בסוף הצגת הפרימיירה של "מצחיקונת", אל מול תשואות הקהל ההמום, מיה דגן הזילה דמעה. אחרי שלוש השתחוויות, כשהקהל – שעמד על רגליו דקות ארוכות והריע לה – החל להתפזר, היא קראה לעברו: "רגע, אל תלכו, לא בא לי שזה ייגמר".
שבוע אחר כך, בבית הקפה השכונתי שלה בנווה־צדק בתל־אביב, נראה שהיא עדיין נרגשת. "כל החיים חיכיתי לרגע הזה ולא אשכח אותו בחיים", היא אומרת. "זה היה הרגע שאליו התנקז הכל. אני לא עובדת בשביל מחיאות הכפיים, אבל זה בעצם התגמול האמיתי. הקהל נתן לי את החותמת הסופית לכך שלא רק אני נהניתי".
עלילת המחזמר מבוססת על סיפורה האמיתי של פאני ברייס, נערה יהודייה מוכשרת ומצחיקה, שלא ענתה לקריטריון היופי של תקופתה, שנות ה־20 של המאה הקודמת, אבל זה לא מנע ממנה להאמין בעצמה, ובסופו של דבר הפכה לכוכבת־על. אין הרבה שחקניות ישראליות שיכולות לשחק את ברייס כמו דגן, ובטח לא להיכנס לנעליה הגדולות של ברברה סטרייסנד, שזכתה באוסקר על העיבוד הקולנועי ל"מצחיקונת".
זאת הסיבה שבתיאטרון הקאמרי ליהקו אותה לתפקיד למרות השתייכותה לתיאטרון בית ליסין, ועל אף שהליהוק הזה גרר הטחת האשמות וחילופי מסמכים מעורכי דין.
לפני הפרמיירה סיפרה דגן מול מצלמות ערוץ 2, שהיא מרגישה ש"אנשים יושבים ומחכים לי בפינה שזה יקרוס". אבל לא היה לה מה לדאוג, רוב הביקורות היללו את המשחק ואת השירה שלה. "מעבר לביקורות מצוינות, כאלה שלא קיבלתי בחיים, היו גם כאלה שלא אהבו, וגם זה טוב מבחינתי", היא אומרת. "מי שלא אהב את ההצגה, לו יש בעיה, לא לי. יש לו כנראה בעיות נפשיות קשות וכדאי שיטפל בעצמו", היא צוחקת.
אני ממש זוכרת שלפני 20 שנה טחנתי לצדי את הראש, אמרתי לו: 'אני אהיה כוכבת', והוא הסתכל עליי ואמר: 'לא נראה לי. זה לא יקרה'. עכשיו הוא מזכיר לי את זה ואנחנו צוחקים".
לי זה דווקא נשמע מאוד עצוב.
"כן, זה נכון. כל חיי אני זוכרת את עצמי כלא מספיק יפה, לא מספיק חכמה, תמיד הסתכלתי על אחרים ורציתי להיות הם. הייתי ממש מחקה התנהגויות של אנשים אחרים, מדברת כמוהם, מתלבשת כמוהם, תמיד רציתי להיות מישהו אחר. חשבתי שמי שזה לא יהיה, יהיה יותר טוב ממני".
תקציר הפרקים הקודמים:
דגן (41) קיבלה הצעה מהקאמרי לככב ב"מצחיקונת", ולשם כך ביקשה לצאת לחופשה של שנתיים מבית ליסין. אחרי 17 שנה, מאז נקטפה כפרח משחק לתפקיד משני במחזמר "שיקגו", בכיכובה של ריטה, עברה הכוכבת הגדולה של התיאטרון, שנחשבת לבת טיפוחיה של ציפי פינס, מנכ"לית בית ליסין, אל המתחרים.
"הופתענו לגלות שמיה דגן חתמה על הסכם מול התיאטרון הקאמרי מבלי ליידע את הנהלת תיאטרון בית ליסין, זאת בזמן שהיא מחויבת בחוזה לתיאטרון שלנו, להצגה 'אילוף הסוררת', שהופקה במיוחד עבורה", אמרה פינס בריאיון ליואב בירנברג ב"ידיעות אחרונות". "אדון נעם סמל (מנכ"ל הקאמרי היוצא) מיהר להחתים את מיה דגן, למרות שידע על התחייבותה לבית ליסין. היה מקום לצפות משניהם שיתנהלו בצורה מקצועית והוגנת".
דגן, מצדה, טוענת שהכל נעשה בשקיפות מלאה ושמדובר ב"חופשת השאלה", שבסיומה התכוונה לחזור לבית ליסין.
"הסיפור הזה ממש הזוי", אומרת דגן, "לא יודעת איך נקלעתי לזה. ההאשמות הקשות האלה נפלו עליי כרעם ביום בהיר. מה אני אגיד לך, עולם התיאטרון הוא עולם מלא יצרים. האמת היא שהייתי אמורה לעשות את התפקיד בהבימה, ציפי נתנה את ברכתה, וכשההפקה עברה לקאמרי (כי בהבימה התמהמהו ואיבדו את הזכויות, ד"ח) היה לי ברור שאני עוברת איתה. הסוכן שלי, בועז בן ציון, נפגש עם ציפי ועם נעם סמל, הם סגרו את העניינים, הודיעו בזמן, יש סמסים, יש מיילים, היא ידעה מהכל, ופתאום היא המומה ונפגעה. גם להגיד שאני ביקשתי להעלות את 'אילוף הסוררת' זה לא נכון. הרמתי גבה כששמעתי את זה".
לא הייתן רק עובד־מעביד, הייתן חברות. אולי בגלל זה היא נפגעה?
"בדיוק בגלל זה הייתי המומה. ציפיתי ממנה לפרגן לי את זה, היא ידעה שזה חלום חיי. היא אמרה לי לא פעם: 'מיה, אלו השנים שלך לעשות תפקידים טובים, להכות בברזל. לכי, תעשי ותחזרי. ותביאי איתך עוד קהל לבית ליסין'. אבל היא בחרה אחרת, וגם זה בסדר".
יצא לך לפגוש אותה מאז?
"פגשתי אותה במקרה מחוץ לתיאטרון, ניגשתי ואמרתי לה 'היי' והיא לא ענתה. אמרתי לה: 'נו, ציפי, הרי אנחנו ניפגש מתישהו', ולא. פשוט התעלמה".
היה לך קשה לאבד אותה בתור חברה?
"היה לי קשה שהיא נפגעה אישית, אבל זה כבר מאחוריי ואני לא רוצה לפגוע בה. אני מאוד אוהבת אותה ותמיד אוהב אותה".
- ציפי פינס בחרה שלא להגיב לדברים.
- מה גרם לה להתאהב בבן זוגה ערן פפר?
- איך יצאה מהמשבר הבריאותי אליו נקלעה לאחר לידת בתה אמליה?
- ומה היא מקווה שיקרה ביחסיה עם "בית ליסין"
הראיון המלא בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
