אוד (אודיה) אביטבול: "נכלאתי ונאנסתי בגיל 19 על ידי ידיד שלי"

בת 27, בזוגיות, סטודנטית לרפואה סינית, תושבת ירושלים

לאשה פרויקט לא שותקות אוד (אודיה) אביטבול
כתבת: שרון רופא אופיר, צילום וידאו: שי רוזנצוויג, צילום סטילס: יונתן בלום, עריכה: אייל צרפתי

גדלתי ביישוב דתי. האפשרות הטובה ביותר להכיר חברים במקום כזה היא תנועת נוער, אבל ההורים לא רצו שאלך כי זה היה מעורב בנים־בנות. אז התחברתי לחברים מהיישוב, שכמוני לא הלכו לתנועה, והתחלתי בתהליך של יציאה בשאלה.

 

"הכרתי בחור בן גילי. נהגנו לדבר בטלפון והפכנו לידידים טובים. ערב אחד חזרנו יחד הביתה. כשעברנו ליד המקווה הוא דחף אותי, נשכב עליי וניסה לנשק אותי בכוח. בהתחלה קפאתי, אחר כך ניסיתי להזיז אותו. זה היה קשה כי הוא היה שיכור - הוא נהג לשתות אלכוהול ואפילו עבר טיפול גמילה - בסוף הצלחתי להוריד אותו ממני.

 

"החלטתי להתרחק ממנו, אבל אחר כך הקשר התחדש. באחת הפעמים הוא שוב ניסה. הצמיד אותי לשולחן סנוקר בנוכחות אנשים נוספים, תפס בכוח וניסה לקרב אותי אליו. בשלב מסוים התחלתי לצאת עם בחור אחר והוא כעס מאוד, למרות שמעולם לא היינו בזוגיות. הוא אמר לי: 'את בחיים לא תהיי עם אף אחד. אם תהיי עם מישהו, אני ארצח אותך'. הגעתי הביתה נסערת ולמחרת הגשתי תלונה במשטרה, שבשלב זה לא התפתחה לשום דבר".

 

"בהמשך הוא עזב לדירה בעיר אחרת. האמת שריחמתי עליו. בתקופה שבה המשפחה שלי שפטה אותי על כך שיצאתי בשאלה, הוא היה שם ותמך בי. היה עושה הכל בשבילי. מביא לי את הירח אם הייתי מבקשת, לא משנה שהוא היה רוצח אותי בדרך לשם. אחרי שהיה פוגע בי הוא היה יושב ובוכה ואומר, 'אני אוהב אותך, לא יודע למה אני עושה לך את זה'. בכל פעם התרחקתי ממנו וחזרתי".

אוד (אודיה) אביטבול. (צילום: יונתן בלום)
    אוד (אודיה) אביטבול.(צילום: יונתן בלום)

     

    "ערב אחד היה לי ריב גדול עם הוריי, יצאתי נסערת מהבית, נפגשנו ונסענו לדירה שלו. מרגע שנכנסתי לדירה התחיל הסיוט של חיי. הוא נעל את הדלת והחזיק אותי בדירת חדר וחצי קטנטנה במשך שבועיים. היה לי פלאפון עם כרטיס שיחות שנגמר. כשהתקשרו לחפש אותי לא הייתי זמינה. נכנסתי למצב של אפתיה. הוא אנס אותי פעם אחר פעם".

     

    "בהתחלה עוד היה בי כוח, כעסתי, צעקתי, התנגדתי. אחרי שהוא היה גומר הייתי יושבת על המיטה בסלון ומחכה שהבוקר יגיע והוא ילך. לילה אחד התעשתתי. יצאתי מהענן שהייתי בו. אמרתי לו: 'עכשיו אני הולכת מפה'. הוא לקח את המפתח ושם אותו מתחת לכרית. חיכיתי שיירדם ויצאתי משם. כל הלילה הסתובבתי ברחובות. למחרת התקשרתי להורים שלי. נפגשנו בבית קפה. אמא שלי ראתה אותי רזה וחיוורת עם עיניים שקועות, אבל לא שיתפתי אותם. לא רציתי שישפטו אותי, שיסתכלו עליי בתור אדם סוג ז'. פחדתי מאוד מתגובתם, ורק לאחרונה סיפרתי להם".

     

    "אחרי האונס חזרתי לגור אצל ההורים, הייתי במצב נוראי אבל המשכתי לתפקד. התמודדתי לבד עם עצמי. הוא ניסה להגיע אליי, ולא הסכמתי לשמוע ממנו. כעבור כמה חודשים הוא נעצר. מישהי הגישה נגדו תלונה על אונס ומעשה סדום, ואז התלונה האחת שלי מגיל 17 על איומים ושימוש בכוח התווספה לתלונה. הוא הורשע ונכנס לשלוש שנים במסגרת עסקת טיעון על ביצוע עבירות מין קשות. הייתי מאוד נסערת במהלך המשפט. מצד אחד רציתי להיות שם ולעמוד מולו, מצד שני שמחתי שאני לא צריכה לראות אותו. כשהוא נכנס לכלא נשמתי לרווחה".

     

    "גם מהכלא הוא המשיך להטריד אותי, התקשר ביום ההולדת שלי. המפגש הראשון איתו, אחרי שהוא השתחרר, היה בהפתעה מוחלטת. נכנסתי לתחנת דלק וראיתי אותו מולי. הדם שלי קפא, הרגשתי עקצוצים בלב, לא יכולתי לנשום. אמרתי לעצמי: 'אוד, את לא תסתובבי ותלכי. תיכנסי ותקני מה שאת רוצה'. בקושי הצלחתי להוציא הברה מהפה. עמדתי שם, קניתי ובסוף יצאתי בראש מורם. אבל הוא המשיך להטריד אותי. כשהתקשר ואיים לפגוע בי, הקלטתי אותו והלכתי למשטרה. הוא נעצר ושוב נכלא. בעוד פחות מחודש הוא צפוי להשתחרר. אני כבר לא פוחדת, רק מקווה שהוא לא ישוב ויפריע לי בחיי".

     

    "בשנים האלה עברתי מהפכה בחיי. למדתי שיחסים עם גבר צריכים להיות ממקום אחר, מתחשב, מכיל. לקח לי שנתיים עד שהסכמתי להיות עם בן הזוג הנוכחי שלי. הוא המתין כי הוא אהב אותי. הוא היה הראשון שסיפרתי לו לפרטי פרטים מה קרה שם".

     

    "היום אני חזקה יותר. אחרי שנים שהאשמתי את עצמי, שחששתי שישפטו אותי, הפסקתי להרגיש אשמה. למדתי לעמוד מול הסביבה ולהגיד: 'כן, זה קרה לי'. זו הפעם הראשונה שאני מספרת הכל, אומרת בראש מורם: 'אני לא א', אני אוד אביטבול, ועברתי אונס'".

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד