בפיאט לא בזבזו זמן ונגשו מיד למתיחת המותג, שעד אז נקשר בעיקר לרכבי שטח קשוחים, גבריים וצבאיים. היצירה הראשונה של ג'יפ בעידן של פיאט הוא ה"רנגייד": ג'יפון קטן, שנכנס לשוק הצומח במהירות של קרוס-אוברים ורכבי פנאי, כאלה שבדרך כלל לא חייבים לרדת לשטח אבל משרדים את התדמית הנכונה.
קצת טכנולוגיה. הרנגייד "יושב" על פלטפורמה זהה לזאת של ה-500X, הקרוס-אובר הסטייליסטי של פיאט, אבל לבד מזאת – אין ביניהם שום דמיון, כמעט. ה-500X הוא רכב אורבני, קומפקטי, קליל, בעל קווי עיצוב עגלגלים, סקסיים, אפילו "נשיים" (סטייליסטי כבר אמרנו). הרנגייד הוא בדיוק ההפך: מרובע, כבד, יציב, כזה שמשדר "שטח" ו"גבריות". שניהם מהווים דוגמה נהדרת לדברים השונים לגמרי שאפשר לעשות על ועם אותה פלטפורמה. לקחת אותה לצד אורבני-סטייליסטי-קליל או להפך, לכיוון קשוח ו"ג'יפי" יותר. שניהם אגב מיוצרים באותו מפעל במלפי (Melfi) שבאיטליה, וכך נחשב הרנגייד לג'יפ הראשון שאינו מיוצר בארצות הברית, מולדת המותג.
מתחילים בעיצוב. כאמור, הרנגייד שומר על קווים "ג'יפיים" קובייתיים וריבועיים, הן בחזות החיצונית והן בנגיעות העיצוביות בפנים. ככזה, הוא בהחלט ממשיך את הקווים של ג'יפ ואי אפשר לטעות בו.
עוד יתרון: העיצוב הקובייתי מאפשר ליצור בו חלל מרווח לנוסעים, גם לאלה שיושבים מאחור. בניגוד למשל, למה שקורה בתא הנוסעים של אחיו לפלטפורמה, ה-500X, שם המושב האחורי (והתקרה הנמוכה) יוצרים תחושה קלסטרופובית מעט. אגב, אם תרצו עוד זהות בין השניים, תמצאו ברנגייד רמיזות לדגמים אחרים של פיאט. למשל לפנדה הקטנה, שגם בה שיחקו המעצבים עם אלמנטים ריבועיים בחוץ ובפנים.
בשביל הנוסעים מאחור או להורים שזקוקים לגישה נוחה לשם כדי להושיב ילדים קטנים – המושבים האחוריים של הרנגייד הם בשורה טובה. הם עמוקים, נוחים מאוד, התקרה גבוהה ורחוקה, ויש מקום סביר לברכיים.
סביבת הנהג מהונדסת היטב: ידית ההילוכים נמצאת בדיוק במקום, המושב וההגה ניתנים לכוונון לגובה ולמרחק הרצויים, ושדה הראייה מצוין.
ציון טוב ניתן גם לחומרי הריפוד והדיפון, וגם לעיצוב הדי שובב שלהם (בגרסת ה-Longitude שבה נהגנו).
ממשיכים על הכביש. כאמור, גרסת ה-4X2 של הרנגייד (כאמור, Longitude) לא נועדה לרדת לשטח, למרות העיצוב הקרבי (אבל קיימת גרסת 4X4 חזקה יותר, מאובזרת יותר ויקרה הרבה יותר).
התחושה בנסיעה ובנהיגה ממש לא דומה לזו המתקבלת אצל רוב הקרוס-אוברים המתחרים. בניגוד לקלילות שלהם, הרנגייד משדר יציבות, מוצקות, כבדות, ואחרי כמה מאות מטרים תחושו בסוג של מעטפת ביטחון כמו זו שמקנה נגמ"ש צבאי. זה כמובן לא אומר שהרנגייד בטוח יותר מאחרים, אבל לפחות התחושה כזאת (והוא כן קיבל 5 כוכבי בטיחות במבחן הריסוק של EuroNCAP שנערך ב-2014).
מצד שני, ולמרות התחושה הראשונית, הוא לא כבד בנסיעה. לחיצה על הדוושה מעוררת לחיים את מנוע הטורבו (1.4 ליטר טורבו מדגם "מולטיאייר" של פיאט, 140 כוחות סוס, 23.5 קג"מ), שביחד עם תיבת ההילוכים המצוינת (רובוטית דו-מצמדית מדגם TCT, גם היא של פיאט, שמותקנת בין השאר בדגמי אלפא למיניהם) – מקנים ביצועים לא רעים ואפילו חיסכון בדלק (15-14 ק"מ לליטר מחוץ לעיר, כ-10 ק"מ לליטר בעיר).
התנהגות הכביש לא ספורטיבית, אבל אל תשכחו שזה ג'יפ, והוא לא אמור להיות זריז מדי ותוקפני מדי על כבישים מפותלים. ובכל זאת – רוב הסיכוי שמאוד תיהנו ממנו. שדה הראייה נהדר, וההרגשה היא כשל נהיגה ברכב גדול יותר מהממדים האמיתיים שלו.
טעון שיפור: לא הכל מושלם, ונתחיל באבזור הבטיחות. בעידן שבו כמעט כל מכונית מיני שעולה 60-50 אלף שקל מצוידת בחליפת מערכות בטיחות מתוחכמות להתראה מפני תאונה, סטייה מנתיב וכדומה (של מובילאיי או מתחרותיה), תמוה שמהגרסה ה"זולה" של הרנגייד (שאינה ממש זולה) נעדרים כמעט כל האבזרים האלה. ב-2017, פשוט בלתי מתקבל על הדעת למכור מכונית חדשה בלי מערכות הבטיחות המתקדמות הללו.
ועוד: גם צג המולטימדיה ממש סמלי ומיושן, ונראה כאילו נלקח מהפיאט טיפו העממית. הלו, זה שמדובר בג'יפ, לא אומר שהוא חייב להיות ספרטני.
מחיר: החל מ-156,000 שקל.
עוד נתונים מספריים (למי שמתעניין): נפח תא המטען – 351 ליטר; קיבולת מיכל הדלק – 48 ליטר.
מערכות מעניינות: ניתוק כרית אוויר לנוסע ליד הנהג, מערכת Hill Asist לסיוע בזינוק בעלייה, מערכת לניטור לחץ האוויר בגלגלים, מראות צד מתקפלות, שקע חשמל 230 וואט ליושבים מאחור, מערכת עצור וסע לחיסכון בדלק.
פלוס: עיצוב, מיתוג, מרחב פנימי, הנדסת אנוש, מנוע, תיבת הילוכים.
מינוס: אבזור, מחיר.
שורה תחתונה: אלטרנטיבה מעניינת במיוחד (אם כי יקרה) לעדרי הג'יפונים הקוריאנים והיפנים המציפים את הכבישים, וגם למיניוואנים משעממים או לרכבים משפחתיים גדולים.
ולסיום, צפו ברנגייד מככב בוידיאו (הלא רגיל) של להקת X Ambassadors, בשיר הנושא את שמו:
