסיעה עירונית.
נוסעים
הסמארט הראשונה, זו שהושקה לפני כ-16 שנה, הציעה חוויה. היא הסתכלה לכם בלבן של העיניים, ואמרה, בלי להתנצל, אני לא מכונית ספורט, אני לא מכונית מנהלים, אני אפילו לא מכונית משפחתית, אני משהו אחר לגמרי, ואין לי מתחרות.
הסמארט בגרסתה לארבעה נוסעים, מבקשת להציע לכם יותר מזה, אבל בדרך היא הפכה להיות קצת מכל דבר. בגרסת ארבעה מושבים וחמש דלתות היא אולי שימושית יותר, אבל למי שמחפש את הריגוש ההוא של פעם, מנהיגה ב"חצי מכונית" שנכנסת בזריזות לכל פינה, צפויה תחושה כי משהו בסקסיות של הרכב אבד בדרך. שהרי מכוניות מיני או סופר מיני כמוה אפשר למצוא למכביר על הכבישים, מאינספור דגמים כמעט, גם אם לא תחת האכסניה של מותג יוקרה כמו מרצדס.
הנהיגה נעימה, ונותנת פייט למכוניות מיני אחרות על הכביש: מנוע בנפח 1,000 סמ"ק ו-71 כ"ס עם נסיעה חלקה ואחיזת כביש טובה (גם בקטעי כביש של רוח צד חזקה).
ההגה הוא תענוג, וגם עם התאוצה אין תלונות למי שלא מחפש ביצועים ספורטיביים ממש (מאפס למאה מגיעים ב-16.9 שניות, שזה קצת יותר מהגרסה לשניים). ה-ForFour, שיש לה תיבת שישה הילוכים, נסעה על כביש החוף במהירויות גבוהות בלי מאמץ, אבל המנוע כן הרים קול בעליות התלולות לזיכרון יעקב, תזכורת קטנה לייעוד המקורי שלה: הסמארט, ולא משנה באיזו גרסה תקבלו אותה, היא בסופו של דבר מכונית עירונית, שמטרתה להסיע אותך מנקודה אלף לנקודה בית, רצוי על כביש מישורי.
היא תעלה לכם 117,000 שקל (דגם מאובזר פחות יעלה 109,000 שקל), בסך הכל כעשרת אלפים שקל פחות מאחותה הקטנה, הסמארט ForTwo, שנותרה, לפחות בעיניי, המיקרו-מיני הכי מגניבה על הכביש.
