לפני כארבעה חודשים התפרסמה ידיעה על מותו של פעוט בן שנה, שהגיע לבית החולים ברזילי באשקלון עם סיבוך של סוכרת, שלא טופל כיאות באינסולין. בחקירה התברר שאמו של הפעוט פנתה לעמוד פייסבוק המציע ייעוץ של רופאים ומומחים אחרים בתחום הבריאות. "התינוק שלי, בן שנה, נכנס השבוע לפעוטון", כתבה שם.
"אני לא יודעת אם יש קשר בין הדברים, אבל בשבוע האחרון הוא מתנהג מוזר בכל הקשור באוכל. שותה הרבה מאוד מים במהלך היום, נותן הרבה שתן. מצריך החלפת חיתול במהלך הלילה כי כולו ספוג בשתן. ממה זה נובע? האם אלה יכולים להיות תסמינים של סוכרת או שזו תקופת הסתגלות לגן?".
התזונאית מצוות העמוד ענתה לה: "זה מאפיין תקופת הסתגלות לגן. שימי לב אם שתייה זו הדרך שלו להירגע, נסי להציע מוצץ. ילדים בגיל הזה כבר מזהים היטב סביבה ואנשים מוכרים, לוקח להם זמן להסתגל". האם עשתה כדבריה והסוף ידוע.
לאחר בירור פרטי המקרה, משרד הבריאות מיהר להזהיר מהסתמכות בלעדית על התייעצות רפואית באינטרנט. זה לא חדש, רופאים רבים אינם אוהבים את מנהג המטופלים לחפש תשובות אצל "ד"ר גוגל". לטענתם, לציבור אין כלים לפענח את המידע או לסנן אותו. אבל קשה להתעלם מהעובדות: אם בעבר הרופא הכל־יכול החזיק בכל הידע, היום חלק מהמידע הרפואי חשוף ברשת. אפילו קופות החולים הבינו כי אינן יכולות להישאר מאחור והן מפעילות ייעוץ אינטרנטי וטלפוני.
לפני כשבוע התפרסם פוסט בעמוד הפייסבוק "חיסונים - בחירה מושכלת": "חברים יקרים, עצתכם: הגעתי עם תינוק יונק עם חום לבית חולים ורוצים לאשפז אותו ולתת לו אנטיביוטיקה. מה לעשות?". בתוך כמה שעות זכתה הפונה ל־44 עצות מגולשים: החל מ"אם הוא יונק, בשביל מה צריך אנטיביוטיקה?", דרך "בית חולים זה לא מקום טוב לתינוק" ועד "את לא מכירה את הגולשים. מדובר כאן על חיים של תינוק. דברי עם הרופאים".
האותיות הקטנות
קבלת ייעוץ רפואי באינטרנט או בטלפון נפוצה מאוד בשנים האחרונות בכל תחומי הרפואה. מקורות המידע הם מאמרים ברשת, אתרי מומחים דוגמת עמוד הפייסבוק הפופולרי "ילדוקטור" וקבוצות פייסבוק שבהן הורים מתייעצים עם הורים וגם מקבלים תמיכה רגשית. הורים רבים מבקשים מענה מ"חוכמת ההמונים" כאשר הם מרגישים שהטיפול שקיבלו מהרופא לא מספק, כשהם לא סומכים על האבחנה או כשהבעיה חוזרת למרות טיפול.
התייעצות ברשת היא בלתי נמנעת ואין סיבה להילחם בה. "זה כמו שבעלי כרכרות יתנגדו לנסיעה במכוניות", אומרת ד"ר יפה שיר־רז, חוקרת תקשורת סיכונים ובריאות באוניברסיטת חיפה. "אבל צריך לזכור שמאמרים באינטרנט הם גם דרך מקובלת של בעלי עסקים לקדם את עצמם. גם אם יש גילוי נאות של הכותב, לא תמיד הקוראים שמים לב לאותיות הקטנות".
עד כמה ההורים ביקורתיים כלפי מידע מקוון בנושאי בריאות ילדים? זה נושא עבודת הדוקטורט של נעמה אפל־דורון, מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת תל־אביב. היא הגיעה לתחום כשהפכה לאם. כמו כולן היא חיפשה מידע על תינוקות ברשת ונתקלה בכתבות שנראו לה מהימנות, אך בחינה מעמיקה שלהן הובילה אותה למסקנה שהן ממומנות. אפל־דורון: "היום דורשים מאיתנו להיות הורים מושלמים ולדעת הכל, אבל אין לנו עם מי להתייעץ. לוואקום הזה נכנס האינטרנט, שזמין 24/7. אם באמצע הלילה לילד יש 40 מעלות חום, והרופא לא נגיש – הדרך הכי קלה היא לפנות לרשת. הבעיה היא שהמידע ברשת לא תמיד מהימן. יש אינטרסים מסחריים ולא לכל קורא יש עין ביקורתית. למשל, נתקלתי בכתבה על טיפול בשלשולים, שבה מומלץ להשתמש במוצרים מסוימים. במבט שני ראיתי את הכיתוב 'בשיתוף סופר־פארם'. גם המרואיינת הייתה רוקחת בסופר־פארם. מרבית האנשים לא מקדישים לכך תשומת לב, אבל ברור שיש כאן אינטרס למכור מוצרים מסוימים. יש דרכים אחרות לטיפול בבעיה שלא מוזכרות בכתבה".
האם הורים שמחפשים מידע ברשת הם חסרי אחריות?
ד"ר שיר רז: "בעיניי, אלה דווקא ההורים האחראים ביותר. אני ועמיתיי – נתן וולטר, ד"ר אשרת ששוני־בר לב, ד"ר ענת גסר־אדלסבורג ושירה רוזנבלט – בדקנו את תהליך קבלת ההחלטות של הורים בעד ונגד מתן חיסונים. מצאנו ש'הורים הססני חיסונים' קוראים הרבה יותר מחקרים מדעיים ומקיימים דיונים וויכוחים ערים יותר במשפחה, לעומת הורים התומכים בחיסונים או מתנגדים להם קטגורית".
תפסיקו להסתיר מאיתנו
סוגיית החיסונים נבדקה גם בסקר שנערך בעבור איגוד רופאי הילדים, ולפיו חלה ירידה באמון של הורים בהמלצות שקיבלו עליהם. במגזר היהודי שיעור ההורים שנותנים אמון רב או רב מאוד בהמלצות על חיסונים ירד מ־79% ל־72%, ובמגזר הערבי מ־97% ל־75%. עוד נמצא כי כ־60% מההורים נחשפו לאחרונה למידע שלפיו חיסונים עלולים להזיק לבריאות הילדים – עלייה של כ־10% מהסקר הקודם.
עמוד הפייסבוק "חיסונים – בחירה מושכלת", שנפתח ב־2013 כחלק מהמאבק לשקיפות על חיסון הפוליו, נהפך לקבוצה שבה כ־20 אלף הורים מתייעצים על בעיות רפואיות שונות. שירי גורמן, מקימת העמוד, סבורה שאובדן האמון במערכת נובע מחוסר שקיפות. כדוגמה היא מביאה את הטיפול בחיסון נגד צהבת B. "בארץ פורסם על ריקול (החזרה יזומה מהשוק, דב"ג) של החיסון הניתן ליילודים, בלי לפרט מדוע. באותו זמן בסניף החברה בסינגפור הודו כי הריקול הוא בעקבות חשש לזיהום. בישראל לא חשבו שהורים יקישו בגוגל על שמה של חברת התרופות וייחשפו למידע. אלה שעשו זאת הרגישו מרומים. הציבור מאבד אמון ברשויות – והן צריכות לשנות את התנהלותן", היא מתריעה.
אובדן האמון לא נוגע רק לחיסונים, אלא גם לטיפול שגרתי בבעיות רפואיות קלות. לדברי טל קבסה, מייסדת "מאמאי", מרכז רפואה הוליסטית לילדים – העומס על רופאי הילדים במערכת הציבורית גורם לתורים ארוכים, המתנה ממושכת וטיפול קצר יחסית. הורים חשים שמגיע להם ולילדיהם יותר. "פעם היה רופא משפחה שהכיר וליווה את המשפחה הרבה שנים וזה עזר לו לתת מענה. היום ההמון מחפש תשובות במקומות אחרים", היא אומרת. "פנייה לרשת ושיתוף אחרים נותנים להורים תחושה שהם פועלים למען הילדים. זה מחפה מעט על תחושת חוסר האונים שלהם".
