גדלתי בבית חרדי. בגיל 15 בן של אחד השכנים, שהגיע מבית חילוני, התחיל איתי. הפכתי להיות בת בית אצלו. כשרבתי עם ההורים הייתי ישנה אצלו בלילה, אמא שלו הייתה כמו אמא שנייה בשבילי. במשך שנתיים היינו במערכת יחסים. בדיעבד אני מבינה שאלה לא היו יחסים נורמליים".
לילה אחד, כשכבר הייתי בת 17, הוא חזר הביתה שתוי, העיר אותי מהשינה והתחיל לגעת בי. אמרתי שאני לא רוצה, התחלתי לבכות, אבל זה לא הזיז לו. הוא הוריד לי את הבגדים ובסוף אנס אותי. התחננתי שיפסיק והוא המשיך. הייתי בהלם, קפאתי".
"ברחתי הביתה, סיפרתי לאחת מבנות המשפחה שלי והיא כעסה עליי, כי היא בכלל לא הבינה את הסיטואציה. חזרתי אליו. מאז זה נמשך כמעט כל לילה במשך חצי שנה. הייתי בטוחה שאני חייבת להתחתן איתו כי איבדתי את הבתולין. לא היה לי עם מי לדבר. העדפתי לשלם את המחיר הנורא ולשתוק. לא הבנתי שאני עוברת אונס, חייתי בסוג של כלא. יום אחד הוא היכה אותי ואז ברחתי לבית של דודה שלי ולא חזרתי יותר. פחדתי ממנו. הוא היה בא לקרוא לי ואני סגרתי את התריסים והדלתות כדי שלא ידע שאני בבית".
"עברו שנה וחצי נוספות עד שהעזתי לשתף בת משפחה נוספת. היא הייתה בהלם. בכיתי אולי שלוש שעות. אחרי שכל הזמן הזה שמרתי על הסוד וחייתי כמו בכלא - הכל השתחרר. אין לי מושג איך הוצאתי את זה החוצה, פשוט התפרקתי".
"לקח לי עוד חצי שנה כדי לדבר על זה פעם נוספת, עם מי שזמן קצר אחר כך הפך להיות בן הזוג שלי, שלמזלי הצליח לעזור לי להתחיל לרפא את עצמי. לא הפסקתי להודות לו על זה, כי בזכותו התחיל תהליך ההחלמה שלי. אני כמעט עשר שנים אחרי זה, והתהליך עדיין לא נגמר. "האונס גרם לי לחוות תהליך של אובדן אמונה, שנאתי את הדת ועזבתי אותה. בגיל 20 התגייסתי לצבא. עם אבא לא דיברתי במשך חמש שנים, עם אמא תמיד הייתי בקשר. עד היום הם לא יודעים מה עברתי. אין להם פייסבוק והם לא יודעים שנחשפתי".
"במשך תקופה ארוכה האשמתי את עצמי במה שקרה. אולי לא התנגדתי מספיק, לא צרחתי לעזרה, אולי הובלתי את עצמי לסיטואציה הזו. רק בשנים האחרונות התחלתי להבין שזו ממש לא אשמתי, כי הרי איך יכולתי? הייתי משותקת, בכיתי והתחננתי שיפסיק, וזה לא עזר. הרבה דברים מאותה תקופה נמחקו לי מהראש, שתיתי כמויות עצומות של אלכוהול ואפילו ניסיתי להתאבד. היום אני מבינה שזו הייתה זעקה לעזרה".
"תמיד מאשימים את הקורבן. אומרים: 'זה קרה כי היא לבשה חשוף, עשתה ככה, רמזה'. אני הייתי בחורה חרדית שמתלבשת צנוע, וחשוב לי שידעו שאפילו לי זה קרה.
"אחרי שהעליתי את הסיפור שלי בפייסבוק, הסכר נפרץ. קיבלתי מלא תגובות וחיזוקים, אבל זה היה בעיקר טראומטי. חלק מההודעות היו על סיפורי תקיפה מינית שבנות אחרות עברו. כל פוסט כזה טלטל אותי. הפלאשבקים הופיעו, החרדות חזרו. דברים שהדחקתי שנים פתאום הציפו אותי. חשבתי שהתגברתי, והתברר שבעצם שנים לא באמת טיפלתי בעצמי. הרגשתי כאילו חופרים לי בפצע וגיליתי שהוא עדיין מדמם.
"כיום אני כמעט עשר שנים אחרי כן, והתהליך עוד לא נגמר. אי אפשר להחלים מדבר כזה, זה ימשיך לרדוף אותי עד יומי האחרון. הידיעה שמישהו בעולם הזה השתלט על הגוף שלי, חילל אותו. והפחד, אוי הפחד המטורף הזה, שמישהו יעשה את זה שוב".
