כבר 15 שנה שאריאל גולדמן (38), אב לתשעה ילדים (מגיל שנה כמעט עד 13), מהיישוב הדתי גבעות שבשומרון, מאוהב באשתו ואם ילדיו, נעמי – ומעיד על עצמו שהוא אוהב אותה יותר ויותר בכל שנה. איך הוא עושה את זה? יש לו, לדבריו, מתכון סודי לעניין, שאותו הוא מלמד בסדנה שלו, המיועדת לזוגות דתיים ועוסקת באינטימיות רגשית וגופנית.
כן, קראתם נכון. גולדמן מתחבר למהפכה השקטה שעובר בשנים האחרונות הציבור הדתי בישראל בכל מה שנוגע למקומה של האהבה בחיי הזוגיות: לא עוד זיווג רק לשם שמיים וקדושת המשפחה, אלא גם רצון לחברות והדדיות, וגם להנאה ממין ללא קשר למצוות פרו ורבו.
רוב הצעירים הדתיים גדלו למציאות פתוחה יחסית, עם גישה חופשית למידע ליברלי, אבל משהו בחינוך ובסביבה שבה צמחו הוליד סוג מיוחד של פער מידע: מצד אחד - השיח המודרני שהם קולטים מאמצעי התקשורת, מצד שני - השיח ההלכתי השמרני. לתוך הפער הזה נכנסים גולדמן ומדריכים נוספים, שמנסים לעשות סדר בבלגן.
"בסדנה שלי אני מנסה להעביר לאנשים כמה קסם יש באהבה, ושגם הם יוכלו ליהנות
מכל הטוב הזה אם רק יאפשרו לעצמם לאהוב אחד את השנייה בלי מחסומים. אני עצמי עברתי המון סדנאות רק בשביל למצוא את החוויה ואת האושר שבזוגיות הנשחקת, וגיליתי שהאהבה תמיד קיימת, שהיא לא נעלמת, רק שצריך להפסיק לדבר עליה ופשוט להרגיש אותה," הוא מסביר.
איך אתה מתגבר על המחסומים האלה, בקרב ציבור שמחשיב את האינטימיות לנושא שהצניעות יפה לו?
"זה באמת משהו חדשני אצלנו, אבל כיום הציבור שלנו הרבה יותר פתוח לזה. בתקופה שבה הייתי בתיכון זה היה טאבו, כיום הנוער מדבר אחרת. נער ונערה מגיעים כיום לנישואים עם ציפיות אחרות ממה שהיה פעם, עם פתיחות רגשית וגופנית, וזה מבחינתי החידוש. אני רוצה להחזיר לזוגות את הסיבה שבגללה הם ביחד: כי נעים להם וטוב להם."
במילים אחרות: לעבוד על הזוגיות.
"אני לא אוהב את הביטוי 'לעבוד על הזוגיות'. זוגיות זו לא עבודה, זו דרך חיים, יותר נכון, זוגיות היא החיים."
זו לא רק סמנטיקה?
"אולי זו רק סמנטיקה אבל הסמנטיקה היא משמעותית. השיח הזוגי חשוב, ומילים מולידות מציאות."
איך אנשים מגיבים לרעיון הסדנה?
"הנשים מתלהבות, הגברים פחות. הרבה נשים באות אליי ואומרות: 'הייתי באה, אבל בעלי לא יסכים'. לגברים יש רתיעה מלדבר על רגשות. אז אני אומר לאישה כזאת: 'קודם כל, ברוך השם, יש לך בעל בריא'
"לא לכל הזוגות ולא בכל שלב זה מתאים. הרבה גברים שעברו אצלי את הסדנה אמרו לי: 'חשבתי שאני לא מתאים לזה, אבל ממש נהניתי - ויש זוגות שבאים לא רק בקטע הטיפולי, אלא להעביר ערב בכיף, למען ההנאה."
אז מה אתה מציע להם לעשות נגד השחיקה בחיי הנישואים?
"במקום לדבר על שחיקה ועל מה לא בסדר, פשוט לשבת אחד מול השני, להסתכל זה
לזו בעיניים ולהגיד מילה טובה. לפעמים מילה טובה עושה את ההבדל. אפשר להעביר כל מסר אם מורידים את השיפוטיות והתוכחה. אישה יכולה להשיג המון מגבר, אם היא תיצור דו-שיח שלא מאיים עליו, ולהפך."
אבל לפעמים יש כעס שרוצה לפרוץ. האם לוותר על הכעס?
"לא תמיד אפשר לוותר על הכעס, אבל שנייה לפני שאת מתפרצת, תחשבי רגע למה בחרת באיש הזה, מה היה בו אז ששבה את לבך. אני מבטיח לך שזה יוריד את מפלס הכעס ויאפשר לך פשוט לדבר אליו, לא להתפרץ. עבדתי בעבר בחינוך המיוחד, וקרה שישבתי עם ילד, הסברתי לו משהו 15 פעם והוא לא קלט. אני מודה שלא פעם התעצבנתי, אבל אז אמרתי לעצמי: 'בשביל זה הוא בחינוך מיוחד', ובבת אחת הכעס ירד. אני מציע שכל אחד מאיתנו יבין מה הקושי של בן הזוג שלו, וברגע שהוא יבין שבן הזוג שלו פשוט לא קולט, מפלס הכעס יצנח."
אילו קשיים חווים זוגות דתיים, שלא קיימים בקרב חילונים?
"בגדול אין הבדל, זוגיות זו זוגיות, אבל אינטואיטיבית אני יכול להגיד, שאצל זוגות דתיים הנושא של ערך המשפחה וקדושת המשפחה חזק יותר, ויש הירתמות להשקיע בזה כי זה חשוב גם מבחינה דתית. מצד שני, הקטע של ההנאה הפיזית, אהבת המגע, ואני לא מדבר רק על מיניות, אלא אפילו על מחווה של צ'פחה קטנה, של נגיעה אחת רכה, שם הדתיים לא נמצאים במקום טוב לעומת החילוניים. יש להם רתיעה ממגע, הקישור בין מגע למיניות הרבה פעמים מבלבל אותם."
עוד ועוד ילדים
את כל התובנות שצבר במהלך חייו מיישם גולדמן בהצלחה רבה בזוגיות הפרטית שלו עם נעמי (37). הם הכירו כשהיא הייתה סטודנטית לקרמיקה ב"בצלאל" והוא היה תלמיד ישיבה בירושלים. הוא שמע עליה מחבר שלמד איתו בישיבה, שהחל לצאת איתה. מהסיפורים של החבר הרגיש איך הוא מתאהב בה עוד לפני שראה אותה, וכשהיא והחבר נפרדו, הוא ביקש את רשותו ליצור איתה קשר.
"קלטתי ששום דבר רגשי לא קרה ביניהם, אז ביקשתי שיכיר לי אותה והוא שמח מאוד. לא ראיתי אותה, אבל מהסיפורים היא נשמעה לי אישה לעניין ורציתי מאוד להכיר אותה. מתברר שצדקתי, זה עובד עד היום."
הוא נולד בנתניה, בן אמצעי למשפחה חילונית-מסורתית עם שלושה ילדים. "אבא שלי חילוני, אמא שלי קצת דתייה, ולכן הוחלט שאני אלמד בבית ספר ממלכתי-דתי. בהתחלה הטלוויזיה הייתה פתוחה בשבת, אבל באיזשהו שלב הם הבינו שהם לא יכולים לבלבל את הילד, אז כיבו אותה, ומאז הלכתי והתחזקתי," הוא מספר.
אריאל ונעמי גרים בקרוואן קטן בגבעות, יישוב קהילתי בגוש עציון, שם הם מנהלים
גן ילדים. "נעמי היא קרמיקאית שלא ממש הצליחה להתפרנס מזה, אז מובן שלא שלחנו את הילדים לגנים, היא נשארה איתם בבית, לאט-לאט הצטרפו עוד ילדים, וככה נוצר הגן. אני הייתי מחנך בבית ספר יסודי, וכשהגן גדל עזבתי והצטרפתי אליה."
מהי חלוקת התפקידים ביניכם בגן?
"באופן טבעי היא יותר האמא ואני יותר האבא. היא מפעילה ומספרת יותר, אני יותר בצד הטכני: מבשל, מנקה, אבל גם מפעיל אותם. אני מנגן להם בגיטרה."
ואחרי הגן אתם חוזרים לגן הפרטי בבית. תשעה ילדים, לא קשה?
"זה כיף אדיר. אמנם אנחנו נשברים על בסיס יומיומי, אבל זה תענוג לא נורמלי. אם לא הייתי עוצר את אשתי, היא הייתה רוצה עוד."
איך עובדים על הזוגיות אחרי שנים של שחיקה, משכנתה ותשעה ילדים?
"לא עובדים על הזוגיות, אלא בדיוק להפך: זורמים איתה. צריך להקדיש זמן לחוויות משותפות, לתקשורת. אנחנו מדברים המון, מתקשרים ומרגישים אחד את השני."
מי יוזם את התקשורת ביניכם?
"אצלנו אין את חלוקת התפקידים הקלאסית, אני הוא מי שאחראי על האנרגיה הרגשית בקשר. אמנם אני פחות בן אדם של מחוות כמו פרחים או שוקולד, אבל אני תמיד יוזם שיחה, לוקח אותה לסיבוב ושואל מה שלומה, אם היא לא שואלת בחזרה אני לא נעלב, אלא מבקש ממנה: 'תשאלי אותי מה שלומי'" .
מאחורי הפרגוד
בנוסף להיותו גנן לילדים הוא גם קואוצ'ר לנישואים ("הבעיה הכי גדולה במגזר הדתי-לאומי כיום היא רווקות מאוחרת") וגם עוסק בטיפולים אנרגטיים כמו מדיטציות והילינג, שאותם הוא משלב בסדנאות שלו. הסדנה, שנמשכת כשלוש שעות (ועולה 150 שקל לזוג), מתנהלת בתאים אישיים, מאחורי פרגודים, כשהזוגות מוסתרים מעין כל.
איך זה מתנהל? בתחילה יושבים כולם יחד, אריאל שר ומנגן בגיטרה ("כדי להיכנס לאווירה"), אחר כך עושים קצת מדיטציה ("כדי להירגע ולהשתחרר"), ולבסוף יושבים בני הזוג מאחורי הפרגוד והוא מנחה ומדריך אותם בקולו, עד למגע הפיזי ביניהם, שמפיל לדבריו את המחיצות ומפוגג את הכעסים. "בשלב הזה איאפשר לברוח לשום מקום. אחרי המדיטציה כולם נכנסים למצב רוח של פיוס ורצון לתקשר ולגעת אחד בשני," הוא מסביר.
כאדם דתי, לא מפריע לך מה קורה מאחורי הפרגוד?
"בגלל שאני מכוון למגע, אני מודה שעולה אצלי מדי פעם השאלה איך אני עם זה, אבל בפועל אני פה כדי לעשות לאנשים טוב, שיעשו מה שמתאים להם ומה שבא להם. אני לא חלק מזה, בהגדרה אני תופס מזה מרחק" .
מי הם הזוגות שבאים לסדנאות שלך?
"זוגות שחווים קשיים בזוגיות, אבל עדיין לא במשבר. זוגות שנמצאים במשבר, זה כבר לא מתאים להם. אני פונה לזוגות שרוצים לשמור על התא הזוגי, שעדיין יש ביניהם אהבה אבל הם כבר לא רואים אותה, ואני אומר להם - הדבר הטוב קיים, אתם רק צריכים לחזור לשם.
"מי שבא, בא עם רצון טוב, אבל יש פער מובנה בין גבר ואישה, ובגלל שזה רגשי,
יש לפער הזה נטייה להתנפח. אני מוריד את האוויר מהבלון הזה, מראה להם שהפער לא כל כך גדול, שקל מאוד לצאת מהמקום הזה, ריך רק להסתכל אחד לשני בעיניים ולתקשר."
מה הבעיה הכי גדולה שיש לזוגות דתיים בנוגע לקשר ביניהם?
"ציפיות שאינן מחוברות למציאות, וזו בעיה לא רק של זוגות דתיים, אלא של זוגות בכלל. אני אומר לנשים: את בחרת בו, סימן שקרה שם משהו שהיה משמעותי מאוד בשבילך, אז תחזרי לנקודה הזאת. הוא לא השתנה באמת, זה רק את שרוצה אותו אחרת, ואני מציע לך לחזור לחוויה הראשונית הזאת."
אז להנמיך ציפיות?
"אני מאוד לא אוהב את המושג 'להנמיך ציפיות'. 'להנמיך ציפיות' זה לוותר, ואלה מושגים שאני לא אוהב להשתמש בהם."
מה הטיפ הכי חשוב שיש לך לשימור האהבה?
"שהגבר לא יתייחס אל אשתו כאל אובייקט מיני, ושהאישה לא תתייחס אל בעלה בתור אובייקט רגשי."
למה, בעצם, נשים רוצות לשנות את הגבר אחרי שבחרו בו?
"נגיד שמישהי בחרה במישהו שנתן לה ביטחון אישי. אחרי כמה שנים הביטחון הזה כל כך הוטמע בה, שלתחושתה אין לה כבר צורך בביטחון אישי, זה לא משהו שחסר לה. אבל זה עדיין שם, זה עדיין אצלו, וככל שהוא נותן לה את זה יותר, היא פחות מרגישה את החסך הזה, ומתחילה להרגיש חסכים אחרים שהוא לא יכול לתת לה, כי אין לו אותם. תביני את זה, תביני את הכל."
