לפני שחני, אשתו של ד"ר צחי בן־ציון, נכנסה לניתוח לקיצור קיבה, הוא כתב לה מכתב אהבה. "כתבתי לה שאני אשם בזה שהיא שמנה", הוא מסביר. "כשהכרתי את חני היא הייתה רזה. בגללי היא התחילה לבשל וללכת למסעדות. בהתחלה, כשהזמנתי אותה לבוא איתי למסעדה סינית, היא אמרה: 'מה זה השטויות האלה, אוכל סיני?' היום היא מכינה אותו יותר טוב מהסינים. מרק התירס שלה נודע לתהילה. אז כתבתי לה: 'בגללי השמנת, והיום, רגע לפני שאת עוברת ניתוח, יש לי הזדמנות לתקן. אני אתמוך בך, ואני מקווה שתתמכי בי'".
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- האפליקציה החדשה של "לאשה"
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
הרי לכם רומנטיקה מסוג אחר: אחרי 30 שנות נישואים והרבה מאוד ארוחות שחיתות, החליטו צחי וחני בן־ציון לעבור יחד ניתוח לקיצור קיבה. הוא קיבל את ההחלטה לאחר שהגיע למשקל שיא של 150 קילו, שלדבריו, העמיד אותו בסכנת חיים. היא החליטה להצטרף אליו, ומבחינתם אין טבעי מזה. "הכל אנחנו עוברים יחד", מסביר צחי.
מאז הניתוח הכפול, שאותו עברו לפני כארבעה חודשים וחצי, חייהם השתנו מקצה אל קצה: הוא השיל כבר 60 ק"ג ממשקלו, היא - 40 ק"ג. "היא יותר מחושבת ממני", הוא מסביר. "אני פסיכי - רץ כל בוקר, הולך לשחות. אני סוג של טרלללה, היא אדם יותר מאוזן".
עברנו מאות דיאטות
את ד"ר צחי (יצחק) בן־ציון, 53, רופא, פסיכיאטר וסקסולוג, אתם מכירים כבעל טור אישי ב"לאשה" – אבל לא רק. הוא חובש אינספור כובעים: הפסיכיאטר הראשי של מחוז דרום בשירותי בריאות כללית, מנהל המרפאה לבריאות מינית במרכז הרפואי סורוקה, מזכיר החברה הישראלית להפרעות בתפקוד המיני וחבר באיט"ם - האגודה הישראלית לטיפול מיני. בנוסף, הוא גם אמן סטנדאפ שמופיע ברחבי הארץ עם המופע "אוכל שתייה גבר אשה", ולאחרונה יצא ספרו "כרוניקה של סקס אסור" (הוצאה פרטית).
הוא יליד בת־ים, בנם של מורה וספרנית ניצולי שואה שעלו ארצה מרומניה. את התיכון סיים בגיל 16, עד גיל 21 כבר סיים תואר בפילוסופיה ובצבא שירת בפרויקט תלפיות. הוא למד רפואה באוניברסיטת בן־גוריון, התמחה תחילה באורולוגיה ולאחר מכן בפסיכיאטריה, והשתלם ברפואת מין בהולנד ובדנמרק. במהלך הקריירה כיהן גם כסגן מנהל המרכז הרפואי סורוקה וכפסיכיאטר הראשי של קופת חולים לאומית.
את חני, 54, גננת סייעת בחינוך המיוחד, הכיר בגיל 16 בתיכון שז"ר בבת־ים, ומאז הם ביחד. במהלך השירות הצבאי עברה הזוגיות שלהם משבר, שהפך לאבן דרך ביחסיהם. "בצבא חני עזבה אותי", הוא מחייך. "כנראה צנחנים יותר אטרקטיביים מתלפיוניסטים. הייתי מאוד מדוכא. ירדתי במשקל, ואז חיזרתי אחרי ההורים שלה. עברתי ליד הבית שלה, שאלתי אותם מה נשמע, והם דיווחו לה שאני נראה טוב. ואז כתבתי לה מכתב. כתבתי שאני חושב
שהיא עושה טעות גדולה, שאני הגבר של חייה ונועדתי להיות בעלה, שיום אחד היא תבין שהיא טעתה, ושאני מבקש בקשה אחרונה - שהיא תגיד לי, אפילו בעוד שנים, שהיא טעתה. אחרי שלוש שנים בנפרד, היא שלחה לי מכתב שבו כתבה מילה אחת: 'טעיתי'".
מה עשית?
"הייתה לי אז חברה, ואפילו התחלנו לדבר על חתונה. אמא שלי אמרה לי לא לחזור אליה, כי היא שברה לי את הלב ו'אישה ששוברת לך את הלב, תשבור אותו עוד פעם'. אמרתי לה: 'אבל את לא מכירה את חני'. אני ידעתי שהיא לא תעזוב אותי שוב".
השניים שבו זה לזרועות זה, ובשנת 1987 נישאו. הם מתגוררים בעומר והורים לארבעה ילדים: התאומים תום ונועם, בני 28, הראשון סטודנט לפיזיותרפיה והשניה ראש מחלקת תוכן של אתר האופנה ADIKA; מיכאל, 21, צוער בקורס קצינים ויונתן, 18 וחצי, חייל בשנת שירות. טיפולי הפוריות שעברה חני, שבעקבותיהם נולדו התאומים, הביאו את צחי להחלטה להתמחות ברפואת מין. "במסגרת הטיפולים נחשפתי להפרעות בתפקוד המיני שלי, ורציתי להבין מה אפשר לעשות במקרים כאלה", הוא מסביר. "אחרי שלמדתי קורס במיניות, אמרתי לחני: 'זה התחום שאני צריך להתעסק בו'".
הקריירה התובענית של צחי, כמו גם חיבתו הגדולה לאוכל, שתייה והנאות החיים, גבו את המחיר. הוא עלה במשקל, וחני עלתה יחד איתו. "כשאתה עובד במשמרות לילה ארוכות, אתה מגיע לרמות עייפות ורעב מטורפות", הוא נזכר. "אתה חי על קפה - כשהייתי מתמחה שתיתי 20 כוסות קפה ביום. אחת הסיבות להשמנה שלי ושל חני היא האכילות הליליות. הייתי חוזר מתורנות ובשעה שתיים בלילה אוכל ארוחת ערב, וחני אכלה יחד איתי. אחד הדברים שעד היום קשה לנו לשבור זה את הפגישות הליליות שלנו במטבח. היינו אוכלים מכל הבא ליד: בייגלה, ופלות, חטיפים. אם תסתכלי, הבית שלנו בנוי סביב אוכל. תראי איזה מטבח יש לנו פה".
לפני קיצור הקיבה. "פחדתי מהניתוח פחד מוות"(צילום: עדי אדר)
זו ממש לא הפעם הראשונה שהם מנסים לרזות. לדברי צחי, "אנחנו בוגרים של מאות דיאטות". לפני חתונתם, למשל, עברו ביחד דיאטה אינטנסיבית במיוחד. "כל אחד מאיתנו ירד אז 40 קילו. אבל אחרי החתונה, עם בית חדש, תנור חדש, הריונות ולידות, המשקל עלה. אנחנו כל החיים עושים דיאטות ביחד. הדיאטות תמיד הצליחו, אנחנו אלה שלא הצלחנו לשמור. אני תמיד אומר בצחוק שבכל אשתי אשמה. היא מבשלת הכי טוב בארץ".
שקלתם ניתוח לקיצור קיבה בעבר?
"לא. אמרתי שזה לא בשבילי. אני וחני נורא אוהבים לאכול, והפחד שלא נוכל יותר ליהנות מאוכל הרתיע אותנו. לא הייתי מוכן להפסיק עם הנהנתנות. והיה גם הפחד מהניתוח עצמו. כרופא צעיר סייעתי במאות ניתוחים כאלה, וכפסיכיאטר בדקתי במשך שנים מטופלים לפני הניתוח. ראיתי את כל הסיבוכים. פחדתי מהניתוח הזה פחד מוות".
צחי שינה את דעתו בעקבות שורה של בעיות בריאות שתקפו אותו. "סבלתי מיתר לחץ דם, ולפני שנה אובחנה אצלי סוכרת והתחלתי להזריק לעצמי אינסולין. בדיוק כשהסוכר התאזן, התגלה אצלי שבר טבורי (קילה). אצל סוכרתי, מצב כזה הוא מסוכן במיוחד: זה עלול להוביל
למה שנקרא 'כליאה' - בקע טבורי שחלק מהמעי נתפס בתוכו. אם לא מטפלים בזה במהירות, זה מוביל לנמק, ולפעמים המשמעות היא מוות. אם לא הייתי עושה את הניתוח, הייתי מת.
"התייעצתי עם ד"ר אולג דוחנו, חבר טוב שהוא כירורג, ויחד החלטנו שאעבור אצלו את הניתוח. ואז גם חני החליטה ללכת על זה. היא עשתה את הניתוח רק בגלל שהיא אוהבת אותי. היא הייתה שמנה בריאה".
חני: "אצלי זה התעורר אחרי שראיתי את אלבום החתונה של הבן שלנו, שהתחתן לפני שמונה חודשים. את רואה את עצמך ואת שאר הנשים, וזה מעמיד מראה מאוד חד־משמעית ולא מחמיאה, שאת לא יכולה לברוח ממנה. גם לפני כן ידעתי שאני שמנה, אבל זה לא הספיק כדי להביא להחלטה".
שקלת את הניתוח לפני כן?
"בתור שמנה עם ותק של הרבה מאוד שנים, ידעתי שאגיע לשם. כל עוד היינו שמנים בריאים - אז בסדר, למדנו לחיות עם זה. אבל ברגע שצצו מחלות שהלכו והידרדרו, זה הפך למין כדור שלג, שהיה צריך פעולה מאוד חדה כדי לעצור אותו. בחרנו בניתוח, כי לא ראינו את עצמנו עושים משהו אחר. אני מעריצה אנשים שירדו המון קילוגרמים רק בזכות דיאטה וספורט. לא היה לנו את הלוקסוס של הזמן לעשות את זה".
חודשיים לפני הניתוח, בני הזוג החלו בהכנות. "למדנו לאכול הרבה יותר לאט, ללעוס 40 פעם כל ביס, לאכול שש ארוחות ביום ולהפריד בין אוכל לשתייה", מסבירה חני. "היום ברור לנו שכאשר נגמרת ארוחה, שעתיים־שלוש לא אוכלים שום דבר. זה טיפול התנהגותי. אם היינו חיים ככה מלכתחילה, אולי לא היינו מגיעים לניתוח".
צחי: "את מדברת עם בנאדם שבתוך שבע דקות גומר לאכול. היינו אנשים שרגילים לשאוב אוכל. היום אנחנו מאטים אחד את השני".
בני הזוג עברו את הניתוח בתקופת החגים, בהפרש של שבועיים: היא נותחה יום לפני ראש השנה, הוא – מיד לאחר יום כיפור. ביום הניתוח של חני בני הזוג הגיעו בצוותא לבית החולים הרצליה מדיקל סנטר, ועד הרגע האחרון לא היה ברור מי מהם ינותח באותו יום. "צמתי יחד איתה ועשיתי את כל הבדיקות", מתאר צחי. "חשבתי שאם היא תתחרט, אני אכנס לחדר הניתוח במקומה. ד"ר דוחנו, המנתח שלנו, היה צריך אומץ מאוד גדול לנתח את אשתו של הקולגה שלו. והוא אמר לי אחרי שחני יצאה מהניתוח: 'לנתח אותך לא פחדתי, מקסימום הייתי הורג אותך. אבל פחדתי פחד מוות לנתח את אשתך, כי אם הייתי עושה לה נזק הייתי משאיר ארבעה יתומים. אתה זה פחות נורא - ממילא הילדים התרגלו, עם כל התורנויות שלך, לחיות בלעדיך'".
מה הילדים שלכם חשבו על כך ששני ההורים שלהם עוברים ניתוח לא פשוט?
"הם היו מאוד בעד, הם רצו שנהיה בריאים. הם הבינו שלי אין ברירה, ואם אמא עושה זה - זה ישמור על חייה גם כן".
איזה חתיך אתה
מאז הניתוח, חייהם השתנו ללא היכר. "לפני הניתוח, היינו אוכלים באופן קבוע ב'פלאפל הירוק' בבאר־שבע", מספר צחי. "כל אחד מאיתנו היה אוכל שתי מנות, ואני לפעמים שלוש. כשהלכנו לאכול שם אחרי הניתוח, קנינו שני חצאי מנות. את חצי המנה הראשונה אכלנו ביחד, ועוד חצי מנה חני לקחה הביתה. אתמול היה לי יום הולדת, יצאנו לאכול והזמנו המבורגר בגודל מנת ילדים וצ'יפס בטטה. כל אחד מאיתנו אכל רבע המבורגר ועשרה צ'יפסים".
שינוי נוסף, הם מספרים, הוא בהרגלי הפנאי שלהם. "לפני הניתוח היינו יוצאים לבלות כדי לאכול, והיום אוכל הוא לא בילוי יותר", אומר צחי. "אנחנו מוצאים את עצמנו עם המון זמן פנוי. נשארנו לבד שנינו בתוך הבית העצום והגדול הזה".
איך ממלאים את החלל שהאוכל מילא בעבר?
(צוחק) "רבים קצת. עושים ספורט. אנחנו לומדים לחיות עם זה".
חני: "הזמן שהתפנה לנו מזכיר לי את הפעם הראשונה שכל הילדים שלנו הלכו לצופים. טיפסתי על הקירות. לא ידעתי מה לעשות. מאז הבנתי שאני צריכה להיערך לזה שיהיו ימים שהילדים לא יהיו בבית, ועשיתי לי עבודות יזומות. היו דברים ששמרתי לימי שלישי ושישי, כשכולם בצופים. היום אני מרגישה אותו דבר. צריך להיערך לזה שיש זמן פנוי וללמוד איך ממלאים אותו".
התרגלתם למחמאות?
צחי: "אנשים אומרים לי, 'איזה יופי רזית, איזה חתיך אתה'. אבל רזיתי כבר כל כך הרבה פעמים בחיים, שאני כבר לא מתרגש. תמיד נחמד לקבל קומפלימנט, אבל זה לא מה שיחזיק אותי שם. אני מקווה שהפעם הכירורגיה תשאיר אותי שם. ימים יגידו. בכל מקרה, בזכות הניתוח הרווחתי עוד כמה שנים בחיים".
היום קל לכם יותר לקנות בגדים?
"בגדים זה כיף גדול. ירדתי ממידה 7XL למידה 2XL. הבת שלי באה
איתי לא מזמן לקנות לי סקיני ג'ינס. לא מזמן היינו בכנס רופאים וחילקו קפוצ'ונים. אמרתי לאשתי: 'בואי ניקח בשביל הילדים', והיא ענתה: 'צח, אתה לא צריך לקחת לילדים, זה יעלה עליך'".
חני: "אני לא הייתי מוכנה נפשית להחליף מלתחה, עד שבשלב מסוים אנשים כבר העירו לנו שהבגדים נופלים מאיתנו. להחליף בגדים מבחינתי זו הכרזה מאוד ברורה, שדחיתי אותה. עכשיו היינו באילת וקנינו בגדים חדשים. זה היה מחויב המציאות".
צחי, אתה רואה היום את חני באור אחר?
"אשתי הייתה ונשארה בעיניי מושכת, תמיד. היא יפה בכל משקל".
באיזה מובן הניתוח שינה את הזוגיות? הוא הכניס קנאה למערכת היחסים, למשל?
"חני לא מקנאה לי ואני לא מקנא לה. זה כמו להגיד שיד ימין תקנא ביד שמאל".
חני: "זה לא החזיר אותנו לגיל 16, אבל אנחנו כל כך ביחד, שאני רק גאה בו ושמחה שהוא מקבל מחמאות. החיים מרגישים אחרת".
אתם מבינים טוב יותר זה את זה?
צחי: "אני לא הבנתי אותה אף פעם - איך היא מסוגלת לחיות עם יצור כמוני. אני בנאדם רגשן, לא יציב, היא צוק איתן. אם היא מחליטה משהו, היא כמו מכבש דיזל. היא קונה לי בגדים, מאכילה אותי, דואגת שיהיו לי נעליים מצוחצחות. אני רק עובד. היא המנוע, אני הגלגלים. זו החלוקה. בלעדיה אני לא שווה הרבה".
בינתיים, יש כבר חבר נוסף במשפחה שצמצם היקפים: מיכאל, בנם הצעיר של בני הזוג, כתב לא מזמן פוסט שצבר תהודה בפייסבוק על תהליך הדיאטה שלו, לאחר שכבר הגיע למשקל של 100 ק"ג. "הוא קרא לפוסט שלו 'חד ספרתי'", מסביר צחי.
איך אתה מתמודד עם הלו"ז התזונתי החדש?
"אני לא רגיל לאכול מסודר. המזכירות שלי הכניסו לי ליומן ארוחת בוקר וארוחת צהריים. עכשיו יצאתי מהעבודה, והמזכירה התקשרה ואמרה לי: 'תאכל עכשיו חטיף חלבון'. הן שומרות עליי. חני שולטת ביומן הערב שלי, וכולן מגינות בחירוף נפש על הזמן שלי לארוחות. אני גם לא יכול לשתות אלכוהול, ואת מדברת עם אדם שהיה לו ברז מזיגה של בירה בבית. במזווה שלנו יש עד היום מעדנים שאנחנו לאט־לאט נפטרים מהם".
אתם מפחדים לחזור לממדים הקודמים?
"זה כל הזמן אורב לנו. זה לא ניתוח קסם. בלי ליווי דיאטני צמוד, 80 אחוז מהמנותחים חוזרים בתוך חמש שנים למשקל הקודם. אלה שמצליחים הם אלה שמשנים אורחות חיים".
תדבר על הניתוח במופע הסטנדאפ שלך?
"אני אומר במופע כמה זכיתי, שכל שיגעון שלי, אשתי עושה איתי".
