שרון רביב, מיטל קארה פוליאק, רויטל גיל ואיריס ברק החליטו לוותר על חופשת הלידה (או לנצל רק את חלקה) והשאירו את התינוק לבן הזוג או למטפלת. לא, אין להן ייסורי מצפון והן גם לא חשות צורך להתנצל על כך שההחלטה הפרטית שלהן עלולה לפגוע בכל האמהות.
שרון רביב לא לקחה אפילו יום אחד של חופש
כבר מבית החולים, יום לאחר שילדה את ילדה השלישי, חזרה שרון רביב לעניינים. "עבדתי אז בחברת סטארט־אפ בינלאומית בתפקיד בכיר מאוד, הייתי אחראית גם על האדמיניסטרציה וגם על ענייני הכספים, והרגשתי שיש לי אחריות גדולה. במקום להתחיל ללמד אנשים אחרים מה לעשות, העדפתי כבר לעשות את הדברים בעצמי דרך הטלפון והמחשב".
לא נסחפת קצת?
"הייתי מכורה לעבודה בצורה קצת מוגזמת אולי, אבל הרגשתי חשובה וחיונית מאוד, לא הייתה מישהי במשרה בכירה ממני".
רביב, בת 43 מכפר ורבורג, היא אם לשלושה, שהקימה לאחרונה עסק עצמאי לייעוץ ואימון לעולם העבודה בשם Alltogether. כשנולדו שני ילדיה הראשונים יצאה לחופשת לידה, כמקובל, אבל לא ממש אהבה את זה. לכן, בפעם השלישית החליטה לוותר על פסק הזמן, מתוך תחושה שדווקא חזרה מהירה מאוד לשגרה מתאימה לה הרבה יותר.
"כשיצאתי לחופשות לידה בעבר הרגשתי נורא, מוחלשת ומנותקת. גם כשחזרתי לעבודה התקשיתי להשתלב. הרגשתי שהחופשה ממש פגעה בחדות שלי, בזיכרון, בהבנה, ביכולת שלי להיות בעניינים. זה היה ממש טראומטי. זכרתי את חופשות הלידה שלי כתקופה מתסכלת, משתקת וחסרת אדרנלין".
לא הרגשת צורך במנוחה? תינוק שזה עתה נולד יכול להיות תובעני מאוד.
"אני מבינה אמהות שמרגישות שכל מה שהן רוצות זה לקחת פסק זמן מהעבודה ולהיות בתקופה הזו רק עם התינוק. לי זה ממש לא התאים. הרגשתי שיציאה לחופשה ממושכת תצריך אותי להתחיל הכל מחדש, כאילו איבדתי את המעמד והידע שבניתי. העדפתי להמשיך לעבוד - עבדתי לא מעט מהבית גם מול לקוחות בחו"ל, לא חלקתי את האחריות שלי, הרגשתי שאני חיה ונושמת".
איך הסתדרת?
"מאחר שכבר גידלתי שני ילדים, הייתי אמא מנוסה ולקחתי הכל בפרופורציות. הכנסתי את התינוק מיד לסדר יום, לא רצתי איתו מעיסוי תינוקות לג'ימבורי, כמו בשתי הלידות הקודמות. עבדתי מהבית וקיבלתי עזרה מבעלי ומהסבתות. אם היו לי ייסורי מצפון זה רק היה כלפי עצמי, על כך שאני עובדת על חשבון המנוחה ושעות הפנאי שיכלו להיות לי".
איך קיבלו את זה בעבודה?
"חשבו שמשהו לא בסדר איתי, שאני מגזימה שאני לא מוכנה להניח ולקחת פסק זמן. כל הזמן אמרו לי 'יאללה, תעזבי כבר את המחשב, התינוק שלך בטח צריך אותך'. גם המשפחה הכי קרובה אמרה לי, 'לכי תטפלי בבן שלך'. אבל אני ידעתי שהוא בידיים טובות".
הרגשת שזה מה שמצפים ממך?
"ממש לא. לא עשיתי שום דבר שלא רציתי. גם בדיעבד אני עדיין חושבת שזה היה נכון להישאר בעניינים".
היית מייעצת לנשים אחרות לנהוג כמוך?
"לי זה היה נכון, אבל שלא תטעי, עוד לא נולד הבוס שיעריך את זה באמת. זה לא שהעלו אותי על נס, זה קצת נלקח כמובן מאליו וכמובן, לא קיבלתי שכר על התקופה הזו".
מיטל קארה פוליאק חזרה לעבוד אחרי 3 שבועות
את חופשת הלידה הראשונה מיצתה מיטל קארה פוליאק עד תומה. כשנולד בנה השני החליטה לחזור לעבודה אחרי שלושה שבועות בלבד. "כן, היו מבטים ביקורתיים מהסביבה", היא אומרת. "לקוחות שעבדתי איתם לא הבינו מה אני עושה שם ולמה אני לא בבית עם התינוק. למזלי, אני לא ממש מתרגשת מביקורת, אני רגילה לעשות מה שאני חושבת שנכון, ולא מה שאחרים חושבים".
את הטיפול בתינוק היא חלקה עם מטפלת, ולא, היא לא מתחרטת. העבודה שלה היא מקור להנאה ולסיפוק עצומים, והיא חשבה שהבחירה הנכונה עבורה היא לא לקחת פסק זמן ממושך מהחלק החשוב מאוד הזה בחייה.
קארה פוליאק היא יועצת ארגונית ובעלת חברת השמה, למדה מדעי ההתנהגות וייעוץ ופיתוח ארגוני ומשמשת עוזרת הוראה במסלול האקדמי של המכללה למינהל. לדבריה, אנחנו חיים בעידן שבו כל המוסכמות הנוגעות לאורח החיים שלנו משתנות, וכחלק מזה, גם נשים מעזות לחשוב אחרת. בעיניה, ההנחה שאישה אחרי לידה זקוקה לתקופה של מספר חודשים למנוחה והתאוששות וכי הרך הנולד חייב לבלות את הימים האלה בחיק אמו, היא לא יותר ממוסכמה חברתית, שמתאימה רק לחלק מהנשים.
בספרה "אנשי המחר" כותבת קארה פוליאק על האופן שבו אורח החיים שלנו עתיד להשתנות בעשורים הקרובים בכל התחומים, החל בזוגיות ומיניות וכלה בעבודה וקריירה. אלה שינויים שנולדו בהשפעת האינטרנט, בשל העובדה שמידע רב זמין לכולם באופן ישיר ללא תיווך מומחים ושהעולם הפך מחובר וקטן, וקל לנו לתקשר ולמצוא אנשים בעלי ערכים ושאיפות דומים לשלנו. לצורך כתיבת הספר היא ראיינה עשרות אנשים שחיים כבר היום בצורות חיים שנוגדות את המוסכמות המקובלות בחברה, והיא משוכנעת שהשינויים שהם מייצגים יהיו בקרוב מאוד מנת חלקנו.
"נשים היום מחוברות יותר לעצמן ומרגישות שהן יכולות לעשות מה שנכון עבורן, גם אם זה לחזור אחרי שבועות בודדים לעבודה ולהשאיר את הילד אצל מטפלת".
ומה עם צורכי הילד?
"גם בתחום המשפחה קורה בתקופה שלנו משהו מעניין מאוד - להבדיל מהעשורים האחרונים שבהם הילדים היו במוקד והמשפחה נדרשה להתארגן כדי לספק את צורכי הילד, היום הפוקוס הוא גם על צורכי ההורים, ואנשים מגלים את האמת במשפט 'ילדים מאושרים הם ילדיהם של הורים מאושרים'".
ואמא מאושרת היא אמא שחזרה לעבודה כמה שיותר מהר?
"לא. אמא מאושרת היא אמא שבנתה את המשפחה והחיים שלה בסגנון שמתאים לה, שיש לה לגיטימציה לבחור אם להישאר בבית או לעבוד, בהתאם לאורח החיים שהיא רוצה בו. אני חזרתי לעבודה אחרי שלושה שבועות כי טיפסתי על הקירות בבית, היה לי ברור שזה בדיוק מה שמתאים לי".
רויטל גיל ניצלה רק מחצית מחופשת הלידה שלה
רויטל גיל, בת 40 מירושלים, היא עורכת תוכן באתר משרד הבריאות, שהחליטה לחזור לעבודה שמונה שבועות אחרי הלידה, ולחלוק את יתרת החופשה עם בן זוגה, גדי פנחסי, איש הייטק. "קיבלנו את ההחלטה הזו עוד לפני שילדתי. זה נראה לנו הכי טבעי בעולם. אנחנו חולקים את ההורות, וברור שגם הוא כאבא צריך זמן לבונדינג עם התינוק החדש שלו".
לא הרגשת שאת מוותרת על משהו שאולי חיוני לך כמי שעברה לידה?
"ממש לא. האפשרות לקחת פסק זמן עם התינוק היא לא פריבילגיה שצריכה להיות שמורה רק לאמהות, זה משהו שבאופן טבעי גם האב צריך ורוצה לקחת בו חלק. הרגשתי שבמקרה שלי מספיק לי פחות זמן מהמקסימום שיכולתי לקחת, ושגם לו מגיע".
היו ייסורי מצפון?
"אילו אנשים זרים היו מטפלים בתינוק שלי בטח היה לי קשה, אבל על בעלי, אבי התינוק, אני סומכת ב־100%. לא הרגשתי לרגע שוויתרתי על משהו אלא שחלקתי אותו עם השותף הטבעי שלי".
ההחלטה שלך עלולה ליצור לחץ על נשים אחרות לנהוג כמוך ולגרום למעסיקים לצפות להתנהגות דומה מעובדות נוספות.
"בעיניי זה צריך להיות הסטנדרט. כל אישה יכולה לפי החוק לחלוק את דמי הלידה עם בן הזוג. את ארבעת השבועות הראשונים האישה חייבת לקחת, ואחר כך אפשר לחלוק. בלידה הראשונה שלי הייתי בחופש שני שליש מהזמן, ובעלי - שליש, בלידה השנייה כבר חלקנו חצי־חצי".
איריס ברק חזרה לעבוד אחרי חודש
איריס ברק, בת 52 מהרצליה, היא היום מורה לפילאטיס. הקריירה המגוונת שלה כוללת תואר בהנדסת מכונות ותקופות ארוכות בתפקידי ניהול בכירים בחברות כמו "נשואה" ו"פרטנר", אבל בנותיה (היום בנות 25 ו־22) נולדו כשהייתה מאמנת נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית. ברק, שהייתה אז בעצמה מתעמלת מחוננת, אומרת שההריונות והלידות עברו עליה בקלות רבה ("יום לפני הלידה עוד עשיתי שפגט") ושהמעורבות והקשר העמוק שלה עם המתעמלות שאימנה חייבו אותה לחזור לעבודה זמן קצר אחרי הלידה.
"הבת הבכורה שלי הייתה בת חודש וחצי כשליוויתי מתעמלת שלי לתחרות בינלאומית בחו"ל. לא הייתה ברירה, ידעתי שאני חייבת לנסוע, אז שמתי את הילדה אצל הסבתא שלה בקיבוץ לשבועיים".
לא היה קשה?
"לא, כי ידעתי שכשאני עם הבת שלי אני שם ב־100%, אבל ידעתי גם שזאת אני, שאני צריכה לעשות עוד דברים ולהיות בעוד מקומות. כשבתי השנייה נולדה חזרתי לעבודה אחרי חודש, כי פשוט הרגשתי שהיא לא צריכה אותי. היא קיבלה חום ואהבה לא רק ממני, אלא גם מהמטפלת שלה, והייתה מאושרת לגמרי.
"אהבתי להיות עם התינוקות אבל לא רציתי להיות רק אמא. את רוצה לשמוע את האמת? גיליתי שקקי זה דבר מסריח גם כשהוא של הילדה שלך, ושחיבוקים ונשיקות בחודשים הראשונים זה עניין גדול, אבל לא מספיק מאתגר. כשליוויתי את הנבחרת לחו"ל ישנתי יותר שעות ויותר עמוק מאשר בבית עם התינוקות".
כניעה ללחץ חברתי או עוול כלפי נשים אחרות?
החוק מאפשר לאישה שילדה לקחת שלושה חודשים בתשלום, שלושה חודשים נוספים ללא תשלום ואפשרות להיעדר גם עד שנה (מותנה בוותק בעבודה). לדברי עו"ד ארנה שר, מעורכות הדין הבכירות בארץ בתחום דיני העבודה, נשים שחוזרות לעבודה מיד לאחר הלידה הן על פי רוב נשים חזקות מבחינה כלכלית, שנמצאות בראש הפירמידה.
מדובר בנשים שיכולות להרשות לעצמן, כי יהיה מי שידאג לילדים תמורת סכום מסוים, שלא כל אחת יכולה להרשות לעצמה להוציא. נשים כאלה מציבות סטנדרטים שאחרות לא מסוגלות לעמוד בהם וגורמות לכך שהקולגות שלהן ייראו רע בעיני המעסיקים. פתאום, נשים שמנצלות את מלוא זכותן לחופשת לידה, נראות כאילו מקום העבודה לא מספיק חשוב להן. אני לא רואה בזה אקט פמיניסטי. אני רואה בזה כניעה ללחץ סמוי - הלחץ החברתי להיות כמו הגברים. הן מרגישות שהן חייבות לחזור לעבודה כי הן בתחרות מתמידה מול עולם גברי קשוח".
לא מעט נשים טוענות שהן מאוד רוצות לחזור לעבודה.
"גם להן נגרם עוול. אני בכלל לא בטוחה שמישהו מתחשב פה ברצונה של האישה - מאותתים לה שאם היא לא תפגין נכונות לחזור ולהשקיע בקריירה שלה, היא לא תוכל לפרוץ את תקרת הזכוכית".
אולי הן באמת לא זקוקות לחופשה כזו?
"המונח 'חופשה' לא מתאים. זאת לא חופשה, זאת תקופת הסתגלות לא פשוטה. הלחצים שמופעלים עליהן בנוסח 'אם היית רוצה לעבוד היית חוזרת' אינם הוגנים ומעקרים את החוק, שנועד להגן עליהן".
