"הייתי נערה בת 15 וחצי, מתנדבת במד"א. בסוף משמרת ערב פיזרו את המתנדבים ונשארתי אחרונה. מי שהסיע אותנו נזכר פתאום שהוא שכח מחשב בתחנה, אז חזרנו ונכנסנו פנימה. הלכתי לשירותים וכשיצאתי שמעתי את הדלת ננעלת ובבת אחת כבה האור".
"זה היה מבנה של שני חדרים קטנים, ובאפלה שנוצרה ראיתי שהוא הצמיד שני כיסאות. התיישבתי על אחד מהם, לקחתי את השלט של הטלוויזיה כי פחדתי שהוא יכבה אותה ויהיה חושך. הוא שאל אם אני רוצה קפה והתחיל לגעת בי בכתפיים. מה שאני זוכרת זה בעיקר תחושה של נתק, כאילו את בגוף אבל את לא בגוף, אין שליטה על כלום, את נתונה ברשות הכל".
"זו הייתה הפעם הראשונה שחוויתי מגע של גבר. הוא כיבה את הטלוויזיה, לקח אותי לחדר השני, הפשיט אותי והשכיב אותי על הספה, תפס לי את היד בכוח ועשה מה שעשה. שכבתי קפואה. זה כמו להיות מתה. משהו שקשה להסביר. הוא גמר והחזיר אותי הביתה. ראיתי חיוך מרוח על הפרצוף שלו. הוא אמר 'אל תספרי לאף אחד, זה יפגע בי ובמשפחה שלי'".
"כשהגעתי הביתה נכנסתי למיטה, כאילו כלום. הנתק שלי מעצמי נמשך כמה ימים, הדחקתי. לא נתתי לזה לעלות לי בראש אפילו לא לשנייה, עד שפגשתי בו שוב בתחנה, ושוב הוא ביקש שלא אספר לאיש. כעבור שבועיים סיפרתי לחברה מהתחנה והיא סיפרה לאמא שלה, שהתכוונה לדבר עם הוריי. ביקשתי שתאפשר לי לספר להם לבד, אבל לא דיברתי איתם.
"האמא של החברה לא ויתרה. היא הלכה למנהל תחנת מד"א וסיפרה לו. הוא זימן אותי לבירור, סיפרתי לו מה קרה ואז הוא החתים אותי על מסמך שכל הסיפור לא היה ולא נברא. את זה, אגב, סיפרתי גם בדיון מיוחד שנערך בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת. בשלב מסוים הפסקתי להתנדב. הנהג פוטר מסיבות אחרות ואני המשכתי להדחיק. התגייסתי לצבא, למדתי בבית ספר לאחיות, אבל לא הצלחתי לפתח מערכות יחסים עם גברים. הרגשתי שגבר ירצה להיות איתי רק אם אשכב איתו, כי אם לא - מה הוא יוכל לאהוב בי? אני בחורה מאוד דעתנית, אחת שמלמדת, מרצה, ג'דעית כזו, אבל משהו התקלקל שם ולקח לי זמן להבין שזה מקולקל".
"בגיל 27, כשראיתי שהחברות שלי מקימות משפחה, הבנתי שהמחשבה שלי שגויה. שנים לא הבנתי מה ההבדל בין מגע רע למגע טוב, לקח המון זמן עד שהתפכחתי".
"לאחרונה התפרסם בערוץ 1 תחקיר על מתנדבות מד"א שהוטרדו מינית. פתאום הכל צף. התעורר בי צורך לספר את הסיפור שלי והתראיינתי בעיוות קול, בערוץ 1. זה המשיך לבעור בי, לא יכולתי להמשיך להסתתר. מרגע שפתחתי את הסיפור ששנים שמרתי בבטן, הוא רק רוצה לצאת ולא עוצר. אחר כך הגשתי תלונה במשטרה ולפני כשלושה שבועות נפתחה חקירה והתיק הועבר לפרקליטות לבחינת חומר הראיות. לצערי, מאחר שחלפו 17 שנים מאז, חל על המקרה חוק התיישנות, וככל הנראה התיק ייסגר".
"כל השנים פחדתי שיגידו שזה קרה באשמתי, הייתי כל כך נבוכה על כך שלא קמתי וברחתי. למה קפאתי, למה איפשרתי למנהל תחנת מד"א להחתים אותי על המסמך, לשים את הדברים בצד ולא להעביר הלאה? זהו, לא עוד".
מד"א מסרו בתגובה: "ככל שידוע לנו המתלוננת טוענת כי מדובר על מקרה שהתרחש לפני כ-17 שנים ואשר לגביו היא הגישה תלונה במשטרה לאחרונה ממש. מבדיקה שערכנו עולה שהחשוד בביצוע המעשה עזב את מד״א כבר בסוף שנות ה־90. בשלב זה, מד"א ממתינה לתוצאות הבדיקה המשטרתית. יודגש כי מד"א רואה בחומרה רבה את תופעת ההטרדות המיניות ופועל בנחישות ובאפס סובלנות בכל מקרה בו מתקבלת תלונה. בארגון מבוצעות פעולות משמעותיות רבות למניעת האפשרות של הטרדה, ואנו פועלים בשיתוף פעולה מלא עם הגורמים הרלוונטיים למניעת הטרדות מיניות, על מנת לטפל בנושא בצורה היסודית והמקיפה ביותר".
