תורמת ביציות: "לא רציתי ללדת, אבל גם לא להיעלם בלי להשאיר מתנה"

כמה רגעים לאחר שאני פוגשת בה בדירתה בשדרות, שולפת אנה לבדב מהארון חבילת מזרקים והורמונים, עדות לטיפולי הפריון שעברה לפני כשנה. "תראי כמה נשאר לי", היא מחייכת. "אני לא יודעת למה אני לא נפטרת מזה".

• חבבו את "לאשה" בפייסבוק
• האפליקציה החדשה של "לאשה"
• חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
  

נראה שלבדב לא נפטרת מחבילת התרופות הזו, כי היא מהווה תזכורת מוחשית למסר החשוב שהיא רוצה להעביר. כדי להפיץ אותו העלתה החודש פוסט מרגש בקבוצת פייסבוק סגורה, ובו חלקה עם חברות הקבוצה את הליך תרומת הביציות שעברה, במטרה להגשים לנשים עקרות את חלומן. הפוסט, שגרף שפע של שיתופים ותגובות אוהדות, הוא הוכחה נוספת לכך שמדובר בתרומה אמיצה שאינה מובנת מאליה.

ילדות טעונה

אז מה גורם לסטודנטית יפהפייה בת 27, שחיה בזוגיות ארוכת שנים עם מי שיהפוך בקרוב לבעלה, להחליט לתרום ביציות לנשים אנונימיות, ולצורך כך לעבור את תלאות הביורוקרטיה ומסכת סיזיפית של בדיקות וטיפולים הורמונליים?

כדי להבין את המניעים של לבדב, צריך לחזור אחורה. היא נולדה באוקראינה ובגיל שנתיים עלתה עם הוריה לישראל. תחילה התגוררה המשפחה בנתניה, ולאחר מכן עברה לחדרה. האם

מצאה פרנסה בעבודת ניקיון בבתי מלון, האב היה מובטל ומכור לסמים. "הוא נכנס לכלא כשהייתי בת חמש, ונפטר ממנת יתר כשהייתי בת 11. במעט שאני זוכרת ממנו, כל העולם שלו סבב סביב הסמים. הוא נהג לאבד שליטה במהירות והגיב באלימות כלפי אמי".

אמה, שמתגוררת כיום עם בן זוגה באשדוד, הייתה בת 18 כשילדה אותה. "הכלים שלה לגדל אותי כמו שצריך ולהגן עליי, היו מוגבלים מאוד", היא אומרת. "בסך הכל זו הייתה ילדות טעונה עם אלימות קשה ותחושת חסר גדול מאוד".

איך כל זה קשור להחלטה שלך לתרום ביציות?

"התחלתי את התהליך לפני כשנתיים. באותה תקופה חשתי שאין לחיים שלי משמעות. בגלל הילדות הקשה שחוויתי, לא חשבתי ללדת ילדים אבל גם לא רציתי להיעלם יום אחד, בלי להשאיר ממני מתנה לעולם. ואז נתקלתי במקרה בכתבה שעסקה בנושא תרומת ביציות, ומאותו רגע מצאתי את עצמי קוראת יותר ויותר כתבות שפורסמו בארץ ובחו"ל, שעסקו כולן בנושא.

"כל הכתבות הצביעו על תופעה מטרידה: מצד אחד, יש כל כך הרבה נשים בעולם שלא יכולות ללדת מביצית שלהן. מצד שני, יש כל כך הרבה נשים שיכולות לעזור להן במימוש החלום, אבל די נדיר למצוא כאלה שיהיו מוכנות לתרום. כל אחת מסיבותיה. יש נשים שחוששות שההליך הרפואי יפגע בסיכוייהן להרות, אחרות לא רוצות לחלוק את הדנ"א שלהן עם נשים אחרות, ויש כאלה שחוששות שביום מן הימים, אחד הצאצאים ידפוק על דלתן".

ואת לא חוששת שיום אחד זה יקרה לך?

"אין לי בעיה עם זה. אני רואה בכך ברכה וזכות גדולה. הייתי רוצה לדעת מה קרה עם אותן נשים שקיבלו את תרומת הביצית שלי (הנתרמות מקבלות ביצית, לאחר שהופרתה בזרע בן זוגן לתהליך, סכ"ט). האם הן ילדו ילדים מהביציות שלי? איך נראים הילדים האלה? איך הם חיים? לצערי, יש חיסיון רפואי על כל ההליך הזה ואין שום סיכוי שזה יקרה. אבל בזמן שתרמתי את הביציות ביקשתי שאם ביום מן הימים יחליט אחד הילדים לדעת מי עומדת מאחורי התרומה, שלא יהססו לספק לו את פרטי ההתקשרות איתי".

את חושבת שהיית מצליחה להיקשר לילד כזה?

"אני לא חושבת שאפתח אליו רגשות. זה לא ילד שצמח והתפתח בגופי. אמנם מדובר בביצית שלי, אבל היא עברה תהליך והתפתחה ברחם של אישה אחרת. אני יודעת איפה המקום שלי בכל סיפור הזה".

"לאחר שאיבת הביציות סבלתי מסחרחורות, בחילות וכאבים ברחם"(צילום: ישראל יוסף)

בן הזוג תמך

לבדב, סטודנטית שנה רביעית ללימודי תואר ראשון באנימציה במכללת ספיר, פגשה לראשונה את בן זוגה מרט בגיל 16, במסיבת יום הולדת של חבר משותף. רק חמש שנים מאוחר יותר הם יהפכו לזוג. הם כבר שש שנים יחד, חובקים את לולה, הפינצ'רית הנבחנית ואת שאול, חתול מגזע מיין קון. מרט עובד כמאבטח בחברת מקורות, היא עובדת בקרן הבינלאומית לחינוך אייסף ובעוד חודש הם יינשאו בפראג, בנוכחות בני משפחה וחברים קרובים.

מרט היה שותף להחלטה שלך לתרום ביציות?

"הוא כיבד ותמך וליווה אותי לכל אורך הדרך. לא רק שהוא לא היה מוטרד מהעובדה שאני תורמת ביציות, הוא אף נכח איתי בבדיקות וניצל את ניסיונו כחובש פלוגתי בצבא, כדי להזריק לי הורמונים

 לבטן. הוא אפילו היה איתי בזמן השאיבה שהתבצעה בהרדמה. מרט היה מוטרד רק כשמדי פעם כאב לי או חשתי אי־נוחות, היה חשוב לו לוודא שאני בסדר".

ילדים משלכם זה משהו שבא בחשבון?

"המחשבה על ילדים לא עומדת כעת על הפרק. אין לנו כרגע יכולת כלכלית לגדל ילדים. אנחנו ריאליסטים, ואנחנו סבורים שצריך להכין תשתית כלכלית איתנה, כדי לספק לילדים חינוך טוב ולהבטיח את עתידם, בפרט לאור העובדה שאני הגעתי מתשתית רעועה כל כך".

את לא מוטרדת מהאפשרות שהביצית שלך תגיע לאישה שאולי תספק לילד שלה חוויות ילדות לא פחות גרועות משלך?

"אני יוצאת מנקודת הנחה, שבשונה מאמא שלי, שהייתה כל כך צעירה כשילדה אותי, אישה שמגיעה לשלב שבו היא נזקקת לתרומת ביצית, היא מבוגרת ובשלה יותר לתפקד כאם. סביר להניח שהקושי שלה להרות יגרום לה להעריך את ההזדמנות שניתנה לה להביא לעולם ילד, ומכאן הסיכוי שהיא תגן עליו ותספק לו חיים טובים גבוה הרבה יותר".

18 ביציות איכותיות

לצד תחושת השליחות שמלווה אותה, לבדב לא מכחישה לרגע שתרומת ביציות, בניגוד לתרומת זרע, היא הליך תובעני ולא פשוט. "זה תהליך סיזיפי, מזל שהוא נמשך רק שבועיים. מדי יום הייתי צריכה להזריק הורמונים לבטן. אחת ליומיים התייצבתי ביחידה להפריה חוץ גופית בבית החולים ברזילי בשעה שבע בבוקר לבדיקות דם ואולטרסאונד. לטיפול ההורמונלי יש תופעות לוואי - עליתי כחמישה ק"ג, שהתרכזו סביב הבטן, וכמה ימים לפני ביצוע השאיבה הייתי נפוחה והבטן כאבה מאוד (תחושה של כאבי מחזור חדים). הטיפול אמנם לא השפיע על מצב הרוח שלי, אבל כן על החשק המיני וממילא, בזמן הזה יש להימנע מקיום יחסי מין.

"לפני השאיבה הייתי בסטרס, אבל זה נעשה בהרדמה

 מלאה ולא הרגשתי כלום. הוציאו ממני 18 ביציות איכותיות. ההתאוששות לא הייתה פשוטה. סבלתי מסחרחורות ומבחילות קשות ובימים שאחרי היו לי כאבים ברחם והתנהלתי כמו חולה סיעודית. הייתי צריכה עזרה אפילו בקימה מהמיטה לשירותים.

"אבל עם כל זה, אני חייבת להדגיש שתופעות הלוואי מתבטאות אצל כל אישה באופן שונה ושכל הקושי בטל בשישים לאור החוויה המעצימה והמחשבה שאת הולכת לעזור לכמה נשים להביא חיים לעולם".

היה רגע שחשבת להרים ידיים?

"הרגע הקשה ביותר מבחינתי, היה ההמתנה לאישור מוועדת חריגים. הם בעיקר דנו בסוגיית הדת. אני לא יהודייה. למעשה, אני ללא דת, ולכן לקח להם יותר מחודשיים לאשר את התרומה שלי.

"זה קושי מנטלי, בעיקר לאור המציאות העגומה של מיעוט בתרומות ביציות. אני גרה בארץ כמעט כל חיי, שירתי בצבא, אני משלמת מסים ובמקום לקבל בשתי ידיים את התרומה שלי, הם מערימים קשיים".

על תרומת ביציות מקבלים 20 אלף שקל. השיקול הכלכלי היווה משקל כלשהו?

"כבר נתקלתי באנשים שחושבים שעשיתי את זה ממניעים כלכליים, אבל האמת היא שהתחלתי את התהליך לפני שבכלל ידעתי שאקבל תמורה כלשהי. ואם בכל זאת היה רגע שחשבתי שאקבל כסף, הנחתי שכמו בתרומת זרע, הסכום יהיה זניח. שמעתי לראשונה על הכסף - ובהחלט הופתעתי מגובה הסכום - בזמן שהגעתי ליחידת IVF ושוחחתי עם הפרופסור שטיפל בי. להגיד שלא חשבתי שזה נחמד? זה לא נכון. זה בוודאי בונוס, אבל זה רחוק מלהיות המניע".

תתרמי שוב?

מחייכת, "אולי בעוד שנתיים".

מיעוט תרומות

כאמור, תרומת ביציות היא הליך מורכב, שדורש לא מעט זמן, גורר אי־נוחות ומצריך נכונות להירתם למטרה. לדברי ד"ר אריה יגודה, מומחה בהפריה חוץ גופית ופריון האישה והגבר, המשמש יועץ לשירותי בריאות כללית ומכבי, נתוני התורמים בארץ ובעולם חסויים, אך ידוע כי מספר התורמות בארץ מאז

 שנת 2000 הוא נמוך מאוד.

מה הם הסיכונים הכרוכים בטיפול הורמונלי?

ד"ר יגודה: "הטיפול ההורמונלי גורם לעתים קרובות לגירוי יתר שחלתי קל, שמתבטא על פי רוב בתפיחת הבטן, כאבי בטן, הגדלת שחלות ואף הצטברות קלה של נוזלים בבטן במשך שלושה עד ארבעה שבועות מיום שאיבת הביציות. הטיפול הנדרש הוא מנוחה ושתייה מרובה.

"גירוי יתר בינוני או קשה נדירים יותר. גירוי בינוני כולל בנוסף לתופעות הנ"ל גם בחילות, שלשולים וריכוז יתר של הדם. בגירוי קשה קיים סיכון לתסחיפים של קרישי דם לריאות. סיבוכים נדירים נוספים כוללים אי־ספיקת לב ו/ או כליות, מקרים בודדים של צורך בקטיעת גפיים ואף מוות. סיכון נדיר נוסף הוא קרע או דימום מהשחלה. סיבוך זה מחייב התערבות כירורגית (פתיחת בטן או לפרוסקופיה). לעתים נדירות דווח על צורך בכריתת השחלות".

ד"ר אריה יגודה(צילום: אלבום פרטי)

האם גם תהליך השאיבה כרוך בסיכון?

"שאיבת הביציות כרוכה באי־נוחות עד כאב, ולאחריה תידרש מנוחה של כמה שעות. הסיכונים העיקריים, הנובעים מהחדרת מחט לשחלה, הם זיהום ודימום. זיהום באגן הינו נדיר וחולף בדרך כלל על ידי טיפול אנטיביוטי, אך הוא מקטין את הסיכוי להיריון עתידי. לעתים נדרש ניתוח לניקוז מורסה או להרחקת חצוצרות או שחלות פגועות ובמקרים נדירים עלול מצב זיהומי להסתבך עד כדי כריתת רחם. דימום קל מתרחש כמעט בכל דיקור שחלתי. לעתים רחוקות הדימום רב יותר ומחייב מתן דם, פעולות לעצירת הדימום, כריתת שחלות ורחם. גם נזק למעי הינו נדיר אך אפשרי".