לפני ארבע שנים, ליטל סימון ניסתה לחשוב על דרך נכונה להסביר לבנה שעומדת להיוולד לו אחות מאבא אחר. היא קנתה שורה של ספרים בנושא, אבל מהר מאוד הבינה שאין בכך טעם. או כמו שהפסיכולוגית שלה אמרה לה: "את יכולה לקנות את כל הספרים בעולם. אף פעם לא תמצאי סיטואציה כמו שלך".
ואכן, לסימון (42), מטפלת ברפואה הודית מרמת־גן, בהחלט יש מודל משפחה ייחודי: בנה הבכור, היום תלמיד ביסודי, נולד מרומן קצר עם גבר שממנו נפרדה כבר בחודש השני להריונה. זה שש שנים היא בזוגיות עם גבר המבוגר ממנה בכשני עשורים. את בתה בת השלוש וחצי הביאה לעולם במסגרת הורות משותפת עם גבר גיי, בזמן שהייתה בזוגיות הנוכחית שלה.
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- האפליקציה החדשה של "לאשה"
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
נשמע מסובך? לא בעיני סימון. "כשסיפרתי למשפחה שלי שאני מתכוונת להביא עוד ילד, אבל לא עם בן הזוג שלי, אחותי הצעירה אמרה לי: 'איך את תמיד מצליחה לסבך דברים?' אבל אני תמיד אומרת לאנשים: 'לכם זה נראה מסובך, לי זה מרגיש הכי טבעי'. אני לא בטוחה עד כמה היה לי קל לנהל מערכת זוגית שבה מתחתנים עם מישהו ומביאים איתו ילדים. לאורך השנים הבנתי שמה שאני מחפשת בבן זוג ומה שאני מחפשת באבא של הילדים שלי הם שני דברים שונים".
לא חלמתי על משפחה
עד גיל 28 סימון דווקא חייתה לפי הספר. היא נולדה בבאר־שבע לעובדת סוציאלית ולאיש צבא קבע, שהמשפחה נדדה ברחבי הארץ בעקבות תפקידו. כשהייתה בת 13, השתקעו בגדרה. בצבא שירתה כפקידת מבצעים בחיל האוויר, ואחרי השחרור עברה לתל־אביב, למדה מינהל עסקים עם התמחות במערכות מידע והשתלבה בעולם ההייטק. "החלום שלי היה להיות מנהלת בכירה בעולם הגדול", היא אומרת.
בגיל 24 התאהבה באיש הייטק, ושנה לאחר מכן השניים התחתנו. "לא רצינו באותה תקופה ילדים", היא מספרת. "שנינו היינו שקועים בקריירה שלנו".
כשהייתה בת 28, סימון הייתה אמורה לעשות רילוקיישן לבוסטון מטעם עבודתה. בעלה היה צפוי לעבור איתה. אלא שאז התערב הגורל: "יום לפני שטסתי לבוסטון לסגור לנו דירה, פיטרו אותי מהעבודה", היא מספרת. "החברה החליטה לעשות קיצוצים ולבטל את התפקיד. אני ובעלי היינו בהלם. מכרנו את המכוניות שלנו, כל הדירה כבר הייתה ארוזה. בסוף בעלי אמר: 'את יודעת מה? נוסעים להודו'. מאז שהכרנו היה לנו חלום לנסוע לשם, ופתאום היה טיימינג מושלם".
בני הזוג בילו בהודו במשך שנה וחצי. במהלך התקופה הזו סימון נשבתה בקסמה של
הרפואה ההודית. כאשר היא ובעלה שבו לארץ, שני דברים היו ברורים לה: שהיא לא חוזרת להייטק ושהנישואים שלה הסתיימו. "שנינו הרגשנו שהקשר מיצה את עצמו והחלטנו להתגרש", היא מסבירה. "לא הייתה שום דרמה. עד היום אנחנו חברים מאוד טובים".
חצי שנה לאחר מכן סימון שבה להודו. היא למדה שלוש שנים בבית ספר לרפואה הודית בפונה, ופתחה קליניקה יחד עם אחד ממוריה. "הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות: לטפל באנשים", היא מסבירה.
בעודה עובדת בהודו הכירה את גידי (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), שהגיע לשם כתייר. "הוא היה מבוגר ממני בלא מעט שנים, רווק נצחי ללא ילדים", היא מספרת. כעבור כמה חודשים ביחד, היא נכנסה להיריון. "באופן מודע לא שמרנו", היא מודה. "שנינו רצינו ילד וחשבנו שאם אכנס להיריון זה יכול להיות נחמד. היה לנו סיכום שאם יהיה לנו ילד, אני אשוב לישראל ונגדל אותו ביחד - אפילו אם בסופו של דבר לא נישאר יחד כזוג.
"כשגיליתי שאני בהיריון גידי מאוד שמח, אבל מהר מאוד הבנו שהקשר בינינו לא יכול לעבוד ונפרדנו. כיבדתי את ההסכם בינינו, בחודש הרביעי כבר חזרתי לארץ, והיום יש לי קליניקה ברמת־גן. כשהבן שלנו נולד נהגנו כמו גרושים לכל דבר וערכנו הסכם מסודר. גידי ראה אותו בימים קבועים, וכשהילד היה בן שנה ושלושה חודשים הוא התחיל לישון אצלו פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני".
לא היה לך עצוב לגדל ילד ללא בן זוג?
"לא. אולי כי אף פעם לא חלמתי על 'משפחה'. אף פעם לא דמיינתי תמונה של אבא ואמא הולכים ביחד ברחוב, מחזיקים ידיים, כשהאבא שם את הילד על הכתפיים. מגיל 30 נורא רציתי ילדים, אבל זוגיות אף פעם לא הייתה בראש מעייניי".
מצד שני, לא בחרת להביא ילד לבד.
"נכון, כי כן היה לי חשוב שלילד שלי יהיה אבא. אני מאוד מאמינה שילד צריך שני הורים".
החברים ניבאו שחורות
כעבור תקופה סימון חזרה לעולם הדייטים. שנה לאחר מכן פגשה דרך אתר היכרויות את מוטי (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), בן זוגה הנוכחי, איש עסקים המבוגר ממנה בכשני עשורים, גרוש, אבא לילדים בוגרים וסבא. "העובדה שהוא היה סבא לא הטרידה אותי. הוא לא נראה סבא. הוא חתיך, גבר־גבר".
לסימון היה ברור שהיא רוצה עוד ילד, והיא לא היססה לומר את זה למוטי כבר בפגישתם הראשונה. "אמרתי לו שאני נורא רוצה שלילד שלי יהיו אח או אחות", היא אומרת. "היה לי חשוב להבהיר לו את הכוונות שלי כבר מהרגע הראשון. מוטי לא אמר שום דבר, והמשכנו לצאת. חודשיים אחרי, כבר התאהבתי בו עד כלות נשמתי. היה לי חשוב לבדוק מה הוא חושב בעניין ילדים וערכתי איתו שיחה. הוא אמר שהוא צריך לחשוב על זה, ובסופו של דבר אמר לי: 'תשמעי, אין סיכוי שאני מביא עוד ילד'".
הוא הסביר למה?
"היו לו כבר ילדים גדולים והוא לא רצה להישאב שוב לחיים האלה של ילדים קטנים.
אמרתי לו שאני צריכה זמן לחשוב, כשהמסקנה המתבקשת הייתה להיפרד ממנו. חברות שלי אמרו לי: 'גם ככה את יוצאת עם מישהו שמבוגר ממך ושיש לו נכדים. אם הוא לא מעוניין להביא איתך ילד, תיפרדי. חבל לך על הזמן'. אבל הבנתי שאני מאוד אוהבת אותו ושאני לא מוכנה לוותר. אני לא אישה סטנדרטית. צורת החשיבה שלי, העצמאות שלי, הרצון שלי לחופש, הרבה פעמים הלחיצו והרתיעו גברים. אמרתי לעצמי: 'הנה, פתאום מצאת גבר שמקבל את זה, שהתכונות האלה לא מלחיצות אותו, אלא להפך. האם שווה לך לאבד את זה?'
"בסופו של דבר באתי אליו ושאלתי אותו: 'אם אעשה ילד עם גבר אחר במסגרת הסכם, תהיה בסדר עם זה?' הוא אמר: 'אם זה מה שחשוב לך, אני אתמוך'. ברור שזה לא היה חלום חייו, אבל הוא הבהיר לי שהוא לא ימנע את זה ממני ולא ירצה להיפרד ממני בגלל זה".
איך הרגשת?
"הקלה עצומה. הבנתי שזו באמת הדרך הכי נכונה עבורי, ושמה שאני מחפשת בבן הזוג ובאבא של הילד שלי הוא לא בהכרח אותו דבר. אני רואה הרבה נשים שרוצות את סיפור האגדה של בן זוג ואבא וחוות תסכול עצום כשמשהו שם לא מתחבר. אבל אני כבר הבנתי באמצעות הבן הבכור שמודל כזה יכול לעבוד. שיכול להיות לי ילד ממישהו שאני בקשר מאוד חברי איתו, ושבמקביל יש לי מאהב.
"כשיש לך ילד עם בן הזוג שלך, את קצת מאבדת את הזוגיות. שניכם כל הזמן עסוקים בילד ומדברים על הילד. פה יש לי זוגיות כמו של רווקים, שעדיין מלאה תשוקה. אין בה את כל רשימת המטלות וההאשמות של 'תביא', 'תלך', 'למה לא הורדת', 'למה לא הסעת'. זו גם אחת הסיבות שאני ומוטי לא גרים ביחד. הוא גר בתל־אביב, אני גרה ברמת־גן, ושאלת המגורים המשותפים אף פעם לא עלתה בינינו. כשאנחנו נפגשים, זו בחירה בזוגיות כל פעם מחדש. מוטי הוא לא ספה. אני לא רואה אותו בגלל שהוא פשוט נמצא בבית. אני רואה אותו בגלל שאני רוצה".
כמה חודשים לאחר השיחה עם בן זוגה, סימון כבר יצאה לחיפוש אחר אב לילדה העתידי. "בהתחלה חשבתי להביא ילד עם מישהו סטרייט", היא מספרת. "נרשמתי לאתר של הורות משותפת, נפגשתי עם כמה בחורים וזה היה סיוט. הם היו הזויים. קל היה להבין למה הם לא מצאו בת זוג שהייתה מוכנה להביא איתם ילד. המפגשים האלה כל כך הלחיצו אותי, שחטפתי רגליים קרות. אמרתי לעצמי שאולי אני צריכה לחשוב על כל הרעיון מחדש".
אחרי שנה, כשיצר האמהוּת המשיך לגבור, סימון החליטה שוב לחפש פרטנר, אלא שהפעם בחרה לעשות זאת רק דרך חברים. "יום אחד חברה אמרה לי: 'תשמעי, יש איזו אמא מהכיתה של הבן שלי שעשתה ילד דרך הורות משותפת. שווה שתדברי איתה'. היא קישרה בינינו, ואותה אמא סיפרה לי שהיא הביאה ילד מגבר גיי שיש לו ידיד מקסים, גם הוא הומו, שמחפש פרטנרית. ככה הכרתי את ערן".
ערן הוא אבי בתה בת השלוש וחצי. "מהרגע הראשון הייתה בינינו כימיה נהדרת", סימון מספרת. "מיד קלטתי שהוא בחור רגיש, חכם, חברותי ואכפתי. אחרי שלוש פגישות כבר אמרנו: 'וואו, נראה שזה רציני'. התחלנו לצאת לדייטים לכל דבר. חשוב היה לי לדעת איך הוא מתמודד במצבים שונים. יצאנו ביחד לסרטים, למסעדות, אפילו נסענו פעם אחת לסוף שבוע בצפון. ההתנהלות הייתה כמו זוג לכל דבר, רק בלי הסקס".
הכרת לו את הבן שלך?
"ברור. חלק מהבירור היה לראות איך הוא מתפקד עם ילדים, וגם איך הוא מסתדר
עם הבן שלי, כי צריכה להיות ביניהם תקשורת טובה. הכרתי לו גם את מוטי, וכולם הסתדרו מצוין.
"אחרי שלי ולערן היה ברור שזה זה, חתמנו על חוזה. מעבר להסדרי ראייה, הוא כלל נושאים כמו חינוך, בריאות וכל דבר אפשרי אחר שיכולנו לחשוב עליו. שמונה חודשים אחרי שהכרנו התחלנו בהזרעות. נקלטתי כבר בניסיון השני".
איך התנהלה הזוגיות שלך עם מוטי בתקופת ההיריון?
"שלושת החודשים הראשונים בהחלט היו מאתגרים. סבלתי מבחילות קשות, ונורא חששתי שזה ישפיע על הקשר בינינו. אחרי הכל, לא הייתי בדיוק האישה הסקסית. אבל מוטי הפתיע לטובה. ההיריון לא הרתיע אותו והוא ידע להכיל אותי ואת כל הסיטואציה. הוא נתן לי ספייס כשהייתי צריכה, וכשהבטן התחילה לתפוח הוא אפילו נהג ללטף אותה".
איך המשפחות והחברים שלכם הגיבו לסיטואציה?
"למשפחה של מוטי לא הייתה בעיה. גם ההורים שלי לא התערבו. אני חושבת שהעברתי אותם כל כך הרבה דברים בחיים, שמבחינתם, עצם העובדה שאני חיה בישראל ומביאה להם נכדים זה מעולה. מובן שהרבה חברים שלי חשבו שזה מוזר וניבאו לי שחורות. אבל אני באמת הרגשתי שהקונסטלציה הזו הכי מתאימה לי. הרבה פעמים אני פוגשת נשים שמחכות עד שיגיע האביר על הסוס הלבן וסתם מבזבזות זמן יקר. מפליא אותי שלמרות שהעולם שלנו השתנה בכל כך הרבה תחומים, מודל המשפחה עדיין תקוע: צריך להתאהב, להתחתן ולהביא עם אותו בחור ילדים. ולא שהמודל הזה מוכיח את עצמו: תראי כמה גירושים וכמה בגידות יש. אנשים צריכים להבין שיש עוד הרבה צורות אחרות להקים משפחה. להפריד בין זוגיות ובין הבחור שמביאים איתו ילדים, בעיניי זו אפשרות נהדרת".
רק בהחלט לא משתלמת.
"נכון. אין ספק שכאשר אתה נמצא בתוך זוג אתה יותר עשיר. אם הייתי גרה עם מוטי או עם אבא של הילדים שלי, המצב הכלכלי שלי היה הרבה יותר טוב. אבל הבאתי את זה בחשבון וזה מחיר שאני מוכנה לשלם".
את לא נורמלית
מוטי וערן לא נכחו בחדר הלידה כאשר הביאה את בתה לעולם. "כמו עם הבן הבכור, הסכמתי שרק אחותי והמיילד יהיו בחדר. ערן הגיע לבית החולים, חיכה בחוץ, ומיד אחרי הלידה נכנס ופגש את התינוקת. היה לי חשוב שהגבר הראשון שהיא תראה יהיה אבא שלה. מוטי ראה אותי רק כשחזרתי הביתה. כשהוא ראה את התינוקת הוא ממש התרגש. יש ביניהם חיבור מאוד חזק. הוא משחק איתה, מקריא לה סיפורים. הם מאוד אוהבים אחד את השנייה".
למעשה הוא כמו אבא בשבילה. הוא נמצא בחייה מהיום הראשון.
"נכון, אבל מאוד ברור לה מי אבא שלה. ערן עדיין רואה אותה יותר ממוטי, ומוטי
גם לא נחווה אצלה בתור הדמות המטפלת. כשהיא אצלי, אני זו שמקלחת אותה, מאכילה אותה ומלבישה אותה. אין לה בלבול בעניין הזה".
בקיצור, אידיליה.
"ברור שלי ולמוטי היו קשיים בדרך, אבל אלה תמיד היו קשיים שקשורים לזוגיות, לא להיריון או לילדה", מדגישה סימון. "אחרי הלידה נפרדנו לחודשיים, אבל זה היה בגלל דברים שביני לבינו. כשחזרנו הוא אפילו אמר: 'איך אני יכול להיפרד מהבת המקסימה שלך?'".
הילדים שלך נמצאים חלק גדול מהזמן בשני בתים שונים.
"בהתחלה באמת היה לי קשה עם המחשבה הזו. בגלל זה, יום לפני שהם הולכים לאבות שלהם, אני מעדיפה שהבן יישאר בבית ולא ילך לחבר, כדי שלא יהיה בנתק מאחותו שלושה ימים ברציפות. אני מתנחמת בעובדה שיש ביניהם הפרש גילאים גדול, ושלכל אחד יש גם ככה עולם משלו".
הם לא מבולבלים מהסיטואציה?
"היא עדיין לא שואלת כלום, אבל הבן שאל הרבה שאלות בעבר. הוא רצה להבין למה אבא שלו לא גר איתנו, אחרי זה הוא שאל למה מוטי לא גר איתנו. אבא שלו גם הספיק להתחתן ולהביא לו אחים. אבל אני חושבת שמצבו טוב יותר מזה של ילד להורים גרושים, כי הוא נולד למציאות קיימת. הוא מעולם לא נאלץ להתמודד עם השבר והאובדן".
אז את אומרת שהילדים שלך לא יצאו מתוסבכים?
היא צוחקת: "הם בטוח יצאו מתוסבכים, אבל לאו דווקא בגלל הסיטואציה המשפחתית שלהם. הבן תמיד צוחק על הגישה הקיצונית שלי לבריאות ולתזונה. הוא אומר: 'את יודעת יותר מדי על אוכל. היה עדיף שהיית יודעת פחות והיינו אוכלים יותר'. יש לו אמא שבדרך כלל לא לוקחת אותו לרופא רגיל, אלא להומיאופת או מדקר. אני לא פשוטה להכלה".
שלושת הגברים בחייך נפגשים?
"כן. זה קורה בעיקר באירועים, ושלושתם מסתדרים מצוין. ביום ההולדת האחרון של הבן, כששלושתם עמדו ודיברו זה עם זה, חברה הביטה מהצד ואמרה לי: 'תראי מה יצרת'. הסתכלתי על שלושתם ונורא שמחתי. כשתכננתי להביא עוד ילד באמצעות הורות משותפת, אנשים אמרו לי: 'את לא נורמלית, זה יהיה נורא'. אבל אני תמיד ידעתי שהכל יהיה בסדר".
